בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קדימה כולם, לצמצם פערים

הממשלה הקציבה באחרונה 400 מיליון שקל כדי לקרב אוכלוסיות חלשות אל עולם המחשבים והאינטרנט, ובכך לנסות ולמנוע את התרחבות הפערים הכלכליים והחברתיים בעולם שהופך ליותר ויותר ממוחשב. על דרך החתחתים שבדרך להשגת שוויון טכנולוגי

תגובות

פעמיים בשבוע עושה נמרוד לברשטיין בן ה-10 את הדרך מביתו בחדרה אל המתנ"ס של פרדס חנה. נמרוד מגיע למתנ"ס כדי להשתתף בקורס אינטרנט, שהמחזור הראשון שלו מסתיים השבוע. בקומה התחתונה של המתנ"ס, ליד חדר המלאכה, נמצא חדר המחשבים שהציוד החדיש המותקן בו יגרום אפילו לעובדי וואלה! לקנא. חדר המחשבים הזה, כמו עשרות חדרים דומים לו ברחבי הארץ, הוקם מתרומות שאספה עמותת ''תפוח'', ששמה לה למטרה להילחם בפער הדיגיטלי בישראל.

פער דיגיטלי מוגדר כהבדל בשיעור חדירת הקדמה והטכנולוגיה בין מדינות מפותחות ומדינות נחשלות ובין העשירונים העליונים והתחתונים בתוך המדינה. להבדל הזה יש משמעויות חברתיות, תרבותיות ובעיקר כלכליות. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי הפער הדיגיטלי בישראל עמוק למדי: בשנת 1999, על פי נתוני הלשכה, היו רק 2.3% ממשקי הבית בעשירון התחתון מחוברים לאינטרנט, לעומת 31.2% בעשירון העליון. באותה שנה היה שיעור משקי הבית בעשירון התחתון שבבעלותם מחשב אישי 16%, לעומת 67% בעשירון העליון.

עד היום, נעשו בישראל כמה ניסיונות להילחם בפער הדיגיטלי, בדרכים שונות ובגישות שונות. הניסיון המפורסם ביותר הוא פרויקט "מחשב לכל ילד", המזוהה עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, אך מעטים יודעים כי ראשיתו עוד בימי ממשלת רבין, בשנת 1994. במסגרת הפרויקט, החל מיולי 1997 ועד היום קיבלו כ-30 אלף תלמידים ב-73 יישובים מחשבים לבתיהם. אולם רק מיעוטם מחובר לאינטרנט, וזאת בעיקר בשל העדר תקציב נאות שיסייע למשפחות החלשות לשאת בתשלומים הנלווים לשימוש באינטרנט. בפרויקט "מחשב לכל ילד" הושקעו עד היום כ-18 מיליון דולר. שליש מהסכום הגיע מתרומות של חברות פרטיות, שליש נוסף מתמיכה ממשלתית, והיתר מכספי מפעל הפיס והרשויות המקומיות.

תוכנית "מח"ר 98" של משרד החינוך נועדה אף היא לצמצם את הפער הדיגיטלי, הפעם באמצעות התאמתה של מערכת החינוך לעבודה על פי סטנדרטים של המאה ה-21, קרי: מחשוב בתי הספר. על פי נתוני משרד החינוך, עד סוף חודש מאי 2001 מוחשבו פחות משני שליש מבתי הספר בהתאם לתוכנית מח"ר. התחזיות האופטימיות של המשרד, שמדברות על עשרה תלמידים למחשב, יהפכו למציאות כנראה רק בשנת 2003. אבל אם מורידים ממספר המחשבים את אלו שאינם תקינים, מיושנים או בלתי פעילים עקב העדר הכשרה מתאימה ומחסור במורים, יכול המספר הרלוונטי לאוכלוסיות החלשות עד שנת 2003 להגיע למחשב פעיל אחד בלבד לכל 20 תלמידים.

הדרך של עמותת "תפוח" מייצגת גישה שלישית למאבק בפער הדיגיטלי: הקמת מרכזי טכנולוגיה קהילתיים באזורי הפריפריה. בני מורן, מנכ"ל העמותה הפועלת תחת חסות קבוצת אי-די-בי של משפחת רקנאטי, אומר שהגדרת הפריפריה אינה רק גיאוגרפית: "לא רק יישובים המרוחקים מן המרכז הם בפריפריה. גם בתוך הערים ישנם אזורים שהם פריפריה - שכונות מצוקה, שכונות מיעוטים וכדומה". עמותת תפוח נוסדה בינואר 2000, על רקע קשיים שצצו במרכזי הטכנולוגיה הקהילתיים שהוקמו בשנים שקדמו לכך מתקציב ממשלתי. לאחר שהכסף למימון הפרויקט אזל, ונוצר קושי להמשיך ולקבל תמיכה ממשלתית לפרויקט, קמה העמותה ו"החייתה" את המרכזים. כיום פועלים מרכזים של עמותת "תפוח" בכ-20 יישובים ברחבי הארץ: פרדס חנה, ג'וליס, שלומי, מצפה רמון, ובשכונות חלשות בערים הגדולות.

מרכזי "תפוח" מופעלים בשיתוף פעולה הדוק עם הרשויות המקומיות, ובמיוחד עם מערכת החינוך המקומית. בשעות הבוקר, במהלך שנת הלימודים, מגיעות כיתות של תלמידים ללמוד במרכזים. לאחר שהם מסיימים סדרה של שיעורים, התלמידים מקבלים תעודת "עמית תפוח", ומוזמנים להשתתף בקורסים הנערכים במרכז בשעות אחר הצהריים. מחירו של קורס כזה, שכולל שש פגישות באורך שעתיים כל אחת, הוא 30 שקל. לילדים שמתגלים כמחוננים, או שבולטים במיוחד בשל העניין שהם מגלים בנושא האינטרנט והמחשב, מציעים לעתים תוכניות העשרה מותאמות אישית. אך לא רק ילדים לומדים במרכזים הללו. קורסים מוצעים גם לאוכלוסיות של מבוגרים ואפילו קשישים.

"תוכנית הלימודים של הקורס מאוד מובנית", אומרת מיכל גלברט, מדריכה של "תפוח" במתנ"ס של פרדס חנה, "אנחנו עורכים היכרות עם האינטרנט והמחשב למי שלא מכיר אותם, ומביאים את כולם למצב של יכולת לתפעל את המחשב. היו כאן אפילו אנשים שלא יודעים איך להחזיק עכבר. אני מלמדת אותם איך לחפש, איך להוריד דברים מהאינטרנט ולשמור על המחשב האישי. יש לנו שיעור על אי-מייל, שבמהלכו אנחנו פותחים לתלמידים תאי דואר, והם שולחים אי-מיילים מאחד לשני. אצל המבוגרים לומדים על הפורומים, ואצל הילדים לומדים להכין מצגות בפאוור-פוינט. בשיעור השישי (האחרון) יש מבדק שמראה לכולם כמה הם למדו, וזה בדרך כלל דבר שהם מאוד נהנים לעשות".

אולי זה קרה בהשפעת נוכחותם של כתב וצלם במקום, אבל השיעור, שבו נכחו 10 ילדים, בנושא מלהיב כמו אינטרנט, מתנהל בסדר מופתי. גלברט, המדריכה, יודעת עם מי יש לה עסק, ולכן לאחר כחצי שעה של לימוד, היא משחררת את התלמידים לביצוע משימות פרטניות (כמו הכנת המצגת) או לגלישה חופשית באינטרנט, כדי שיוכלו לתרגל את מה שלמדו מצד אחד, ומצד שני, לא למתוח יותר מדי את הסבלנות שלהם.

נמרוד לברשטיין, בן 10, ילד מקסים שמתנסח ברהיטות לא אופיינית לגילו, עלה השבוע לכיתה ה' בבית הספר הדמוקרטי הניסויי בחדרה, והוא מספר שאת הקורס הוא התחיל כמעט מאפס: "לפני הקורס כמעט לא השתמשתי באינטרנט, כי לא ידעתי על זה כלום ולא ידעתי איך להשתמש, למרות שיש לנו מחשב בבית. אינטרנט זה לא רק כיף, זה גם מקור מידע עצום. למשל, אם יש לך עבודה לעשות לבית הספר, אז אתה יכול לחפש באינטרנט במקום בספרים, זה הרבה יותר נוח. לא משנה מה אתה או מי אתה, יש באינטרנט משהו בשבילך". לנמרוד יש פוטנציאל מצוין להפוך להיות ה-"Wiz-Kid" במשפחתו: "אחותי הגדולה לא משתמשת באינטרנט כמעט. אחי הקטן ניסה לעשות את הקורס הזה, אבל הוא לא הסתדר. אני לא יודע למה, אולי זה לא עניין אותו. אחי הגדול משתמש באינטרנט רק כדי לברר אם יש גלים כדי לגלוש בים, ואם יש, אז הוא נעדר בערך לשלוש שעות מהבית".

המרכז בפרדס חנה החל את פעילותו רק לפני כחודשיים, אבל כבר יש משפחות ששולחות נציגות נכבדה לשיעורים: איתמר לבנה בן ה-10 נשלח לקורס אחרי שאמו ואחותו סיימו את הקורס למבוגרים. יקיר אוחנונה בן ה-12, מאותה הקבוצה, לומד יחד עם אחותו הגדולה, ובאמצע הקורס הוא שיכנע את קרוב משפחתו צח תורג'מן בן ה-11 להצטרף אל הקבוצה. בשיעור ביום רביעי שעבר צח שאל את מיכל המדריכה מה אחותו הגדולה צריכה לעשות כדי להצטרף לקורס של המבוגרים. אצל נמרוד, יקיר, צח ואיתמר יש מחשב בבית, ועל כן לא ממש ברור אם דווקא הם מהווים את קהל היעד המקורי של תוכניות "תפוח". עם זאת, כשרואים אותם יושבים ביחד בשיעור, גולשים באתרים של קבוצות כדורגל (יקיר באתר של "בית"ר ירושלים" ואיתמר בזה של "מכבי חיפה") או מכינים את המצגת שלהם - משום מה השאלה הזו נראית לא רלוונטית.

על בסיס הפעילות של "תפוח" הגה ח"כ מיכאל איתן, יו"ר ועדת האינטרנט של הכנסת, את תוכנית "להבה", שעיקרה המשך פיתוח תשתית מרכזי הטכנולוגיה הקהילתיים, והקמת עשרות מרכזים דומים ברחבי הארץ. הרעיון המקורי היה לממן את תוכנית "להבה" מכספי תגמולים שתקבל המדינה בתחום התקשורת, מכוח חוק הבזק. בעקבות התנגדות האוצר, הושגה פשרה ולפיה המימון לפרויקט, בגובה של 400 מיליון שקל, יינתן באמצעות תקציב המדינה, במשך כשנתיים. בימים אלה ממתין ח"כ איתן לסכום הכסף הראשוני, שיאפשר את הקמת מנהלת התוכנית, התשתית הלוגיסטית והטכנולוגית שלה, וכן את פיתוח מערכת ההדרכה של המרכזים.

בשיחה במשרדו בתל אביב, מאחורי הלפ-טופ החדיש שלו, ח"כ איתן נשמע נרגש: "ישראל למזלנו היא בין המדינות המתקדמות בעולם, אך אנו צריכים לעשות מאמץ כדי לגשר על הפערים הפנימיים בתוך האוכלוסייה שלנו, כדי שהם (אוכלוסיות המצוקה, א.ב) יוכלו ליהנות מהשירותים שהאינטרנט יכול להציע, יוכלו להיות כוח אדם יותר טוב, ויוכלו גם להיות חלק מקהילת הצרכנים באינטרנט. ואז גם המסחר האלקטרוני יתפתח".

לדברי איתן, הקמת מרכזי טכנולוגיה קהילתיים היא הדרך הטובה ביותר להשיג את המטרה: "אמרתי לבנימין נתניהו בזמנו, ש'מחשב לכל ילד' זה אמנם יותר טוב מכלום, אבל כאשר יש לך שכונה ובה 1,000 בתי אב, שרק ב-100 בתים בה יש מחשבים, ולך יש תקציב ל-40 מחשבים, עדיף לרכז אותם בנקודה שבה הם יהיו נגישים לכולם, ובכך לענות על צרכים של מאות משפחות בשכונה, מאשר לתת את המחשבים ל-40 משפחות בלבד".

אחת השאלות המתעוררות בנוגע להצדקה החברתית של המאבק בפער הדיגיטלי, היא האם אותן אוכלוסיות הנחשבות כ"חלשות", אכן מעוניינות בצמצום הפער. ח"כ איתן משוכנע שכן: "במיוחד אצל היהודים יש רצון בלתי רגיל לקלוט טכנולוגיות, להשקיע בחינוך ולהתפתח. החסמים בחלק גדול מהמקרים הם חסמים כלכליים. כאשר תלמידים שומעים שאפשר לקבל את ציוני הבגרות באינטרנט באותו היום, הם לא רוצים לקבל אותם גם? בוודאי שכן, אבל אין להם איך. והסיבה שאין להם איך היא בגלל בעיות כלכליות".

אך לא רק הבעיות הכלכליות יוצרות את הפער הדיגיטלי והטכנולוגי. גם אוכלוסיות מוגבלות פיסית נשארות לעתים מאחור. אנשים בעלי מוגבלויות נזקקים לעתים למכשור מיוחד או להתקני עזר כדי להשתמש במחשב ובאינטרנט. גם דת וערכי מוסר עשויים לגרום לאנשים להירתע מהטכנולוגיות החדשות. רבים חוששים שלא יהיה באפשרותם להשגיח על הפעילות של ילדיהם באינטרנט, במיוחד על רקע ההיצע הפורנוגרפי של המדיום, והסכנות שהוא טומן למשתמשים תמימים שאינם מודעים לצורך לשמור על פרטיותם.

ח"כ איתן מציין חסם נוסף המסייע ליצירת הפער - התכנים: "האינטרנט משרת את בני המעמדות הגבוהים. מה עושים רוב הגולשים? קונים כרטיסי נסיעה לחו"ל, מהמרים בקזינו, פורנוגרפיה, צ'טים, קבוצות דיון - בדרך כלל מדובר כאן באוכלוסיות ברמה יותר גבוהה. תכנים כאלה הם לא רלוונטיים לאנשים בשכונות המצוקה. כדי שגם אלה ירצו לצמצם את הפער, צריך ליצור מערכת של תכנים שתהיה רלוונטית לכולם. אני רואה את מרכזי הטכנולוגיה הקהילתיים לא רק כמרכזים ללימוד גלישה באינטרנט, אלא גם כמוסדות שכונתיים שבהם יהיה ניתן להעניק קשת רחבה של שירותים באמצעות האינטרנט. במדינת ישראל קיימים גופים כמו שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח, א.ב.) שיש להם מידע שיכול להיות מאוד שימושי עבור אוכלוסיות רבות בישראל. אם מחברים את המידע של שי"ל למערכת ארצית כמו שלנו, אז 100 המרכזים שלנו יהפכו להיות כמו 100 סניפים נוספים של שי"ל".

וכאילו שלא מספיקים החסמים הללו, הרי שבמדינת ישראל קיים חסם נוסף, קריטי לא פחות - חסם השפה. מה לעשות, שרוב התכנים ברשת כתובים בשפה האנגלית, שאינה שגורה די הצורך בקרב אוכלוסיות המצוקה בישראל, ובמיוחד בקרב הילדים. תוכניות ההדרכה של מרכזי עמותת "תפוח" נדרשות גם לסוגיה הזו, ונערכות להקנות לתלמידים ידע בסיסי באנגלית ואת אוצר המלים הדרוש להיכרות עם המחשב, תוכנת הדפדפן והאינטרנט. "אין מנוס", אומרת המדריכה מיכל גלברט, "צריך ללמד לאט לאט".

כרמל וייסמן סייעה בהכנת הכתבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו