שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה הפך את מאהלר לכוכב הקונצרטים ברחבי העולם

כיום הסימפוניות שלו נכללות ברפרטואר של כל תזמורת נחשבת, אבל בחייו מעטים התעניינו ביצירותיו. על המלחין שרק בטהובן פופולרי יותר ממנו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גוסטב מאהלר. את הזינוק למרכז הזירה עשו יצירותיו בשנות ה-60
גוסטב מאהלר. את הזינוק למרכז הזירה עשו יצירותיו בשנות ה-60צילום: Studio A. Dupont, N.Y. / Library of Congress

בחייו היה גוסטב מאהלר, כמנצח חשוב, המבצע הראשי של יצירותיו. הן התקבלו בביקורת מעורבת — מהתלהבות עד לעג ארסי. אחרי מותו ב–1911, בגיל 51, ממחלת לב, המשיכו לבצע את יצירותיו בעיקר שני מנצחים, שהיו תלמידיו ועוזריו, ברונו ולטר ואוטו קלמפרר. היו מנצחים אחרים כמו הבריטי ג'ון ברבירולי או האמריקאי דמיטרי מיטרופולוס שהצטרפו אליהם.

ניצני התעניינות רחבה יותר ניכרו בשנות ה–50. את הזינוק למרכז הזירה עשו יצירותיו בשנות ה–60, בזכות ההתלהבות שפיתח כלפיהן ליאונרד ברנשטיין, מנצח מצליח, כריזמטי וכוכב תקשורת. הוא ביצע, קידם והקליט את הסימפוניות עם תזמורת ניו יורק, אף שהביקורת והקהל התקשו תחילה לעכל את השפה והצבעוניות של מאהלר. בשנות ה–70 הצטרף אליו עולם המוזיקה הקלאסית כולו. כיום ניצב מאהלר בליבת הרפרטואר הסימפוני, חובה בכל תזמורת נחשבת. במשאל שערך מגזין המוזיקה של הבי־בי־סי בין מוזיקאים ומנצחים, נמנו שלוש סימפוניות שלו בין עשרת הסימפוניות הגדולות בהיסטוריה — התשיעית במקום הרביעי, השנייה בחמישי, השלישית בעשירי. רק בטהובן צוין כמלחין סימפוני חשוב יותר. כשמאזינים לעומק, זה קצת מפתיע.

האזנה לסימפוניה של מאהלר יוצרת חוויה צלילית, חושית ורגשית אינטנסיבית וסוחפת. עם זאת, תשע הסימפוניות של בטהובן מכילות עולם ומלואו, מבחינה תוכנית וסגנונית. הסימפוניות המאוחרות של מוצרט מדהימות בכושר ההמצאה האינסופי שלהן. גם ב–15 הסימפוניות של שוסטקוביץ אני מוצא אמירה מגוונת, מסקרנת ורב ממדית. אצל מאהלר יש דרמה, עוצמה ושימוש מרהיב בכוח הרטורי של תזמורת, אבל קשת צרה למדי של רעיונות מוזיקליים שנעים מסימפוניה לבאה אחריה. אלה יצירות שמחוללות בעיקר אווירה, ומעברים בין הכוח המזוקק, השקט המעודן וההרמוניה המסתורית שתזמורת מסוגלת ליצור.

"מאהלר יוצר זיהוי מובהק בין רגשות מובחנים לבין האפיון התזמורתי שלהם", מציע המלחין פרופ' עודד זהבי. "נוח למאזין כשעצב מופיע במיתרים, דרמה בכלי הנשיפה ממתכת, פסטורליות וטוהר, בחלילים ובכלי הנשיפה מעץ. העיקרון הזה מופיע בסימפוניות שלו ביריעה רחבה, ויוצר אפקטיביות רגשית, שהיא עזה וכובשת, במידת מה הוליוודית. זה חלק משמעותי מהצלחתה. זו מוזיקה שנכתבה על ידי מנצח, איש שידע לנצל עד תום את היכולות ואת הצבעוניות של תזמורת, ואני חושב שהיא חביבה על מנצחים מאותן סיבות. היא מאפשרת להם להפיק מעצמם ומהתזמורת שלהם את המיטב".

הרבה פרשנות חוץ־מוזיקלית נכתבה על הסימפוניות של מאהלר, חלקה ביוזמת המלחין עצמו, רובה ביוזמת פרשנים ומבקרים. בחלקן יש טקסטים העוסקים בבריאה, בקיום האנושי, בחיים, במוות, בתחייה. חלק מהדיון על היצירות גלש מן המישור המוזיקלי אל הפילוסופי. הן תוארו כביטוי של רגשות אנושיים בסיסיים, בעיקר הפחד והתהייה מול המוות. לא בטוח שמוזיקה אכן מסוגלת לתקשר רעיונות כאלה, בוודאי לא לכל מאזין, אבל הדיון החוץ־מוזיקלי מגביר בדרך כלל את הפופולריות שלה.

כדאי לעצור בנקודה זו ולהחליט מה כלול בהגדרה "הסימפוניות של מאהלר". יש תשע יצירות ששייכות לקבוצה על פי הגדרה: הסימפוניות מס' 1 עד 9. הסימפוניה העשירית לא הושלמה במותו של מאהלר, בעיקר מבחינת התזמור. נהוג לבצע אותה בכל זאת, בעיקר בגרסאות שהשלים חוקר מאהלר, דרק קוק. בין הסימפוניה השמינית לתשיעית, חיבר מאהלר את "השיר על הארץ", מחזור של שישה שירים לשני קולות ותזמורת. מאהלר הגדיר את היצירה כסימפוניה, אך נמנע מלקרוא לה כך, בגלל האמונה שאחרי בטהובן, לא ניתן לכתוב בימי חייו של מלחין יותר מתשע סימפוניות. מאהלר ניסה לרמות את הגורל ולכתוב עוד סימפוניה אחרי "השיר על הארץ" שהיתה, בעיניו, התשיעית שלו. נראה שהצליח.

ליאונרד ברנשטיין. בזכות ההתלהבות שלו
ליאונרד ברנשטיין. בזכות ההתלהבות שלוצילום: Galliner / AP

ההגדרה שהתגבשה בשנים האחרונות כוללת את עשר הסימפוניות, כולל זו שהושלמה, בקבוצת "הסימפוניות של מאהלר". אל "השיר על הארץ" מתייחסים לרוב בקטגוריה נפרדת, כאל מוזיקה קולית. אני מאזין בעיקר לשמונה מעשר הסימפוניות המדוברות. את העשירית, שמאהלר לא כתב במלואה, אני עוד מנסה לאמץ. השמינית היא סימפוניה לתזמורת ומקהלה עצומות, גרנדיוזית בממדיה, בומבסטית וקולנית במידה שאינני מצליח להכיל. לסימפוניות האחרות אני מאזין במינון זהיר. אם לא מרבים בהן, נכבשים בדרמה המוזיקלית, מבלי שהמוטיבים החוזרים יעיקו.

הסימפוניות של מאהלר עובדות טוב בקונצרט חי. אבל לפעמים מצב הרוח מתאים להאזנה ביתית. כדאי להצטייד במערכת שמע טובה. איכות הצליל התזמורתי משנה הרבה. כדאי גם לבחור בביצוע ראוי, שמקפיד על פרטים בתזמורת ועל זרימה ואינו נסחף במלודרמה. יש רבים כאלה, ולכל רשימה יש רשימה אלטרנטיבית שמייצגת טעם אחר, תקף לא פחות.

רשימת המלצות:

סימפוניה מס' 1. איוון פישר מנצח על תזמורת פסטיבל בודפשט. קלאודיו אבאדו עם תזמורת פסטיבל לוצרן. ברנרד הייטינק עם תזמורת הקונצרטחבאו.

סימפוניה מס' 2. איוון פישר עם תזמורת פסטיבל בודפשט. ולדימיר יורובסקי עם התזמורת הפילהרמונית של לונדון. גיאורג שולטי מנצח על התזמורת הסימפונית של שיקגו. 

סימפוניה מס' 3. תזמורת ברלין בניצוחו של קלאודיו אבאדו. ליאונרד ברנשטיין עם הפילהרמונית של ניו יורק, מ–1961. להב שני עם תזמורת רוטרדם, חדש ברשת. 

סימפוניה מס' 4. איוון פישר עם תזמורת פסטיבל בודפשט (סופרן מיה פרסון). ליאונרד ברנשטיין עם תזמורת ניו יורק (סופרן ררי גריסט). קלאודיו אבאדו עם תזמורת וינה (סופרן פרדריקה פון שטאדה).

סימפוניה מס' 5. קלאודיו אבאדו עם תזמורת ברלין. ג'ונתן נוט עם תזמורת במברג. פייר בולז עם תזמורת וינה. 

סימפוניה מס' 6. תיאודור קורנציס עם תזמורת מוזיקהאטרנה. לטעמי, ההקלטה הטובה ביותר לסימפוניה כלשהי של מאהלר. למי שמעדיף גרסה מסורתית יותר, קלאודיו אבאדו עם הפילהרמונית של ברלין או פייר בולז עם הפילהרמונית של וינה. 

סימפוניה מס' 7. פייר בולז עם תזמורת קליבלנד. ברנרד הייטינק עם תזמורת הקונצרטחבאו. מיכאל גילן עם הפילהרמונית של ברלין בהקלטה חיה מ–1994. 
סימפוניה מס' 9. ברנרד הייטינק עם תזמורת הקונצרטחבאו. קלאודיו אבאדו עם תזמורת פסטיבל לוצרן. ג'ונתן נוט עם תזמורת במברג. ליאונרד ברנשטיין עם הפילהרמונית של ברלין. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ