שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מוכרת הג'ינסים שתירגמה את עמוס עוז לגרמנים

בגיל 40, כאם יחידנית לשלוש בנות, החלה מרים פרסלר, יהודיה-גרמניה, בקריירת התרגום המפוארת שלה. לפני כן התנדבה בקיבוץ, היתה נהגת מונית ומכרה בגדים בגרמניה. בספרי הילדים שכתבה נתנה ביטוי למצוקה שחוותה על בשרה כילדה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מרים פרסלר ועמוס עוז ביריד הספרים בלייפציג, 2015
מרים פרסלר ועמוס עוז ביריד הספרים בלייפציג, 2015. "אני אוהבת את השפה העברית, היא ברורה להפליא אף שהיא לא רבת-מילים כמו אנגלית או גרמנית"צילום: Lesekreis
עופר אדרת
עופר אדרת

מרים פרסלר החלה את הקריירה הספרותית שלה בגיל מאוחר יחסית. ב–1980, כשהיתה בת 39, אם יחידנית לשלוש בנות, החליטה לפנות לכתיבה בחיפוש אחר פרנסה. קודם לכן מכרה ג'ינסים, עבדה כנהגת מונית ועסקה בעבודה משרדית בגרמניה, מולדתה.

בתוך זמן קצר הבינה כי בחרה בכיוון נכון. ספרה הראשון, "שוקולד מריר", שסיפר על אווה, ילדה שסובלת מבולימיה, זכה להצלחה רבה בגרמניה. הוא נמכר ב–400 אלף עותקים, וזיכה אותה בפרס חשוב לספרות ילדים — ראשון בסדרה ארוכה של פרסים. בעשורים הבאים, ועד מותה בחודש שעבר בגיל 78, כתבה עשרות ספרים ותירגמה מאות. בגרמניה היא היתה אחת מסופרות הילדים הבולטות. בישראל שמה מוכר כמי שתירגמה את מיטב הסופרים המקומיים לגרמנית. על התרגום של "הבשורה על פי יהודה", הרומן האחרון של עמוס עוז, זכתה בפרס של יריד הספרים הבינלאומי בלייפציג.

פרסלר נולדה ב–1940 בדרמשטט בגרמניה, לאם יהודייה, שמסרה אותה. שם נעוריה היה גונקל. היא גדלה אצל משפחת אומנה, ואחר כך במעון. כשבגרה למדה באקדמיה לאמנויות יפות בפרנקפורט, וכן למדה שפות באוניברסיטת מינכן. בשנות השישים בילתה זמן קצר בישראל, בקיבוץ, וב–1970 חזרה לגרמניה, נישאה לישראלי והביאה לעולם שלוש בנות. הנישואים הסתיימו בגירושים, והיא גידלה את בנותיה לבדה.

רבים מספרי הילדים והנוער שלה עסקו בילדות קשה. היא ניסתה לתאר בהם כיצד ילדים יכולים לשרוד בנסיבות קשות, ואף לטעת בהם תקווה. העורך שלה, פרנק גריסהיימר, אמר כי הצליחה לתאר במלים את הרגשות החבויים ביותר של ילדים, שחוו קשיים במשפחה או בחברה. "אני רוצה לדבר ברצינות על עולם הילדות, הפנימי והחיצוני, עם כל הקשיים", אמרה פעם. הכתיבה, לדבריה, היתה "גאולה מהילדה חסרת המלים שהייתי פעם".

פרסלר, 2012
פרסלר, 2012. "לדבר על עולם הילדות עם כל הקשיים"צילום: Hendryk Dillan

בין ספריה שראו אור בעברית (בהוצאת עם עובד): "מלכה מאי", סיפור התבגרות של ילדה יהודייה בת שבע שמנסה לשרוד בשואה, ו"כשהמזל בא, צריך להזמין אותו לשבת", המתאר את קורותיה של הלינקה בת ה–12, שגרה במעון ונהנית להיות לבדה במחבוא, שם היא ממתינה למזל. "מכות פוגעות לא רק בחוץ, הָלִינקָלֶה. הן חודרות עמוק יותר, הן פוגעות גם בנפש. לא כל מי שחווֶה דברים רעים ואכזריים נהפך אוטומטית לאדם טוב יותר. הוא גם יכול להפוך בעצמו לאדם רע ואכזרי", כתבה שם. פעם אמרה, כי ספרים לא משנים את העולם, אבל יכולים להשפיע עמוקות על הילדים שקוראים אותם.

לצד כתיבתה, מפעל חייה הוקדש לתרגום מאות ספרים מעברית, אנגלית והולנדית לגרמנית. בין היתר, תירגמה את ספרי עמוס עוז, רות אלמוג, צרויה שלו, יורם קניוק, אהרן אפלפלד, ליזי דורון, בתיה גור, אורלי קסטל־בלום, סייד קשוע, סמי מיכאל, איל מגד, שולמית לפיד ואורי אורלב. "אני אוהבת את השפה העברית והיא שייכת לי. היא מרתקת אותי. במובנים רבים, היא ברורה להפליא, אף שהיא לא רבת־מלים כמו למשל אנגלית או גרמנית", אמרה. "כשמתרגמים מעברית, שיש בה רק שלושה זמנים, שאין בה קוניוקטיב, ואין בה זמן מוחלט, צריך להיות קצת יותר חופשי", הוסיפה בראיון ל"הארץ". שיטת התרגום שלה היתה ייחודית. בראיון ל"יודישה אלגמיינה צייטונג" סיפרה פעם, כי היא לא קוראת את הספר מתחילתו עד סופו, אלא מתרגמת קטע אחר קטע, כדי לשמור על המתח שבקריאה.

פרסלר תירגמה וערכה מחדש גם את יומנה של אנה פרנק, והוסיפה לו עמודים רבים מהיומן המקורי (הקשורים לאמה של פרנק ולמיניות), שהושמטו. ב–2007 היומן בעריכתה ראה אור בעברית. לצד זאת, פירסמה ביוגרפיה על פרנק.

הפרס האחרון שקיבלה הוענק לה בחג המולד על ידי נשיא גרמניה — עיטור "מסדר הכבוד" של גרמניה, שקיבלה על פועלה לקידום ההבנה בין ישראל לגרמניה ועל פועלה להנצחת זיכרון פשעי הנאצים.

פרסלר מתה בחודש ינואר מסרטן בגיל 78, בעיר לנדסהוט שבמדינת בוואריה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ