בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרכנת ראש או מכת מנע

תגובות

על שפת ימה של תל אביב, על מרפסותיה וגגותיה, הופנו מעלה עיניים מופתעות בבוקר החם של ראש השנה. רעש אחר, שונה מכרגיל ובולט במיוחד ביום נטול טיסות זה, בישר את בואו של מטוס זר, בצבעיו החומים של חיל האוויר האמריקאי: סי-17 של בואינג, מטוס תובלה, חצה את קו החוף והנמיך בכיוון הכללי של נמל התעופה בן גוריון, שצמוד אליו גם בסיס תובלה של חיל האוויר הישראלי. מה היה בבטן המטוס האמריקאי - ציוד חיוני לשימוש צבאי או מודיעיני עצמי, פריטים לצה"ל, צוות בדרכו למשימה בהולה - יודעים רק השולחים והמקבלים. ההקשר הוא הלחימה האמריקאית והישראלית, בנפרד או ביחד, באויבות משותפות כעיראק.

זו קביעה הסותרת, לכאורה, שתיים מההכחשות הקולניות של השבוע החולף, שהשמיעו בכירי ממשל בוש - הכחשת מציאתה של זיקה עיראקית לפיגועים בניו יורק ובפנטגון והכחשת מעורבות ישראלית במבצע האמריקאי המתוכנן. מובן מדוע טורח קולין פאואל, במיוחד בדברו אל קהל ערבי ומוסלמי, להודיע כי אין שום כוונה לכלול את ישראל בברית הפעילה הנרקמת נגד מדינות החסות של הטרור; פאואל מופקד על ביצור האגף הדיפלומטי של הברית, ואזכור חיובי של ישראל יספק למדינות מהססות עילה לחמיקה. אבל פאואל, המצטייר שוב - כמו במלחמה נגד עיראק ב-1991, עת שלבש מדי גנרל וכיהן כיו"ר המטות בפנטגון - כקול מהוסס וממתן במועצות הממשל, אינו הפוסק הסופי, לא בוואשינגטון ולא בעולם. הנשיא ג'ורג' ו' בוש, בהשפעת יועצים לוחמניים מפאואל, יחליט אם - ובאיזה שלב של המערכה המדורגת - לכלול את סדאם חוסיין ברשימת היעדים; ואם עיראק בפנים - גם ישראל בפנים.

המטרה האמריקאית המוצהרת היא לפלוש לתוך תהליכים - תהליכי "ההחלטה, התכנון והביצוע" של האויב. בלשון בני אדם, המשמעות היא לדעת בהקדם מה החליט קברניט האויב, ובעודו מוריד את הוראותיו בשרשרת הפיקוד, למתכננים ולמבצעים, להזדרז ולפעול לסיכול, שיבוש וענישה. האמריקאים, שהמתינו בעיקר לטרור ביולוגי וכימי, נכשלו בעליל לקראת פיגועי השבוע שעבר. עד כמה הם באמת מאורגנים לחיידקים בהאדסון או בסאבווי, שלא לדבר על מתאבדים עם חגורות נפץ במרכזי קניות בשיקאגו ובמסעדות ביוסטון, עדיין נותר לראות. ובדיוק משום שהם מבינים שפיגועים כאלה עלולים לבוא בעקבות המבצע הממשמש ובא, תהיה מטרת העל של המבצע כתיבת דף חדש וקביעת רף חדש, בעוצמה אכזרית, להרתיע מכאן ולהבא כל זומם.

אחרי 15 שנות תעלומת רון ארד ושנה של מסתרי גורלם של שלושת חטופי חיזבאללה, שהמחישו עד כמה קשה לחדור לנבכי הפעילות החשאית של איראן וגרורותיה, באה הפתעת הטרור בשבוע שעבר והוכיחה שוב, כי אין כפוי טובה מתפקידו של המתריע המודיעיני - כל הצלחותיו בטלות לעומת כישלון יקר אחד. יש כאן חידה בתוך חידה: קצין הביטחון של אוסאמה בן לאדן, ששמר על מידור עילאי לפני הפעולה, עד ששמץ ממנה לא נודע, הניח לתאים הנפרדים להשאיר נתיבי מסמכים ועדויות, כאילו התגרה בן לאדן באמריקאים והזמין אותם להתמקד בו, לאחר מעשה.

מהזווית הישראלית זהו עדיין לקח חי מאוד - אסור להניח שלמודיעין ידוע כל מה שמתכננים בן לאדן, משמרות המהפכה, חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני נגד ישראל. להיפך, מערכת הביטחון חייבת למקם את קו ההגנה הראשון, המודיעיני, הרחק לפנים, אך להניח כי בנקודה כלשהי לאורכו ייפרץ, ושקו העצירה של התוקפים יהיה קרוב מאוד ליעדים החיוניים שנגדם יפעלו.

ומודיעין נחוץ לישראל לא רק על אויביה, אלא גם על ידידיה. הנתון החשוב ביותר לביטחון הלאומי של ישראל, בימים אלה, הוא אותו תהליך החלטה, תכנון וביצוע שהאמריקאים מדברים עליו - אבל בוואשינגטון, כי שם תוצת תגובת השרשרת שתביא גם לפעולה צבאית של ישראל, או נגדה.

ממשל בוש, ויותר מכל שר ההגנה דונלד ראמספלד, קנאי לסודות צבאיים ומודיעיניים. ישראל חשודה תמיד כלוקה ביכולתה לשמור סודות, שלה ושל זולתה. החיבור בין שתי עובדות אלה, בתקופה כה רגישה, מקטין את הסיכוי לנדיבות אמריקאית בהסגרת התוכניות המבצעיות לידיעת ממשלת ישראל וצה"ל.

אין לבוא על כך בטענות לאמריקאים, ולא רק מפני שחשיפה מוקדמת של תוכניות אלה תסכן את חיי חייליהם. הפתעה אסטרטגית, כאשר הכל מצפים לגמול על הפיגועים, הרי אינה אפשרית; לא כך הפתעה טקטית - בשיטות, בעיתוי, אולי אף ביעדים המוגדרים. לכן ראוי להתייחס בספקנות לאמירותיהם של בכירים אמריקאים, המנסות ליצור רושם מסוים בנוגע לזהות האחראים לפיגועים (ופטור מכך לאחרים) ולאורכן הנדרש של ההכנות הצבאיות.

הנחת העבודה של ישראל חייבת לכלול גם התקפה אמריקאית על עיראק, ולפיכך גם הכנות עיראקיות לתקוף את ישראל. סדאם חוסיין אמנם עשוי להמתין ולראות אם ההתקפה האמריקאית תכוון נגדו אישית, במגמה להורגו או לפחות להדיחו מהשלטון, לפני שיגיע למסקנה כי זהו אכן הנמשל באותו משל מודיעיני עקבי של העשור האחרון, "גבו אל הקיר"; הוא ייזהר מלתקוף את ישראל בנשק השמדה המונית, כל עוד לא יחוש איום קיצוני, ויתקוף גם יתקוף אם יחוש שאיום זה מתממש.

לפני ישראל עומדות, לנוכח הסכנה העיראקית, שלוש בעיות הקשורות זו בזו: הפעולה הצבאית נגד עיראק, מסגרת ההידברות עם ואשינגטון ותוכן ההידברות.

צה"ל - ויותר מכל חיל האוויר - לא ביזבז את עשר השנים שחלפו מאז תום המלחמה הקודמת נגד עיראק. אנשים רבים, בימים אפורים של הכנה, חשיבה ואימון וברגעים מרגשים של בדיקת היכולת, טרחו הרבה בערב שבת כדי להצליח באותה שבת קצרה, שאולי לא תבוא לעולם. בארבע שנות כהונתו של האלוף איתן בן אליהו, מפקדו הקודם של חיל האוויר, הגיעו לשיאן הכנות החיל למקרה של התחדשות איום הטילים מעיראק. בן אליהו מינה עוזר מיוחד לנושאים אלה, תת-אלוף יוסי (ג'ינו) גונן, אחר כך ראש להק אוויר. מאמץ מיוחד הושקע בניתוח התוואים האפשריים להצבת משגרי טילים ולהסתרתם לפני השיגורים ולאחריהם. הנגב כולו, מאילת ועד קרית גת, היה למגרש משחקים המסמל בהיקפו ובמבוכיו את מערב עיראק.

הידוק הקשרים עם מדינות קרובות יחסית סייע לביום גיחות ארוכות, למרחקים כמו-עיראקיים. גיחות אלה מצריכות פעילות רבה ורצופה, מסובכת בהרבה מתקיפת הפתע החד-פעמית של הכור העיראקי ביוני 1981: כדי לתקוף ביעילות יעדים רחוקים וחמקמקים, דרושים עשרות רבות של מטוסי קרב ומעטפת כבדה של כלי טייס שונים, ביניהם מטוסי מודיעין, שליטה, תדלוק, תובלה וחילוץ. מכאן גם ההחלטה לקנות, בעסקה אחת ושנייה, מטוסי אף-16-איי רבים, ולא אף-15-איי מעטים.

בן אליהו פרש מתפקידו באביב 2000 שבע רצון מיכולת חיל האוויר לפעול נגד המערך ההתקפי של עיראק. ליטוש נוסף ליכולת זו ניתן מאז בפיקודו של האלוף דן חלוץ, עם תת-אלוף עמוס ידלין כראש מטה החיל, האחראי על בניין הכוח. זו פקודת משימה הצופנת סודות, הפתעות האמורות להישמר למלחמה, אבל ליבת הסוד גלויה: חוכמת התמהיל הפנימי של צוותי אוויר וקצינים מקצועיים, לרוב בדרגות הביניים של רב-סרן עד אלוף-משנה, בתחומי המודיעין, המבצעים ותורת הלחימה.

בניצוחם של בן אליהו, חלוץ וידלין ובהסתמך על קריאה נכונה של מפת העולם, בכיוון של בריתות מלחמתיות, גם הוגבר שיתוף הפעולה והטיסה עם חילות אוויר זרים ובראשם האמריקאי. זו השקעה חשובה ליום פקודה, אך לא יהיה בה די במשבר הנוכחי. עכשיו נחוץ מיסוד של התיאום הצבאי, הישראלי-האמריקאי, כדרך שהאלוף גיורא רום, אז תא"ל וראש מטה חיל האוויר, מונה ב-1991 לבן זוגו של הגנרל האמריקאי מק ארמסטרונג.

מיסוד כזה אפשרי בשלוש או ארבע צורות. אפשר להטיל אותו על ידלין, הממלא כיום את התפקיד שמילא רום אז; או על היועץ לביטחון לאומי, האלוף עוזי דיין, ידידו האישי של מפקד כוחות נאט"ו ופיקוד אירופה ("יוקום") של הצבא האמריקאי, הגנרל ג'וזף ראלסטון; או על נספח צה"ל בוואשינגטון. הנספח הקודם, האלוף זאב ליבנה, שב לאחרונה לישראל, בדרכו לפרישה. הנספח החדש, האלוף משה עברי-סוקניק, עודנו טירון בפנטגון ומארחיו יהיו עסוקים מכדי להתקינו לעבודה. השגריר דוד עברי, שהיה מנכ"ל משרד הביטחון במלחמת 1991 ומיודד עם אנשי מפתח בתחום החוץ והביטחון בממשל בוש, אמור לטפל בדרג המדיני הבכיר, בממשל ובקונגרס, ולא יהיה פנוי לקצונה ולפקידות.

מינויו של סוקניק לנספח צבאי בוואשינגטון, לאחר סירוב האלוף אהרן פרקש-זאבי (שזכה לבסוף בראשות אמ"ן), ממשיך את מסורת הזלזול של שרי הביטחון והרמטכ"לים בתפקיד זה, שחשיבותו בכוח רבה, אך בתל אביב מתייחסים למחזיק בו כאל נעדר או זוכה בחבילת נופש לקראת פרישה; מקנאים בו ומתעלמים ממנו. לפנים נהג צה"ל לשלוח לוואשינגטון קצינים בעלי אופק קידום לראשות אמ"ן (חיים הרצוג, אהרן יריב, אלי זעירא). גם כיום יש בו די תת-אלופים מאגפי המודיעין והתכנון, או אלופים צעירים, בעלי כישורים הולמים לשנות שגרה ולמצבי חירום.

בנסיבות אלה, הפתרון המיטבי הוא מינויו של אלוף פנוי וכשיר, שלמה ינאי, המשתלם בוואשינגטון לאחר ארבע שנים כראש אגף התכנון במטכ"ל ובהמתנה להחלטה אם - או מתי - יתמנה לסגן הרמטכ"ל, לקצין קישור מיוחד לפנטגון לעת המשבר. ינאי, בוגר אוניברסיטת הביטחון הלאומי בוואשינגטון, ייצג את צה"ל מול הצוותים הביטחוניים האמריקאיים במשברים העיראקיים של 1998 והשתתף בוועידות ואי וקמפ דייוויד. הוא ידידם של ראש הסי-איי-אי ג'ורג' טנט, של אישים מרכזיים במשרד ההגנה, במטות המשולבים ובמועצה לביטחון לאומי ושל עוזרי פאואל וסגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני.

המערכת הביטחונית אכזרית במהירות השיכחה שלה. דחיסות האירועים בחודשים האחרונים, בהרכב אישי בדרג המדיני הבכיר (אריאל שרון ופואד בן אליעזר במקום אהוד ברק), דחקו מהתודעה אלופים משפיעים כדיין וכינאי. החזרתם למרכז תהיה דומה, במשמעותה, להזעקת האלוף חיים בר-לב מפאריס לסגנות הרמטכ"ל, ערב מלחמת ששת הימים.

ועל מה ידברו עם האמריקאים? בין השאר, בנוסף לתיאום ההתרעה מפני טילי קרקע-קרקע מעיראק ולתגבור אפשרי של מערך הפטריוט, על "די-קונפליקטינג", מניעת חיכוך בין חילות האוויר של שתי המדינות, בדרכם הנפרדת לעיראק. האמריקאים ינסו להעצים את הקושי, כדי לשכנע את ישראל שלא לתקוף, אבל הבעיה ניתנת להסדר בחלוקת גזרות ושעות.

ברקע מרחפת שאלה חשובה עוד יותר: האם תמתין ישראל לטיל העיראקי הראשון ותסתכן בהרוגים (אם לא יירט אותו החץ), או שמא תקדים לפעול ותנחית מכת מנע, ותסתכן בזעם אמריקאי על סיכון שלמות הברית. הנטייה הטבעית של מפקדים צבאיים, שתוארה למשל במאמרים פומביים של בן אליהו, היא להמליץ לפני הדרג המדיני על מלחמת מנע (1956 ו-1982), מלחמה מקדימה (1967), או מכת מנע (הכור העיראקי). צה"ל מתלבט בכך, לעתים גם בתרגילים, ורק לאחרונה פורסם בו, לתפוצה פנימית של 120 עותקים, מחקרו של שמעון גולן ממחלקת היסטוריה בשאלת הפתיחה היזומה במלחמה.

ב-1973 ביקש צה"ל מראש הממשלה גולדה מאיר, לשווא, אישור למכה מקדימה על טילי הקרקע-אוויר של חיל האוויר הסורי. גולדה חששה מהתגובה האמריקאית. ב-1991 היתה הצבת טילי הפטריוט בארץ תמורה להתנזרות ישראל מהתערבות יזומה במלחמה. ההתלבטות, מנע או לא מנע, חוזרת עכשיו. תהיה חשיבות רבה להמלצות מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל (שנכח בתרגילי החיל והתפעל מהיכולת שהופגנה בהם) וסגנו וראשי אמ"ן, המוסד, המועצה לביטחון לאומי ואגף התכנון, האמורים לשקלל את חומרת הסיכון העיראקי והכושר הישראלי לספוג או להקדים. אבל ההחלטה תהיה של שרון, המתגאה תמיד שהשתתף - כחייל או כחבר הממשלה - בכל מלחמות ישראל, והפעם תהיה לו הזדמנות לקבל הכרעה גורלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו