בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניצחתי

בביתו שבספרד חוגג איש העסקים ולדימיר גוסינסקי נצחון כפול: הוא ניצל מהסגרה לרוסיה והוא ניצח את הנשיא פוטין, אויבו הגדול. בשיחה עם כתבתנו הוא חושף את תמצית חייו כגבר מנצח, תחרותי ועצבני, ומדבר על משפחתו, יריביו, קשריו עם פוליטיקאים ישראלים, ומעורבותו ב"מעריב"

תגובות

סוטוגרנדה

ולדימיר גוסינסקי משוכנע שהוא בלונדיני ענק עם בטן שטוחה, גבר שכל אשה מתאהבת בו מיד, "אבל כשאני מסתכל בראי אני נדהם", הוא אומר. "אני רואה את עצמי איך שאני, גבר בן 48 עם שיער שיבה, קומה ממוצעת וכרס. ואז יש לי שתי אפשרויות. אני יכול ללכת לחדר כושר ולצבוע את השיער, ואני גם יכול לשבור את המראה מרוב כעס. פוטין בחר לשבור את המראה".

כך מתאר גוסינסקי את המאבק בינו לבין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. תחנת הטלוויזיה שלו, NTV, היא המראה. התחנה מתארת את ההתרחשויות כפי שהן קורות. פוטין הוא הגבר שרוצה להיות בלונדיני גבוה ושרמנטי. במקום לשנות את המצב, אומר גוסינסקי, הוא החליט להרוס את התחנה.

בשבוע שעבר נחל גוסינסקי ניצחון במאבק הזה. בית המשפט העליון במדריד קבע שגוסינסקי לא יוסגר לרוסיה. חמישה חודשים הוא נלחם נגד בקשת ההסגרה. הוא חשש שאם יוסגר הוא ייכלא מיד ויירצח בכלא. החגיגה בביתו בסוטוגרנדה שבספרד היא כפולה. הוא שמח שניצח את פוטין ומרגיש שחייו ניצלו.

כמה שעות אחרי שעורך הדין הספרדי של גוסינסקי, דומינגו פלאזאס, קיבל לידיו במדריד את נוסח ההחלטה, התקבצו בביתו של גוסינסקי בסוטוגרנדה עובדים בכירים של מדיה מוסט, תאגיד התקשורת שלו. אל הבית, חצי שעה מגיברלטר, שעה נסיעה ממלגה, באה גם אמה של אשתו. היא חיבקה אותו בהתרגשות. גוסינסקי הסמיק. היא חנקה אותי, הוא אומר.

הטבח מבשל במשך שעות ארוחות ענק. שרימפסים, מרקים, סלטים שונים, קציצות וצ'יפס זורמים לשולחן בחדר האורחים, המוקף קירות זכוכית ומשקיף אל בריכת השחייה הקטנה בגן הבית. מחוץ לבית ממתינים צוותי טלוויזיה ספרדים. השומרים בכניסה אינם מתירים לאיש להיכנס אלא אם קיבלו הוראה מפורשת לעשות זאת, וגם אז כל מבקר נבדק ותעודת הזהות נלקחת ממנו.

גוסינסקי, מתוח ונרגש, לא טרח להחליף בגדים. במשך יומיים הוא הסתובב עם אותה חולצה משובצת ומכנסי ג'ינס של ארמאני. הוא עונה לשלושה טלפונים סלולריים שמצלצלים בלי הפסקה. הוא לא סומך על המזכירה, הוא אומר, "וחוץ מזה, אם אשתי תתקשר ואני לא אענה, היא תתרגז". מישראל התקשרו לברך אהוד ברק, אביגדור ליברמן, נתן שרנסקי ושלמה בן-עמי. עיתונאים מכל העולם מתקשרים. הסי-אן-אן מקבל ראיון טלוויזיה בלעדי. הם עזרו לי בתקופה האחרונה, אומר גוסינסקי. "הבי-בי-סי נפגעו, אבל עבדתי בחודשים האחרונים צמוד לסי-אן-אן", הוא מסביר. עכשיו הם קוטפים את הפירות.

כתבת של ה"ניו יורק טיימס" באה ממדריד לשיחה קצרה. לצוות של הטלוויזיה הגרמנית הוא קובע ראיון. יש לו מסר להעביר לקנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, שתמך בו בחודשים האחרונים. רוב העיתונאים נדחים. גוסינסקי חסר סבלנות. עם כל צלצול טלפון הוא קם מהשולחן ומסתובב סביב הבריכה. במשך יומיים הוא צועד שעות סביב הבריכה, בצעדים קטנים, מהירים, הולך ומדבר בטלפון. כשהשיחה מתארכת הוא מתיישב על נדנדת העץ הקטנה, מתנדנד ומדבר. רוב השיחות מתנהלות ברוסית. לפעמים הוא מדבר באנגלית במבטא רוסי בולט.

בערב, אחרי שהמהומה נרגעת, הוא נשאר לבד בבית. את הבית בסוטוגרנדה, סביון של דרום ספרד, הוא קנה לפני כמה שנים כשמחירי הנדל"ן באזור היו נמוכים במיוחד. בשנים האחרונות המחירים האמירו, סוטוגרנדה התפתחה, יש שם מרינה גדולה וכמה מגרשי גולף שמושכים שחקנים מכל העולם. בתחילה זה היה בית נופש. באחרונה עברה משפחתו לגור שם.

לצדו בבית רק שניים מעובדיו: צבי חפץ, הנציג שלו בישראל, וולדימיר לנסקי, יהודי למחצה, מנהל שידורי הלוויין של גוסינסקי במוסקווה ומנהל אתר האינטרנט של מדיה מוסט. אשתו ילנה נסעה עם שני בניהם לחופשת צלילה באיי בהאמה. היא אשתו השלישית, לא יהודייה. את שתי נשותיו הראשונות, הוא אומר, הוא כבר לא זוכר.

מאשתו הראשונה יש לו בן אחד, איליה, בן 22, שלומד בקולג' בארצות הברית. כשהוא בא לכאן לחופשה, אומר גוסינסקי, הוא ביקש שאתן לו את אחת המכוניות שלי כדי שיוכל לנסוע ולבלות במרבלה הסמוכה. לא הסכמתי. "אני לא רוצה שהוא יגדל להיות נער זהב. אמרתי לו שישכור לעצמו מכספו מכונית קטנה. הוא צריך להבין שעליו לפתח את חייו בעצמו. עלי מוטלת האחריות רק לממן את החינוך שלו. לו היתה לי בת זה היה אחרת. בנים וגברים חייבים להיות קשוחים. בנות יותר קרובות ללב".

מאשתו הנוכחית יש לו שני בנים. הוא אוהב אותה, הוא אומר, והיא אוהבת אותו. היא אשה מלאת אנרגיה, ולמעשה היא זו שמנהלת אותו. "ככל שהגבר חזק יותר כך יש מאחוריו תמיד אשה שמנהלת אותו".

כוחות נסתרים

ההתרגשות הגדולה הופכת את גוסינסקי למיסטיקן. הוא שופע סיפורים משונים. למשל, הסיפור על הנסיבות שבהן קיבל בנו הצעיר את שמו. "אשתי עמדה ללדת את הבן השני, גרנו אז בלונדון. נולדתי במוסקווה, גרתי בלונדון, עכשיו אנחנו גרים בספרד, משפחה משונה. אני בינתיים הלכתי למסעדה יפאנית עם הבן הראשון שלנו, סטניסלב, ועם אמה של אשתי. פתאום סטניסלב שאל אותי מה יהיה שמו של התינוק. אמרתי לו שהוא הרי יודע שכבר החלטנו ששמו יהיה דניאל. אני רוצה שיקראו לו ולדימיר, אמר סטניסלב. אם לא תקראו לו ולדימיר, אתה והוא תמותו ביחד. על מה אתה מדבר סטניסלב, שאלתי אותו. אלוהים התקשר אלי לטלפון בזמן שישנתי ואמר לי את זה, ענה סטניסלב.

"הייתי די מבוהל. אלוהים, מוות, והתינוק עוד לא נולד. זה לא נעים. אחרי שאשתי ילדה הלכנו לבקר אותה. סטניסלב נעמד על יד מיטתו של התינוק ואמר שוב ושוב: שמך ולדימיר, שמך ולדימיר. לא ידעתי מה לעשות. ילנה היתה מדוכאת. התקשרתי לרבנים והם הציעו לי פתרון, לרבנים תמיד יש פתרונות כאלה. בדרכון הרוסי הילד רשום כולדימיר דניאל, ובדרכון הישראלי הוא רשום כדניאל ולדימיר".

מחר יום ההולדת של דניאל, הניצחון על פוטין זכה לתהודה עולמית, וגוסינסקי לבד בבית. המזכירה כבר הלכה, גם המלצר, הטבח והנהגים כבר ישנים. הבית הגדול ריק וחשוך. רק הבריכה והצמחייה העבותה בגן מוארים. גוסינסקי צופה בשידורי הטלוויזיה הרוסית. הוא צוחק וכועס על פי העניין, אין תחושת חג. להיפך. גוסינסקי נראה עייף, אולי אפילו בודד.

"אני לא אדם בודד שנשאר לבד ביום הגדול בחייו", הוא אומר. "אני לא חושב שזה יום כל כך מיוחד, משום שהייתי בטוח שזאת תהיה התוצאה. לרגע לא חשבתי שבית המשפט בספרד יחליט להסגיר אותי לרוסים. אני גם אף פעם לא מרגיש בדידות מפני שאני אדם עסוק, אין לי אפילו זמן לישון. אשתי נסעה עם הילדים מפני שבחודשים האחרונים יצרתי סביבי אווירה שלילית וזה לא טוב לאשה ולילדים. אני טיפוס פרקטי, אבל אני גם אמוציונלי מאוד ולא פעם אני עצבני מאוד. האנרגיות שלי כל כך חזקות, שכשאני עצבני מחשבים מפסיקים לעבוד בסביבה שלי. זה לא סוד, הרבה אנשים יודעים את זה.

"יש לי מכונית גרמנית. אומרים שגבר אמיתי אוהב נשים בלונדיניות ומכוניות גרמניות. אני לא מבין למה דווקא בלונדיניות, את החלק שמדבר על מכוניות גרמניות אני דווקא מבין. המכונית שלי מופעלת על ידי מחשב. אם אני נרגש ועצבני בזמן שאני במכונית, המחשב מפסיק לפעול והמכונית נעצרת באמצע הנסיעה. אני קצת משוגע, כמו שהרבה אנשים אומרים.

"קורים לי המון דברים מוזרים. לפני כל אירוע גדול שקרה לי בחיים ידעתי שזה עומד לקרות. יש לי אינטואיציה חזקה. לפעמים אני לא טס מפני שאני חש שמשהו נורא עומד לקרות בטיסה". התחושה הזאת לא עמדה אף פעם במבחן אמיתי. לגוסינסקי יש מטוס פרטי. כשהוא לא טס, המטוס מקורקע. "לפני שנכנסתי לכלא במוסקווה", הוא מספר, "אמרתי לאשתי: אם לא אחזור תדעי שאני בכלא. הייתי בטוח שעומדים לעצור אותי".

בעיתונות הרוסית פורסם שזאת לא היתה אינטואיציה, אלא מדליפים מהמשטרה.

"לא, זו היתה אינטואיציה".

ב-98' מכרת אגרות חוב ממשלתיות כמה ימים לפני המפולת. זו היתה אינטואיציה או מידע פנימי?

"לא זה ולא זה. קראתי את מדורי הכלכלה בעיתונים, הבנתי מה עומד לקרות. זאת פשוט היתה חשיבה סטטיסטית".

עימות עם גנרל

המאבק שלו, לדבריו, התחיל לפני שמונה שנים כשהוא קיבל מנשיא רוסיה אז, בוריס ילצין, זכויות שידור והקים את NTV, תחנת שידור עצמאית. בין המייסדים היה גם איגור מלשנקו, כלכלן, כיום סגן יו"ר תאגיד מוסט. הוא בא לסוטוגרנדה יום אחרי החלטת בית המשפט והסתודד עם גוסינסקי שעה ארוכה על יד הבריכה. "עכשיו ברור שפוטין משתמש באינטרפול ובאמנות ההסגרה הבינלאומיות כדי לרדוף אחרי מתנגדים פוליטיים", אמר מלשנקו ל"וול סטריט ג'ורנל".

גוסינסקי אומר שזה לא מאבק אישי בין פוטין לבינו, אלא סיפורה של העיתונות העצמאית ברוסיה. "התחלנו מאפס, לא היו לנו אנשים, לא היה ציוד, היו רק זכויות שידור".

זה הרבה. כל אחד היה רוצה לקבל מהמדינה זכויות שידור חינם.

"החוכמה היא לדעת לנצל את הזכויות. תחנת טי-וי 6 קיבלה זכויות ולא הצליחה כמו שאנחנו הצלחנו. אני טיפש ולכן החלטתי ללכת על זה. אם אתה איש עסקים ברוסיה בתחום של הנפט, האלומיניום או כל סחורה אחרת, אתה משחד פקידים ומרוויח כסף, אבל אני טיפש אז החלטתי ללכת על טלוויזיה עצמאית".

מה טיפשי פה? הרווחת מיליונים במשך שנים.

"אני אדם נאיווי. חשבתי שאחרי 12 שנים של הזרקת דמוקרטיה, רוסיה באמת דמוקרטית והזכות לחופש מידע היא לא סתם מושג יפה, אלא מציאות. חשבתי שברוסיה, כמו בכל מדינה נורמלית, טלוויזיה היא עסק רווחי וגם מעניין".

אבל זמן קצר אחר כך, הוא אומר, התחילו העימותים. "בנובמבר 94' התחיל הקונפליקט בצ'צ'ניה ואנחנו הראינו את מה שקורה שם. התחילו שם פרובוקציות ורצח עם, הרבה אזרחים נהרגו ואנשי ממשלה הרוויחו שם הרבה כסף, יש שם נפט ויש שם סמים. מי שהפסיד במלחמה היו האזרחים הצ'צ'נים והחיילים הרוסים הפשוטים שנהרגו שם, ועל מה? על כלום. לנו לא היתה עמדה, רק הראינו את מה שקרה.

"לפני כן התבטאנו נגד ילצין על זה שהוא שותה וודקה. ילצין אולי לא היה דמוקרט, אבל הוא היה המלך של רוסיה. הוא לא היה כלומניק, איש קטן של הק-ג-ב כמו פוטין. ילצין היה איש גדול. פוטין הוא כלומניק".

אף שבכל הזדמנות גוסינסקי משבח את ילצין, הוא אומר שההתנכלויות הראשונות התחילו עוד בתקופתו. "בקרמלין לא אהבו את מה שאנחנו עושים והודיעו לנו שאם לא נפסיק יהיו לנו בעיות. אמרתי תודה רבה, הסתובבתי ויצאתי החוצה. כמה ימים אחר כך אשתי נסעה במכונית עם הילד בדרך לשדה התעופה. היא רצתה לטוס ללונדון. מסביב למכונית שלה היו שלוש מכוניות מלאות באנשים חמושים. נסעתי מיד לקרמלין ושאלתי את אחד הגנרלים מה יקרה למשפחה שלי והאם בני הקטן יוכל לצאת מהמדינה. הוא השיב לי שהכל תלוי בהתנהגות שלי.

"אני זוכר את הרגע הזה בבהירות. הגנרל שנפגשתי אתו ישב במשרד קטן והשולחן שלו היה בפינה. אני גדלתי ברחוב במוסקווה, אני יודע מה זה חיי רחוב. הייתי היהודי היחיד ברחוב שלי והלכתי מכות בכל פעם שמישהו כינה אותי יהודי. זה ההבדל בין גברים לנשים. גברים יודעים מה זה תחרות. כששמעתי את תשובתו של הגנרל קפצתי על השולחן שלו, תפסתי מנורה ואיימתי עליו עם המנורה. מי אתה בכלל? צעקתי עליו, אני אהרוג אותך אם יקרה להם משהו. הוא אמר שלא תהיה שום בעיה, אשתי והילד יוכלו לצאת מהמדינה. חזרתי למשרד שלי, דיברתי עם העיתונאים והחלטנו שלמרות כל זה אנחנו נמשיך להיות עיתונאים".

שבועיים אחרי שאשתו ובנו עזבו את רוסיה, גם גוסינסקי יצא מהמדינה. "היה לי ברור שהם יפעילו עלי לחץ, כי קל יותר להפעיל עלי לחץ מאשר על העיתונאים. משפחתי מעולם לא חזרה לרוסיה. אני חזרתי אחרי חצי שנה".

החשד העיקרי

הוא קפץ לביקור במוסקווה יום אחד לפני שנשיא ארצות הברית ביל קלינטון ביקר בעיר. "רציתי לרחרח מה קורה שם. אמנם קראתי עיתונים והעובדים שלי סיפרו לי מה קורה במוסקווה, אבל רציתי לראות במו עיני. הייתי בטוח שלא יעזו לתקוף אותי כשקלינטון נמצא בעיר". כעבור כמה חודשים החליט לחזור. "חשבתי שהרשויות הרוסיות, וילצין באופן אישי, מבינים מה יקרה לרוסיה אם הם יהרגו את הטלוויזיה העצמאית".

בבחירות ב-96' תמך גוסינסקי בילצין וקיבל, לא ברור אם בתמורה, את זכויות השידור של NTV. תאגיד מדיה מוסט מחזיק בתחנת NTV ומאגד תחנות טלוויזיה אזוריות, חברה להפקת סרטים, שידורי לוויין, תחנת רדיו גדולה ("אקו מוסקווה") ושלושה עיתונים. מלבד זה גוסינסקי הוא בעל השליטה בתאגיד מוסט, חברת אחזקות שמאגדת כמאתיים חברות שעוסקות בנדל"ן ובבנייה, בביטוח, בבנקאות ובתעופה.

העסקים פעלו בלי הפרעה עד שפוטין נכנס לתמונה. גוסינסקי טוען שפוטין הציע לו סכום עתק כדי שרשת התקשורת שלו תתמוך במסע הבחירות שלו. גוסינסקי סירב ותמך ביורי לושקוב, ראש העיר מוסקווה. אז התחילו הצרות, אומר גוסינסקי. כדי להציק לי הם השתמשו בחברת הגז הממשלתית גזפרום.

"ב-96' נכנסה גזפרום כשותפה ל-NTV. היא קנתה 30 אחוזים תמורת 130 מיליון דולר. עבדנו ביחד והכל היה בסדר עד שלפני שנה וחצי המדינה החליטה להרוס אותנו והפעילה את גזפרום כמו טורפדו נגדנו. בקרמלין טענו שהם לא אוהבים את מה שאנחנו עושים. מתחנו ביקורת על המלחמה בצ'צ'ניה, על מה שקרה סביב הטביעה של הצוללת והיה לנו גם מופע של בובות, קוקלי, שביקר את המשטר. לפוליטיקאים היו הרבה סיבות לכעוס עלינו. פוטין התחיל להגיד שאני גנבתי כספים ושאני נוכל. בהתחלה הרבה אנשים האמינו, לאנשי העסקים הרוסים אין שם טוב, אנשים חשבו שזה אפשרי שאני גנב ונוכל והממשלה ניצלה את התחושות האלה, אבל בסופו של דבר מדובר בסכסוך בין שני בעלי מניות".

בשנה האחרונה נבדקו נגד גוסינסקי טענות שונות, החל באזנות סתר בלתי חוקיות, דרך מתן הלוואות לא חוקיות לעובדים של מדיה מוסט וכלה בגניבת עשרה מיליון דולר בתהליך הפרטתה של תחנת שידור בפטרבורג. אבל החשד העיקרי, שבו מיקדה הפרקליטות במוסקווה את כל כוחותיה המקצועיים, היה מרמה גדולה בהסכם השותפות עם גזפרום. ב-98' נתנה גזפרום ביטחונות להלוואה של 300 מיליון דולר ש-NTV לקחה מהבנק השווייצי "קרדיט סוויס". בהסכם מאוחר יותר הוחלט שגזפרום תחזיר את ההלוואה לקרדיט סוויס, ותמורתה תקבל מניות של אן-טי-וי.

זמן מה אחר כך החל סכסוך משפטי בין שתי החברות. גזפרום טענה שהמניות שקיבלה אינן שוות 300 מיליון דולר, מפני שגוסינסקי רוקן את נכסי מדיה מוסט ברוסיה והעביר אותם לגיברלטר. גוסינסקי אומר שמדיה מוסט, על פי הערכות שווי שונות, שווה יותר ממיליארד דולר, דבר ששומט את טענות המרמה של גזפרום. "יש לנו מערכת של ראיית חשבון אמריקאית, הכל שקוף מאוד אצלנו".

במשך שנה וחצי, חיפש הקרמלין חומר עלי, אומר גוסינסקי. הם ביצעו חמישים פשיטות למשרדי מדיה מוסט במוסקווה, לפעמים היו מגיעים אנשים חמושים ורעולי פנים לפשיטות האלה. ביולי 2000 נעצר גוסינסקי במוסקווה וישב שלושה ימים בכלא בוטירקי. "אתי בתא ישבו שני עבריינים קטנים. אני בטוח שהם היו סוכנים שניסו להוציא ממני מידע".

אחרי ששוחרר מהמעצר חתם גוסינסקי על הסכם שלפיו הוא מוותר על NTV ובתמורה ייסגרו כל תיקי החקירה נגדו והוא יוכל לצאת ולהיכנס לרוסיה ללא הפרעה. גזפרום הציעה לו 300 מיליון דולר תמורת כל אחזקותיו במדיה מוסט. גוסינסקי חתם על ההסכם, אבל אחר כך סירב לקיים אותו בטענה שהחתימה נכפתה עליו. כעבור ארבעה חודשים נחתם בינו לבין גזפרום הסכם אחר, שלפיו אין לגזפרום טענות נגד גוסינסקי והיא חוזרת להסכם המקורי של מניות תמורת הביטחונות. "לשלטונות ברוסיה זה לא הספיק והם המשיכו עם החקירה הפלילית", אומר גוסינסקי, שעזב את רוסיה והתמקם בביתו שבספרד.

התאבדות זו חולשה

בדצמבר ביקשה ממשלת רוסיה מממשלת ספרד להוציא צו הסגרה נגד גוסינסקי. הוא נעצר בספרד ושוחרר למעצר בית בערבות של חמישה מיליון דולר. באחרונה בוטל מעצר הבית, אבל על גוסינסקי נאסר לעזוב את אזור העיר קאדיז שבדרום ספרד. לפני שבוע החליט בית המשפט העליון במדריד לדחות את בקשת ההסגרה. "העבירה שעליה מסתמכת הבקשה אינה נחשבת לעבירה בספרד", קבעו שני שופטים מתוך הרכב של שלושה. עוד הם קבעו שהסכסוך בין גזפרום למדיה מוסט הוא עסקי אזרחי ולא פלילי.

הצו שהגביל את גוסינסקי לאזור קאדיז בוטל. "כבר ארבעה חודשים אני בספרד, סוף סוף אוכל להסתובב בעולם. בשבע השנים האחרונות לא שהיתי במקום אחד יותר משבועיים, פתאום לא יכולתי לזוז מכאן במשך ארבעה חודשים", הוא אומר.

ברוסיה הכחישו במשך החודשים האחרונים את טענות גוסינסקי על רדיפה פוליטית. בפגישה עם העיתונאים של NTV לפני כחודשיים אמר הנשיא פוטין שהוא אינו יכול להתערב בפתרון הבעיות הפיננסיות של מדיה מוסט. "בהתחייבויות כספיות צריך לעמוד", הצהיר.

אחרי שפורסמה החלטת בית המשפט בספרד, אמרה דוברת של התביעה הכללית במוסקווה שרוחה של התביעה לא נפלה אחרי שמיעת ההחלטה. יש דרכים אחרות להבטיח שגוסינסקי יוסגר, אמרה נטליה וישניאקובה, "יש אפשרויות שעדיין פתוחות לפנינו".

בימים האחרונים הצטמצמו העסקים של גוסינסקי. גזפרום השתלטה על תחנת NTV, בעזרת שותפים של גוסינסקי השתלטה המדינה על השבועון "איטוגי", העובדים הוחלפו, הקו המערכתי שינה כיוון. עיתון נוסף של גוסינסקי, "סבודניה", נסגר. לאחד המתקשרים אליו אמר גוסינסקי שהמלחמה האמיתית רק מתחילה.

רוב עובדי NTV עברו לעבוד ב-NTV אינטרנשיונל. מדיווחים שקיבל גוסינסקי, אחוזי הצפייה של NTV אינטרנשיונל עולים על אלה של NTV שבשליטת הממשלה. הוא מתכוון להפעיל מחדש את השבועון "איטוגי". אחד השותפים בשבועון היה "ניוזוויק", שיצא מהשותפות כשהעיתון עבר לגזפרום. גוסינסקי רוצה לחדש את השותפות. הוא גם מתכוון למכור את מניותיו באן-טי-וי. אין לי עניין להיות בעל מניות בתחנה שמשדרת את מה שאן-טי-וי משדרת, הוא מסביר.

בעבר התעניין איל התקשורת האמריקאי טד טרנר ברכישת רבע ממניות NTV שבידי גוסינסקי, המחזיק ב-49.5% ממניות מדיה מוסט, השולטת ב-70% ממניות NTV. ב"ניו יורק טיימס" פורסם שדובר של טרנר אמר שקבוצת אנשי העסקים שעמדה מאחורי טרנר שוקלת מחדש את כדאיות העסקה. בעיתונות הרוסית פורסם שטרנר כבר רכש מניות בשווי 225 מיליון דולר.

גוסינסקי אומר שהוא ימשיך להילחם את מלחמתה של העיתונות החופשית. "שאלות של חופש הביטוי לא קשורות לפוליטיקה. האמריקאים הבינו את זה, לכן הם תומכים בי. בבית המשפט התובע הרוסי אמר שרוסיה היא דמוקרטיה צעירה. אני לא מכיר את המושג הזה. או שיש דמוקרטיה או שאין דמוקרטיה, בדיוק כפי שאין חצי הריון". הוא מרגיש עייף, הוא אומר. "מלחמה זה לא דבר שאפשר להנות ממנו, במיוחד כשאתה עוסק לא במה שאתה רוצה, אלא במה שכופים עליך לעשות".

בסופו של דבר זכית במאבק הזה ליחסי ציבור בכל העולם, מסכסוך עסקי בין שני בעלי מניות הפכת ללוחם למען חופש הביטוי, תאגיד מוסט לא נפגע. בסך הכל הרווחת מהסיפור.

"אולי זה טוב ליחסי ציבור, אבל אני לא פוליטיקאי ולי אישית כל המאבק הזה לא הועיל. אני ישבתי בבתי סוהר בספרד ובמוסקווה. לילדים שלי אמרתי שאני הולך לכלא, לעבודה. אמי, בת 77, מתקשרת כל בוקר לשאול איך ישנתי בלילה. היא לא יכלה לדבר אתי כשהייתי בכלא. נלחמתי כי יש לי רק שתי אפשרויות: או להילחם, או שהוא יהרוס לי את העסק. לו לא הייתי נלחם בו הוא היה הורס אותי".

טד טרנר אמר שכשג'ין פונדה עזבה אותו הוא רצה להתאבד. גם לך היו מחשבות כאלה בחצי השנה האחרונה?

"אף פעם לא. כשאריק שרון ביקר במוסקווה הוא אמר לי שהחיילים הישראלים הטובים ביותר הם אלה שעלו מרוסיה. התאבדות זו חולשה. לפעמים כשאני כועס מאוד אני הולך לישון. אם אשתי היתה אומרת לי שהיא עוזבת אותי, הייתי אולי הורג אותה. אם אני הייתי עוזב אותה היא היתה הורגת אותי. אשתי היא אשה אנרגטית מאוד. היא מוקפת בהילה של אנרגיה".

המיליון הראשון

גוסינסקי נולד במוסקווה. סבו מצד אמו חוסל בטיהורים של סטלין. סבתו ישבה 12 שנים בגולאג בסיביר. אביו היה פועל, אמו מהנדסת. "אבי היה אדם אמיץ. אני מעריך אותו מאוד. לא כל אחד מוכן להתחתן עם בתם של אויבי העם", הוא אומר. אביו מת ב-98'. אמו ליליה גרה לא רחוק מגוסינסקי בסוטוגרנדה. "אני בן רע, לא מבקר אותה מספיק, לא נותן לה תשומת לב. בכל פעם כשאני רוצה לקפוץ לבקר אותה אני נזכר שאני צריך לעשות משהו אחר. היא כועסת עלי, אבל עיתון מכובד כמו 'הארץ' לא יפרסם את מה שהיא אומרת לי". גם בעניין החלטת בית המשפט בספרד הוא לא מיהר לעדכן אותה. יום אחרי ההחלטה הוא עוד לא שוחח עם אמו.

בנערותו היה גוסינסקי חבר בקומוסומול, תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית. "זה לא דבר מובנה אצלי להילחם במשטר, זה קרה רק בתוקף הנסיבות". בצבא הוא שירת כחייל ביחידה לריגול כימי, אחר כך למד תיאטרון וביים אירועים שונים. ב-86', עם תחילת הפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב, הוא הקים קואופרטיב שנקרא מטאל. כיום גורבצ'וב הוא יו"ר מדיה מוסט.

"את המיליון הראשון שלי עשיתי ב-88'", אומר גוסינסקי. זה עוד היה בברית המועצות הקומוניסטית. "הייתי אז גבוה ובלונדיני והיתה לי חברה. נסענו במכונית שלי ועל יד הרכבת עצרנו כדי להתנשק. ראיתי שם טרנספורמטור ישן שהיה מלופף ברצועת נחושת. קודם סיימתי עם הנשיקה ואז התקרבתי לטרנספורמטור והבנתי שטמון בו הרבה כסף, מפני שברוסיה צמידי נחושת היו פופולריים מאוד. קנינו טרנספורמטורים ישנים במחיר נמוך ועשינו מיליוני צמידים. עד שהאופנה השתנתה אני כבר עשיתי הרבה כסף. הרבה דברים טובים קרו לי בזכות נשים". אחר כך הוא הקים חברת יעוץ, אינפקס, שהתפתחה לתאגיד מוסט.

במאמר מערכת ב"ואשינגטון פוסט" נכתב שאתה לא מלאך. בתוכנית שאלות בטלוויזיה במוסקווה רצו כמה צופים לדעת אם אפשר ברוסיה להיות גם עשירים וגם ישרים. צופה אחד שאל אם אתה חלק ממערכת עסקות מושחתת בין בעלי עניין.

"כמובן שאני לא מלאך. אם תפגשי אדם שיאמר לך שהוא עושה את זה רק בדרך הנכונה, תדעי שזה בולשיט. כשאתה עושה עבודה כמו שלי, יש לך הרבה עימותים. זה כמו ים בסערה. ככל שיש יותר סערה יש יותר גלים. באופן עקרוני לא משנה לי מה אנשים אומרים עלי. מי שרוצה שיגיד שאני אדם רע".

התחלת להתעשר בתקופה שעוד לא היה עושר גדול ברוסיה. זה יצר גל של שמועות, למשל על שיתוף הק-ג-ב בעסקים.

"אם הייתי שותף שלהם לא הייתי יושב בכלא. בהתחלה גם לא הייתי עשיר גדול. ב-86' גם רווח של 25 אלף דולר נחשב כסף גדול. היום אני לא עני, אבל אני גם לא עשיר כל כך גדול. בישראל או בארצות הברית קל יותר לפתח עסקים מאשר ברוסיה. אלוהים כנראה החליט שאני אפתח את מקומות העבודה ואחרים יעבדו בהם".

מלחמות יהודים

ב-1996, שלוש שנים לפני תחילת המאבק עם פוטין, הקים גוסינסקי את הקונגרס היהודי הרוסי ודחק את ההנהגה היהודית הקודמת. כנס היסוד של הקונגרס התקיים בבית מלון מפואר במוסקווה. גוסינסקי נבחר לנשיא הקונגרס. "אנשים בחרו בי לא כי נתתי כסף, אלא מפני שפיתחתי את הקהילה, הקמתי בית תמחוי, עשינו המון דברים. בתהליך הזה הכנסתי כסף, זה נכון". לפני כחודש הוא התפטר מתפקיד נשיא הקונגרס היהודי הרוסי, אבל נשאר נשיא כבוד של הקונגרס במוסקווה וסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי.

כיום הוא מנהל עם לב לבייב מאבק על השליטה ברחוב היהודי ברוסיה. השיא במאבק היה כשרב המזוהה עם לבייב הוכה בבית כנסת במוסקווה שהרב שלו הוא איש של גוסינסקי. הטקסים שהם מקיימים מושכים אישי ציבור רבים. פוטין משתתף בטקסים של לבייב. "אין לי עניין לדבר עכשיו על לבייב", אומר גוסינסקי.

כנשיא הקונגרס היהודי הרוסי יצר גוסינסקי קשרים הדוקים עם פוליטיקאים בעולם. על פי ה"אקונומיסט", כששוטרים ספרדים עצרו את גוסינסקי בסוטוגרנדה הוא אמר להם שהם "עושים שגיאה גדולה, אני חבר של ביל קלינטון". לא אמרתי דבר כזה, אומר גוסינסקי, השוטרים פה בכלל לא יודעים מי זה קלינטון. "אני לא חבר של קלינטון ואני לא יכול להשפיע על הבחירות בארצות הברית. לארצות הברית יש מדיניות שתומכת בזכויות האדם. יש לי הרבה חברים שם שעוזרים לי. קלינטון ובוש הם לא חברים שלי".

רבים מהפוליטיקאים הישראלים, לעומת זאת, הם חברים קרובים של גוסינסקי. הוא ביקר את שרון בחוות השקמים והיה מעורב בפרשת שרון-בן גל, שבה בדקה המשטרה חשדות ולפיהם מימן גוסינסקי טיסה של פמליית שרון בעת ביקור ברוסיה וארוחת ערב מפוארת בהשתתפות שרון. גוסינסקי אף נחקר על כך במשטרה. הוא טען שאת הארוחה מימן הקונגרס היהודי הרוסי ואת עלות המטוסים שילם הממשל הרוסי. התיק נסגר מחוסר הוכחות.

אהוד ברק כינה אותו ידיד אישי. בראיון לרדיו גרמני הוא הבטיח שיעשה הכל כדי שגוסינסקי יוכל לחזור לישראל. הוא שוחח עם ראש ממשלת ספרד על גוסינסקי. שלמה בן-עמי ביקר את גוסינסקי כששהה בכלא במדריד, שמעון פרס פנה לאישים שונים בעולם וביקש מהם שיתערבו למען גוסינסקי. סופה לנדבר הצליחה להעביר החלטה בכנסת שמביעה תמיכה בגוסינסקי ומגנה את רדיפתו. אביגדור ליברמן ונתן שרנסקי מקורבים לגוסינסקי, אברהם בורג פנה בעניינו לגופים יהודיים שונים בעולם. גוסינסקי גם נפגש בעבר כמה פעמים עם בנימין נתניהו.

היחסים שלי עם הפוליטיקאים הישראלים הם פרטיים, הוא אומר. "לא תרמתי כסף לאף אחד מהם, גם לא לברק. גם תחנת הטלוויזיה לא תמכה באף פוליטיקאי באופן מיוחד. אנחנו מקפידים על איזון".

הם מחפשים את קרבתך מפני שראיון אוהד ב-NTV יכול לסחוף הרבה קולות של עולים מרוסיה?

"הפוליטיקאים הם ציניים, זה ידוע, אבל האם הם רוצים מהסיבה הזאת גם להתיידד עם מו"לים בישראל? אם אני אגיד שאין לי השפעה אני אשקר, אבל כמוני כל בעל כלי תקשורת יכול להשפיע והאחריות שלנו היא לא לעשות את זה".

למה, אם כך, אהוד ברק ושלמה בן-עמי כל כך טורחים בשבילך?

"במה אני יכול לעזור עכשיו לברק? אני אסיר, והוא כבר לא ראש ממשלה. שלמה בן-עמי, אני בטוח במאה אחוז, מסייע לי כי הוא חש אחריות כלפי כל יהודי מחוץ לישראל שנמצא בצרה".

מי עושה יותר למען עולי רוסיה, שרנסקי או ליברמן?

"שניהם. כלפי שרנסקי התחושה שלי שונה. בזמן שאנחנו ישבנו בבתים ודיברנו, הוא יצא לרחוב להפגין נגד המשטר. בעיני הוא גיבור. אבל גם ליברמן הוא אדם טוב, מאורגן מאוד".

לגוסינסקי יש אזרחות ישראלית ודירה בתל אביב. "כל שנה אני רוכש לי פה עוד חברים, אבל גם עוד אויבים. אני כבר לא יודע איפה יש לי יותר חברים ואויבים, בישראל או ברוסיה". בשנים האחרונות הוא פיתח בישראל מערכת קשרים עסקית ענפה. יחד עם שמואל דנקנר הוא הקים חברת השקעות, הוא שותף בקניון בחיפה עם הקבלן שמשון פריצקר ועם חברת דנקנר השקעות. ב-97' הוא קנה מחנניה גיבשטיין 10% ממניות מת"ב תמורת עשרה מיליון דולר. לפני שהמועצה לשידורי כבלים אישרה את העסקה, ערך היועץ המשפטי לממשלה תחקיר במשטרה, בשב"כ ובמוסד על גוסינסקי. רק אחרי שגוסינסקי איים בעתירה לבג"ץ העסקה אושרה.

ב-99' הוא מכר את המניות לדנקנר השקעות ול"מעריב" ב-41 מיליון דולר. לפני כשנה הוא רצה להקים עם בזק ועם "ואללה" ו"מעריב אחזקות" חברת אינטרנט. העסקה לא יצאה אל הפועל בגלל התנגדות של רשות החברות הממשלתית. ברשות חששו בין השאר שהמאבקים של גוסינסקי עם השלטונות הרוסיים ישפיעו על יציבות השליטה בחברה.

העיתון הטוב ביותר

יחד עם צבי חפץ קנה גוסינסקי לפני כחצי שנה 60% ממניות קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב. חפץ וגוסינסקי שותפים בחברת מדיה מוסט אחזקות. לפני שלוש שנים קנה גוסינסקי רבע ממניות "מעריב" תמורת 85 מיליון דולר. חפץ הוא סגן יו"ר מועצת המנהלים של "מעריב" מטעמו של גוסינסקי.

הם הכירו לפני חמש שנים. חפץ, בן 44, עלה לישראל מברית המועצות בגיל 12, עבד עם לשכת הקשר "נתיב" במוסקווה והיה שותף במשרד עורכי-דין בתל אביב. לפני חמש שנים הוא הציע לגוסינסקי עסקה שלא התממשה. הם התיידדו וחפץ עבר לעבוד עם גוסינסקי. בחודשים האחרונים הוא סייע לו להיאבק בבקשת ההסגרה. חפץ מדבר על שניהם כעל ישות אחת, "קנינו, מכרנו, ניצחנו".

רכישת מניות "מעריב" משכה אל גוסינסקי הרבה תשומת לב. הוא קנה את המניות בסכום שהדהים רבים, "אבל היום אני יכול למכור בהרבה יותר ממה שקניתי", הוא אומר. "דיברתי אז עם ארנון מוזס על קניית מניות ב'ידיעות', אבל קיבלתי הצעה טובה יותר מ'מעריב'".

הרכישה של מניות בעיתון ישראלי היתה חשובה לך מפני שהיא העניקה לך מכובדות?

"זה לא רק 'מעריב'. רציתי להיכנס כאן לתקשורת. זה הביזנס שלי. יכולתי גם לקנות חברת בנייה, אבל אני לא מבין שום דבר בבניין".

איך אפשר להיות בעלים של עיתון ישראלי בלי לדעת עברית?

"יותר טוב שאני לא יכול לקרוא מה שכתוב בעיתון, מפני שככה אני לא יכול להגיד לעיתונאים מה לכתוב. אבל אני עובד עם חברת תרגומים שמתרגמת בשבילי קטעים שמעניינים אותי. עכשיו גם התחלתי ללמוד עברית עם קלטות. אני כבר יודע כמה מלים".

עד כמה אתה מעורב במה שקורה ב"מעריב"?

"אני עוסק רק ביחסים בין בעלי המניות ובשורה התחתונה. התוצאה העסקית היא החשובה ביותר".

בשנת 2000 מעריב אחזקות הפסידה 13.5 מיליון שקלים.

"בקופת החברה יש כמאתיים מיליון שקלים. זה מה שנחשב".

היתה תקופה שגם אתה וגם יעקב נמרודי ישבתם במעצר בית. זה בריא לעיתון?

"זה לא חשוב לעיתון בכלל. אני לא משפיע על חיי היום-יום".

נמרודי מעורב מאוד במה שנכתב בעיתון.

"אני מקווה שלא. זו בעיה גדולה לכל כלי תקשורת. חשוב שהעיתונאים לא יהיו כלי בידי בעלי המניות. גם אני עשיתי את זה בעבר, עד שלמדתי שזה לא כדאי. אני לא מתערב. ב'מעריב' אפילו כתבו שאני הצלחתי בעסקים מפני שאני נשוי לבת של לושקוב, שהיתה אז בת ארבע. עיתונאים לפעמים כותבים כל דבר".

לא מפריע לך להיות שותף של עופר נמרודי, שמואשם כבר פעם שנייה בפלילים?

"דיברתי אתו על זה באופן חופשי. זה לא טוב לעיתון, אבל אם העיתון פועל באופן עצמאי ולא תומך בנמרודי, אז אין בעיה".

נראה שזה לא תמיד קורה.

"השאלה שלך לא נראית לי, מפני שאת שואלת אותה מתוך עיתון מתחרה. אני אמרתי לעיתונאים שהם צריכים לסקר את המשפט באופן אינפורמטיווי".

"מעריב" הוא עיתון טוב לדעתך?

"התפוצה היא המדד הטוב ביותר. מבחינתי 'ידיעות אחרונות' הוא העיתון הטוב ביותר, מפני שהוא נמכר יותר. אני יכול להגיד מיליון פעם שאשתי יפה יותר ושהעיתון שלי טוב יותר, אבל הקוראים, שהם השופטים היחידים, חושבים אחרת. מבחינתי רק המספרים מדברים". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו