בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב

דבקותה של ישראל ברודן צ'אושסקו אינה תמוהה כל כך אם ניזכר במעללינו בשנות השמונים ובמעמדן המנודה אז של שתי המדינות

תגובות

יחסי ישראל-רומניה בשלהי עידן צ'אושסקו, מרישומיו של שגריר ישראל ברומניה, מאת יוסף גוברין, הוצאת מאגנס, ירושלים, 276 ,2001 עמודים

אני מתבייש להגיד מה הייתי עושה בתמונה שלי עם הדיקטטור ניקולאי צ'אושסקו, לו היתה לי תמונה כזאת, אבל ודאי שלא הייתי מפרסם אותה בכריכת ספרי, כפי שעושה יוסף גוברין בספרו על התקופה שבה היה שגריר ישראל ברומניה.

גוברין כיהן שם בין השנים 1989-1985, וסיים את שירותו חודשים אחדים לפני המהפיכה הרומנית. במשך כל התקופה הזאת - וגם ברגעים שבהם צולם השגריר בלכתו עם הרודן ועם אשתו אלנה, "המדענית" הנודעת, בביתן ישראלי ביריד הבינלאומי, ליד מערכת לאיסוף ביצים - נרצחו אנשים, עונו, הושפלו וסבלו מכל צורה אפשרית של דיכוי, ברומניה שהיתה הפטרייה השחורה של אירופה, הבושה הקומוניסטית הגדולה האחרונה. העולם כבר התנער אז מצ'אושסקו, אבל ישראל, המנודה הקבועה, נשארה אתו.

מספר היהודים ברומניה בתקופת כהונתו של השגריר גוברין הסתכם בפחות מאלף וחמש מאות איש. היה קל מאוד להשיג "יתרונות" לאוכלוסייה מוגבלת כל כך, שהרודן הבין בעצמו שכדאי לו לנהוג אתה כשורה כדי לזכות ביתרונות שונים מן המערב, ובעיקר מארצות הברית, למשל בצורת מעמד של מדינה מועדפת לצורכי סחר וסיוע. כך שלאותם יהודים שחיו ברומניה, ב"הנהגתו" של הרב משה רוזן, שאימץ לעצמו סגנון דיקטטורי משל עצמו, לא היה צריך שגריר ישראל לדאוג במיוחד.

ואכן, החלק הגדול ביותר של פעילות השגריר היה קשור במאמצי התיווך של הרודן צ'אושסקו, איש עשוי ללא חת ששם עצמו ממונה על השלום, בין ישראל ובין הפלשתינאים. כאשר קוראים כיום, בתוך האינתיפאדה השנייה, את המזכרים והתזכירים וההערכות שבהם מלא הספר, אי אפשר שלא לחייך חיוך מר נוכח תעלוליה של קליאו, המוזה של ההיסטוריה. אכן, "רומניה הושיטה לאש"ף סיוע מדיני וחומרי רב ערך. כל אימת שערפאת ביקר ברומניה צ'אושסקו העניק לו יחס של ראש מדינה". ב-1986 הגיע לישראל קונסטנטין מיטיה, שליחו של הרודן, "התקבל לשיחה בו ביום אצל פרס ודיווח לו על התמתנות ערפאת ועל רצינותו לפתוח עמנו במשא ומתן לשלום". מיטיה עתיד לבקר בישראל עוד פעמים רבות. שלום לא יצא מזה.

אבל מי שרוצה להשכין שלום בין אחרים צריך קודם כל לעשות שלום עם בני ביתו, ובמקרה של הרודן - עם בני ארצו. אלא שצ'אושסקו המשיך להתעלל ברומנים, הטריף אותם בהריסת כפרים ובהשמדת קו הרקיע של בוקרשט, חיסל כנסיות ובתי כנסת ומבנים עתיקים, הוריד את רמת החיים מתחת לכל קו נסבל על מנת "לשלם את החוב החיצוני". ובעיקר השחית את נפשו של דור שלם, הפך אותו לדור של מלשינים ושל פוחדים ממלשינים. בשנים שקדמו לבואו של השגריר גוברין גבתה רומניה בלי בושה כופר שמן תמורת כל יהודי שהרודן "הרשה" לו לצאת מרומניה, "על פי גילם ורמת השכלתם" של העוזבים, ותוך משא ומתן מסחרי בינו ובין לשכת "נתיב" במשרד ראש הממשלה. עד המהפיכה ב-1989 היתה רומניה כוכב שחור מבחינתם של יוצאי רומניה החיים בישראל. מאחר שלא היה אפשר לעשות דבר למען הידידים ובני המשפחה שם, שכן כל קשר היה מסכן אותם, אפשר היה רק לשאת תפילה שממשלת הזדון תעבור מהארץ, מהר ככל האפשר.

כך שגם אם מאמצי השלום של העריץ היו מצליחים, והיה קם שלום בין ישראל ובין הפלשתינאים בזכותו או בתיווכו, היה זה שלום שלעד היה מעיב עליו צל הפשעים של צ'אושסקו עצמו, ששום "היסטוריוגרפיה", כפי שאוהבים לומר עכשיו (כלומר, כתיבה של ההיסטוריה), לא תוכל לשנות.

השגריר מדווח שפעל נגד גילויים של אנטישמיות ושל סילוף ההיסטוריה, כמו בנוגע לטבח ביהודי יאשי בשנת 1941 (נגד פרטים בכתבה בעיתון ששמו "סקנטיה טינרטרולוי", "הניצוץ של הנוער", ולא "סקנטיה של הנוער"). ויפה הדבר. אך מלבד זאת, ומלבד הפטפוטים האינסופיים של השגריר עם פקידים שונים במשרד החוץ, לא נעשה הרבה. בתקופת כהונתו של גוברין הוזמנו לרומניה, למשל, שני סופרים ישראלים בלבד.

שוב ושוב מוזכרת בספר העובדה שרומניה לא ניתקה את יחסיה עם ישראל והדבר מתואר כמין הישג בל ייאמן של דיפלומטיה ישראלית. אלא שראשי השלטון הישראלי ביקרו ברומניה ובכך העניקו הכשר לשרץ הקומוניסטי, שעה שרוב מנהיגי העולם יצאו נגד הרודן מבוקרשט. ישראל המבועתת והרעבה לידידים, שלא היתה לה אז אפילו מיקרונזיה, עשתה כן גם כאשר היה ברור לגמרי עם מי היא עושה עסק.

אולם מאידך גיסא, אין זה מיותר להעיף לרגע עין על ישראל "הנאורה" שהשגריר גוברין נשלח לייצג ברומניה ה"נחשלת". ב-1984 התחוללה כאן פרשת קו 300. אז נודע גם על רב החובל של האונייה מורן שאמר "תזרקו את הכושי לים", כשהתגלה עליה נוסע סמוי. ב-9 בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה. דמיאניוק נשפט, הורשע וזוכה. היתה פרשת עיזאת נאפסו שהתעללו בו, הרשיעו אותו וזיכו אותו בשיטה שלא היתה מביישת את רומניה של אז, כמובן, בלי הזיכוי. ב-1988 הזדעזענו - כן! - מהתמונות של חיילים ישראלים המתעללים בערבים, תמונות שיכולות לתת תשובה לכל מי שצריך הסבר לאינתיפאדה הנוכחית.

תיאור הפרידה של השגריר מהרודן הוא שיאו של הספר המדהים הזה. "הסתיימה השיחה בנימה נרגשת. צ'אושסקו הודה לי על תרומתי להידוק הקשרים ההדדיים, איחל לי הצלחה בהמשך שירותי והזמינני לשוב ולבקר ברומניה כל אימת שארצה. שעריה, אמר, יהיו תמיד פתוחים בפני. נפרדתי ממנו על מפתן החווילה שאליו ליווה אותי בצאתי מפניו - בדברי ברכה ואיחולי הצלחה לו ולעמו. היה זה חצי שנה לפני שהמהפיכה שפרצה בארצו שמה קץ לחייו ולמשטרו".

ממש שירת חייו באמצע נפסקה. כאילו לא מדובר בפושע, רוצח ועריץ שלא עשה שום דבר אלא למען עצמו ולמען בצע כסף. גוברין מגדיש את הסאה ב"אחרית הדבר" של הספר: "דעתנו על צ'אושסקו כמנהיג עריץ של עמו בוודאי אינה שונה מזו של רוב מבקריו ברומניה ומחוצה לה. ברם התוויית מדיניותו כלפי ישראל בשמירה על קשריה הדיפלומטיים עמה, התרת עליית יהודים מרומניה לישראל ומדיניותו הליברלית יחסית כלפי המיעוט היהודי בארצו; התנגדותו באו"ם להוקעת הציונות; תרומתו לביקור סאדאת בישראל וחתירתו להשכנת שלום באזורנו, כל אלה וגילויי ידידות אחרים העלו את קרנו בעינינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו