שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מתמודד אחד במרוץ לראשות ממשלת קנדה כבר עשה היסטוריה

ראש המפלגה הדמוקרטית החדשה, ג'אגמיט סינג הסיקי, מקווה ששתי המפלגות הגדולות לא ישיגו רוב בבחירות באוקטובר וכך הוא יהפוך לממליך המלכים ויקבע את זהות ראש הממשלה הבא

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ראש מפלגת NDP ג'אגמיט סינגה בפרלמנט הקנדי, במאי
ראש מפלגת NDP ג'אגמיט סינגה בפרלמנט הקנדי, במאיצילום: CHRIS WATTIE/רויטרס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מנהיג אחת המפלגות הגדולות בקנדה נוהג לספר כיצד החליט בגיל שמונה לעטות על ראשו טורבן סיקי מסורתי ולשנות את שמו מ"ג'ימי" ל"ג'אגמיט". לדבריו, ההחלטה גררה תגובות אלימות בבית הספר שבו למד. אך שנים לאחר מכן, אותה החלטה הפכה את ג'אגמיט סינג, ראש המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP) המזוהה עם השמאל הפוליטי, לאחד הפוליטיקאים הבולטים מבין אלו המנסים לרשת את מקומו של ראש הממשלה ג'סטין טרודו, בבחירות הכלליות שיתקיימו בקנדה באוקטובר.

קנדה מתגאה בהיותה מדינה רב תרבותית שמתבססת על ערכים ליברליים ופתוחה להגירה. ואולם, למועמדותו של סינג יש חשיבות היסטורית: הוא האדם הלא־לבן הראשון שעומד בראש מפלגה ארצית גדולה ומתמודד על התפקיד הרם במדינה. "העובדה שאדם חובש טורבן מנהיג מפלגה ארצית גדולה מעידה על פריצת דרך בקנדה", אומרת בריטני אנדרו־אמופה, פרשנית מובילה לענייני מדיניות מטורונטו, המכהנת במועצת המנהלים של האיחוד העירוני ליחסים בין גזעיים.

סיכוייו של סינג להיבחר הם עניין אחר לגמרי. מפלגתו היתה לא פעם השלישית בגודלה בפרלמנט הפדרלי של קנדה אבל מעולם לא הרכיבה ממשלה. פרשנים סבורים שמצבה לא ישתנה בעקבות הבחירות.

הסקרים מעידים על תחרות צמודה בין המפלגה הליברלית בראשות ג'סטין טרודו לבין המפלגה השמרנית שבאופוזיציה, ועל פער משמעותי בינן לבין מפלגתו של סינג. עם זאת, ישנו סיכוי שסינג יסיים את הבחירות בעמדה של ממליך המלכים אם באופן מפתיע אף אחת משתי המפלגות הגדולות לא תזכה לרוב בפרלמנט. "כוחה של NDP אינו במספר המושבים שהיא משיגה בפרלמנט אלא בהיותה לשון מאזניים", אומר בארי קיי, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת וילפריד לוריה בווטרלו שבאונטריו.

ג'סטין טרודו באירוע גיוס תרומות של המפלגה הליברלית באלברטה, החודש
ג'סטין טרודו באירוע גיוס תרומות של המפלגה הליברלית באלברטה, החודשצילום: Todd Korol/רויטרס

האסטרטגיה שנקט סינג עד כה היא התקרבות לשמאל במטרה לבדל את המפלגה מהמפלגה הליברלית בראשות טרודו. תיאורטית, מהלך זה עשוי למשוך מאוכזבים מטרודו, שהקדיש חלק ניכר מזמנו השנה להתגוננות מפני האשמות כי ניסה להפעיל לחץ על שרת המשפטים לשעבר להגיע לפשרה בתיק פלילי נגד תאגיד SNC Lavalin.

המצע של NDP כולל הבטחות הנוגעות למאבק בשינויי האקלים, לשיפור התחבורה הציבורית ולהרחבת ביטוח הבריאות, שהן בעיקרון גרסאות מקיפות יותר של אלה המופיעות במצע של המפלגה הליברלית. כעת, סינג מנסה לרכוש את אהדתם של הבוחרים אחרי שכשל בלשונו כמה פעמים, בין היתר כשלא נתן תשובות נחרצות לשאלות הנוגעות למדיניות חוץ. הדבר עורר ספקות בנוגע ליכולתו להנהיג מפלגה ארצית, לא כל שכן מדינה שלמה.

פרשנים סבורים שסינג יתקשה במיוחד בגיוס תמיכתה בקוויבק, שם אושר לאחרונה חוק האוסר על מורים במגזר הציבורי, על שוטרים ועל שופטים לעטות סמלים דתיים, בהם טורבן, בשעות העבודה. שני שלישים מבעלי זכות הבחירה בקנדה הם תושבי המחוזות הגדולים קוויבק ואונטריו. "קוויבק אינה מוכנה לראש ממשלה עטוי טורבן", אומר ז'ראר רושאר, היסטוריון וסוציולוג מאוניברסיטת קוויבק. הוא מציין שהדיכוי רב השנים של הכנסייה הקתולית בקוויבק בא לידי ביטוי בתחושת מיאוס עזה כלפי דתות.

ואולם סינג מאמין שהמדיניות הפרוגרסיבית של מפלגתו תצליח לפרוץ את המחסום. "החוק אינו מופנה לקוויבק שאני מכיר או למי שמאמין בערכים המשותפים שאני מאמין בהם", אמר בראיון טלפוני מאוטאווה.

כמו כן, נסיונותיו של סינג לנצל עמדות פופוליסטיות בקרב ציבור הבוחרים, כפי שעושים ברני סנדרס בארה"ב וג'רמי קורבין בבריטניה, בעייתיים, אומרים פרשנים, משום שאין בקנדה ימין קיצוני חזק שנגדו ניתן למחות. "הבעיה של סינג היא שג'סטין טרודו אינו דונלד טראמפ",אומר ז'אן־פרנסואה דאו, מומחה לדעת קהל באוניברסיטת מקגיל, "טרודו הוא בעל תפיסות פרוגרסיביות. הוא הנהיג לגליזציה של מריחואנה והוא גורב גרביים חמודות". לסינג יש מן המשותף עם טרודו – שניהם כריזמטיים ומתלבשים היטב. הוא רוכב אופניים עירוני נלהב, ובתקשורת המקומית כתבו עליו שהוא "כוכב עולה בפוליטיקה הקנדית, שלבוש טוב להדהים".

האופן שבו התגבר לאורך חייו עם קשיים עשוי להבדילו מטרודו, בנו של ראש ממשלה לשעבר.באוטוביוגרפיה שפירסם באחרונה – "אהבה ואומץ לב" – מספר סינג על חייו וגם מזכיר את האנקדוטה על אימוץ השם ההודי ועטיית הטורבן. הוא ניסה בספר, עוד לפני מסע הבחירות, לשתף את הציבור במאבקים האישיים שלו. הוא זכה לתשבחות, בין היתר מפי טרודו, על גילוי הלב שהפגין.

סינג, בן לזוג מהגרים מפנג'אב, נולד בפרבר של טורונטו. לעתים קרובות סיפר כיצד סבל מבריונות בילדותו. "למי שאמרו לו כל חייו שמשהו לא בסדר אצלו והוא מלוכלך בגלל צבע העור שלו קשה לאהוב את עצמו", אמר בראיון טלפוני. באוטוביוגרפיה שלו הוא מספר שהחליט ללמוד טאקוונדו בגיל עשר כדי לשפר את הדימוי העצמי שלו, אך המאמן שלו התעלל בו מינית. כשאביו הרופא התמכר לאלכוהול ושקע בחובות, הוסיף, הוא שימש כתחליף אב לאחיו הצעיר, ואחרי שסיים לימודי ביולוגיה, נרשם ללימודי משפטים. לפני שנכנס לפוליטיקה עבד כעורך דין פלילי.

עלייתו בזירה הפוליטית הארצית מעידה על התחזקותם הפוליטית של הסיקים בקנדה. אף שאוכלוסיית הסיקים במדינה מונה לא יותר מ–500 אלף בני אדם, כלומר קצת יותר מ–1% מהאוכלוסייה הכללית, מכהנים ארבעה סיקים בקבינט של טרודו, ו–18 מבין 368 מושבי הפרלמנט מאוישים על ידי סיקים, כך עולה מנתונים שמסר ארגון הסיקים העולמי. כפוליטיקאי, סינג נלחם נגד אפליית מיעוטים. כחבר בית המחוקקים של אונטריו הוביל את המאבק לאסור על שוטרים לדרוש מאזרחים תעודות זהות באופן שרירותי, וזכה. הוא עצמו נדרש לא פעם להזדהות על ידי שוטרים בגלל מראהו, אמר.

למרות המכשולים שנערמו בדרכו, מקווה סינג שהצלחתו בזירה הפוליטית הארצית תשמש השראה לאחרים. לכל ילד שמרגיש שאינו שייך משום שמוצאו במקום אחר, ההתמודדות שלי משדרת מסר, הוא נוהג לומר: "אתה לא רק שייך, אתה יכול לשאוף להנהיג את המדינה הזו".

לקריאת הידיעה של דן בילפסקי בניו יורק טיימס

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ