שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אל תהומות הילדות

בתיה גור
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בתיה גור

"כשהיינו יתומים" מאת קאזואו אישיגורו. תירגם מאנגלית: מאיר ויזלטיר, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 277 עמ'

קאזואו אישיגורו נודע בעיקר בזכות "שארית היום", הרומן הראשון פרי עטו שתורגם לעברית והקסים את קוראיו בעולם האמין והמוזר שנשקף ממנו. אישיגורו הפליא לתאר בו את נפשו של משרת אישי אנגלי מאוד בהתנהגותו. הוא תיאר בריאליזם דייקני את העיוות שחוללה בחייו ובגורלו של הגיבור דבקותו המפלצתית במקצועו, ודרך זה גם את התפוררות בתי האצולה הבריטיים ואת השתלטות הממון האמריקאי על המורשת הבריטית. "שארית היום" גם היה לסרט קולנוע משובח, שלמרות עידונו הצליח מסחרית.

"באין נחמה", הרומן השני של אישיגורו (אף הוא תורגם היטב לעברית בידי מאיר ויזלטיר), שבו העמיד הסופר מבנה גדול, ריאליסטי כביכול, על פואנטה פנטסטית (שנגלית רק בסיומו), הנחיל מפח נפש לקוראיו, גם בשל איכותו המיוחדת של "שארית היום".

"כשהיינו יתומים" - הרומן השלישי מאת הסופר יליד נגאסאקי, שהובא לאנגליה בגיל חמש - הוא שילוב וירטואוזי של שני אופני כתיבה; אישיגורו השתמש בו במודוס הריאליסטי-פסיכולוגי ובמודוס ההזוי-חלומי, וטווה בו את צלליתו של הבלש-הגאון ואת הסיבות העמוקות, האישיות, הקשורות בביוגרפיה מסוימת, לכך שאדם בוחר, עוד בהיותו ילד, להקדיש את חייו לבלשות.

"כשהיינו יתומים" מוצג בשני שלישים שלו כסיפור חייו של כריסטופר בנקס, גבר בשנות ה-30 הראשונות של חייו, בוגר קיימברידג', שמאז סיים את לימודיו חי בגפו ברובע קנזינגטון שבלונדון, ועושה את דרכו בסולם ההצלחה החברתית באמצעות פיענוח מהיר ומזהיר של תעלומות בלשיות, בעיקר פרשיות רצח מסובכות ונוראות. אישיגורו אינו מניח לגיבורו לתאר את הפרשיות האלה בפרוטרוט, אלא רק לרמוז עליהן בעדינות, ובעיקר לספר על יחסיו המסתוריים והמשונים עם העלמה שרה המינגס, שבפגישה הגורלית הראשונה אתה, בקיץ 1923, נפתח הרומן.

דרך אירועי היום-יום בחייו של כריסטופר מצטייר גם כאן, כמו ב"שארית היום", דיוקן מסוים מאוד של אנגליה ברבע הראשון של המאה ה-20, ובמיוחד סממני החיים בחברה הגבוהה של מעצמה קולוניאליסטית לפני שקיעתה. אישיותו האקסצנטרית והמסוגרת מאוד של הגיבור המספר, חזונו להתמסר לבלשות כאל מעין שליחות, מתבררים במשך הקריאה מתוך שברי זיכרונות שהוא מגולל מימי לימודיו בבית הספר (בזיקה לפגישות מקריות וכמעט תמיד גורליות מאוד, המתרחשות ברומן הזה) כילד בודד למדי, המסור להשגחתה של דודתו הרווקה בשרופשייר.

רק בפרק הרביעי ברומן מתברר לקוראים המסוקרנים מאוד משהו על גורלם הנרמז של הורי הגיבור המספר. בפרק הזה מגולל כריסטופר לראשונה את תמונות ילדותו בשנחאי, שם גדל כבן יחיד עם הוריו ברובע מהודר מאוד של אדונים לבנים, בבית שהיה רכושה של חברת מורגאנברוק את בייאט הבריטית, ואשר גבל עם ביתה של משפחה יפאנית. חברו הקרוב (ובעצם, היחיד שאליו נקשר אי פעם) של כריסטופר בנקס בן השש היה ילד יפאני ושמו אקירא, שאתו שיחק באינטימיות ובאמון במשך שנתיים עד לקטסטרופה שהתרחשה כשמלאו לו שמונה שנים.

משחקי הילדות של שני בני אדונים לבנים מוגנים בעולם אירופי (לעומת המוני הסינים בשנחאי, מוצג עולמו של אקירא בתחילה בדומה לזה של הילד האנגלי) כוללים גם הסתכנויות והרפתקאות מפחידות, שבהן עומדים השניים באהבה ובערבות הדדית, עד לקריסה המוחלטת של מערכות ההגנה שבראו למענם הוריהם. בערך בשליש הראשון של הרומן נעלם אביו של כריסטופר, ובמשך חודש ימים בערך חי הילד במציאות המורכבת, שאליה נקלעים ילדים לא פעם, כשקטסטרופה המתחוללת סביבם נותרת מסתורית לחלוטין, כשהמבוגרים מסתירים מפניהם את העיקר, כביכול כדי להגן עליהם, ובעצם מעצימים בכך את אימתם.

לאחר שבועות אחדים נעלמה גם אמו של כריסטופר, והיעלמותה נדמית קשורה במאבק שניהלה כנגד ההשחתה שגורם הקולוניאליזם הבריטי לתושבי שנחאי, וכנגד השימוש הציני שעשו החברות המסחריות באופיום כדי לשתק את עצמאותם הכלכלית והרגשית של העובדים-המקומיים. אמו היפהפייה של כריסטופר בנקס נעלמה כשידיד משפחה, שאותו העריץ הילד ונתן בו אמון מיוחד, לקח אותו מהבית והפקיר אותו ברובע עוני, שמעולם לא היה בו קודם לכן. כשמצא כריסטופר את דרכו חזרה לביתו מתברר לו ששני הוריו נעדרים, וכך אירע שנשלח לאנגליה ונמסר להשגחת דודתו.

כל הפרטים שלעיל מסופרים אגב היזכרויות של הגיבור המספר. ההיזכרויות הקטועות האלה קשורות תמיד באירועים המתחוללים בהווה הסיפורי, ובדרך כלל הן נוגעות בפגישות המתרחשות בחיי הגיבור, ובעקבותיהן מספר כריסטופר בכל פעם פרטים אחרים על ילדותו ועל חורבנה הפתאומי. מלכתחילה מנמק עברו האישי של הגיבור את נטייתו לבלשות, ומלכתחילה מכין הסופר את קוראיו למשימה הגדולה והאמיתית של הגיבור, היוצא לפתע פתאום, אחרי 25 שנים, לחפש את עקבות הוריו. מרגע שכריסטופר מגיע לשנחאי (בשנת 1937, בעיצומה של מלחמת יפאן-סין), נעלמים כמעט לגמרי הקישורים ההגיוניים בין פרטי העלילה, ופרשת החיפוש אחר הוריו ואחר אקירא, ידידו האהוב היחיד, מתרחשת בחוקיות המוכרת מחלומות או מסיוטים; המרחב סביב מתרחק ומתקרב, פנים שהיו מוכרים מתבררים כזרים, או לפחות מתעורר ספק אם הם אכן פניו של אדם אהוב ומוכר, מה שנראה בהישג יד נהפך ללא אפשרי להשגה, וכיוצא באלה.

בדרך מוזרה, מקורית מאוד ומשכנעת למרות הסטייה מהריאליזם, מתפענחת באופן סופי גם תעלומת היעלמם של ההורים וגם טיבו האמיתי של ידיד המשפחה הנערץ. המהלך העיקרי בחייו של כריסטופר קשור בהכרעתו לפתור קודם כל את תעלומת ילדותו ולהתמסר להצלת חברו מילדות, ובשל כך הוא מחמיץ את ההזדמנות היחידה שהיתה לו לאהבה. אבל הדברים האלה - האהבה, החיפוש וגם פרשת אימוץ יוצאת דופן של ילדה נטושה - עומדים ברומן על גבול ההזיה. המימוש הריאליסטי שלהם מוטל בשליש האחרון של הספר בספק גמור, ומה שמוצג כמסע חיצוני מתגלה כמסע פנימה - כמין אודיסיאה נוראה בתוך מלחמה, מוות, דם ואלימות - אל הילדות.

"כשהיינו יתומים" הוא רומן מבריק, מקורי ומרתק במיוחד, שמחברו השתמש בו במרכיבי המתח של ספרות בלשית כרשת של מטאפורות. בסופו של דבר לומד הקורא השוקע ברומן דברים עקרוניים הן על מבנה נפשו של הבלש והן על ההיבט הבלשי בחייו של כל אדם המנסה לתקן או אפילו רק לפענח את תהומות ילדותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ