דני בן ישראל: אחד מכוכבי הפופ הראשונים בארץ, שניסה להיות חתרני ונכשל - מוזיקה קלאסית - הארץ

דני בן ישראל: אחד מכוכבי הפופ הראשונים בארץ, שניסה להיות חתרני ונכשל

כוכבו של דני בן ישראל דרך כבר בלהקה הצבאית בשנות ה–60. עם זאת כאשר הקליט מוזיקה פסיכדלית בתחנות הרדיו נרתעו מכך

איתמר זהר
איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דני בן ישראל לפני כעשור
איתמר זהר
איתמר זהר

דני בן ישראל, שמת אתמול (שני) והוא בן 75, היה בין כוכבי הפופ הראשונים בארץ. כרבים אחרים בני דורו בארץ, הוא החל את הקריירה המוזיקלית בלהקה צבאית, שבה התבלט בשם מעוברת שנתפר בשבילו (שם משפחתו המקורי הוא הוייר), וממנה הדרך אל הסולו היתה קצרה ומהירה.

השפעתו של בן ישראל מהזמרים האמריקאים של שנות ה–50 וה–60 ניכרת כבר בשירים ששר עם להקת פיקוד צפון, בהם "כוכב הצפון" ו"נר בחלונך". הוא שר עם להקה, אבל כל אורות הזרקורים הופנו אליו. הקולקטיב נדחק הצדה, הפרט תפס את מקומו. כלפי חוץ אלה היו עדיין שירי אהבה למולדת ולפלוגה, אלא שבעצם היתה בהם הרבה אהבה לאשה, זו המצפה לו, רחוקה ממנו, בבית, בחיים האזרחיים.

למראה החיצוני של הזמרים היתה כבר אז חשיבות גדולה לא פחות מהקול. בן ישראל, כמו בובי וי, דל שאנון, בובי דארין וזמרים אמריקאים נוספים שהרטיטו לבבות בשנות ה–60, נתן לבלוריתו להתנוסס בו בזמן ששר בשרמנטיות מאנפפת את "העלמה יורונה מטורונה", "כשמיקה עצובה" ו"אור של חצות".

אלא שבדומה ליוצאי להקות צבאיות אחרות, בהם מוטי פליישר, גם בן ישראל חש שהמדינה קטנה בשבילו. הוא רצה להטביע את חותמו מעבר לים, להגיע אל קהל גדול יותר, להיהפך לכוכב של ממש. זה לא כל כך עבד. כששב לכאן אחרי תקופה קצרה כבר התכחש לפופ שהפך אותו לשם שגור כמעט בכל בית ובחר לעשות תפנית של ממש אל מוזיקה פסיכדלית, מחתרתית וחתרנית, במה שיכול להיתפש כמרד נעורים מאוחר.

אלבומו "חנטריש שלוש ורבע" שיצא ב–1970 העכיר את שלוותם של עורכי תחנות הרדיו. הם חשבו שהוא מסוכן לציבור, חששו שהוא יערער את המאזינים, בין השאר בגלל מלים שנתפשו כגסות והתייחסות לחשיש. "חנטריש שלוש ורבע", שעם שיריו נמנו "ואם", "כפרה" (במלעיל) ו"למה לא", כמעט לא הושמע. כמו אלבומים וסינגלים אחרים, שיצאו באותו עשור, בהם "אלבום ראשון" של דני מסנג מ–1975, הקדים את זמנו.

נדמה כי הכישלון המסחרי המהדהד של "חנטריש שלוש ורבע" - שיצא לפני כשנה בהוצאה מחודשת של האוזן השלישית בגרסת ויניל - הוא במידה רבה מה שסתם את הגולל על הקריירה המוזיקלית של בן ישראל בארץ ובכלל. כעבור זמן מה הוא עבר לאירופה ואחר כך שם פעמיו אל ארצות הברית, אבל אלה שבאו להקשיב אז לשיריו, במועדונים שבהם הופיע, היו בעיקר אנשים שהיגרו לשם מישראל והשתוקקו לנוסטלגיה מוזיקלית. הם, כמו רוב העורכים המוזיקליים בתחנות הרדיו, כמהו אל שירים מתקתקים ששימרו בשבילם את ישראל כפי שרצו לזכור, בלי לתת הזדמנות לצלילים אחרים ומלים מורכבות.

גם כשחזר לישראל שוב, הפעם לתמיד, בסוף שנות ה–90, הוא הופיע עם השירים שפירסמו אותו בלהקה הצבאית. אפילו אם ניסה להתנער מהם, הוא הבין כי בשביל זה הקהל בא.

מחר ב-15:00 יהיה אפשר להקשיב לתוכנית מיוחדת של יואב קוטנר ברדיו הקצה על היצירה הפסיכדלית של בן ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ