בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנכ"ל רשות השידור? קטן עליו

זרועו הארוכה של נוני מוזס * התפרצויות זעם * פעם אפילו כתב התעלף * מפטר סדרתי * לא רוצה כתבות על ערבים ושמאלנים * רואה בעיתונות מנוף לקידום קריירה עסקית או פוליטית * זה האיש שאריק שרון רוצה (מאוד) כמנכ"ל רשות השידור * כך (בערך) היה העורך ניר חפץ מטפל במועמד ניר חפץ

תגובות

בהתחלה נראתה הפגישה כמו עוד ישיבת עבודה שגרתית. רוני הדר, כתב ב"עיתון תל אביב", פירסם ידיעה על עיריית גבעתיים בלי לבקש את תגובת ראש העיר, אפי שטנצלר. ניר חפץ, אז עורך המקומון התל אביבי, זימן את הדר ואת עורך החדשות, דודו לוי רייך, לחדרו. השניים ציפו לנזיפה, אבל לא ידעו מה מחכה להם.

חפץ השתולל. "אתה אפס!", צרח על הדר בקול שנשמע בכל רחבי המערכת ברחוב מיקוניס 5 בתל אביב, "אתה רוצה שאני אזרוק אותך? הכתבות שלך לא מחוברות למציאות!". הדר, כתב ותיק ורך דיבור, היה מבועת. הוא יצא מחדרו של חפץ חיוור כסיד ונפל על הרצפה מעולף. במשך כרבע שעה שכב על הרצפה כשעיתונאים ועורכים מודאגים מנסים להשיב את רוחו. "נכנסתי להיסטריה", הוא מסביר. כשהצליח לקום על רגליו הוחזר לחדרו של חפץ, וזה התנצל על התנהגותו. הדר, כמו רבים אחרים שנקלעו לעימות עם חפץ, כבר אינו עובד יותר במקומון. חפץ, מצדו, לא נגמל מהתקפי הזעם שלו עד היום, כשהוא כבר העורך הראשי של רשת "ידיעות תקשורת" והמועמד היחיד כרגע לתפקיד מנכ"ל רשות השידור.

בימים האחרונים, מאז שפורסם דבר מועמדותו, מתקשרים עובדי המקומונים של הרשת לחבריהם ברשות השידור ומזהירים אותם מפני הצפוי להם. רבים מהם נכנסים לפורומים שונים ברשת, בעיקר לפורום התרבות של Y-NET, אתר השייך ל"ידיעות אחרונות", ומפיצים סיפורים שונים בגנותו של חפץ. ההסתערות האינטרנטית הזאת מדאיגה את חפץ מאוד ובימים האחרונים ניסה לבלום אותה, בין היתר בעזרת נסיונות לברר מי העיתונאים שעומדים מאחורי ההשמצות האנונימיות.

חפץ מודע היטב לסערת הרגשות שהמועמדות שלו מעוררת. מאז שפורסם שהוא המועמד המועדף על ראש הממשלה הוא התקשר לכמה עיתונאים שנפגעו ממנו בעבר. עשיתי טעויות בחיים, הסביר להם, אבל השתניתי. אל תפגעו בי דווקא עכשיו, הפציר בהם, כשאני קרוב להגשמת חלום חיי.

גדעון סער ממליץ

איך הגיע ניר חפץ, שרק לפני עשר שנים היה כתב מוניציפלי זוטר במקומון בשרון, למועמדות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור? "נקלעתי למציאות מסוימת", מסביר רענן כהן, השר הממונה על רשות השידור, "עשרה אנשים לא רצו להיות מועמדים, ביניהם יוחנן צנגן, גיל סמסונוב, שלום קיטל, אורן מוסט ואלון שלו, שהסכים לעזור לי בכל אבל לא היה מוכן להיות מנכ"ל. זה לא תפקיד שכולם רצו ללכת אליו, ואז במציאות המסוימת אני אומר למה לא ניתן ביטוי לאותם אנשים שהם לא מוכרים ושהם יוכיחו אם טעינו או לא טעינו". ואם טעית? "ברגע זה אני לא מסוגל להגיד אם צדקתי או לא. ניתן לו שלושה עד חמישה חודשים. הוא ישב אצלי בבית ודיבר במשך שעה וחצי, שאלתי אותו שאלות קשות, הוא התחייב לבצע רפורמה, אנשים אמרו לי שהוא עושה הכל בצורה יסודית, אז למה לא לתת צ'אנס לדור הצעיר? אני אתן לו את כל הגיבוי אבל אני לא תעודת ביטוח. אני גם לא מאוהב בזה שהוא קשור ל'ידיעות אחרונות'. זה מדאיג אותי, אבל אין לו מניות שם, הוא רק עובד שם. מה אני אעשה, זה מה שיש".

כהן מקל ראש בחיבור בין חפץ לראשי "ידיעות אחרונות". רבים אחרים מודאגים מכך מאוד. נושא הבעלויות הצולבות על כלי תקשורת בישראל אינו עניין של מה בכך והתחושה היא שברגע שחפץ ימונה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ירחיב נוני מוזס את מעגל ההשפעה שלו וישלוט בפועל גם על מה שקורה בשידור הציבורי.

לא בכדי הודבק לחפץ התואר "נער שליח של נוני מוזס". הוא חייב למוזס את קידומו המהיר ב"ידיעות תקשורת" והוא זוכה להערכתו הרבה, לאו דווקא בזכות איכות עבודתו העיתונאית. כשפרצה לפני כשנה שביתת פועלי הדפוס ב"ידיעות אחרונות" סייע חפץ, כעורך רשת המקומונים, לשבור את השביתה. עיתונאי "ידיעות תקשורת" הצטוו לכתוב, העורכים הצטוו לערוך והעבודה הגרפית בוצעה בסניפי המקומונים. מבחינתו של מוזס תיפקד חפץ למופת. ביטוי להערכתו ניתן ביום שישי האחרון ב"ידיעות אחרונות". מועמדותו של חפץ פורסמה לצד הלוגו של העיתון, מעל לכותרת הראשית: "רה"מ רוצה: ניר חפץ - מנכ"ל רשות השידור". המסר היה ברור. לא רק ראש הממשלה רוצה, גם "ידיעות אחרונות" רוצה. תמי מוזס, אחותו של נוני שהיתה מנהלת "עיתון תל אביב" תומכת נלהבת במינוי החדש: "הוא בחור נהדר, רציני, הוא יהיה מצוין כמנכ"ל".

את שמו של חפץ העלה מזכיר הממשלה, גדעון סער ושרון אימץ בחום את ההמלצה. חפץ וסער חברים מתקופת לימודי המשפטים באוניברסיטה. רענן כהן לא התנגד להצעה, אולי משום שהיה בטוח שנחמן שי יחליף את אורי פורת. אבל ברגע האחרון הכל התהפך וכהן נשאר עם חפץ. בלשכת ראש הממשלה הצליחו להחליק את המינוי בטענה שחפץ הוא לא פעיל פוליטי. גם אם אינו פעיל, ברור שזיקתו הפוליטית של חפץ לא הזיקה לו. העיתונים בעריכתו נטו במובהק ימינה. בתקופת ממשלת ברק נמתחה בהם ביקורת נוקבת על ראש הממשלה ועל מקורביו. כשעלה שרון לשלטון השתנה הטון עד כדי הפקת מהדורה מיוחדת של כל עיתוני הרשת שהוקדשה לחדשות טובות. חפץ מיודד עם אביגדור ליברמן ועם רמי נבון, שהיה מנכ"ל הליכוד בתקופת נתניהו. בסביבתו של נתניהו אף דובר על כך שהוא יחליף את שי בזק כדובר ראש הממשלה.

שמואל שם טוב, מנכ"ל הרשות השניה שהיה עורך רשת "ידיעות תקשורת" ומינה את חפץ לעורך "עיתון תל אביב" אומר שהוא מכיר את דעותיו הפוליטיות של חפץ "אבל מעולם לא הרגשתי שדיעותיו חלחלו אל העבודה. עצם הפסילה שלו מקוממת אותי. לא רק קליקה מסויימת היא הנכונה. אני לא יודע אם הוא הכי מתאים אבל הוא בהחלט מועמד ראוי".

הסתייגותו של נחמן שי ממינויו של חפץ לא מטרידה את לשכת ראש הממשלה. "די מהר שי יתעשת ויבין שעדיף בשבילו ניר חפץ מאשר כריש כמו ארנון צוקרמן שגם לו הוצע התפקיד", אומר איש ליכוד שמעורה בהליך הבחירה.

רוצה להיות ראש ממשלה

חפץ התלהב מאוד מהרעיון להחליף את פורת. האמביציות שלו הן שם דבר בסביבתו. יש להן פן חיובי: הוא מסור לעבודתו, חרוץ מאוד, עובד מסביב לשעון, שבעה ימים בשבוע. "הבעיה היא", אומרים רבים שמכירים אותו, "שהדבר היחידי שמעניין אותו באמת זה קידומו של ניר חפץ". לטענתם, טיעונים עקרוניים בדבר זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי, ערכים עיתונאיים וכדומה בכלל לא מעסיקים אותו. יותר מפעם אחת שמעו אותו אומר שהעבודה ב"ידיעות תקשורת" היא מבחינתו תחנה בדרך לקריירה פוליטית או עסקית, תחומים שמושכים אותו הרבה יותר. בעבר אמר שהוא רוצה להיות ראש עיר, דיבר לא פעם על רצונו להתמודד בפריימריס, להיבחר לכנסת ואפילו על חלומו לנסות להתמודד על תפקיד ראש הממשלה. בהזדמנויות אחרות אמר שהוא רוצה בעתיד להיות עורך "ידיעות אחרונות". על רקע זה, ברור שהרעיון להיות מנכ"ל רשות השידור קוסם לו.

את כל שאיפותיו האחרות יהיה לו קל יותר להגשים מכסאו של מנכ"ל רשות השידור. בימים האחרונים הוא עקב בדריכות אחרי כל תזוזה במהלכים שמאחורי הקלעים. הוא בדק וידע באיזו שעה רענן כהן חתם על המסמכים המתאימים, אמר למקורביו שועדת רביבי תאשר את מינויו והתייעץ עם אמנון זכרוני האם כדאי לאיים בהגשת תביעת דיבה נגד מי שכתבו עליו דברים שלטענתו אינם מדויקים.

שנים ארוכות חולם חפץ על הרגע שבו תיקרה בדרכו ההזדמנות הנאותה. את הכל עשיתי בעשר אצבעות, אף אחד לא נתן לי כלום, אמר השבוע. הוא בן 36, נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי. בגיל 16 עבר עם משפחתו להרצליה. כיום הוא גר ברעננה עם אשתו אורית ועם שני ילדיהם. בצבא שירת במודיעין והגיע לדרגת סרן. בתחילת שנות ה-90 למד מדעי המדינה ומשפטים באוניברסיטת תל אביב. כשחיפש עבודת סטודנטים הגיע לתפקיד עוזר הדובר בעיריית הרצליה. הדובר, יוסי גבעתי, התנגד למינוי. חפץ הפעיל קשרים עלומים וקיבל את התפקיד. אחרי כמה שבועות עזב. זמן קצר אחר כך ניסה להתקבל לתפקיד דובר משרד השיכון. שר השיכון באותה תקופה היה אריאל שרון. מלשכתו פנו אל עיריית הרצליה ושאלו אם חפץ, לדעתם, יתאים לתפקיד. התשובה היתה שלילית.

חפץ התחיל לעבוד ככתב מוניציפלי ב"על השרון", מקומון של "ידיעות תקשורת". בסדרת כתבות הוא תקף את אלי לנדאו, ראש העיר. בעיריה טענו שחפץ מונע על ידי תאוות נקם אישית. אחרי זמן מה ההתקפות פסקו ובין לנדאו לחפץ נוצרו קשרים קרובים. בעיתון היו מי שהעריכו את האומץ. "הוא התגלה כעיתונאי אמיתי, לוחמני, שלא ויתר", אומרת עוגן שפירא, כתבת ב"על השרון", "למרות שלנדאו היה ראש העיר ניר לא חשש לרגע והמשיך בדרכו".

לא כולם התלהבו מהדרך הזאת. חפץ היה מקורב לפוליטיקאים מקומיים, בעיקר מהליכוד. עוזי כהן, סגן ראש העיר רעננה ופעיל בולט בסניף הליכוד בעיר שרואיין על ידי חפץ לא פעם מעיד: "הוא לא צנחן שהצניחו אותו. הוא התחיל מא', הוא אדם תרבותי, לבבי ומנומס. יש בו הרבה דברים שאני לא רואה אצל אחרים". כהן הוא ככל הידוע האדם היחיד שמייחס לחפץ לבביות ונימוס.

במערכת "על השרון" הזהירו את חפץ שהוא מתקרב מדי לפוליטיקאים המקומיים. בעיתונים המשתדלים לשמור על אמות מידה מקצועיות משתדלים לשמור על מרחק בטוח מהפוליטיקאים, כדי להבטיח את היכולת לבקר אותם בעת הצורך. עורך "על השרון", אבנר נאמני, אף איים על חפץ שאם לא ישעה לאזהרות הוא יפוטר.

עם יואב צור, העורך שהחליף את נאמני ושמכהן כיום כעורך רשת המקומונים של "מעריב", היו לחפץ קשרים טובים יותר. אבל אז נתקל בבעיה אחרת. חפץ לא הגיע ל"על השרון" כדי להישאר כתב מוניציפלי. הוא רצה להתמנות לתפקיד עורך החדשות של "על השרון". אמנון רבי, באותה עת העורך הראשי של "ידיעות תקשורת" (וכיום עורך "העיר") התנגד למינוי. בכיר ב"ידיעות תקשורת" שמע אותו אומר שחפץ הוא יותר פוליטיקאי מאשר עיתונאי. גורם אחר ב"ידיעות תקשורת" זוכר שהסיבה העיקרית להתנגדותו של רבי היתה הציונים הבינוניים שקיבל חפץ במבחני ההתאמה המקצועית שהיו נהוגים אז ברשת.

חפץ שינה כיוון ונהפך לפרשן פוליטי. אלדד יניב, אז סגן עורך "על השרון", זוכר את חפץ כעיתונאי בתחילת דרכו "עם שאיפות פוליטיות כבירות. הוא היה מחובר לאנשי ליכוד. לא הערכתי שהוא יגיע למרחקים כאלה".

רק כששמואל שם טוב החליף את רבי ב"ידיעות תקשורת" הצליח צור למנות את חפץ לעורך החדשות ולסגן עורך העיתון. חפץ היה מאושר. הוא חזר ואמר שהוא עוד יוכיח לאמנון רבי שטעה כשלא קידם אותו. אבל די מהר צצו קשיים. העיתונאים לא אהבו את חפץ ואת סגנונו התוקפני והחשדני. "הוא חשד בנו שאנחנו מדליפים כתבות לעיתון המתחרה, 'צומת השרון'. אף אחד לא הבין מה הוא רוצה מאתנו", אומרת אחת העיתונאיות שעבדו אתו. החשד של חפץ היה מבוסס. היו עיתונאים שחשו שתחת עריכתו של חפץ יש נושאים שאסור לגעת בהם. כשהגיעו לידיעתם סיפורים בנושאים האלה הם העבירו אותם בלית ברירה לעיתון המתחרה. חפץ זעם. המריבות שלו עם כמה מכתבי העיתון היו קולניות מאוד. היו הרבה התפרצויות זעם ואיבוד עשתונות. עוגן שפירא, אחת היחידות שמוכנות לצאת להגנתו אומרת שלדעתה הכעס הרב נבע מהפרפקציוניזם של חפץ. "הוא דרש הרבה מהעובדים שלו", היא אומרת. "הוא יכול היה להריץ אותך ארבע פעמים למרואיין עד שהוא היה מרוצה מהתוצאה. הוא יכול היה להתקשר באמצע הלילה כדי לדבר על כתבה מסוימת. זה לא הרפה ממנו גם בלילות. גם בשבתות הוא היה מתקשר כדי להודות על כתבה טובה או להתנצל על תקרית".

אחרי שנתיים בתפקיד חפץ רצה להתקדם. הוא ניסה לעבור לרשת שוקן כעורך מקומון ונדחה. הוא רצה לעבור ל"עיתון תל אביב" אך העורך הראשי של הרשת, שמואל שם טוב, סירב להעביר אותו בנימוק שלחפץ יש בעיה ביחסי אנוש, ושהוא אינו בשל לעבוד בעיתון גדול. "אני העדפתי שאת עריכת העיתון הראשון שלו הוא יקבל במקום קטן," אומר שם טוב, "רציתי שהצמיחה שלו תהיה יותר איטית. נכון שהיו לו סכסוכים ב'על השרון', הוא איש עבודה שהרבה פעמים העובדים מתחתיו לא היו מרוצים ממנו, אבל הסכסוכים לא היו שיקול".

ביוני 96' נשלח חפץ לערוך את "מה בפתח", מקומון הרשת בפתח תקוה. בנובמבר 97' הוא הגשים את חלומו ומונה לעורך "עיתון תל אביב". נסיבות המינוי עוררו תחושה קשה. עורך העיתון, יקיר אלקריב, יצא לחופשה ארוכה בהודו. שם טוב החליף אותו כעורך בפועל עד שובו. באותה תקופה הגיע חפץ לעיתון כעורך עמודי החדשות. זמן קצר אחרי שאלקריב חזר מהחופשה התברר לו שהוא לא חוזר לכסא העורך. שם טוב מינה את חפץ לעורך.

אווירת טרור במערכת

חפץ התאפיין מהתחלה בריכוזיות יתר, פחד מביקורת וירידה לפרטים הקטנים ביותר. הוא אסר על עישון במערכת. הוא תלה בחדרו חליפה והמליץ לעיתונאים להצטייד בחליפה דומה. כשאתם מראיינים פוליטיקאים או אנשי עסקים, הוא הסביר להם, כדאי שתבואו לבושים בצורה נאותה. בישיבת המערכת הראשונה הוא הוא הציב את כסאו במרכז החדר ואמר לעיתונאים ההמומים שמעכשיו הוא הבוס ומי שלא מוכן לקבל את מרותו מוזמן לעזוב את החדר. "הישיבות, שעד לבואו היו פתוחות, חופשיות ויצירתיות, הפכו לארועים לא נעימים", אומר עיתונאי שעבד בעיתון. על כתב צעיר שנהג למתוח ביקורת אסר חפץ לבוא לישיבות. אתה כותב זוטר ויחסית למעמדך אתה מדבר יותר מדי, הוא אמר לו. מבעל הטור יהודה נוריאל הוא ביקש לא להשמיע ביקורת בישיבות מערכת. "דרכי העבודה שלו דמו בעיני לשדה קרב", אומר נוריאל, "אני לא באתי לעבודה כדי לנהל מלחמות עם עיתונאים אחרים".

אחת הישיבות היתה דרמטית במיוחד. חפץ היה הדובר היחיד. לרוב המשתתפים היתה תחושה שהוא מנחית הוראות ולא מנסה לקיים דיאלוג פורה. העיתונאי יובל נתן, אז בעל טור טלוויזיה והיום עורך השבועון "רייטינג", אמר לחפץ שהגיע הזמן שהוא יפסיק לחלק פקודות ולהתייחס לעיתונאים כמו לטירונים. אתה נמצא במקצוע הלא נכון, הוא אמר לו ויצא מהחדר. באותה תקופה עזבו או פוטרו רבים אחרים, בהם נוריאל, אראל סג"ל, מירי חנוך וירון טן ברינק. "התקשיתי לעבוד באווירה של פראבדה, בפחד, צעקות והשפלות", אומר עיתונאי שעזב, "הוא עורך שמנסה לגמד אותך אותך ולהשפיל אותך בכל הזדמנות. זה לא ממש מגרה את היצירתיות". עיתונאי אחר אומר ש"חפץ מעדיף לא להתמודד עם בעיות אלא לפטר אותן".

התפרצויות הזעם של חפץ נהפכו למקור קבוע לחרדה בעיתון. חפץ אמר לא אחת שהוא מודע להתפרצויות, מנסה לשלוט בהן אבל לא תמיד מצליח. לא היה עיתונאי תחתיו שלא סבל מהתופעה. "ראיתי אנשים טובים יוצאים מהחדר שלו חיוורים ומובסים", אומר עורך לשעבר בעיתון. עיתונאי שעבר טקס השפלה כזה ניגש באחד הארועים של העיתון אל ילדיו של חפץ ואמר להם "אבא שלכם הוא איש רע". הוא פוטר מיד.

עיתונאים שביקשו מחפץ העלאה במשכורת קיבלו תשובובות שליליות בסגנון תוקפני ועויין במיוחד. רוב העיתונאים ברשת משתכרים משכורות נמוכות מאוד. לשכר הבסיסי הנמוך מתלוות תוספות, הוצאות נסיעה, אש"ל ותשלום בעבור פרויקטים מיוחדים. חפץ ריכז בידיו שליטה מוחלטת על תוספות השכר, שעשויות במקרים מסויימים אפילו להכפיל את השכר. התוספות התגלו כמקל יעיל במיוחד לשליטה בעובדים. בתקופת מיתון קשה, רק מעטים העזו להיכנס לעימותים עם העורך הכוחני, שאינו אוהב ביקורת ושולט במטה לחמם. "באמצעות שליטה חודשית על חלק גדול מהשכר הוא קנה שליטה מוחלטת על העיתונאים", אומר עורך שעבד ברשת. מצד שני, עובדים שנתקלו בבעיות אישיות קשות מצאו אצל חפץ אוזן קשבת. לאם חד הורית הוא סייע לקבל הנחה בארנונה. עיתונאית שבעלה חלה קיבלה ממנו תמיכה רבה.

גם העורכים לא זכו לחסינות מפני השפלות. עורכים שהוא מינה לתפקידם, בהם שרון סגל שמונה לערוך את "עיתון תל אביב", נקלעו לא פעם לסיטואציות שבהן חפץ השפיל אותם בקולי קולות ולאוזני כל. אחר כך, כשהם "חיוורים ומובסים" נאלצו לצאת ממשרדו, לחזור לחדרם ולהמשיך בעבודתם. בפגישה של עורכי מקומון עם נותן חסות לאירוע של המקומון אמר חפץ לנותן החסות שלא ישים לב לעורכים. מה שהם אומרים לא משנה, אני סוגר אתך הכל, הוא אמר, בנוכחות העורכים ההמומים.

מקור מתיחות קבוע עם העורכים היה בליל סגירת העיתון. ביום רביעי בלילה מתכנסים כל העורכים בבית "ידיעות אחרונות" כדי לעבור על העמודים לפני שהם יורדים לדפוס. חפץ היה עובר על העיתון, משנה כותרות ברגע האחרון ולא פעם צורח, בנוכחות עורכים אחרים ועובדי "ידיעות אחרונות" על עורך שלדעתו שגה בבחירת כותרת, כותרת משנה או כיתוב לתמונה. "לא קל לעבור כל שבוע זובור כזה", אומר עורך לשעבר, "אפילו בצבא לא צרחו עלי לעיני כולם שאני אפס ומאין בא לי רעיון כזה אידיוטי. במקום לחזור הביתה ביום רביעי בלילה עם תחושת הקלה על כך שהעבודה השבועית הסתיימה, הייתי חוזר מלא מתח. זה פחד מוות מה שעבר עלינו כל שבוע".

הזובור, אומר אותו עורך, לא הסתיים בלילה שבין רביעי לחמישי. "למחרת הוא נהג להתקשר לעיתונאים שלי, שעבדו תחתי, להלל אותם על כתבה טובה, לגעור בהם על פשלות ולבקש מהם להכין כתבות לשבוע הבא, וכל זה בלי ידיעתי. כששאלתי אותו איפה אני בתמונה הוא נהג לומר לי: מי אתה בכלל, אם תדבר הרבה אני אעיף אותך".

אותו עורך לא היה היחיד שקיבל איומים בפיטורים. זה היה איום קבוע של חפץ ולא פעם גם מימש אותו. גם כעורך "עיתון תל אביב" וגם כעורך הרשת כולה לא היתה לחפץ בעיה לפטר. עבודתו של גדעון ספירו ככותב טור פוליטי בעיתון "ירושלים" הופסקה אחרי שמתח ביקורת בנושא רגיש במיוחד: התנהגותם של עיתונאים ב"ידיעות" בזמן שביתת עובדי הדפוס. "משהו דפוק בבסיס אצל אותם עיתונאים מ'ידיעות' ומרשת המקומונים שהתגייסו לבושתנו לשבירת השובתים", הוא כתב במאמר שפירסם ב"הארץ". עם סיום השביתה הודיע לספירו עורך "ירושלים", עומר זוהר, בשמו של ניר חפץ, שהוא לא יוכל יותר להמשיך לכתוב בעיתון. ספירו פנה לאגודה לזכויות האזרח. עורך הדין דן יקיר מהאגודה שלח לחפץ מכתב בו הוא מבקש ממנו "לחדש ללא דיחוי את פרסום טוריו של ספירו". הפסקת הפרסום, כתב יקיר, "מאיימת לכרות את הענף עליו מבוסס חופש העיתונות כולו".

ספירו לא הוחזר לעבודה. כשביקש להיפרד מקוראיו כתב "הטור שרד את כל המכשולים והמהמורות אבל לצערי לא את תמיכתי בעובדים שהושבתו". חפץ סירב לפרסם את מכתב הפרידה.

אני מקיאווליסט

לעיתונאים נהג חפץ להסביר שיש היגיון בשיטת הניהול שלו. אני מקיאווליסט, הוא אמר להם, ואני פועל על פי הספר "הנסיך" של מקיאוולי (תיאורטיקן פוליטי איטלקי שחי בשנים 1527-1469 וטען שכל האמצעים כשרים לשמירת היציבות במדינה ולהשגת יעדי השליט). אחד היעדים של חפץ היה חסכון בעלויות. הוא נחשב לאיש מינהלה טוב שבאמצעות פיטורים וצמצומים בהוצאות הצליח לחסוך בעלויות הרשת. אנשי מינהלה, בניגוד לעיתונאים, משבחים אותו. תמי מוזס שעבדה לצדו כמנהלת "עיתון תל אביב", אומרת שהתנהלותו של חפץ מניבה תוצאות. מודי פרידמן, מנכ"ל נגה תקשורת, שהיה מנכ"ל "ידיעות אחרונות" אומר שחפץ הוא "בחור אינטילגנטי ואנרגטי שעשה דברים יפים". אדם שהיה מנהלן בכיר ברשת ידיעות תקשורת מגדיר את חפץ כ"ממוקד מטרה, עובד קשה, לא פוחד משינויים. הוא ייעל הליכים, החליף אנשים יקרים בזולים. אני לא מעריץ את סגנון הניהול שלו, הוא חותך חזק מדי ומהר מדי אבל מצליח במבחן התוצאה".

חפץ הוא עורך ריכוזי מאוד. עורכי המקומונים מתקשרים אליו כדי לבקש אישור לכותרות בשער ולנושאים לכתבות. השליטה שלו ברשת מוחלטת והדוקה. הוא מקיף את עצמו בעיתונאים ועורכים צעירים שסרים למרותו ולא מעזים להתווכח אתו.

"עיתון תל אביב" נחשב לעיתון המרכזי של הרשת. חפץ הבטיח לעיתונאים שהוא יהפוך אותו לעיתון חשוב. בפועל זה לא קרה. "הוא הפך את עיתון תל אביב ל'העולם הזה' של שנות ה-50, אבל בלי כל הדברים הטובים של 'העולם הזה'. עיתון תל אביב הפך להיות עיתון זול ונמוך", אומר אחד מבכירי "ידיעות אחרונות".

בנובמבר 99' התראיינה גאולה עמיר למקומון. דבריה צוטטו בשער. "יגאל לא היה זה שרצח את רבין, העולם עוד יווכח שיגאל עמיר רחוק מאוד מלהיות הרוצח שתואר בתקשורת", היא אמרה. העיתונאי גדי בלום היה נוח במיוחד לאמו של הרוצח. מישהו עזר לכם בשעות הלחץ? הוא התעניין. מה פוגע בך ביחס התקשורת אליו? שאל.

העיתונאיות לא אהבו את גישתו של חפץ לאנסים ולרוצחי נשים. בדצמבר 99' פירסם עיתון תל אביב כתבת פרופיל אוהדת על האנס בני סלע. הכתבה תיארה את חייו הקשים ("המכות שקיבל בבית, האבא שהתאבד באמצע הרחוב"), חוות דעת פסיכיאטרית הבליטה את מצוקתו הנפשית וחברתו לשעבר סיפרה שהיא אהבה אותו מאוד. "כואב לי על קורבנות האונס וכואב לי גם על בני סלע שעבר תקופות קשות בחיים ולא קיבל עזרה", היא אמרה.

גם אמנון כהן, שרצח את אשתו ואת שני ילדיו, זכה ליחס אוהד להפליא. "כולנו תהינו למה אנחנו צריכות להשתתף בדברים האלה", אומרת עיתונאית שעבדה בעיתון.

מסרים קליטים, מין בוטה

התפישה העיתונאית של חפץ כוללת מסרים קליטים וקצרים, כותרות משנה במקצב סטקאטו והרבה מין בוטה. זו גישה שלא תמיד זוכה לאהדה במערכת. אחת הכותרות הראשונות שהוא נתן בעיתון היתה לראיון שאראל סג"ל ערך עם השחקן סמי הורי. חפץ התלהב מהכתבה. הוא החליט שהכותרת תהיה "איילת זורר ישבה לי על הזין. עמד לי", המבוססת על דברים שאמר הורי לסג"ל. "התנהל ויכוח קטן", אומר עיתונאי, "רובנו חשבנו שזו כותרת זולה. חפץ התעקש. מישהי העזה להגיד לו שזה פרחי. היא לא נשארה בעיתון הרבה זמן אחר-כך".

כבר בימים הראשונים שלו בעיתון הבהיר חפץ לכל מי שחפץ לשמוע שהוא בעל דעות ימניות. הוא שב ואמר שהגיע הזמן שגם לימין יינתן ייצוג הולם בתקשורת. "עיתון תל אביב" והרשת כולה קיבלו בהשראתו גוון ימני. העיתונאים הבינו שכתבות על שמאלנים ועל ערבים, שיש בהן נימה אוהדת לעניינם, אינן רצויות עוד. אהוד ברק הותקף בשיטתיות בעיתון תל אביב. שלושה חודשים אחרי הבחירות ב-99' יצא העיתון בכתבת שער גדולה, שנשאה את הכותרת הגדולה: "המדינה משתגעת, רציחות בתוך המשפחה, מעשי אונס, בריונות על הכביש, פשיעות נוער, התעללויות בקטינים, נחשול אלימות חסר תקדים שוטף את ישראל, למה זה קורה לנו כאן ועכשיו?" בדצמבר 99' יצא העיתון בשער גדול עם איור של ברק והכותרת "כל האמת על התפקוד הרופס של ברק".

כשסופה של ממשלת ברק נראה באופק, העביר עיתון תל אביב הילוך. בנובמבר 2000 פורסם ראיון עם שלמה להט. "אריק שרון הוא כבר מזמן לא אריק של לבנון. זה אריק רך ומפוכח וצריך אותו בממשלה", אמר להט ודבריו הובלטו בשער. ב-19 בינואר 2001, ימים ספורים לפני הבחירות, פורסמה בשער עיתון תל אביב כותרת גדולה: "מלחמת שגרה". לצד תמונותיהם של הרוגי הפיגועים נכתב שכל 60 שעות נרצח אזרח ישראלי על ידי פלשתינים, 45 הרוגים, 73 ילדים שהפכו ליתומים. זו איננה אינתיפאדת אל אקצא, קבע העיתון, מדובר במלחמה.

אם עד הבחירות היה אפשר לחשוב שהעיתון בסך הכל ממלא את התפקיד המסורתי של עיתונות להתנגד לכל שלטון באשר הוא שילטון ולמתוח ביקורת על הממשלה, אחרי הבחירות התבררה המגמה האמיתית. האינתיפאדה לא הסתיימה, הפיגועים נמשכו, מספר ההרוגים רק עלה, אך רשת ידיעות תקשורת שינתה כיוון. ב-20 ביולי 2001, חודש בלבד אחרי הפיגוע בדולפינריום, יצאו כל מקומוני הרשת עם הפקה מיוחדת שנשאה את הכותרת "רק טוב". כל המקומונים הוקדשו לסיפורים חיוביים בלבד.

חפץ הודיע לעורכים שהוא מתכוון ליצור טרנד חדש בעיתונות. אנשים עייפו משחיתויות, הוא נוהג לומר. הם רוצים צבע, חיים. אבל גם על החדשות החיוביות הוטלה צנזורה קפדנית. סיפורה של משותקת בכיסא גלגלים שרוקדת בלט אושר לפירסום. לעיתונאי שהציע לראיין ישראלים שמביאים בהתנדבות אוכל לתושבי השטחים המכותרים הובהר שזה לא סיפור שעונה על הקריטריונים כי הוא פוליטי מדי.

אלוף בטוויית קשרים

בימים האחרונים, מאז ששמו של חפץ עלה כמועמד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, מנסים רבים להבין איך הוא הצליח לטפס למעלה במהירות כזאת. הוא אלוף טוויית הקשרים, אומר אדם שעבד אתו, הוא פוליטיקאי שיודע אל מי להתחבר. לעובדי רשות השידור, אומרת מי שעבדה אתו, צפויים חיים לא קלים. אנחנו חשים הקלה, אומרת עיתונאית ברשת ידיעות תקשורת, אבל מה יהיה על עובדי רשות השידור? "אולי הההצלחה של חפץ בפיטורי אנשים מהרשת מרמזת על מה שמשרד ראש הממשלה מצפה ממנו ברשות השידור", אומר אראל סג"ל.

לא במקרה מעוניינים אריאל שרון ונוני מוזס במינויו של חפץ למנכ"ל רשות השידור. אם המינוי יאושר, מומלץ לתושבי רוממה והסביבה לרכוש אטמי אוזניים. צעקות רמות עוד יבקעו מלשכת המנכ"ל.

הרזומה של חפץ ודרישות החוק

על פי חוק החברות הממשלתיות נדרש מנכ"ל רשות השידור להיות בעל תואר אקדמי (דרישה שחפץ עומד בה) וכן בעל ניסיון של חמש שנים בתפקיד בכיר בתחום הניהולי העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי או בעל ניסיון דומה בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של חברה.

לפני חמש שנים היה ניר חפץ עורך המקומון "מה בפתח" בפתח תקוה. ייתכן שבדרך ללשכת מנכ"ל רשות השידור הוא יצטרך להוכיח שמדובר בתפקיד בכיר דיו, העומד בדרישות החוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו