שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שלושה קנטונים לשלושה עמים

"יחלקו־נא את ירושלים לשלושה אזורות — יהודי, מושלימי ונוצרית... וירושלים העברייה... תהיה אז יותר יפה, יותר נעימה, יותר אהובה וקדושה מכל ההדר והתפארה העכשוויים שאינם בידינו". בקרוב ימלאו מאה שנה ליציאתו לאור של העיתון היומי "דאר היום", שבו הטיף עורכו איתמר בן אב"י לחלוקת הארץ לקנטונים נוסח שווייץ

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ב-8 באוגוסט 1919, לפני מאה שנים, יצא לאור הגיליון הראשון של "דאר היום" — "עיתון יומי, מדיני, ספרותי ומסחרי". בראש העמוד הראשון היתה הנחיית המערכת: "בשאלות הלשון והמלים המחודשות, 'ועד הלשון' מכריע", ו"מסופרינו נבקש לכתוב מעבר אחד של הנייר ובכתב ברור".

עורך העיתון משנת 1919 עד 1929 היה איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, וסופרי העיתון היו דמויות מוכרות ביישוב כאורי קיסרי ועובד בן עמי. בשנת 1929 רכשה מפלגת הצה"ר הרביזיוניסטית את העיתון מבן אב"י, שהמשיך לפרסם מאמרים כאורח. ז'בוטינסקי, מנהיג מפלגת הצה"ר, ניסה לצנזר את מאמריו של בן אב"י, ובמיוחד השהה זמן רב את מאמרו "פלשתיניות". ז'בוטינסקי סבר שבן אב"י אינו שונה בדעותיו מאנשי "ברית שלום" שצידדו במדינה דו־לאומית.

בן אב"י שפע חידושים ורעיונות מקוריים בתחומים שונים, וביניהם רעיון העולה מפעם לפעם גם עתה: רעיון ההפרדה בין יהודים וערבים החיים בארץ. את רעיונו הרבה לפרסם בעיתונו: הוא דגל בדו־קיום עם הערבים והציע לחלק את הארץ לשלושה קנטונים: יהודי, ערבי ואנגלי. היתה זו אולי הופעת בכורה לרעיון שתי מדינות לשני עמים. בקנטונים אלה שהציע אמור היה כל אחד מחלקיו ליהנות מאוטונומיה בתחומים מסוימים, ויחד ליצור מה שכינו אז "שווייץ של המזרח התיכון".

בראשית המאה הקודמת היה בן אב"י הלוחם העיקרי שהציע לא להמתין לגידול היישוב העברי בחסות הבריטים אלא לפעול למען אוטונומיה של היישוב כבר באותה עת. לדעתו לא היה סיכוי להשיג ריבונות על כל הארץ, למרות שזו ארצם של היהודים ואין לוותר עליה, ויחד עם זאת סבר שהתיישבות בתוך אזורים מאוכלסים בערבים רבים פירושה חזרה אל תנאי הגלות כשהיהודים הם מיעוט מול הרוב.

מערכת "דואר היום" מתחילת שנות ה-30. בשורה הראשונה יושבים משמאל לימין: נתן לאהר, לאה אבושדיד, איתמר בן אב"י ולצדו ישעיהו קרניאל (עזמות). בשורה השנייה שני מימין: העיתונאי והסופר אהרן אבן חן. מימינו: רעייתו עטרה אבן חן. שלישי משמאל עומד העיתונאי אורי קיסרי
מערכת "דואר היום", שנות ה-30. יושבים, משמאל: נתן לאהר, לאה אבושדיד, איתמר בן אב"י וישעיהו קרניאל (עזמות). בשורה השנייה שני מימין: אהרן אבן חן. מימינו: רעייתו עטרה אבן חן. שלישי משמאל עומד אורי קיסריצילום: צבי אורון אורושקס

בתחילה הטיף לחלוקת הארץ ל-15 קנטונים: שמונה של ערבים וחמישה של יהודים. הדגם שעמד לפניו היה המבנה השווייצרי של מדינה פדרטיבית שבראשה שלטון מרכזי חזק המטפל בענייני חוץ, הגנה, תחבורה ומכסים, בעוד הקנטונים יתבססו על אוטונומיה מקומית, בעיקר בנושאי פנים: חינוך, דת, לשון והגירה.

כעבור זמן, בשנים 1932-1931, שינה את דעתו ותמך בדגם אוסטרו־הונגרי: ברית של שתי מדינות שלכל אחת מהן פרלמנט משלה וכוחות הגנה משלה.

כך פירט כבר ב-13 באוקטובר 1927 ב"דאר היום" את תוכנית הקנטונים במאמרו שנקרא "יהודה העצמאית", ובו הזכיר את דוגמת שווייץ: "הזכרתי בזה את הקריאה שיצאה מציון עוד לפני כמה שנים להכרזת ארצנו המייחלת כמדינה עצמאית, כקהילייה משותפת ליהודים וערבים על בסיס הדוגמא השווייצית", הוא כותב, "צריך שהכנסייה הבאה... תדרוש מאת ממשלת המנדט לחלק את א"י בגבולותיה הנוכחיים לאזורים שווייציים, ל'קנטונים' קטנים או גדולים (בהתאם לשטח ולתושבים), שמספר מהם יהיה מיד עברים בשלמותם ומספר מהם יישארו עוד לעת עתה ערבים. באופן כזה ייווצרו תיכף... שלושה אזורים ציוניים... שלושה 'קנטונים' עבריים, שבעצמאותם המלאה לא יהא אפשר להטיל כל ספק... בשלושה קנטונים אלה... יהיו ליהודים רוב משלהם, כמאה וחמישה אלף לפחות, ולעומת זה רק שישים אלף ערבים, נוצרים ומושלמים... והבית הלאומי העברי יקבל צורה של מדינה עברית חופשית".

במאמר אחר הגדיר בן אב"י בעיתונו (30.7.1929) את הגבולות הטריטוריאליים של רעיונו תוך עצמאות מדינית, מקומית, מיידית לאזור העברי, מן הים התיכון עד לנהר פרת ומהלבנון ועד לתעלת סיני, ועל יצירת שלושה קנטונים עבריים בגבולות "פלשתינה העכשווית לפי הדוגמה השווייצית".

במאמר נוסף ב"דאר היום", מה-8.9.1929, הוא תיאר גם מה יהיה אופיו של הקנטון המיועד כפי שהוא רואה אותו, ובתוכו את ירושלים: "הרשות לכל אזור... להגן על חופשתו, להצביע בענייניו הפנימיים, לקבוע את מדיניותו לעתיד לבוא... זה יהיה ביתנו הלאומי, צר וקטן היום, רחב וגדול מחר... אם בית לאומי לנו אכן — יחלקו־נא את ירושלים לשלושה אזורות — יהודי, מושלימי ונוצרית... וירושלים העברייה... תהיה אז יותר יפה, יותר נעימה, יותר אהובה וקדושה מכל ההדר והתפארה העכשוויים שאינם בידינו".

מתנגדים רבים קמו לתוכנית מכל קצווי הקשת הפוליטית. ב"הארץ" כתב בן ציון כץ (13.7.1932): "איתמר בן אב"י המפורסם הציע 'תוכנית של קנטונים בא"י'. להתפשר עם הערבים ולעשות את מלכות ישראל כדוגמת שווייץ: קנטון ערבי וקנטון יהודי במקום שבו היהודים הינם רוב עכשיו. אבל הציבור היהודי בכלל והיישוב בא"י בפרט אינם מגיבים על תוכניותיו של בן אב"י אלא מעט. הם מחייכים".

כץ מספר על התוכנית ששלוש מדינות יסיעו לא"י שני מיליון יהודים. לדעתו, כל מי שקרא את התוכנית הזאת אינו תמה אפילו: "מניין הפנטסיה המשונה הזאת... אנשים ראו את שם המחבר הרשום על התוכנית — וחייכו", מוסיף כץ בלעג. "היו עוד איזה מאמרים של בן אב"י ותשובה בעיתונות היהודית — והעניין סולק מסדר היום".

בשנת 1937 פירסם "דבר", עיתון תנועת העבודה (ב-29 ביוני) את מצעה של רשימת א"י העובדת באמריקה לקראת הקונגרס הציוני ה-20. הסעיף הדן בקנטונים ובחלוקה קבע: "חובתנו להתקומם נגד כל תוכנית של חלוקת הארץ לקנטונים או ליחידות לאומיות שיש עמה הוצאה משטח פעולתנו של שטחים הנכללים בגבולותיה ההיסטוריים של א"י אשר היו עד עתה פתוחים לעליה, להתיישבות ולקניית קרקעות. א"י צומצמה בלאו־הכי על־ידי ניתוקו של עבר־הירדן ממנה. עלינו להילחם בכל ניסיון להרחיב את השטח בא"י ה'מוקצה מיהודים'".

מאמריו של בן אב"י עוררו סערה גדולה בארץ ובגולה. הוא כינה את המתנגדים לתוכניתו "תופסי המרובה", ובראשם האיש הנערץ עליו ז'בוטינסקי, שהביעו את התנגדותם בביטאוניהם השונים תוך שכינו את בן אב"י בשם בוגד. לעומתם, כותב בן אב"י, היו רבים ממנהיגי היישוב, ואחד מהם בן גוריון, שהוא לדעתו גם הגדול שבהם ואשר הביע באוזניו בעל פה לא פעם, ואחר כך גם בכתב, כי דעתו האישית היא בהחלט כדעתו.

בספר "החצוף הארצישראלי" שכתבה מיכל זמיר מספר בן אב"י על פגישתו עם שופט יהודי אמריקאי בה אמר לו, בין היתר (עמ' 242): "עובדה היא, שיש בארץ גם מוסלמים ונוצרים, שאין לעבור עליהם כלאחר יד. יש גם סברה, שאין אלה ערבים טהורים כאלה שבארצות ערב אחרות... עלינו לקרבם ולשתפם בעבודתנו... כן גם בארצנו יש מקום ליצור יחידה חדשה שקרוא נקרא לה 'יהודאים' או אפילו 'פלשתינאים'".

בספר זה (עמ' 308-307) מעלה בן אב"י שוב את הכינוי "פלשתיניות": "אני שלחתי למערכת החדשה את שורת מאמרי בשם 'פלשתיניות', זה השם שבו כיניתי את הקנטונים לערבים והזרים בכלל, וסופרי מפלגת הרביזיוניסטים... הסתערו עלי בחמה כללית, והם הכריחו גם את ז'בוטינסקי להודיעני, כי להבא לא יפרסם עוד את מאמרי בלא ביקורת מוקדמת. ז'בוטינסקי שלח אלי מכתב שהיה כעין הכרזת מלחמה עלי. מאמרי על ה'פלשתיניות' לא נתפרסם... ולא זו בלבד שהורחקתי מן העיתון, אלא שעסקני התנועה ודובריה התקיפוני בכל האסיפות הפומביות, ועל קירות בית דירתי צצו כתובות לעג וקלס כגון: 'בן מביש לאביו', 'בוגד בעמו' וכדומה. בין אלו איני מונה את הכתובת 'הלאה הקנטוניות', שהיא מזכותה של כל סיעה להשתמש בה במלחמת דעות... הגיעו הדברים לידי כך, שפרחחים חמומי מוח, מושפעים מכל סיסמאות הגנאי נגדי, היו מיידים בי לפעמים אבנים".

בתוכנית הקנטונים של בן אב"י דן גם שמואל דותן בספרו "המאבק על א"י" (משרד הביטחון — ההוצאה לאור, 1982). כותב דותן (עמ' 73-69): "אפשר היה לטעון כי ההצעה לקבוע קנטונים בא"י אינה אלא גלגול טריטוריאלי של רעיון הדו־לאומיות. ציוני הסבור שא"י שייכת לשני עמים, אם נואש מן האפשרות של חלוקת שלטון ביניהם, עשוי להציע חלוקה טריטוריאלית כמעשה של השלמה עם מציאות דו־לאומית המצטיירת לעיניו".

למעשה ביקש איתמר בן אב"י לחנך את בני הארץ ל"אבותיות", חידושו הלשוני למונח "פטריוטיזם", תוך שהתמיד בדעתו שהערבים הם אחים של היהודים ואין טינה בלבו עליהם, אלא שהוסתו על ידי פקידות בריטית אנטי־ציונית שניסתה למשוך לצדה את "שונאינו הרגעיים מקרב המוסלמים מוכי הסנוורים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ