בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללא עלה תאנה

דיכוי החופש האקדמי מצד הממסד הדתי באוניברסיטת בר-אילן הולך ומחריף. הקורבן הפעם היא מי שהיתה מיועדת לראש מחלקת המוסיקה, יהודית עציון, אשה, חילונית ושמאלנית, עלה התאנה הגדול של המוסד. עכשיו גם היא לא מתאימה והמחאה מתעצמת

תגובות

בחודש מארס הקרוב תנגן התזמורת הפילהרמונית את היצירה "מרכבות" של המלחינה בטי אוליברו. התזמורת כבר מתרגשת, אומר זאב דורמן, יו"ר ההנהלה, "יש לנו עניין גדול בביצוע יצירות ישראליות. על היצירה של אוליברו ינצח זובין מהטה והוא גם היה זה שבחר אותה, שזה כבוד גדול בפני עצמו". מתברר שמהטה לא שמע על "פגמים מהותיים באישיותה" של אוליברו ואין לו מושג מה אומר הסעיף "התאמה למוסד", שאיפשר לאוניברסיטת בר-אילן, מעסיקתה-לשעבר של אוליברו, להשאיר אותה מחוץ למוסד רק משום שאינה דתית.

מה שמהטה יודע זה שאוליברו הטביעה את חותמה בהיסטוריה ואילו בר-אילן שמה עצמה ללעג. "אוניברסיטת יו-סי-אל-אי לא קיבלה את יאשה חפץ כפרופסור מן המניין כי לא היתה לו תעודת בגרות", אומר מהטה, "אז מי הפסיד בסוף, חפץ? גם בר-אילן תפסיד בסופו של דבר, לא אוליברו, שהיא אחת המלחינות הטובות שיש היום ומוערכת בכל מקום. בר-אילן מתנהגת בצורה מוזרה. אני התכוונתי לאחל לבר-אילן מזל טוב לכבוד הבחירה המוצלחת, חבל שעכשיו אני לא אוכל לעשות את זה".

פרק א' בעלילות אוניברסיטת בר-אילן נגד המחלקה למוסיקה שלה סופר מעל דפים אלה לפני חודשיים (31.8). הוא חשף שיא חדש בניסיון של הנהלת המוסד לפגוע באוטונומיה של המחלקה ולכפות עליה שיקולים לא אקדמיים בבחירת מרצים. שלושה מרצים בעלי שם בינלאומי הוזמנו על ידי המחלקה למוסיקה עוד בשנה שעברה, ובהסכמת האוניברסיטה (פרופ' רנון קצוף דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' חנוך לביא הרקטור ופרופ' משה קווה הנשיא), ללמד השנה: המלחינה אוליברו, שהיתה אמורה ללמד בתוכנית מיוחדת לקומפוזיציה לתואר שני ושלישי; פרופ' זאב פלדמן, מומחה לאתנו-מוסיקולוגיה שהיה אמור לעזוב משרה באוניברסיטת פנסילווניה ולעלות לארץ; ופרופ' יונתן ברגר, אחד המומחים העולמיים במוסיקה במחשבים. ברגר שעשה דרכו לבר-אילן היישר מעמדה בכירה באוניברסיטת סטנפורד; אוליברו, על סמך ההבטחה למשרה קבועה, ויתרה על חיים נוחים וקריירה מצליחה באיטליה, במחיצתו של המלחין לוצ'נו בריו, שם היא גרה זה 18 שנה, וחזרה בתחילת הקיץ עם משפחתה לישראל.

אלא ששבוע לפני תחילת שנת הלימודים הודיעו לשלושת המרצים החילונים, כל אחד בתואנה אחרת, שאין להם מקום עבודה. העובדה ששלושתם אינם דתיים היתה ידועה לכל, אבל הפוליטיקאים באוניברסיטה נזכרו בכך כששמם של המרצים כבר היה מודפס בידיעון הפקולטה ליד הקורסים. המרצים הבכירים בחוג למוסיקה - דתיים, חרדים וחילונים - הודיעו לאוניברסיטה שהם לא יפתחו את ההרשמה בלי המרצים החדשים. האוניברסיטה ראתה בהודעה ובפנייה לתקשורת מרד גלוי ופתחה את שנת הלימודים בכוחות עצמה, בלי המרצים הבכירים ובלא המועמדים החדשים, אותם כינתה, באמצעות דובר האוינברסיטה דוד וינברג, אנשים שיש "פגמים מהותיים באישיותם".

עכשיו נוספו לעלילה גיבורים חדשים, גדלה מקהלת הפרופסורים המטיפים בחדרי חדרים ליציאה למלחמה - ונמשך תהליך ההרס העצמי. לרשימת שלושת המרצים שלא קיבלו מינוי נוספה פרופ' יהודית עציון, חילונית גם היא, שנבחרה פה אחד על ידי עמיתיה לראש המחלקה למוסיקה אחרי שפקע תוקף מינויו של ראש המחלקה הקודם, פרופ' איתן אגמון. מינויה נדחה שלוש פעמים על ידי הוועדה המרכזת. נכון להיום אין למחלקה למוסיקה ראש מחלקה.

"זאת שערוריה שאין כדוגמתה", אומר פרופ' אבי שגיא מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה. "לא נשמע כדבר הזה שמערערים על החלטות של מחלקה, ועציון נחשבת כבעלת שם עולמי, במיוחד בתחום המוסיקה הספרדית, ומוזמנת למוסדות הכי רציניים. בר-אילן התגאתה שהצליחה לסחוב אותה מאוניברסיטת תל אביב".

תרבות מאפיונרית

במשך תקופה ארוכה שימשה יהודית עציון עלה תאנה לבר-אילן: אשה, חילונית, שמאלנית, ראש מחלקה באוניברסיטת ת"א. רכש אטרקטיווי. באוניברסיטה נופפו בה בכל הזדמנות כשנדרשו לסוגיית האפליה כלפי מרצים חילונים. עכשיו, ערב מינויה לראש מחלקה התחלף הקסם בפראנויה. השמועות בקמפוס מפילות אימה: היא זוללת דתיים, היא אשה דעתנית מדי, היא מורדת. "הדיקן מפיץ שהיא לא נאמנה למערכת והתכוון בכך שאיננה נאמנה לו", אומר שגיא, "האיש התבלבל בין צייתנות אישית לו לבין נאמנות לאקדמיה. גם הרקטור התרשם מאישיותה הדגולה של עציון, אבל הדיקן ניסה להכפיש אותה ולא הביא את מועמדותה למינוי. אני עוררתי את השאלה איך זה שאין ראש מחלקה, ואז התעורר שם ויכוח, 'מה פתאום הם יצאו לעיתונות', והנשיא ביקש דחייה של הדיון כדי להגיע להבנה".

ישיבה נוספת נקבעה לפני יום כיפור. "אני הייתי משוכנע שאחרי שהאוניברסיטה הבינה מי הגברת, הכל יסתיים מהר", ממשיך שגיא, "אבל אז שוב רוב החברים התחילו להגיד שהיא לא נאמנה למערכת ושהמחלקה מורדת, ושוב נקבעה דחייה. התחושה האישית שלי היא שהם חיכו להתפטר ממני כי סיימתי את הקדנציה שלי בוועדה המרכזת ב-31 בספטמבר, וקל יותר לקיים דיונים מהסוג הזה כשאני לא שם".

בינתיים התקשרה המחלקה למוסיקה עם עו"ד אביגדור פלדמן, ששיגר לנשיא ולרקטור מכתב ארוך ומנומק שבו הוא מתריע על אי חוקיותם של צעדיהם כלפי המחלקה למוסיקה. פלדמן ביקש תשובה בהקדם כדי לשקול את צעדיו, כולל פנייה לבית המשפט בעניין הקונקרטי והעקרוני. בתגובה למכתב ביקש נשיא האוניברסיטה לפגוש את חברי הסגל הבכיר של המחלקה למוסיקה. הם חשבו שהוא יחפש חבל כדי לרדת מהעץ. אבל הנשיא ביקש מעציון, לפני הכל, לבטל את המכתב של פלדמן. הרקטור, בשמו של הנשיא, נתן להם להבין שיהיה בסדר. עוד באותו לילה שלח פלדמן פקס לנשיא ובו הבטיח לא להמשיך בינתיים בהליכים.

למחרת התכנסה שוב הוועדה המרכזת שהיתה אמורה לדון במינויה של עציון. היא ביקשה להופיע לפני חברי הוועדה כדי להבין מדוע הם מתנגדים לה. "היא עשתה רושם מצוין", אומר אחד הפרופסורים שנכח באותה ישיבה, "אבל הדיקן ניסה להציג אותה כאדם בעייתי שלא יוכל להמשיך לעבוד מולו בתנאים שנוצרו". שגיא: "באותה ישיבה ביקשו חברי הוועדה להחתים אותה על כל מיני מסמכים, שהיא לא תצא לעיתונות, שתשב בשקט. ואחרי שהיא הסכימה, הם לא קיימו את הבטחתם והצביעו 14 מול אחד נגדה. הדיקן אמר שם שהשיקול של התאמה למוסד הוא אחד השיקולים שמנחים אותו, בהתאם למדיניות האוניברסיטה, ואז הרקטור צעק לו: 'לא קיבלת ממני הוראה כזאת, זה לא מדיניות האוניברסיטה'. הנשיא שתק, והדיקן פירש את שתיקתו כהסכמה. לקחו את המחלקה שהיתה פאר המחלקות וריסקו אותה".

שגיא נמנה עם הפרופסורים הבודדים בקמפוס שמדברים בגלוי נגד המערכת. רבים אחרים חושבים כמוהו אבל אינם פוצים פה. לשגיא אין מה להפסיד, הוא ממילא נחשב עוף מוזר, גם פילוסוף, גם דתי וגם לא מפחד מאיש. "דל כוחי", הוא אומר. "פתאום נכנס סיפור של נאמנות למערכת. חופש אקדמי מול נאמנות למערכת. זה סוג של מוסר פנימי לקוי, כמו אצל המאפיונרים. אמרתי את זה בישיבת הוועדה המרכזת וכעסו עלי שם. אחד הדיקנים ביקש שימחקו את זה מהפרוטוקול, אבל לא הסכמתי. אמרתי שרק בתרבויות מאפיונריות הנאמנות למשפחה עולה על כל יתר הנאמנויות".

"שתיקת הכבשים הרועמת, זה מה שהיה באותה ישיבה", אומר פרופ' אנדרה היידו, חתן פרס ישראל וראש המחלקה למוסיקה לשעבר. היידו זועם. הוא כתב שני מכתבים לנשיא ושלושה מכתבים לרקטור. שניים עם בקשה לכינוס הסנאט, ואחד בבקשה לזכות-שימוע בוועדה המרכזת. אף אחד מהמכתבים לא נענה. "אחרי כל זה הבנתי שהם החליטו לדחות את המינוי של יהודית. אחר כך היה עוד תכסיס של הנשיא והרקטור. הם כינסו את כל הסגל, דיברו בצורה ידידותית, הבטיחו כל מיני דברים, ויהודית חשבה שזהו זה, ולמחרת - שתיקת הכבשים והסצינה של הקרמלין. ובינתיים מבקשים שלא נפנה לעיתונות".

במקום בעיתונות הפיץ היידו בדואר האלקטרוני של כל המרצים בבר-אילן מכתב חריף. "יש תגובות מדהימות. אפשר להגיד שאנחנו קצה הקרחון, ולא בטוח שאנחנו הקרחון היחיד. המכתב שלי שבר קצת את השתיקה, ואנשים פתאום מתחילים לדבר. אני מאז מצד אחד הגיבור של כל האופוזיציונרים, ומצד שני אויב מספר אחת של הנשיא. גם אני התנהגתי כמו השוטה של הכפר, ידעתי מה שכולם יודעים מזמן ומפחדים להגיד: שיש באוניברסיטת בר-אילן שלטון יחיד, דיקטטורה של איש אחד, או בעצם שניים, הנשיא (משה קווה) והשר לשעבר יעקב נאמן, שהוא יו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה".

איך זה מתבטא?

"הם יודעים שהם לא יכולים בלי מרצים חילונים, אז הם מנסים לשמור על מראית עין של איזון, ובשביל זה יש ועדה פריטטית. אם בא לשם חילוני ספרדי, מעבירים אותו, כי אומרים שזה יהודי חם. מישהו מברית המועצות לשעבר מתייחסים אליו כאל תינוק שנשבה, וגם מעבירים אותו. מי שמשלם הוא הצבר, החילוני, האשכנזי. יהודית עציון היא האשה האידיאלית לתפקיד, אבל באוניברסיטה הם מפחדים שחילונים ישתלטו על המחלקה, ואז יישבר עיקרון הסטטוס-קוו. אני מקווה שהאוניברסיטה תתעורר, לא רק בגלל המחלקה למוסיקה אלא בכלל נגד הרודנות של הנשיא שפגע בכולם ויש לו אלף אויבים סמויים. בינתיים הוא מחזיק מעמד על לוע של הר געש כבוי שבקרוב, אני מקווה, יתפרץ".

יעקב נאמן, שלא מתבלבל בין עבודתו כעורך דין פרטי ותפקידו כיו"ר פעיל של הוועד המנהל, סירב להתייחס למעורבותו בבר-אילן: "אני לא מדבר על זה ולא אכפת לי מה תכתבו. אני פועל כפי שאני פועל באוניברסיטה וגמרנו את העניין".

חולשת המועצה, שתיקת הקולגות

פרופ' דויד בלוך, ראש החוג למוסיקה לשעבר באוניברסיטת ת"א, מומחה למוסיקה בת זמננו וחוקר המוסיקה שנכתבה בגטו טרזין, הוא דתי חובש כיפה שבא לישראל ב-73' מארה"ב. "יהודית הגיעה לאוניברסיטה כשהייתי ראש החוג ושמעתי הרצאה שהיא נתנה ומיד הזמנתי אותה אלינו", הוא נזכר. "צר לי שהיא עזבה אותנו". הוא סבור שבר-אילן נוהגת בצביעות. "מה היו אומרים שם אם היה אותו מהלך נגד אנשים דתיים באוניברסיטת ת"א? קשה להאמין שזה קורה בעולם שלנו. זה מגוחך ופוגע".

מה עושים?

"זה כל כך חמור ודרסטי שחייבים להפגין, לכתוב מכתבים, לתבוע ולהפיל את אלה שאחראים על המעשים הנוראיים האלה. אני, ביני לבין עצמי, עשיתי החלטה להחרים את בר-אילן. הזמינו אותי לתת שם הרצאה בנושא טרזין. אמרתי להם שעכשיו אני לא יכול לבוא לתת אצלם הרצאה. אחרי ההתפתחות האחרונה בחוג למוסיקה, זהו תהליך שיכול להרוס את הפקולטה ואולי את האוניברסיטה בכלל. צריכים לעשות טיפול שורש, ואם המועצה להשכלה גבוהה לא עושה עם זה כלום, זה פשע בפני עצמו".

המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) לא רק שלא ענתה על אף אחת מהפניות אליה בנושא בר-אילן, היא עדיין מתלבטת מה ראוי לה לעשות ומה ייחשב, במקרה שתתערב, כחדירה לתחום החופש האקדמי. המועצה היא רשות עצמאית, והיא מונה 24 חברים הממונים על ידי שר החינוך, שני שליש פרופסורים ושליש נציגי ציבור. פרופ' נחמיה לב-ציון, יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה, מרגיש כמו לוליין בקרקס: "לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, מוסד אקדמי מוכר חופשי לנהל את ענייניו האקדמיים והמינהליים כטוב בעיניו במסגרת תקציבו. השאלות הן מתי יש פגיעה בחופש האקדמי, כפי שטוענת המחלקה למוסיקה, ואם אנחנו נתערב. הדילמה חוזרת על עצמה כי למועצה להשכלה גבוהה ולות"ת יש הרבה כוח, והחוכמה היא לא להשתמש בו. מי שהיה צריך לנקוט עמדה זה הסגל האקדמי של האוניברסיטה".

אז איפה השיניים שלכם?

"הכוח בידינו לבטל את ההכרה באוניברסיטה, ולכן אנחנו מוכרחים לרסן את עצמנו".

בינתיים עוד לא עשיתם כלום, חוץ מלדבר.

"אני מסכים שזה לא נראה טוב. אם יהיה לחץ ציבורי, בבר-אילן יצטרכו להגיב ולהתייחס לזה פומבית. לבר-אילן יש בעיה אמיתית של איזון בין האופי הדתי של האוניברסיטה לבין העובדה שרוב הסטודנטים לא דתיים, אבל אני בשום אופן לא מצדיק את מה שהם עשו במחלקה למוסיקה. הם איבדו כוחות וייאבדו עוד כוחות, כמה מהטובים ביותר במחלקה עזבו. האוניברסיטה פוגעת בעצמה".

מה תעשו?

"אני לא יודע. אני רק יודע שאם נעלה את זה בישיבה של המועצה, כל הישיבה תתבזבז על השאלה אם יש לנו זכות להתערב או לא. אני יודע שיש חברים שמתכוונים להעלות את זה על סדר היום. ואם תהיה פנייה של מספר חברי מועצה, אני לא רואה דרך למנוע לפחות את הדיון העקרוני אם דנים או לא".

חברים במועצה אמרו ששרת החינוך, שהיא יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, מנסה למנוע דיון כזה.

"אפילו שרת החינוך לא תוכל למנוע דיון. היא תוכל רק להביע את דעתה".

למה לא עניתם למכתבים של האגודה לזכויות האזרח?

"זאת בדיוק הבעיה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להעביר את המכתבים לבר-אילן, ואם הם רוצים הם עונים, ואם לא, הם לא עונים. לי באופן אישי מאוד כואב שזה קרה. הם כולם חשובים לי וכואב לי שהם הסתבכו וממשיכים להסתבך. אני חושב שהיוזמה צריכה לבוא מחברי המועצה".

שרת החינוך לימור לבנת מעורבת באופן פעיל במועצה להשכלה גבוהה, משתתפת בישיבות ומנהלת אותן ביד רמה. ממשרדה נמסר שלשרה אכן הגיעה פנייה בכתב לבדוק מה קורה בבר-אילן וכרגע נבחנת הסוגיה על ידי הגורמים המקצועיים, אם כי נראה שלשרה עצמה יש דעה מגובשת ביחס למחאה (ר' מסגרת). המנצח מנדי רודן, חבר בתת ועדה לענייני אוניברסיטאות במל"ג, העלה את הנושא לדיון במועצה, אבל הנושא משום מה לא עלה והחברים לא דנו בו. "לא נעים מה שהולך בבר-אילן, וזה בלשון המעטה", אומר רודן. "אנחנו מנסים לעשות מה שאפשר לעשות, בלי להתערב בחופש האקדמי".

עו"ד פלדמן המייצג את המחלקה למוסיקה טוען שהתנהגות בר-אילן מנוגדת לחוק ולא תעמוד במבחן משפטי. "השימוש בקריטריון של אדם דתי ולא דתי, בבחירה לסגל או לכל תפקיד אחר, היא בלתי חוקית לחלוטין. מה שמפתיע שהדרך הזאת שומרת על עצמה שנים רבות. זה מנוגד לעקרון האומר שאמונה דתית לא יכולה להיות קריטריון לשום דבר שהוא לא רלוונטי לנושא. פעם חשבו שאשה לא יכולה להיות רבנית רפורמית, וכבר מינו נשים למועצות דתיות. רק בר-אילן נשארת תקועה ויכולה לקבוע שהעובדה שאדם שלא מקיים מצוות דת ברשות הפרט היא שיקול אם למנות אותו לסגל. הם לא מתביישים בזה ומצהירים על כך בפומבי. נראה לי שלאנשים האלה אין מושג איפה הם חיים מבחינה נורמטיווית".

ואם זאת אוניברסיטה דתית?

"אם זה היה מוסד פרטי, ניחא, אבל זה מוסד שניזון מכספי מדינה. קשה לי להשלים עם זה שכספי מדינה יוצאו על מוסד האומר שאם אתה אוכל כשר אצלך במטבח אתה יכול להיות בסגל ואם לא, אתה לא יכול. זה בלתי נסבל. אנשים כאן חוששים למעמדם וזה נכון בכל מקום עבודה, לכן מקומות עבודה, מטבע הדברים, הם חשוכים ונטולי זכויות, ובר-אילן מנצלת את זה. זה כל כך מקומם. אני אשמח לשמוע מה חושב על זה דיקן הפקולטה למשפטים שלהם, רון שפירא".

רון שפירא היה היחיד בוועדה המרכזת שהצביע בהצבעה גלויה בשבוע שעבר בעד מינויה של יהודית עציון לראש המחלקה. פרופסור אחד נגד 14. יותר מזה הוא לא רצה לומר. אפשר להבין אותו. שפירא הוא הדיקן החילוני היחיד בבר-אילן ונכנס לתפקידו זה עתה. את המינוי כינה העיתון "גלובס" הישג היסטורי, וזאת לאחר שבסנאט התנהל קרב רציני נגדו אך בהצבעה שהתקיימה לבסוף ניצח שפירא ברוב של 59 מול 26. עציון מזכירה היום לכל עלי התאנה שאומרים שלהם זה לא יקרה, שגם היא נחשבה פעם להישג היסטורי.

"לא רוצה לפגוע במחלקה שלי, שלא יתחילו מחר לחפש אצלי", אומר פרופ' מוערך באחת המחלקות בפקולטה למדעי החברה בבר-אילן, בהסבירו מדוע הוא לא מזדהה בשמו. "עד עכשיו, כל מי שרציתי להכניס, הצלחתי, ואני לא חושב שרובם נחשבו לאנשים דתיים. ולכן אם אני אצא בכותרות גדולות, אני תוקע גול עצמי. אם לא הייתי ראש מחלקה, אולי הייתי מסכים לדבר, אבל ככה זה יכול לסכן את המחלקה שלי".

צריכה להיות גאה

לעומת הפרופסורים השותקים בבר-אילן, יש הרבה פרופסורים ומוסיקאים חיצוניים שמביעים את סלידתם העמוקה מהמתרחש. דני אורסתיו, מוסיקאי, כינס סביבו בקלות 130 אנשי רוח מהשורה הראשונה שחתמו על עצומה שנשלחה לנשיא האוניברסיטה. בנוסף לכך כתבו לנשיא ולרקטור הפרופסורים יחזקאל בראון ונועם שריף והסופר משה שמיר, וחברות הכנסת יעל דיין, נעמי חזן, קולט אביטל ומרינה סולוטקין. מחאה רמה מביעים גם מנחם צור, יו"ר איגוד הקומפוזיטורים ("אנחנו באיגוד נעשה כל מה שהחברים ידרשו מאיתנו כדי למנוע את העוול התרבותי"), ופרופ' ירון אזרחי מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה: "אני לא אומר שאין מקום לסוג כזה של אוניברסיטה, אבל שבר-אילן לא תתחזה לאוניברסיטה פתוחה שהיומרות האקדמיות שלה גבוהות. כל האוניברסיטאות העתיקות התחילו כבתי ספר לכמרים אבל העידן הזה נגמר".

גם המלחין האיטלקי בריו חושב שהכישלון במקרה של אוליברו הוא של בר-אילן. "אני חושב שהיא עכשיו אחד הכוחות המוסיקליים הכי אותנטיים, מודעים לעצמם ועמוקים במוסיקה היהודית של היום. היא אולי לא מקיימת מצוות דת אבל כמלחינה היא קול מרשים ביותר של התרבות היהודית, ונוכחות חשובה גם בהסתכלות כלל עולמית. אני חושב שאוניברסיטה חשובה ומסורתית כמו בר-אילן היתה צריכה להיות מודעת לערך שלה בעולם התרבותי, וישראל צריכה להיות גאה בה. אם היא לא תצליח להשתלב אצלכם, יקבלו אותה בחזרה באיטליה. לא תהיה לה בעיה. לכולם כאן יש הערכה עצומה אליה וכולם רוצים לעבוד איתה".

סבירות גבוהה לפתרון

"היה צירוף של מספר גורמים שגרם לחיכוכים בתוך האוניברסיטה ופרץ גם החוצה", אומר בתגובתו פרופ' חנוך לביא, רקטור האוניברסיטה. "היתה אמירה של הדיקן, שיצאה גם לתקשורת, באשר לזה שמועמד או מועמדת מסוימים אינם דתיים או שיש יותר מדי חילונים במחלקה למוסיקה, ואני מתייחס לזה כפליטת פה והבנתי שגם הוא מתייחס לזה כך. בכל מקרה, זאת לא מדיניות האוניברסיטה. אנחנו לא בודקים בציציות של אנשים ולא מפשפשים מה הם עושים בבית. יחד עם זאת אנחנו סבורים שבאוניברסיטה שלנו האווירה צריכה להיות כזאת שלאנשים דתיים יהיה נוח, ולכן אנחנו דואגים להתאמה למוסד ומתכוונים לפרהסיה של הקמפוס. יחד עם זאת אנחנו בהחלט רואים חשיבות בהנחלת הערכים המוסריים והחברתיים של עם ישראל כפי שהתפתחו במהלך הדורות".

למה בוועדה המרכזת האחרונה הדיקן אמר שהשיקול של התאמה למוסד הוא אחד השיקולים שמנחים אותו, בהתאם למדיניות האוניברסיטה?

"יש חילוקי דעות בינינו. אנחנו חברה חיה ונושמת ויש לנו השקפות שונות, ואני יכול לחשוב שמשהו בסדר או לא בסדר. הדיקן אמר, אז הוא אמר. אני מניח שהוא דיבר על מה שהסברתי קודם, שאנחנו לא רוצים בפרהסיה יציאה נגד מסורת ישראל. אבל אנחנו חברה פלורליסטית ומה יותר חשוב ממבחן התוצאה? עובדה שיש ויכוחים בתוך האוניברסיטה, בסנאט, במכתבים ובדואר האלקטרוני. אני רואה בזה דבר חיוני".

אם אתם חברה פלורליסטית, אז איך אתה מסביר את מה שקורה במחלקה למוסיקה?

"היה פה צירוף מקרים שהיה אפשר למנוע אותו כמו את ההתבטאות האומללה של הדיקן וזה הביא לוויכוחים פנימיים. כשיש ויכוחים כאלה, זה מקשה על תקשורת נאותה בין הדיקן לבין חברי המחלקה כי זה הגיע לרמה אישית. הדברים יצאו החוצה וחברי סגל מסוימים די נפגעו. אני מתנגד לסתימת פיות, אבל בכל זאת נוצרה תחושה אצל חברי סגל מסוימים שחברים במחלקה למוסיקה ואחרים ניהלו נגד האוניברסיטה מסע הסתה. זה בני אדם ויש להם יצרים ולא תמיד הכל ענייני. המחלקה למוסיקה התנהגה לא בסדר מבחינת תקנון האוניברסיטה, הם לא פתחו את ההרשמה כסנקציה. ואז לפני כמה חודשים התברר לנו שהממשלה מקצצת בתקציב המוסדות ואז התחלנו לחפש איפה אפשר לקצץ והתברר שבמחלקה למוסיקה יש יותר מדי מרצים על מספר סטודנטים. ועכשיו כשדיברו איתם על קיצוצים הם הבינו שזה עונש על ההתנהגות שלהם. בסך הכל יש פה סלט גדול של צירוף מקרים, שהיה קשה להידבר בו בצורה עניינית ובמיוחד שמרכיב אחד היה לכאורה קשור לנושא הדתי, שהוא ישר מבעיר את השטח".

המינוי של יהודית עציון לא קשור לכל זה?

"כרקטור אני יכול להגיד לך שגם האוניברסיטה עשתה שגיאות. אפשר היה לעשות את הדברים יותר מוקדם ויותר טוב, וגם חברי המחלקה למוסיקה יודעים היום שגם הם שגו. וכאן אני יכול להגיד לך, בסבירות גבוהה מאוד, שתוך זמן קצר הנושא הזה ייפתר. חברי המחלקה למוסיקה יודעים שאם הם רוצים, בטי אוליברו תתקבל אצלם למחלקה במשרה מלאה. אף אחד לא יעמוד בדרכה מסיבות לא ענייניות. תהיה פרוצדורה חדשה והיא תתקבל אם היא תעבור אותה. זה ברור היום, וגם פרופסור עציון יכולה להתמנות לתפקיד. זה בידיהם".

אתה מדבר בשם הנשיא?

"בהחלט. את יכולה לצטט אותי שאני מדבר גם בשם הנשיא".

השרה: לצערנו מדובר במיליטנטים

שרת החינוך לימור לבנת, שלא הגיבה לכתבה זו, לקחה על עצמה, בנוסף לתפקידיה הרבים, וביניהם חברה מן המניין בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן, גם את תפקיד הסנגורית לאוניברסיטה. כך לפחות עולה ממכתב שקיבלה ממנה השבוע ד"ר הגר קדימה, יו"ר פורום המלחינות בישראל, בעקבות פנייתה של קדימה לחברות הכנסת בבקשה להתערב בנעשה בבר-אילן. במכתבה הודפת לבנת את המבקרים את בר-אילן, מטיפה להם מוסר וקוראת להם "חוטאים לאמת שנטפלים לדגל האפליה או הקיפוח", וזאת בגוף ראשון רבים. "מזה זמן רב קיימת מחלוקת בין הנהלת האוניברסיטה לבין המחלקה למוסיקה", כותבת לבנת לקדימה. "לא כל מינוי שמבקשת המחלקה יכול להתקבל. לצערנו קבוצה מיליטנטית במחלקה מנסה להאציל לעצמה סמכויות שאין לאף מחלקה אחרת באקדמיה והיא אף פיזרה הבטחות למינויים לפני שהמועמדים עברו את הפרוצדורה האקדמית המקובלת... ראש המחלקה מעדיף לתקוף את האוניברסיטה בתקשורת ומסרב להיפגש עם הדיקן כדי לסדר את העניין... בר-אילן רואה בעקרונות היהדות את ייחודו של העם היהודי... שיקולים הנובעים מאופיו המיוחד של המוסד הינם שיקולים עניינים.... ויחד עם זאת, האוניברסיטה מחפשת במיוחד חברי סגל המעוניינים ויכולים לתרום לסינתזה בין מדע ומורשת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו