בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדרום מערב לכפר שמריהו לפני 810 שנה

בספרו "לוחמי האל", שיצא לאור באחרונה בארה"ב, עוסק ההיסטוריון ג'יימס רסטון בעימות בין צלאח א-דין לריצ'רד לב הארי, שאחד משיאיו - הקרב בארסוף שבו הובס הצבא הצלבני בידי המוסלמים - מוסיף להדהד בפוליטיקה של האזור עד היום

תגובות

ההיסטוריון ג'יימס רסטון ג'וניור הגיע למסקנה שעימות הענקים בין המצביא המוסלמי צלאח א-דין לבין מלך אנגליה, ריצ'רד לב הארי, שאחד משיאיו התחולל דרומית מערבית לכפר שמריהו בדיוק לפני 810 שנה, מוסיף להדהד לא רק בפוליטיקה של המזרח התיכון אלא גם בכל ההיסטוריה המודרנית, מבוסניה עד לבנון.

קרב קרני חיטין, שבו הובס הצבא הצלבני מערבית לטבריה, חקוק במוחות הלאומנים כאחד מהישגיה הגדולים של האומה הערבית, ולא במקרה נהג נשיא סוריה לשעבר, חאפז אל אסד, לפגוש את אורחיו מהמערב בחדר שעל אחד מקירותיו תלה ציור ענק שתיעד את הניצחון. הסורים עדיין מפגינים מול פסלו אל צלאח א-דין בכניסה לשוק אל-חמידיה, ולאחר התמוטטות קמפ דייוויד מספר שתיים קידמה כל עזה את פניו של המנצח, יאסר ערפאת, בשאגות קרב ומשחה אותו לצלאח א-דין פלשתינאי.

גם מורשת הגבורה של ריצ'רד לב הארי לא נשכחה. המלך האמיץ, לוחם אכזר, טקטיקן מעולה ומאהב ידוע, הוא עדיין אחת הדמויות הרומנטיות ביותר בהיסטוריה האנגלית. דורות של ילדים התחנכו על סרטי הרפתקאותיו לאחר ששב מארץ הקודש. לדעת רסטון, הקדים ריצ'רד את זמנו בדרך שבה ניהל קרבות גדולים, אבל ממסע הצלב השלישי, שעליו פיקד, לא שב כמנצח. "האידיאולוגיה הערבית", כותב רסטון, "מאמצת את הטווח הארוך של ההיסטוריה: לקח להם 90 שנה לעקור את הצלבנים. מדינת ישראל קיימת רק 50 שנה".

"רק מסע הצלב הראשון", מדווח רסטון בספרו, "לוחמי האל", שיצא הקיץ לאור בהוצאת דאבלדיי, "היה סיפור הצלחה". במהלכו נכבשה ירושלים ובסיומו נשטפו רחובות העיר העתיקה בנהרות של דם. 48 שעות רצופות טבחו הנוצרים במוסלמים. הם הרגו 40 אלף גברים, נשים וילדים. "צחנת המוות", יודע רסטון, "עמדה בעיר אפילו שישה חודשים אחרי הטבח והמעשה הסריח בתאי הזיכרון אפילו 90 שנה - ו-900 שנה - אחר כך. הוא היה מטלה כבדה במוחו של צאלח א-דין וגורם מרכזי בחינוכו ובנחישות ההחלטה שלו".

לדעת המחבר, המצביא האגדי היה בכלל כורדי. הוא נולד בתיקרית ב-1137, כ-40 שנה לאחר שהאירופאים כבשו את ירושלים. ליבת הממלכה הלטינית, שבשיא כוחה השתרעה על רוב שטחי פלשתינה וחוף סוריה, מלאטקיה בצפון עד עזה בדרום ומחוף הים עד הנהר, כבר נדחקה אז למישור החוף. בשיאה של מלחמת התשה החלה המשמעת הפנימית בקרב נכדיהם של לוחמי מסע הצלב הראשון להתרופף. הנהגים האירופיים פינו את מקומם לפיתויי האוריינט. כמה מבני המערב נשאו להם נשים סוריות, ארמניות וביזנטיות, ואלו הביאו לעולם מעמד חדש של סורים-אירופאים שכונו פרנקים, והפרנקים הסירו את בגדי הצמר, החלו ללבוש בורנסים, לחבוש טורבנים, לנעול נעלי בית רכות ומתעגלות, לשבת בשיכול רגליים על שטיחים וכרים מרופדים, להרעיף בשמים על נשותיהם ולדבר ערבית.

"מבקרים שהגיעו מאירופה במאה ה-12", כותב רסטון, "נדהמו למראה השחיתות, הביטחון המופרז, הרכות ואפילו הנשיות של דודניהם הרחוקים. בישוף כתב על בני עכו שרק 'אחד מרבבה מתייחס ברצינות לשבועת הנישואים שלו. ניאוף חדל בעיניהם להיות חטא, כולם שטופים מילדות בתענוגות בשרים ומתייחסים בביטול לדברי אלוהים ולמצוותיו. אנשים נרצחים כמעט כל יום וכל לילה גם בגלוי וגם בחשאי. בעלים חונקים את נשותיהם ונשים מרעילות את בעליהן. אפילו נזירים משכירים בתים לזונות הממלאות את העיר'. טינתם של הצלבנים כלפי דודניהם הלכה וגברה. 'אי אפשר להאמין להם', כתב אותו בישוף. 'תככנים, שקרנים, בוגדים, מצליחנים, נוטלי שוחד, אנשים האומרים דבר אחד ומתכוונים לאחר, גונבים ושודדים ללא הרהור נוסף. תמורת סכום כסף קטן הם הופכים למרגלים ומגלים את סודות הנוצרים לערבים שבקרבם גדלו, שאת שפתם הם דוברים ושאת דרכיהם העקלקלות הם מחקים'".

12 אלף אבירים, כל אצולת הממלכה, התרכזו בציפורי ב-3 ביולי 20 .1187 אלף לוחמי רגלים - הצבא הנוצרי הגדול ביותר שרוכז אי פעם בארץ הקודש - סייעו להם. צבאו של צלאח א-דין מנה 30 אלף לוחמים - מקורות אחרים טוענים שריכז באזור 80 אלף חיילים, אולי אפילו 180 אלף, אחרי התבוסה דובר כבר על 800 אלף איש. בכל מקרה, המישור, ממערב לטבריה, מצפון לתבור, היה צר מלהכיל את המון הלוחמים ו"האבק שהיתמר הסתיר את עין השמש".

החום היה כבד. האזור היה צחיח. השמש סינוורה. לנוצרים היתה בעיה קשה של מים, וכמו תמיד פרצה מחלוקת. הנצים דחקו במלך ירושלים, טיפוס לא מרשים, להתיר להם להסתער על האויב. היונים ביקשו לסגת, אפילו להתפשר על טבריה ("אם נאפשר לאויב לבזוז את טבריה הצבא המוסלמי יתפזר"). צלאח א-דין, כפי שיודע רסטון, היה בקיא בקוראן וידע שהשטן מפתה את אויביו למעשה לא חכם.

הם הסתערו, נותקו והובסו. לאחר הניצחון נכפתו השבויים ונלקחו לדמשק. לוחמי הרגלים העניים נמכרו לעבדות. כמה מהאבירים העשירים פדו את חייהם. אבל את רוחם של אנשי מסדר הטמפלרים וההוספיטלים, לב לבו של מערך הלחימה הנוצרי, אי אפשר היה לשבור. אותם היה צריך להרוג. "אני אטהר את הארץ משתי הכיתות הטמאות האלה", הבטיח צלאח א-דין, והוציא את כולם להורג. ג'יימס רסטון, הנזהר מאוד בכבודו של המנהיג המוסלמי, יודע בביטחון שטבח זה "היה הכתם היחיד על רקורד הנדיבות שלו".

לאחר הניצחון בקרני חיטין כבש הצבא המוסלמי גם את קיסריה, ארסוף (שהיתה פעם רשפון ואפולוניה, מצפון להרצליה) ויפו, והגיע למבואות אשקלון, המעוז הדרומי של הממלכה הלטינית. בעודו מנהל מו"מ על גורלו של המבצר, כבש צלאח א-דין גם את עזה, לטרון, רמלה והדרום ועלה על ירושלים. "קדושתה של ירושלים", מדווח רסטון בתקינות פוליטית מלאה, "היתה לב לבו של האיסלאם". 583 שנה קודם, על פי הקאנון המוסלמי, המריא הנביא מוחמד ממכה, נחת במסגד הירושלמי המרוחק ובתום ארוחת שפע בחברת כל נביאי העבר, כולל ישו, עלה השמיימה. "מסעו הלילי של מוחמד מכיפת הסלע הוא אחד המיתוסים הגדולים ביותר של כל הדתות", מתפעל הסופר האמריקאי.

צלאח א-דין נכנס לירושלים ביום שישי, 2 באוקטובר 40 .1187 יום נמשך פינויה של העיר. הפרס העיקרי היו כמובן הנשים. באוזני הסופר הערבי עימאד א-דין "יללת הנשים האירופאיות היתה משעשעת מכיוון שראה בכולן זונות תאוותניות, בוהקות בלהט של זיווג בשרי. עצם המחשבה עליהן שיגרה אותו לריחוף פורנוגרפי בסגנון ימי הביניים. הנשים האירופאיות היו 'גאות ושופעות בוז, טמאות וחוטאות, נלהבות ולוהטות, צבועות ומשוחות, נחשקות וטעימות, רגישות ועדינות, מפתות ורפות'".

על מי שפכו לוחמי האיסלאם את חמתם? תוהה הסופר האמריקאי. הוא גם קובע, באותה נשימה, שהסגנון שבו השתלט צלאח א-דין על ירושלים הנציח את המוניטין שיצאו לו כמנהיג חכם. פעולותיו נראות לו כ"מגדירות מה פירוש הדבר להיות מוסלמי טוב".

ריצ'רד לב הארי הפליג מפמגוסטה ב-5 ביוני 1191. שלושה ימים אחר כך הגיע לעכו בראש שייטת שמנתה 25 אוניות מלחמה ונטל את הפיקוד על כוח המצור הנוצרי. צלאח א-דין שלח לו סלי פירות וניסה לבלבלו בדברי פיוס תוך כדי לחימה. כל המתנות, הגישושים ומחוות הפשרה במהלך המסע, מעריך רסטון, נועדו לעמוד על מצבו הפסיכולוגי של המלך ולערער את נחישות החלטתו. אבל לב הארי הקשוח לא נפל בפח. הוא החזיר את כל המתנות ודחה אפילו את השמועות שצלאח א-דין שוקל להתנצר. לאחר כיבוש עכו, כשהסתבר לו שיריבו אינו יכול לממש את הבטחתו ולהחזיר את 600 השבויים הנוצרים, כפי שסוכם, הורה המלך האנגלי לקשור זה לזה 2,700 שבויים מוסלמים, להצעיד אותם לנצרת ולשחוט אותם, אחד אחד, על אם הדרך.

ב-7 בספטמבר 1191 התחולל קרב חיטין השני, הקרב הגדול ביותר בחייו של ריצ'רד לב הארי. צלאח א-דין התייצב להגן על ירושלים בשטח שבין יער אלוני השרון לבין ארסוף, מדרום-מערב לכפר שמריהו של היום. 10 אלפים פרשים בדווים שחורי עור הסתערו על הפלנגות הצלבניות שצעדו בכבדות ליפו. הצלבנים סגרו את השורות בחשש. הסכנה גברה. לב הארי הורה להבליג, לא להתפתות, לא להסתער בלי שכל. "אם לא נסתער", צעקו אנשיו, "לנצח יקראו לנו פחדנים. ובצדק. מעולם לא ספג צבא בושה כזאת במלחמה נגד הכופרים". בסופו של דבר החלה הסתערות ספונטנית. הרגלים פתחו את השורות, האבירים דהרו קדימה, ושורות המוסלמים נשברו באימה ובבלבול. כל הקו הקדמי קרס. ריצ'רד לב הארי, הנועז בלוחמים, פילס דרך בחרבו במהלומות חוזרות ונשנות. "ראשים מזוקנים רבצו סמיכים ושופעים כקמה לעת קציר", מצטט רסטון. על פני רצועה של שלושה ק"מ נראו המוסלמים נפוצים לכל עבר. "הפחד לבדו העניק כנפיים לכפות הרגליים". גופות ההרוגים היו מפוזרות בחולות באלפים, בין נבלות הסוסים והגמלים.

מסע הצלב השלישי נמשך חמש שנים, ובסופו ויתר ריצ'רד לב הארי ולא הטיל מצור על ירושלים. ב-2 בספטמבר 1192 חתמו שני הצדדים על הסכם שלום. הזכויות היחידות שנותרו בידי הנוצרים בירושלים היו כעולי רגל בתשלום. עכו שבה ונכבשה בידי המוסלמים כ-100 שנה אחר כך ואירופה איבדה בהדרגה עניין בארץ הקודש. ב-1492 גילה קולומבוס את אמריקה. כעת פנו כולם מערבה, לעולם החדש. פלשתינה נותרה בידי המוסלמים עד תחילת המאה ה-20, הניצחון הבריטי ועלייתה של התנועה הציונית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו