בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמה אבודה

יעקב פרג, מעצב פנים אלמוני, יצא בשנת 1975 למשימת חייו כשנאבק על מימוש הצעתו לתכנון רחבת הכותל. החלטת עיריית ירושלים לאמץ את הצעתו של משה ספדי מעוררת בו זיכרונות מרים

תגובות

בגיל 80, אחרי חמישה ניתוחי לב, מתקשה יעקב פרג לעשות את דרכו מהבית ברחוב ויתקין בחיפה אל הסטודיו שלו ושל אשתו ברחוב סמולנסקין הסמוך. 120 צעדים בעלייה מתונה גובים ממנו מחיר התנשפות והפסקות למנוחה. למזלו, בכרמל הוותיק, האורנים מספקים צל נעים והוא מגיע בשלום אל הסטודיו - דירה שכורה ששלושה חדרים בה מלאים בציורים של חברתו לחיים ושל תלמידותיה. החדר הרביעי משמש חדר אחסון. מצויים בו בריסטול עם קטעי עיתונות משנות השבעים, שידות עץ בנוסח שנות השישים, תמונות משפחה וכמובן המודל של רחבת הכותל - פרויקט חייו הבלתי ממומש של יעקב פרג. האדריכל הקשיש מניח את כפות ידיו בעדינות על הזכוכית המגינה על דגם העשוי מקרטון מודלים מצהיב של אדריכלים, ומתכופף מעליו באהבה גדולה. הקרבה למודל מיטיבה עמו, גבו מזדקף ועיניו בורקות. "ככה עמד שר הדתות ב-1977 ואמר 'מי ייתן ואזכה בהתגשמות תוכניתך'", משחזר פרג את התנוחה ואת המבטא הפולני של השר. "אינני זוכר איך קראו לו", אומר פרג באכזבה, "אבל הוא אהב את הקונצפציה".

ב-1975 יצא יעקב פרג, מעצב פנים חיפאי אלמוני, למשימת חייו - להתחרות בגדולי האדריכלים בעולם על תכנון רחבת הכותל המערבי. בלהט דתי יצא החיפאי החילוני, שעד אז היתה עיקר גאוותו על תכנון סניפי בנקים. פרג היה תוחב את מודל הכותל למושב האחורי של הפז'ו 404 שלו ונוסע אתו ברחבי הארץ, מציג אותו לפני כל מי שהיה מוכן להקשיב. הוא הקדיש את אותו המאמץ לטדי קולק ולאחרון הקיבוצניקים בעמק הירדן, לשם נסע כדי לזכות בתמיכה לחלומו הגדול.

לפני 21 שנים הבין פרג שלמרות שהובס, גם מתחריו לא ניצחו. הפוליטיקה והביורוקרטיה, הממררות את חייהם של אדריכלים ויזמים רבים, ניצחו גם הפעם. כאשר הפנים זאת כבר היה בן 60. אשתו אמרה לו שלא תשב ותחזה באובססיית הכותל שלו והתגרשה ממנו.

פרג חזר לחיפה אחרי חמש שנות גלות הזויה מעט בירושלים. הוא משמש בהתנדבות כמעצב הפנים של מחלקות בתי חולים ומבצע עבודות עבור הצבא. יש לו המון זמן לנכדות ולברידג'. בשנים הקרובות לא ציפה לדבר מה מרעיש. הוא גר עם חברתו הציירת בדירה בכרמל, מקפיד לקחת כל יום את התרופות ולטפח את הגינה. נראה היה שהקורבן הזה של סינדרום ירושלים החלים סופית.

באחרונה ניצת שוב הניצוץ. ידידה שלחה לו בתחילת מאי כתבה מאחד המקומונים בירושלים, ובה נאמר שעיריית ירושלים מתכוונת להחיות אחרי 26 שנים את התוכנית לבניית רחבת הכותל. ואת מי מצא בכתבה פרג בתור המועמד הראשי לזכות בהגשמת המשימה היהודית ציונית הזאת? את האדריכל משה ספדי, יריבו הדרמטי, נציג הקונצפציה שלה התנגד נמרצות. אותו ספדי המאיים שוב לנצח אחרי כל כך הרבה שנים.

פרג הנסער אסף את כל התוכניות, ההתכתבויות, המאמרים והזיכרונות וקיבץ אותם בשלושה כרכים כחולים מסודרים. אחר כך שלח את תמצית מפעל חייו לעיריית ירושלים. אולי הדור הצעיר שלא ידע את פרג חכם יותר מאלה שלא קיבלו את חזונו לפני 26 שנה. עד היום לא קיבל תשובה.

יעקב פרג נולד בוורשה לפני 80 שנה. להוריו היתה חברה לניהול נדל"ן ופרג הצעיר, שמגיל ילדות אהב לשרטט, ניסה את כוחו בעיצוב הדירות שההורים מכרו והשכירו. עם פרוץ מלחמת העולם שלחו אותו הוריו מזרחה. ההורים ושתי אחיותיו נשארו בוורשה ונספו במחנות הריכוז. פרג מצא עצמו בגדוד עבודה רוסי. עקב פעילות ציונית אנטי סובייטית נשלח למאסר עם עבודת פרך, שממנו ניצל ב-1947, אחרי הסכם חילופי שבויים בין רוסיה לפולין. בתחנת הרכבת בגבול פולין איתרו אותו חבריו מתנועת השומר הצעיר ופרג הצטרף לאונייה שעשתה את דרכה לארץ ישראל, כאחד ממנהיגי גרעין להתיישבות בבית זרע. אחרי שנתיים בקיבוץ התגייס פרג לחיל הים ועבר לגור בשיכון הקבע של החיל ב"סטלה מאריס" בחיפה. הוא נשאר בצבא עד שנת 64' כקצין מינהלה. פרויקט הדגל שלו היה העברת חיל הים לעידן המחשב. "בערבים ובלילות לקחתי קורסים בעיצוב ובאדריכלות בטכניון, אבל מעולם לא סיימתי תואר באופן מסודר. אמן לא זקוק לכך", אומר פרג. "צריך להיוולד עם הוויז'ן".

בשנת 64' פרש מהצבא, לקח הלוואה מגיסו ופתח משרד אדריכלים. הוא השתלט על נישה רווחית - תכנון סניפי בנקים. "בנק לאומי והבנק הערבי ישראלי פתחו סניפים רבים בשנות השישים, כך שהיתה המון עבודה. באמצע שנות השבעים עמד פרג בשיא הקריירה. הוא הפעיל שלושה משרדים, אחד לתכנון אורבני, אחד לעיצוב פנים ועוד אחד שעסק בתכנון ריהוט. אז נדבק בחיידק הכותל. "את הכותל ראיתי בפעם הראשונה בשנת 67', קצת אחרי השחרור. עליתי לירושלים כמו כל ישראלי. עמדתי עם טלית ובכיתי על המשפחה שנספתה בשואה", אומר פרג. "התחושה שעברה בי, וחזרה כמוטיב מרכזי בתכנון שלי מאוחר יותר, היתה של 'שבו בנים לגבולם', אבל לא חשתי שזאת מטרת חיי".

בשנת 75' קרא פרג בעיתון מודעה מטעם ועדת השרים לענייני ירושלים שמזמינה את הציבור להגיב על תוכניתו של האדריכל משה ספדי להרחבת רחבת הכותל. "עליתי עם אשתי לירושלים כי העניין סיקרן אותי", משחזר פרג. "עמדתי מול התוכנית ואמרתי לאשתי: 'על גופתי המתה אתן לדבר כזה לצאת אל הפועל'. ראיתי תוכנית אורבנית מרשימה, אבל ידעתי שזאת שגיאה היסטורית - התוכנית של ספדי הציעה אודיטוריום שיורד עד הכותל. אין בה התייחסות לעבר, להווה ולעתיד של העם היהודי. אין בה תחושת 'שבו בנים לגבולם'. לפני שהרסו את שכונת המוגרבים עמדו היהודים בסמטה צרה והכותל התנשא כמו צוק מעליהם. למתפללים היתה אז תחושה של 'ממעמקים קראתיך ה'', וזו מתבטלת על ידי התוכנית".

פרג הודיע לאשתו ש"כמו מוטי אשכנזי שעמד לבדו ב-73' נגד ממשלת גולדה", יעצור הוא בגופו את ספדי. הוא גרר את אשתו למסעדה סמוכה ושם שירטט בקווים מהירים והחלטיים את התוכנית האלטרנטיווית לזאת של ספדי על מפיות השולחן. זמן קצר אחר כך כבר שכר פרג חדר בגבעה הצרפתית בירושלים, נפרד מאשתו ומשתי בנותיו שבגרו בינתיים, ושקע במשימת חייו - לנצח את משה ספדי בתכנון רחבת הכותל המערבי.

"היום הכותל נראה כמו תחנה מרכזית שתוכננה בבזאר מזרחי", אומר פרג ופורש על השולחן תמונות עכשוויות של הכניסה לכותל מצד שער האשפות, "תראה את המוניות חונות כאן, תראה את פח הזבל בכניסה, אין ברחבה העכשווית כלום". על התוכנית שלו לעיצוב רחבת הכותל חתם ב-75' בענווה תחת השם "פרג עיצוב פנים". הוא אומר שלא רצה לתת פתחון פה לאלה שישתלחו בו על שאינו אדריכל רשום. החזון של פרג מדבר על שני מפלסים לרחבת הכותל. ראשית רצה פרג, כמו ספדי באותה תקופה, להעמיק את אזור הכותל בשמונה מטרים, עד המפלס ההרודיאני. "לסלק את הפסולת מפח האשפה של התקופה האיסלאמית שהצטברה שם", הוא אומר. הכניסה משער האשפות תוביל את המבקר אל רחבת המבוא והוא יעמוד מול 12 שערים מקומרים שמובילים אל המפלס התחתון, בסופו ממתין הכותל. בדרך אל השערים יצעד המבקר לאורך קיר מעוטר בתבליטים שמספרים את סיפור תקומת העם. בהיכנסו דרך השערים יצעד המבקר מתחת לרחבה, דרך מסלול "שבו בנים לגבולם", שלאורכו יוצגו חלקי בתי כנסת שיובאו מכל העולם.

לבסוף יגיע המבקר אל הכותל שיתנשא מעליו. יציאה שכזו אל הכותל תגמד את המבקר ותעניק לו את תחושת "ממעמקים קראתיך ה'". היציאה תזכיר את הסמטה הצרה שבה התפללו היהודים מאות שנים לפני שטדי קולק הרס חלקים משכונת המוגרבים ויצר את הרחבה הנוכחית.

אם ירצה המבקר לפסוח על הקדושה יוכל לעלות בעלייה מתונה אל "מפלס התקומה", אותה רחבה ענקית שתיבנה למעשה במפלס הקיים היום. לשם מייעד פרג את ההתכנסויות החילוניות וביניהן טקסי ההשבעה וקבלות הפנים לאורחים זרים. פרג להוט להדגיש שתוכניתו אינה מתחרה בהר הבית המוסלמי או בכנסיית הקבר. "זו תוכנית שמצד אחד יש בה את הקישור בין עבר, הווה ועתיד של העם היהודי ואת ההפרדה בין קודש לחול, ומצד שני מסמנת את השתלבותנו במרחב כאחת משלוש הדתות", הוא אומר. "היא לא מאיימת על הדתות האחרות ולא על הסמלים שלהן".

"הזנחת רחבת הכותל, שהחלה ב-67' ולא הסתיימה עד היום, גרמה לאנשים כמו פרג, לתכנן בייאושם תכניות מיוזמתם", אומר האדריכל הירושלמי דוד קרויאנקר שכתב ספר שכותרתו 'ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה'. "אך המתכננים לא תמיד יורדים לעומק מלחמות היהודים בעבר ולמה שעשוי להיות בהווה מלחמות היהודים והפלשתינאים. זה מה שתוקע את העניין. הרי התוכניות גם של ספדי וגם של פרג מדברות על חפירה עד המפלס ההרודיאני. אתה יודע בכמה מלכודות פוליטיות אפשר לפגוע בדרך? מספיק עצם אחת של כוהן מת שתמצא, וכל העסק ייתקע. בירושלים יש המון תכנון וירטואלי וזה של רחבת הכותל עומד בראש רשימת הווירטואליות, אני לא מאמין שבדור הנוכחי תוכנית כזאת תתקבל".

פרג מקל על המעקב אחר השתלשלות המאורעות עם קלסריו המסודרים, העמוסים בכל תכתובת אפשרית. אפילו תמלילי תוכניות רדיו שדנו בכותל יש בידיו.

בתחילת שנות השבעים דחף טדי קולק את היוזמה לעיצוב אזור הכותל. משה ספדי הציע רעיון, וכך גם אמנים אחרים שהבולט ביניהם הוא האדריכל היפני איסאמו נוגוצ'י. קולק בחר בספדי ואף הצליח לשכנע את ועדת השרים לענייני ירושלים לאמץ את תוכניתו.

כבר בתחילת הדרך התגלעו חילוקי דעות עם משרד הדתות שבראשו עמד השר זרח ורהפטיג ושאחראי למעשה על הנעשה באזור הכותל. קולק, שחזה שהסחבת תגרום לנפילת התוכנית, התנבא לפני ועדת השרים: "בקרוב נעמוד לפני מבחנים קשים בקשר לאיחוד ירושלים, יש סיכון לאותו איחוד, אם העם היהודי לא יעשה זאת בשעה הזאת". השרים הסכימו, אבל חברי הוועדה דרשו להעמיד את התוכנית לפני ועדת מומחים.

לצורך העניין הוקמה ועדת שמרון שבראשה עמד עו"ד ארווין שמרון. הוועדה הזמינה את הציבור לבחון את התוכנית ולהעיר את הערותיו. פרג העיר את הערותיו ועוד איך. "הם ראו את ההצעה שלי ואמרו לי שיש להם מנדט לקבל התנגדות לספדי, אך לא להתייחס לתוכניות של אחרים", אומר פרג. "התחלתי להילחם בוועדת שמרון. פניתי לוועדת הפנים של הכנסת ואמרתי שלא ייתכן שתוכנית ספדי תהיה עובדה מוגמרת ושאינה ביטוי של רצון העם. דברי הנרגשים גרמו להקמת ועדה נוספת, 'ועדת קונצפציה', על מנת שיוחלט מה בעצם רוצים לעשות בכותל. ככה חיסלתי את המונופול של ספדי על הנושא. גם האדריכל קאסוטו הופיע אתי בוועדה ואמר לי 'פרג, אנחנו אמרנו לא לספדי. אתה היחיד שאמר מה כן'".

במארס 76' התכנסה ועדת הקונצפציה ובה היו חברים ארבעה רבנים, ארבעה פרופסורים ושני אדריכלים. הוועדה, שניסתה להתמודד עם תכנון רחבת הכותל לאור קדושת המקום, קבעה שמדובר ב"מרחב המפריד בין קודש לחול... האתר הצופן בחובו את הקשר והרצף בין עבר לעתיד... הרחבה היא לפני הכותל אך גם מייחדת את הר הבית מן העיר והרובע היהודי ומקשרת בין הרובע המוסלמי וסביבתו". שני חששות העולים מישיבות ועדת הקונצפציה: מה יגידו הגויים על רחבת הכותל ("לבנייה יש משמעות בינלאומית הניתנת לניצול על ידי גורמים עוינים") ופחד מפגיעה בקדושת המקום על ידי חפירה.

את מכת המוות על תוכנית ספדי הנחיתה הוועדה בסעיף הבא: "הוועדה הגיעה למסקנה שעשייה פיתוחית ברחבת הכותל איננה מגבירה את אחיזתנו במקום ואינה יכולה להוות עילה לזירוז ההליכים, וממליצה למתן את הפעולות עד להבהרת כל השאלות העומדות והשנויות במחלוקת".

במקביל סיימה ועדת שמרון את עבודתה ב-77' והמליצה על אימוץ תוכנית ספדי. רק האדריכל קאסוטו התנגד לה בדעת מיעוט. אז התרחש שינוי פוליטי מהותי. לאחר משבר קואליציוני שבה מפלגת המפד"ל לממשלה. שר הדתות מטעמה, יצחק רפאל, קבר סופית את ועדת שמרון יחד עם תוכנית ספדי.

פרג קורן מאושר גם היום כשהוא קורא את החלטת ועדת הקונצפציה: "הם אמרו בדיוק מה שאני מתכוון". ב-77' כבר ידע פרג שתוכנית ספדי לא תצא אל הפועל, אבל לא הבין שגם תוכניתו לא תתקבל. חוץ מאותן נסיעות ליליות לקיבוצים ולחוגים לאדריכלות, שם הציג את המודל שלו, המשיך פרג לחזר על הפתחים בירושלים. הוא כתב למבקר המדינה, לראשי ממשלות, שרים, ואפילו פגש את הרב עובדיה יוסף, את בגין ואת יצחק שמיר. בשנת 80' כלו כוחותיו. אחרי ששמע שאפילו טדי קולק הרים ידיים לגבי תוכנית ספדי החביבה עליו, החליט פרג שהגיע זמנו לחזור לחיפה.

מעיריית ירושלים נמסר כי באחרונה הוחלט לבחור בתוכנית של משה ספדי לבניית רחבת הכותל. מהעירייה סירבו להשיב אם התבצע מכרז או התקיימה תחרות על מנת לבחור את התוכנית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו