בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלט רחוק

עקרונות הפעולה הבסיסיים של המכשירים שמשמשים אותנו מדי יום.

תגובות

1. בתחילת שנות החמישים הפכה הטלוויזיה לרהיט הכרחי בכל בית אמריקאי. עד מהרה גילו הצופים שהטרחה הכרוכה בקימה מן הכורסה כדי להחליף ערוץ או לשנות את עוצמת הקול של המכשיר היא בלתי נסבלת. כדי לעקוף את הבעיה הזאת הציגה ב-1950 חברת זניט את השלט רחוק הראשון בעולם, שנקרא "עצלן" (Lazy Bones במקור). השלט הפרה-היסטורי ההוא העביר פקודות מן הצופה למכשיר הטלוויזיה בעזרת כבל שחיבר ביניהם, מה שגרם ללא מעט נפילות והסתבכויות וזירז את בואו לעולם של התחליף המתבקש.

2. זה קרה ב-1955, ושוב היתה זו זניט שהציגה את השלט הראשון שפעל באמצעות אור. "Flashmatic" פעל באמצעות אור נראה, ולא היה מצויד במנגנון הגנה, מה שגרם למכשיר הטלוויזיה להגיב באופן בלתי צפוי גם כשמישהו סתם הדליק אור בחדר או כשפגע בו אור שמש ישיר. הצופים, מצדם, התעקשו שלא לקום מהכורסה, ולכן נעשו עוד כמה נסיונות לפתור את הבעיה בעזרת שלטים ששידרו גלי רדיו ואף גלי קול בתדר בלתי נשמע לאוזן אדם. המכשיר הנפוץ ביותר מבין אלה האחרונים נקרא "Space Command", ולמרות יכולותיו המוגבלות - שכללו לא יותר משינוי ערוץ כלפי מעלה או כלפי מטה, שליטה על עוצמת הקול והדלקת או כיבוי המכשיר - הוא מלך בשוק עד לתחילת שנות השמונים, כששלטי האינפרה-אדום דחקו את רגליו.

3. כשלוחצים על אחד הכפתורים בשלט, הלחיצה גורמת לסגירת המעגל החשמלי המתאים שעל לוח הפיברגלס ולשליחת אות חשמלי למעגל המשולב, שמתוכנת לזהות את הפעולה המבוקשת (החלפת ערוץ, שינוי בעוצמת הצליל וכו'). לאחר שזיהה את הבקשה, מתרגם אותה המעגל המשולב לרצף של הבהובים שאותם שולחת הדיודה באור אינפרה-אדום. ההבהובים הללו, שניתן לדמות אותם לרצף של סימני מורס או של סימנים בינאריים (אפס ואחד), אינם נראים לעין האנושית, כיוון שאורך הגל שלהם נמוך מזה של האור האדום שעינינו יכולות לראות. אך אותות אלה נקלטים על ידי המכשיר הייעודי (טלוויזיה, וידיאו, ממיר וכו'), ומחשב שעיר המותקן בו מתרגם אותם להוראות הפעלה.

כדי לאפשר למכשיר הנשלט להבחין בין אות ההפעלה הנשלח אליו לבין קרני אור אחרות בתדר זהה המצויות בסביבה (למשל אותות הנשלחים למכשירים אחרים בסביבתו), מחולק האות הנשלח מן השלט לשלושה חלקים. רצף ההבהובים הראשון מודיע לכל המכשירים הנשלטים בשלטי אינפרה-אדום שנמצאים בסביבה להתכונן לקבלת הוראות. לאחר מכן שולח השלט אות מזהה למכשיר הספציפי "שלו", ולבסוף נשלח אות ההפעלה המסוים המורה למכשיר מה לעשות.

4. ככלל, ישנן שלוש שיטות שמשמשות את מרבית יצרני האלקטרוניקה לקידוד התקשורת בין השלט למכשיר שעליו הוא שולט. השיטה הראשונה מתבססת על הבדלים באורך האותות, השנייה על הבדלים באורך הרווחים שבין האותות, והשלישית על החלפת הסדר בין האותות לרווחים. כלומר, לפי השיטה השלישית, מצב של מרווח קצר (כ-550 מיליוניות שנייה) ואות ארוך (כ-1,100 מיליוניות שנייה) מתורגם לספרה אחת, ואילו מצב של מרווח ארוך ואות קצר מתורגם לאפס.

5. על אותו עיקרון של שידור רצף הבהובים באור אינפרה-אדום פועלים גם שלטים מתוחכמים יותר, כמו השלט האוניוורסלי, שביכולתו לקלוט ולזכור את האותות שמשדרים כמה שלטים שונים. במצב למידה מכוון השלט הזה כלפי שלט אחר וקולט את האותות שלו, כפתור אחרי כפתור. הוא חוזר על תהליך למידה זה עם כל אחד מהשלטים האחרים, ובסופו של דבר אוגר בזכרונו את תכונותיהם ויכול לשנות את אישיותו ולהיות שלט הטלוויזיה, שלט הווידיאו וכו', בהתאם לנדרש ממנו ברגע מסוים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו