שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המתופף מכה בעוז על חצי קליפת אגוז

על הפילוסופיה הביקורתית החדשה של זאב בכלר

אליה ליבוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אליה ליבוביץ

מלחמת המפרץ תפסה את העולם הפילוסופי בלתי מוכן לחלוטין. המערכה הצבאית שמעולם לא הוכרעה, התנודות החריפות במחירי הנפט הגולמי והאי-ודאות בדבר יציבותה של אספקתו שנשתררה בעולם אחריה, וכן העדרן המוחלט, בעשור השנים שלאחר מלחמה זו, של מגמות ברורות בכל בורסות ניירות הערך בעולם, מוטטו לחלוטין את שרידי הפילוסופיה המערבית המודרנית הקלאסית. השלכות המלחמה שמו ללעג את האסכולות הדומיננטיות של פילוסופיה זו במאה העשרים, הפוזיטיוויזם הדיאלקטי, האמפיריציזם הלוגי, האקטואליזם המוסרי והביהייוויוריזם הפסיכולוגי. אפילו הפוסט מודרניזם, הצאצא החוקי הבלתי נמנע של מורי הדרך הפילוסופיים מראשית המאה, מצא לפתע פתאום את עצמו חסר תשובות, ואפילו חסר שאלות, מול מציאות חמקמקה, בלתי נתפשת שאין בה אפילו נקודת אחיזה אחת להישען עליה.

התגובה הטבעית לדרך ללא מוצא שאליה הגיעו האסכולות הפילוסופיות המערביות היתה בלתי נמנעת - צריך לחזור לאחור. אבל ראשיתה של הסימטה ללא מוצא שבה מצאה את עצמה הפילוסופיה המערבית, בפרט החוג הווינאי והאסכולה האנגלית שהיו בין מוביליה, נמצאת אי שם במאה השש עשרה או השבע עשרה, אם לא קודם לכן, כאשר פילוסוף כברקלי, למשל, נמצא כבר עמוק בתוך סימטה זו.

במהלך מחשבתי מבריק מסיק זאב בכלר, במאמרו "אין בתוכן אלא מה שמתגלה בקליפה" ("תרבות וספרות", 28.9) שאפשר להיחלץ מן המצוקה. יש לבצע צעד דרסטי של ממש אחורה כדי לצאת מן הסימטה. מחוץ לאותו מבוי סתום מעופש, בכלר פורץ את הדרך למחשבה אנושית חדשה, או ליתר דיוק ישנה-חדשה, שאליה הוא מוביל בצעד נועז, מקורי ובוטח.

מאמרו של בכלר הוא המתקפה החזיתית הרחבה והעמוקה ביותר מזה שנים רבות על קאנט, ויטגנשטיין, פופר, סארטר, פטנם, רורטי, ליבוביץ, ברקלי ואלילים אחרים, מקומיים ואוניוורסליים, של המאה העשרים ושל מאות קודמות, שהכזיבו ללא תקווה. אחרי קריאת חצי עמוד אחד בלבד של מאמרו לא נותרת מתורתם אבן על אבן. התקפתו היא פועל יוצא של אבחנותיו החדות כתער שאותן הוא מפעיל בניתוח המעמיק, המקיף והפרטני ביותר שפורסם בדור האחרון של עמדותיהם של אלה שנחשבים משום מה כ"הוגי דעות" של המחשבה המערבית. בפרט מבשר מאמרו, שבניגוד להססנות, לפשטנות, לסתירות הפנימיות הרבות ולגיחוך שבדברי כל הפילוסופים האלה, בכלר מצא את האמת האובייקטיווית.

ויש לו לבכלר על מה לסמוך. שהרי כבר בעבודותיו המוקדמות יצא שמו למרחוק בזכות האניגמות, החידות והרמזים הרבים שפיזר בכתביו על כך שיש בידו תמונה ברורה, צלולה ושאינה ניתנת לערעור, של האמת במערומיה. יצירתו המונומנטלית שהמסה שלפנינו היא אחד משיאיה, ניפצה אחת ולתמיד את הסובייקטיוויזם החולני שכירסם בכל חלקה טובה, ו"זיהם" את המחשבה האנושית המערבית המכונה "מודרנית".

בכלר מראה, למשל, שבניגוד להטפות של החונטה הפילוסופית המערבית, השפה האנושית היא כלי מלאכותי, אביזר נטול חשיבות וחסר משמעות כשלעצמו, שהומצא בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. בכלר חושף את המזימות הנסתרות והקטנוניות של ה"פילוסופים" האירופאים של מאות השנים האחרונות, בניסיונותיהם להסתיר את האמת האובייקטיווית של המדע ושל המוסר האנושי. הוא מראה כיצד פילוסופים אלה (בלשון סגי נהור) סללו את הדרך לזוועות מלחמת העולם השנייה, וסיפקו צידוק לוגי ומוסרי למשטרים האפלים ביותר ולתועבות הגדולות ביותר של המאה העשרים. באיבחת יד אמן, בכתיבה של מספר לא גדול של משפטי מפתח, מצליח בכלר לקרוע את המסווה העבה והדביק של הפוזיטיוויסטים והאקזיסטנציאליסטים למיניהם, ולחשוף גם לפני מי שלא רוצה להביט, את פרצופם האמיתי המכוער.

הסתכלויותיו החודרות של בכלר בעולם, והתובנות החריפות שבאות לידי ביטוי בביקורתו הכנה והישירה, פותחות למעשה פרק חדש-ישן בפילוסופיה. בכלר מגלה מחדש את ההגות המוסלמית העמוקה מעידן תור הזהב של ימי הביניים. את התשובה לאובדן הדרך, לבלבול ולגיחוך שבפילוסופיה המערבית מוצא בכלר בתורת הכלאם המוסלמי, שראשיתה במאה השמינית לספירה. בכלר נותן לתורת הכלאם לבוש חדש ומודרני. הוא מנצל ביופי ובכשרון רב את יכולת השחייה הקלה שלו בים שיטות האנליזה והמחקר הפילוסופי המודרני, תוך כדי הפגנת בקיאות מדהימה בנומנקלטורה הטכנית, במושגי היסוד ואפילו בפרטים של הז'רגון הפילוסופי הידוע רק למתי מעט. תוך כדי שימוש מושכל בכל המיכשור המודרני הזה, בכלר יוצק תכנים מודרניים חדשים לתורתם של אל-אשערי, אלג'וויני, פאחר אל דין אל ראזי, ועדד אל דין אלאיזי, אבות תורת הכלאם המוסלמי. את הבניין הפילוסופי המדהים שבכלר מצליח לבנות אפשר לכנות בשם ניאו-כלאמיזם, אם כי כינוי זה עושה לו קורטוב של עוול, שכן החידוש בתורתו רב מן המסורתיות שמביע הכינוי.

במסתו המונומנטלית, בכלר מבהיר אחת ולתמיד את משניותה של השפה בחשיבה האנושית, ואת אפסות התפקיד שהיא ממלאת בה. בכך הוא מנפץ לרסיסים את הממבו-ג'מבו הוויטגנשטייני המצחיק. בווירטואוזיות מופלאה הוא מפעיל את עיקרי תורתו מניה וביה על כתבי עצמו. הזיוף והמרמה הם מרכיבים מהותיים של השפה, שכן היא מכניסה באופן בלתי נמנע את הרלטיוויזם לכל דיון אפשרי. לכן, יש להימנע מכל הסבר שמבוטא בשפה אנושית של רעיון כלשהו, או מהנמקת הרעיון בדרך של טיעון מילולי.

מאמרו ב"תרבות וספרות" הוא דוגמה נפלאה לדיון הפילוסופי האולטימטיווי, לפי בכלר. מכיוון שהוא עוסק במוחלט ובאובייקטיווי, תפקידו הוא רק לגלות לעולם את דבר קיומם. האמת הנצחית והאובייקטיווית אינה יכולה להיות מנומקת או מוסברת בטיעונים כלשהם, המנוסחים בשפה אנושית, שהיא לעולם סובייקטיווית וזייפנית. המציאות כמות שהיא, שאותה מכיר בכלר באופן אינטימי ועמוק, והמוסר המוחלט שהוא לחם חוקו היום יומי, גם אינם זקוקים להנמקות ולהסברים כאלה. מה שנשאר לבכלר לעשות, וזאת הוא אמנם עושה בהצלחה יוצאת מן הכלל במאמרו, הוא להציב מראה לפני חסידי האסכולה הפופריאנית בפילוסופיה של המדע, למשל, ולהראות להם בעזרתה, באומץ, בנחישות וללא רחמים, את דמותם הנלעגת, שהולכת ונעשית גרוטסקית יותר ויותר, ככל שאנו מתרחקים בזמן מעידן מלחמת העולם הראשונה.

בעט חד ומושחז הוא מוכיח כיצד חברו יחד קאנט, ליבוביץ, דוידסון והאספסוף הפוסט מודרני, להיות סוללי הדרך לניהיליזם מוסרי מוחלט, שהביא לשלטון את מוסוליני באיטליה ואת פראנקו בספרד. הוא מראה שמה שהמערב הדיקאדנטי מכנה בשם חשיבה רציונלית, ספקנות, ולעתים קרובות אף חוסר ידע, אינו אלא כסות שקופה לברוטליזם של ההוויה האנושית ולתאוות רצח ודם של הפילוסופים המודרניים.

מתוך השיטין ומבין השיטין של מאמרו צומחת ההכרזה הזורחת באור יקרות ומשכנעת באותנטיות שלה, שבניגוד לפילוסופים המערביים הדקדנטיים, זאב בכלר יודע שיש מציאות פיסיקלית אובייקטיווית, ושהוא גם מבין ויכול להוכיח שקיים מוסר אוניוורסלי המתחייב מתוך עצמו ושאיננו ניתן לערעור. בכך הולך הוא בעקבותיהם של חכמי המוסר והפילוסופים המוסלמים של ימי הביניים. אולם בכלר מרחיק לכת ונועז הרבה יותר. הוא רומז, ואולי אף מעט יותר מכך, שהוא גם מכיר ויודע מהי המציאות האובייקטיווית הזאת. הוא נותן לקוראיו להבין שהוא מצוי ובקי גם במהותו ובפרטיו של המוסר האוניוורסלי האמיתי. בכלר אינו רוצה לסנוור את עיני קוראיו יתר על המידה ולכן הוא חוסך מהם את הגילוי מהי אותה מציאות אובייקטיווית ואיזה הוא המוסר האמיתי. אין ספק שהעולם הפילוסופי עוצר עתה את נשימתו ומחכה בכיליון עיניים לאופוס הבא במשנתו של בכלר, שבו הוא יאיר את עיני כולנו בפרטי תגליותיו המהפכניות.

אך אף על פי שבכלר, בדידקטיות המופלאה שלו, מונע לפי שעה מן העולם להכיר מקרוב את פרטי הכרותיו, ניתוח של מסתו יכול לגלות לפחות טפח או שנים משיטתו המהפכנית. אמנם בענוותנותו הרבה אין הוא טוען לכך במפורש, אולם מקריאת המאמר בכללותו עולה שהמחבר גילה מחדש את האחד, האובייקטיווי, האמיתי, הן בעולם הפיסיקלי והן בתחום המוסר, זה שנעלם לפחות שמונה מאות שנה מעיני כל בני התרבות המוחזקת בעיני עצמה "נאורה". על סמך מאמרו ראוי אולי לכנות את בכלר בשם "איפכא-ניטשה", שכן מכל שורה ומכל הגיג של ביקורתו המוחצת עולה המסקנה הבלתי נמנעת - אלוהים נולד מחדש. באופן זה מתחבר בכלר בצורה הומוגנית וטבעית בבת אחת עם הכלאם של ימי הביניים מצד אחד, ועם הניאו-איסלאם של המאה העשרים ואחת, מצד שני. חזית זו מוציאה סוף סוף את העולם האנושי, בעיקר את המערב המתנוון, מהסטגנציה הרוחנית ומהאכזריות המוסרית שאליהן הובילו אותם קאנט, ויטגנשטיין, סארטר, פופר, ברקלי, פטנם, דוידסון, רורטי וליבוביץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ