שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רננה איתן ויואל דונחין
טיפול בנזעי חשמל, צילום אילוסטרציה
טיפול בנזעי חשמל, צילום אילוסטרציה. עוצמה חשמלית גבוהה מביאה לתוצאות טיפוליות טובות יותר אך גם לפגיעה גדולה יותר בזיכרון, אבל זרם חשמלי שעוצמתו נמוכה מדי לא תמיד יעילצילום: ניר כפרי
רננה איתן ויואל דונחין

באפריל 1938 עבר האדם הראשון בהיסטוריה טיפול חדשני בנזעי חשמל (Electroconvulsive Therapy, ובקיצור ECT). שיטת הטיפול הזו נחשפה לקהל הרחב בסרט "קן הקוקייה" (1975), אלא שמה שהוצג בו היה מחלקה סגורה לחולי נפש הנשלטת על ידי אחות מרשעת, אחים מאיימים ורופאים חסרי לב המעבירים דרך מוחו של המטופל, השחקן המצוין ג'ק ניקולסון, זרם חשמל המעוות את פניו וגורם לו להתקף אפילפטי. התמונה הזו עוררה בשעתו זעזוע בקרב הצופים והביאה ללחץ ציבורי למניעת סוג זה של טיפול.

סרטים נוספים העניקו לטיפול בנזעי חשמל ממד של אכזריות ושל חוסר אנושיות, אבל לא פחות מכך סיפקו הצצה לעולמם של נפגעי הנפש, תוך העצמת הדעה הקדומה כלפיהם. אלא שטיפול זה, שקיים כבר יותר מ-80 שנים, נחשב לאחד הטיפולים היעילים ביותר בפסיכיאטריה המודרנית. ישנם אפילו רופאים שמעידים על עצמם שהיו מעדיפים לקבל טיפול בנזעי חשמל ולא לפנות לחלופות הטיפוליות האחרות כגון תרופות פסיכיאטריות או טיפול פסיכולוגי.

בראשית המאה ה-20 לא היה כל טיפול רפואי ידוע למצבי פסיכוזה או דיכאון, ונפגעי הנפש מצאו עצמם מורחקים ומנודים מהמשפחה, מהקהילה ומהחברה. רופאים ומדענים בעלי רצון טוב עמדו חסרי אונים מול מטופלים סוערים, ולכן החלו לבחון שימוש בזרם חשמלי כמכשיר טיפולי. האמת היא שכבר ביוון העתיקה נעשה שימוש בצלופח שהעביר זרם חשמלי במי שנגע בו ושימש לטיפול בכאב ראש ולהקלת כאבי לידה, אבל הרעיון להשתמש בחשמל כדי לטפל בנפגעי נפש עלה בעקבות עבודתו של החוקר ההונגרי לדיסלס מדונה (Ladislas Joseph Meduna) שבשנות ה-30 של המאה הקודמת ניסה להשרות פרכוס אפילפטי על ידי מתן תרופות.

מקור הרעיון בתצפיות בחולים שסבלו מסכיזופרניה ומאפילפסיה גם יחד. בחולים אלו, תסמיני מחלת הנפש פחתו משמעותית לאחר שחוו פרכוס אפילפטי או שחום הגוף שלהם עלה מאוד והם סבלו מפרכוסים. רופאים וחוקרים שמו לב לשיפור זה ולכן החלו לתת הלם על ידי אינסולין או על ידי תרופות אחרות. מדונה השתמש בתמצית קמפור והצליח להפחית משמעותית תסמיני התנהגות בלתי מאורגנת בחולי סכיזופרניה. הפרסומים לגבי הצלחת הטיפול עוררו עניין רב, אך לא נמצאה תרופה שתוכל להשרות פרכוס אפילפטי בצורה יעילה.

פחות או יותר באותה התקופה החלו שני חוקרים איטלקים לערוך ניסויים שבהם נבדקה השפעת הזרם החשמלי המשרה פרכוסים על מצבם של חולי הנפש. אוגו קרלטי (Ugo Cerletti) סבר ש"חשיפת אדם לזרם חשמל היא תיאוריה אוטופית, ברברית ומסוכנת", ולכן היסס בתחילה לעשות זאת. בהמשך הוא החל לעבוד עם החוקר לוצ'יו ביני (Lucio Bini) והשניים העבירו זרם חשמלי בעוצמה נמוכה במוחם של בעלי חיים והראו שהמכה החשמלית נסבלת ואינה גורמת נזק. באפריל 1938 הם ביצעו בהצלחה מתן נזע חשמלי לראשונה בחולה הסובל מסכיזופרניה.

בתוך זמן קצר התברר שטיפול זה יעיל עבור מחלות נפש קשות ומצבים פסיכוטיים ודיכאוניים סוערים. עם זאת, השראת הפרכוס האפילפטי גרמה סבל רב לחולים: חומרי הרדמה וחומרים משתקי שרירים לזמן קצר לא היו קיימים עדיין, והיה צורך במספר רב של מטפלים כדי להחזיק במטופל, בדומה למה שהיה מקובל באותה עת בביצוע ניתוחים ללא תרופות להרפיית שרירים. סיבוך נפוץ של הפרכוס היה שברים בעצמות, ובמיוחד שברים בחוליות השדרה שהביאו לפגיעה בחוט השדרה ולשיתוק הגפיים.

מתוך הסרט "קן הקוקייה"
מתוך הסרט "קן הקוקייה", 1975. סרטים רבים העניקו לטיפול בנזעי חשמל ממד של אכזריות ושל חוסר אנושיות, והעצימו את הדעה הקדומה כלפי נפגעי נפשצילום: Republic Pictures ש Getty Image

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נכנסו לשימוש תרופות נוגדות פסיכוזה ודיכאון ותרופות מייצבות מצב רוח. דומה היה שהצורך בטיפול בנזע יעבור מן העולם, אך התברר שמטופלים רבים אינם מגיבים לטיפול התרופתי. ההתקדמות התרופתית באותן שנים הביאה גם ליכולת להשתמש בתרופות הרדמה ומשתקי שריר בצורה בטוחה, דבר שאפשר מתן טיפול בנזעי חשמל ללא אי נוחות למטופל וסיבוכי שברים או שיתוק.

הטיפולים בנזעי חשמל היו יעילים, אך עד לפני כשני עשורים לא היה ברור איך הם מסייעים לנפגעי הנפש. פירוש המילה "נזע" הוא תזוזה, ניע, כמו שקורה לחולים בעת התקף אפילפטי. עם ההתקדמות בתחום חקר מדעי המוח נמצא שיעילות הטיפול איננה קשורה לתזוזת הגוף אלא דווקא לפעילות החשמלית המוחית שמתרחשת בזמן הפרכוס האפילפטי. הטיפול יוצר שינויים במעגלים עצביים במוח הקשורים להיווצרות פסיכוזה ודיכאון, ליצירת תאי מוח חדשים באזור ההיפוקמפוס שאחראי ללמידה ולזיכרון, לשינויים תוך וחוץ תאיים במוח בריכוזי מלחים ובהפעלת מערכות הורמונליות וחיסוניות שונות, ולתמורות בתפקוד המסרונים העצביים (נוירוטרנסמיטורים) מסוג סרוטונין ודופמין, שהם השחקנים החשובים בהיווצרות תהליכי דיכאון, חרדה ופסיכוזה.  

תופעת הלוואי הבלתי רצויה של הטיפול היא פגיעה בזיכרון, ומטופלים רבים התלוננו שלמרות השיפור במצבם הנפשי חלה הידרדרות ביכולתם לשמור מידע ולשלוף אותו. בנקודה זו החל מרוץ, שנמשך עד היום, ליצירת פרוטוקול שיהפוך את הטיפול ליעיל ולמזער את הפגיעה האפשרית בזיכרון. הבעיה היא שעוצמה חשמלית גבוהה מביאה לתוצאות טיפוליות טובות יותר אך גם לפגיעה גדולה יותר בזיכרון, ואילו זרם חשמלי שעוצמתו נמוכה מדי מצליח להשרות פרכוס אפילפטי אך הוא לא תמיד יעיל לטיפול בדיכאון או בפסיכוזה. אם כן, איך אפשר למצוא את העוצמה החשמלית המדויקת המתאימה לכל מטופל?

בשנים האחרונות הרופאים נעזרים בהבנה מורכבת יותר של הפיזיולוגיה שבבסיס הפעילות החשמלית של המוח. עבור כל מטופל נקבעים המאפיינים של הגירוי החשמלי המינימלי שיכול להביא ליצירת פרכוס, ולאחר מכן נבנית עבורו תכנית טיפולית למתן גירוי חשמלי בעוצמה שמעבר לסף זה. התוצאה היא טיפול המותאם אישית לכל אחד, שהוא גם יעיל וגם אינו גורר ירידה משמעותית בזיכרון.

בעת הטיפול מלווים את החולה רופא פסיכיאטר, רופא מרדים ואיש צוות סיעודי. המטופל מורדם לפרק זמן קצר ביותר, פחות מחמש דקות, ומקבל תרופות מרפות שריר הבולמות את התכווצות השרירים. הפרכוס עצמו נמשך פחות מדקה. המטופל אינו חווה סבל או כאב בזמן הטיפול, ואף אינו זוכר את הדקות שבהן נעשה הטיפול. לרוב דרושה סדרה של שמונה עד 12 טיפולים להשגת הפוגה במחלה: ירידה הדרגתית בתסמינים עד להיעלמותם. כיום נוטים להמליץ למטופלים לקבל טיפול חד פעמי אחת לחודש כי לשמר את המצב.

הבראה המושגת בעזרת טיפולי נזעי חשמל נשמרת לרוב שנים רבות. הטיפול נעשה בבית החולים ביחידה ייעודית וניתן במסגרת אשפוזית וגם במסגרת מרפאתית. כל מטופל מקבל הסבר מקיף על הטיפול, עליו לאשר את הסכמתו לקבלת הטיפול בחתימתו, והוא מתחיל את הטיפול ומסיים אותו לפי רצונו.

תיאור הטיפול בנזעי חשמל שנשאר חקוק בזיכרון הציבור לא יכול להיות רחוק יותר מהמצב הטיפולי הקיים היום, אבל אין ספק שהוא זירז את התהליך לשיפור יעילותו של הטיפול ובטיחותו. ישנם מטופלים שנזעי חשמל אינם מתאימים להם, וכיום נעשים מאמצים לפתח עבורם טיפול חשמלי ממוקד באמצעות אלקטרודות המוחדרות לעומק המוח. נחישות ודבקות במטרה, רגישות אנושית לסבלם של חולים פסיכיאטריים וקדמה טכנולוגית יוכלו להפוך את הסטיגמה על נזעי החשמל לנחלת העבר ולסייע בהתקדמות טיפולית כבר בשנים הקרובות.

ד"ר רננה איתן היא פסיכיאטרית, ראשת היחידה הנוירופסיכיאטרית במרכז הירושלמי לבריאות הנפש וחוקרת בבית החולים בריגהם של אוניברסיטת הרווארד. פרופ' יואל דונחין מהמרכז לחינוך רפואי בפקולטה לרפואה בירושלים, משמש כמרדים במרכז הירושלמי לבריאות הנפש איתנים 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ