בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אומדן החיילים הנפגעים לא יהיה הפעם שיקול עליון

האופציה הצבאית

תגובות

בחדר המצב בבית הלבן, שם נועדים בכירי המועצה לביטחון לאומי, משרדי החוץ וההגנה, הצבא וקהילת המודיעין, כמו גם ב"מיכל" האטום - חדר הדיונים של ראשי המטות בפנטגון, הולכת ונכתבת זו היממה השלישית תוכנית המבצע נגד הטרור. לתוכנית יינתן כינוי מפוצץ כלשהו, כדוגמת "מגן החירות", והיא תועבר לאישורו הסופי של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, שיתייעץ בוודאי עם אביו, המפקד העליון במלחמה נגד עיראק לפני כעשור.

הפרטים המדוייקים יישמרו הפעם בסודיות קפדנית - איש לא ירצה לשמש הפעם בתפקיד גנרל מייקל דוגאן, ראש מטה חיל האוויר ב-1990, שהודח בידי שר ההגנה דאז, ריצ'ארד צ'ייני, בעוון פיטפוט הרעיון המבצעי שביסוד המהלומה המתוכננת. אך עוד לפני שנחשף טפח אחד, לפני שנורה טיל ראשון, גילוי הגורם המרכזי המעצב את התוכנית: לראשונה זה שנות דור, אין אומדן הנפגעים בבחינת אילוץ עיקרי ושיקול עליון במערכת קבלת ההחלטות האמריקאית.

מאז מלחמת וייטנאם, שההתנגדות הגוברת להתמשכותה ברובדי עלית של החברה האמריקאית נבעה מקטל המשרתים בה ללא תוחלת להשגת נצחון, נרתעו הנבחרים והמפקדים ממעורבות צבאית העלולה להפיל קרבנות אמריקאים - חמור מכל, חללים, שבויים ונעדרים - לרוב. נטייה זו בלטה במיוחד בשנות ה-80, החל מנסיון-הנפל לחילוץ בני-הערובה בטהראן לאחר ההפיכה באיראן, ועד לפלישות לגרנדה ופנמה, הפחידה את ממשל בוש האב לקראת ההתנגשות עם עיראק, והגיעה לשיאה בפעילות הקרבית בבלקנים - פעילות טילית ואווירית, רובה ככולה, כש"אווירית" פירושה מטוסי קרב ומפציצים, חמקנים ומגביהי-טוס, שהסיכוי להפלתם ולשביית צוותיהם נמוך, להבדיל ממסוקים פגיעים.

נפגעים. החשש מהרוגים, או מחיילים אמריקאים שיסבלו התעללות ויועמדו למשפטי ראווה בידי שוביהם, נדחק הצידה כאשר אלפי אזרחים אמריקאים, ביניהם מאות לובשי מדים - אנשי צבא בפנטגון, כבאים ושוטרים בניו יורק - כבר קיפחו את חייהם במהלך הפתיחה של המערכה. קציני התכנון, הפועלים בהנחיית חבריה הנוקשים של "ועדת המשנים" (סגן היועצת לביטחון לאומי, סטיב האדלי, תת-שר החוץ, ריצ'ארד ארמיטאג', תת-שר ההגנה, פול וולפוביץ, המשנה ליו"ר המטות - והיו"ר בעוד שבועיים - גנרל דיק מאיירס), חופשיים להציע גם הפעלת כוחות קרקעיים.

תמיכה. נציגי דור הקצינים שחוו את מלחמת וייטנאם, ביניהם גם מי שהתקדמו לדרגות הבכירות ביותר בצבא האמריקאי (קולין פאואל, ווסלי קלארק), ניסחו את פקודות-הקבע למבצעי החמישית האחרונה של המאה ה-20. השיקול הראשון, להימנע מנפגעים, הקרין גם על הבאים בתור - וידוא תמיכה ציבורית נרחבת, לפני פעולה; הגדרה מדוייקת של המשימה ואיסור הרחבתה הזוחלת בהמשך, כדי שלא ליצור פער בין מטלות למשאבים; ושימוש בכוח מוחץ, שבלעדיו עלול הצבא להיכשל. התמיכה העממית והפוליטית מוענקת לממשל ללא עוררין. בוש האב, בצאתו לקרב מול סדאם חוסיין, עמד כשבגבו תמיכה של רק קצת יותר מחצי הקונגרס. בנו רשאי לפתוח באש בזמנו החופשי.

מטרות ויעדים. בוש יתבקש לבחור מנה אחת, או יותר, מתוך תפריט מגוון. הוא יכול להתמקד בפגיעה במחוללי טבח מנהטן ובמדינות שהעניקן להם סיוע וחסות. הוא עשוי להרחיב ולפעול, בהזדמנות חד-פעמית זו, נגד אירגוני טרור נוספים ונגד מישטרים המהווים זה מכבר עצם בגרונה של אמריקה, יותר מכל עיראק. והוא מסוגל לנסות ולטאטא את השולחן העולמי גם מאיומים נוספים, כמו הפיתוח הגרעיני האיראני. בכל אחת מחלופות אלה, הוא לא יוותר על תקיפת יעד, רק מחשש פן בשוליו ייפגעו אזרחים. בהנחה שהמדינות והתנועות שיותקפו יסרבו להיכנע, ויחפשו פירצה חוזרת בהגנה האמריקאית, מטרת המבצע תהיה לא "פגיעה" בלבד אלא השמדה מוחלטת של היעדים - וקביעת תעריף בלתי-נסבל לטרור.

כוחות ומשימות. כל זרועות הצבא האמריקאי יתבעו להשתתף במיבצע, העתיד להיות המאורע הביטחוני המעצב של התקופה הבאה. בוואשינגטון נטו השבוע להסתפק בגיבוי המדיני של נאט"ו ולא לבקש סיוע צבאי ישיר - גם לא מבעלת-הברית הראשית, בריטניה. אפשרית הסתייעות בתשתית מודיעינית ולוגיסטית, במיוחד של מדינות סמוכות לאזור, כמו הודו או פקיסטאן (לצרוך מעבר במרחב האווירי שלהן, בדרך לאפגניסטאן) וטורקיה (להמראה מבסיסי אוויר של נאט"ו בשטחה). המבצע יהיה פשוט יותר מ"סופת מדבר" של מלחמת המפרץ: הפעם אין צורך בעקירת צבא פולש ממדינה שכבש ובצבירה הדרגתית של כוחות לתימרון מסובך.

התנקשות במנהיגים. הפה שאסר הוא הפה שיתיר. בחוק האמריקאי אין סעיף הפוסל הריגת מנהיגי אוייב; זהו רק צו של הרשות המבצעת, שניתן לבטלו בכל עת בלא בקשת רשות מהקונגרס (הרומז בפה גדול שהוא שמח להרשות, ולקבל חלק בתהילת הפגיעה באוסאמה בן לאדן, סדאם חוסיין ורשעי-על מסוגם). לא יימצאו אמריקאים רבים שיתעקשו לטעון כי אלה אנשי "הדרג המדיני" של היריב, שאיתם ראוי להידבר, מה גם שאין להניח שידעו מה עושה "הזרוע הצבאית".

תקשורת. יש מיתאם הפוך בין שני ענפים של תעשית המידע - המודיעין והעיתונות. הפסד הסי-איי-אי יוצא בשכר הסי-אן-אן: פיגוע שסוכל הוא הישג ביטחוני אדיר, אסון שהתרחש מקומם מהריסותיהן את רשתות החדשות. העיתונות האמריקאית, המצייתת למשאלות ביטחוניות גם בזמנים כתיקונם, נענתה לדרישת מאבטחי הנשיא ועיכבה את פירסום מיקומו בבסיס חיל האוויר בלואיזיאנה עד לאחר המראתו משם. אנשי הממשל מקפידים השבוע בעקשנות על דילול המידע המבצעי הנמסר לעיתונות האמריקאית, ואינם נתקלים במחאות; הסודות דולפים בעיקר מהתידרוכים לקונגרס. עם תחילת המבצע צפויה מידה רבה, אם גם מוגבלת בזמן, של צנזורה מרצון.

שרון וערפאת. זו נקודת שפל של הדימוי הערבי והמוסלמי בציבור האמריקאי, ונקודת שיא בהזדהות האמריקאית עם ישראל ("בעלות הברית הקרובות ביותר שלנו הן אנגליה, קנדה וישראל", כותב תושב אופייני של ואשינגטון לישראלי שאינו מכיר). התגובה השלילית כלפי אחיהם של הטרוריסטים ללאום או לדת, חריפה אף מזו שעוררו חרם הנפט של חורף 74-'73' (עד כדי קריאות לפלישה לסעודיה) וההשתלטות על השגרירות האמריקאית בטהראן בנובמבר 79'. הסיוע המסויים של מדינות ערביות לממשל בוש במלחמה עם עיראק, ובעקבותיו תהליך אוסלו, ציירו "ערבי חדש". הוא נעלם במטוסים שהחריבו את מגדלי התאומים, ונוצרו נסיבות נדירות להפעלת מלקחיים כספיים ואף צבאיים כלפי מי שמעודד או מאפשר פעילות טרור, של החמאס ואף של פתח-תנזים.

היום שאחרי. בממשל בוש ידידים רבים של בכירים ישראלים, אבל הידידים הללו - ביניהם תת-שר החוץ, ריצ'ארד ארמיטאג', בשיחה עם מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במיל' עמוס ירון - העדיפו השבוע להסתפק בקבלת תנחומים וקימצו בפרטים על שעתיד להתרחש. הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז, טילפן והשאיר מסר לעמיתו, גנרל יו הנרי שלטון; יו"ר המטות שלטון, מצדו, היה שקוע בתיכנון המבצע. אין לפקפק בנחישות האמריקאית להוציא לפועל מבצע שאפתני, להגדיר "ניצחון" במונחים מירביים ולחדול רק כאשר יושג. במערכת הישראלית מתחילים לעכל זאת. חטיבת התיכנון של משרד החוץ תקיים מחרתיים דיון ראשון, בהשתתפות אורחים, על "היום שאחרי" - משמעות אירועי הימים הללו, ימים נוראים ואולי גם אחרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו