בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לראות בערבים מקשה אחת

דוד קרון, מראשוני המודיעין, 2001-1915

תגובות

הוא נולד למשפחה ציונית בהומל שברוסיה הלבנה. בהיותו בן 13 החליט אביו האגרונום לעלות לבד לארץ ישראל. הוא עסק בייבוש ביצות כברה (גן שמואל) אך עד מהרה התייאש וחזר לרוסיה. אני נכשלתי, אמר לבנו, אולי אתה תצליח יותר. דוד אכן עלה לבדו ב-1931, והתקבל ללימודים במקווה ישראל. כשסיים, הצטרף לקיבוץ של השומר הצעיר שהמתין ברמתיים לעלייה ליישוב הקבע. ב-1935 ביקר את הוריו, אשר שקלו לעלות אף הם. הוא חזר לארץ ולא זכה לראותם עוד.

כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד הוא שיכנע חבר מהקיבוץ להצטרף עמו לבריגדה הבינלאומית על מנת ללחום בפשיזם. הוא לחם בשורות הגדוד הפולני באראגון, וכתב משם איך חבריו, הפרולטריון המדוכא של אירופה, "קרועים ובלויים, זבי דם ומוגלה, לא עם שיר על שפתיהם, הלכו לקראת המוות". כשחזר, ב-1939, עלה עם הקיבוץ למקומו הנוכחי: כפר מנחם. השכנים הערבים קיבלו אותם בידידות, משום שראש החמולה, אסמעין אל עזי, האמין בקדמה שיביאו היהודים. אלא שיום אחד נתקלו חברי הקיבוץ בערבי בשדותיהם וירו בו למוות. קרון חש לארגן סולחה, אך חברי הקיבוץ חששו לחיי היורה ודרשו לא לזהותו. בלית ברירה נקשרה כאפייה בשבעה קשרים, כמקובל, על צווארו של קרון, והוא הובל אל אוהל האבלים ונמסר לידי בנו של הנרצח. זה הציץ ב"רוצח", קרא "אבל זהו חוואג'ה דאוד!" והתיר את שבעת הקשרים.

היכרותו העמוקה של קרון עם הערבים משכה את תשומת לבו של עזרא דנין, אשר גייס אותו לשירות הידיעות (ש"י) של ההגנה. הוא הכין תיקי כפרים מפורטים, אשר שיקפו את גישתו לערבים: אף פעם לא לראות בהם מקשה אחת. לקראת מלחמת הקוממיות התמנה לשמור על קו המים בנגב, ועם הקמת צה"ל שימש מפקד יחידת קצינים לתפקידים מיוחדים (קת"מ), שנקראה גם "מודיעין 10". ערב מבצע "דקל" להדיפת צבא ההצלה של קאוקג'י בצפון הוא הצליח להיפגש עם קצין המודיעין שלו ולפתותו לתת לו מפות מפורטות של היערכות כוחותיו. כאשר החלו הערבים לברוח, הוא סבר כמותם כי זהו מצב זמני, וכי בתום מעשי האיבה מן הראוי שישובו לבתיהם. על שכניו בני עזי הגן כמעט בגופו, והם יושבים עד היום ליד תל א-צאפי (גבעת צפית).

לקראת סוף יוני 1948 הוא הובהל במטוס צפונה ונלקח לבית ג'יז שבפרוזדור ירושלים, שם צורף כשופט למשפט השדה שנערך למאיר טוביאנסקי, אשר נחשד במסירת ידיעות לבריטים. טוביאנסקי הוצא להורג בו במקום, אך אחרי מותו זוכה על ידי בן גוריון. קרון לא דיבר על כך מטוב ועד רע, אך יומיים לפני מותו אמר לבנו יהודה כי הוא שלם עם עצמו.

בעקבות מלחמת סיני התגייס למוסד, ושירת באתיופיה ובאיראן. שוב תחת עזרא דנין, הוא אירגן את הקשרים החשאיים עם הכורדים בעיראק ויצר קשרים אמיצים עם מנהיגם האגדי, מולא מוסטפה ברזאני. קטן קומה, דובר ערבית מושלמת, הוא השתלב בלי לעורר חשד בכל ארץ ערבית. מאיר עמית, ראש המוסד באותה תקופה, אמר עליו כי היו לו מניות יסוד במודיעין הישראלי. בשנה שעברה קיבל מקהילת המודיעין פרס על מפעל חיים. הוא היה מעורב מאוד בתהפוכות שעברו על התנועה הקיבוצית. להלווייתו הגיע יונס אל עזי, דור שלישי לשכנות הטובה, כדי לחלוק כבוד לקרון, "חבר כפר מנחם אך גם חבר כבוד עם זכויות רבות בתל א-צאפי ובמשפחת אל עזי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו