${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפקולטה למדעי האפליה

בניגוד לדימוי הנאור שנהנים ממנו האוניברסיטאות ומוסדות המחקר, ככל שעולים בסולם הדרגות האקדמי, הנשים נדירות יותר. בדרגה הנמוכה ביותר, מרצה, הן 44% מכלל המרצים, לעומת עשרה אחוז בלבד בדרגה הבכירה ביותר של פרופסור מן המניין. מביך במיוחד המצב באקדמיה הלאומית למדעים, שם חל לאחרונה גידול של מאה אחוזים במספר הנשים, משתיים לארבע

תגובות

אחוז המדעניות מתוך כלל המדענים באוניברסטאות-נתונים גרפיים חלקם היחסי של נשים וגברים בקריירות אקדמיות בישראל-תרשים שיעור הצלחה בקבלת תקציב מקרנות מחקר-טבלה

בעשור האחרון חל מהפך והוכפל ייצוג הנשים בגוף המדעי היוקרתי ביותר בישראל, האקדמיה הלאומית למדעים. מאז נוסדה האקדמיה בדצמבר 1959, הצליחו חבריה למצוא רק שתי פרופסוריות הראויות לכהן בארגון הנכבד, ואילו בעשר השנים האחרונות נבחרו שלוש נשים נוספות. לאחר השיפור המדהים הזה ולאחר שאחת החברות מתה, יש באקדמיה היום ארבע נשים שהן קצת פחות מ-5% מכלל 81 חברי האקדמיה.

האקדמיה הלאומית למדעים, בית הלורדים של המדע הישראלי, אמנם אינה אמורה להיות גוף דמוקרטי המשקף באופן שווה את מגזרי האוכלוסייה השונים. חבריה הם כולם חוקרים שהגיעו לדרגת פרופסור מן המניין. הם אמורים להיות העילית של הקהילה המדעית, ולהיבחר לפי שיקולי מצוינות מחקרית. אולם אחוז הנשים שבה, כ-5%, מעורר תמיהה, בייחוד לנוכח העובדה שהנשים הן כיום כ-10% מהפרופסורים מן המניין. המצב חמור במיוחד בחטיבת מדעי הרוח והחברה של האקדמיה. רק אשה אחת נמצאת בחטיבה זו באקדמיה, בעוד שבאוניברסיטאות נשים הן כ-18% מהפרופסוריות מן המניין בתחום.

פרופ' יעקב זיו, נשיא האקדמיה, אכן רואה בייצוג הנמוך של נשים בעיה. בשנתיים האחרונות הוא הופיע פעמיים לפני חטיבת מדעי הרוח והחברה, ודיבר על חשיבות העניין. אבל כדי להשוות את שיעור הנשים באקדמיה הלאומית לזה שבאוניברסיטאות, די היה לבחור כמה פרופסוריות בודדות. בניגוד לתהליכים האטיים יותר המתרחשים באוניברסיטאות, האקדמיה בוחרת חברים חדשים כמעט בכל שנה, והיו לה הזדמנויות רבות לתקן את האפליה. בעשר השנים האחרונות מונו 47 חברי אקדמיה חדשים, רק שלוש מהן נשים (אחת מהן שימשה עד לחודש שעבר כראש חטיבת מדעי הטבע של האקדמיה). אם הקריטריון היחיד שקובע הוא מצוינות, כיצד לא הצליחו חברי האקדמיה למצוא יותר משלוש נשים ראויות?

תשובה אפשרית היא השיטה המסורתית של בחירת חברי האקדמיה באמצעות מנגנון של חבר-מביא-חבר. כל שלושה חברים יכולים להגיש מועמדות של חוקר. "זה גוף מקובע שמשמר את עצמו", אומרת פרופסורית בכירה. "הם כולם יגידו, 'כן כן, חשוב שנבחר נשים, אבל רק אחרי שנבחר את מוישה ואת יענקל ואת כל שאר החברים שלנו מהפלמ"ח'".

זיו אומר בתגובה ש"האקדמיה בוחרת חברים שהגיעו לשיא בשלותם המדעית ולפיכך משקפת מצב שהיה באוניברסיטאות לפני עשרים שנה. מאותה סיבה גם יש רוב לחברים מהאוניברסיטה העברית, למשל". בשנים האחרונות ייסדה האקדמיה ועדות חיפוש, הממליצות על מועמדים נוספים על השמות שהעלו חברי האקדמיה, והחלה לפנות לרקטורים באוניברסיטאות, בבקשה שיציעו מועמדים מטעם האוניברסיטה שלהם.

תקרת הזכוכית

בניגוד לדימוי הנאור של עולם המחקר והאקדמיה, מספרן הזעום של הנשים באקדמיה הלאומית למדעים הוא רק סימפטום למצב המדעניות בכלל. אף שהן רוב בקרב הסטודנטים, אשתקד רק 24 מכל מאה משרות אקדמיות באוניברסיטאות אוישו על ידי נשים. בפקולטות למדע המצב גרוע עוד יותר: במחלקות למתמטיקה ולמדעים פיסיקליים, מדעניות הן רק כ-8% מהסגל; בכמה מחלקות, כמו המחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית, אין אף מדענית אחת בסגל, ובמחלקות אחרות, כמו המחלקות למתמטיקה של אוניברסיטת תל אביב והטכניון, יש רק מדענית אחת. אפילו בפקולטות לביולוגיה, שם המצב הוא הטוב ביותר, מדעניות הן עדיין רק 20% מהסגל האקדמי, אחת מחמש.

"בפני מדעניות עומדים מכשולים רבים יותר", אומרת פרופ' חגית מסר-ירון, המדענית הראשית במשרד המדע. "זה מתחיל בהחלטה ללכת ללמוד בתחום שהחברה תופשת כמתאים יותר לגברים, ואחר כך בהטיה נגד נשים בהשגת מלגות יוקרתיות, בקידום האקדמי ובהשגת מחקרים לביצוע מחקרן".

כאשר בוחנים את הנתונים לעומק, מתברר כי "תקרת הזכוכית", שדרכה מצליחות לעבור רק נשים מעטות, ניצבת בין דרגת פרופסור חבר לדרגה הבכירה ביותר של פרופסור מן המניין. בשנה שעברה עבדו באוניברסיטאות 1,140 חוקרים בדרגת פרופסור חבר, שהיא הדרגה השנייה בחשיבותה. רק 243 מהם, 21%, היו נשים. בדרגה הגבוהה והיוקרתית ביותר שחבר סגל יכול להשיג, דרגת הפרופסור מן המניין, המצב גרוע בהרבה. רק כ-10% מכלל הפרופסורים מן המניין הם נשים, ומספרן מסתכם בכ-160. רובן, אגב, עוסקות בתחומים כמו מדעי הרוח והחברה, חינוך ומשפטים.

דרגת פרופסור מן המניין אינה רק כבוד גדול. היא גם מקנה לנושאיה גישה למוקדי הכוח, ונותנת בידיהם את כרטיס הכניסה לסנאט של האוניברסיטה, שבו מתקבלות כל ההחלטות האקדמיות החשובות. רק פרופסורים מן המניין יכולים להיבחר לתפקידים מרכזיים, כמו דיקאנים ורקטורים.

שיא האפליה של הטכניון

בשיא מחזיק הטכניון בחיפה - שם נמצא השיעור הנמוך ביותר של פרופסוריות מן המניין, כ-5% מכלל הפרופסורים בדרגה זו הן נשים. מדובר בעשר פרופסוריות מן המניין, לעומת 201 פרופסורים מן המניין. הטכניון נמצא גם במקום הראשון באחוז המדעניות הנמוך בקרב כלל חברי הסגל, שהן שם כ-13% (מעט אחריו נמצא מכון ויצמן עם כ-19%). ובטכניון נמצא האחוז הנמוך ביותר של חברות סגל במדעים הביולוגיים (12%). בתחום זה היו שם בשנה שעברה אפס פרופסוריות מן המניין.

דוברת הטכניון מסרה בתגובה, כי מטעמים שונים "נמנעו נשים במשך שנים רבות מלהשתלב בלימודים טכנולוגיים שנחשבו 'גבריים'. באוניברסיטאות הטכנולוגיות בעולם מספרן של חברות הסגל, בפרט בדרגה הגבוהה ביותר, נמוך בשיעור ניכר ממספר חברי הסגל. כך גם בפקולטות למדעים מדויקים באוניברסיטאות האחרות בארץ".

לפחות בכל הנוגע לאוניברסיטאות האחרות היא צודקת. במדעים הפיסיקליים, הכוללים פיסיקה, אסטרונומיה, מדעי כדור הארץ וכימיה, השיאנית בשיעור המדעניות הנמוך בקרב חברי הסגל היא האוניברסיטה העברית בירושלים. נשים הן שם רק כ-3% מהסגל, שהן ארבע נשים. "הדבר היחיד שאני יכול לומר להצדקתנו", אומר פרופ' יהושע קולודני, דיקאן הפקולטה למדעי הטבע בעברית, "זה שלפחות בשנים שאני זוכר, אם זה נעשה מתוך שוביניזם זה מתוך שוביניזם תת הכרתי. בשום מקום שאני יודע לא נעשתה אפליה מכוונת של נשים". לדבריו, בסבב הדיונים הנוכחי לקליטת חברי סגל חדשים במכון למדעי כדור הארץ, מבין שלושה מועמדים בעלי סיכויים טובים מאוד לקליטה, שתיים הן נשים. לדבריו, "כנראה שבמקום כלשהו בעבר חטאנו בעניין, וכנראה שגם בעבר היו לנו מועמדות טובות שפיספסנו".

הטיעון הנפוץ ביותר להסברת הקריירה המצליחה יותר של גברים הוא שנשים יולדות, ומקדישות זמן לטיפול בבית ובמשפחתן על חשבון טיפוח הקריירה האקדמית. "לנשים יש את הסיבות האישיות שלהן", אומרת פרופ' מרים כהן, דיקאן הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת בן גוריון, שאין בה אף פרופסורית אחת מן המניין במדעים הפיסיקליים. "אשה יכולה להגיע למקומות הבכירים, אין שום בעיה עם זה - אם רק רוצים", היא אומרת. "הנה, אני לדוגמה, וזה למרות שיש לי ארבעה ילדים ולמרות שאני עובדת חרוצה גם בבית".

"אם כל אחת יכולה להצליח, אז איפה הן? אם כל אחת יכולה להתקדם, איך זה שיש רק 10% שהגיעו לדרגה האקדמית הבכירה ביותר?", שואלת שירלי כהנוביץ, מהפורום ללימודי נשים באוניברסיטת תל אביב ומרכזת למשרד המדע את פעילותיו בנושא נשים. הבעיה היא חברתית, אומרת כהנוביץ. לפני נשים מוערמים קשיים כפולים מאלה העומדים לפני גברים. תחילה סטיגמות חברתיות מעכבות אותן מללכת ללמוד מקצועות מדעים "לא נשיים" כמו פיסיקה והנדסת חשמל; אחר כך עליהן להתמודד עם התפקידים שהחברה מטילה עליהן בבית, וגם באקדמיה הן סובלות מאפליה. היא מציינת כי לפי מחקרים שנעשו באירופה, "סטודנטיות ללימודי דוקטורט מביעות יותר אי שביעות רצון מהמנחה שלהן לעומת גברים. הן אומרות שלא היה לו מספיק זמן, שיותר קשה לתפוס אותו, הוא יותר מזלזל ופחות מעודד".

רוב המדענים והמדעניות מסכימים כי האפליה נגד נשים אינה מכוונת ואינה נעשית בזדון. אבל זאת בדיוק גם הבעיה, אומרת כהנוביץ, "יותר קשה להיאבק נגד האפליות האלה דווקא כי הן כל כך סמויות ומובנות במערכת". פרופ' ארזה רון, מהמכון לפיסיקה של מצב מעובה בטכניון, אומרת כי למדעניות-סופרסטאריות בדרך כלל אין בעיה להתקדם. "תמיד יש את אלה יוצאי הדופן, 20% העליונים והתחתונים, שלגביהם בדרך כלל בכלל אין שאלה", היא אומרת. "הבעיה היא עם הרוב, עם 60% שנמצאים באמצע. שם נמצאת האפליה".

כאשר מדובר בגברים, אומרת רון, "בדרך כלל ראיתי בוועדות יותר סלחנות. ההחלטה על קידום היא תמיד החלטה קבוצתית, וכשמדובר בגבר בינוני, או אפילו קצת מתחת לבינוני, הרבה פעמים נמצאים לו סניגורים שיילחמו לטובתו ויסחפו את האחרים. לנשים, שפחות נוטות לעשות לעצמן לובינג, ומראש הרשתות החברתיות שלהן במערכת הגברית נוטות להיות מצומצמות יותר; כמעט אף פעם אין מי שיילחם בשבילן".

כוח עבודה זול

לפי יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת), פרופ' נחמיה לבציון, המצב הולך להשתנות. המגמה, כפי שהוא רואה אותה, היא שכיום יש מעט מדעניות משום שבעבר היו פחות סטודנטיות למדעים. אבל המצב ילך וישתפר באופן טבעי, מאחר שיותר ויותר נשים פונות ללימודי מדע. השינוי, לדבריו, מתרחש באטיות "רק בגלל שמחזור התחלופה של הסגל האקדמי הוא אטי, עוברות בערך 30 שנה עד שתקן יתפנה".

הטענה "שהזמן יעשה את שלו, וככל שיהיו יותר מסיימות תואר שלישי כך יגדל ייצוגן בסגל והן יגיעו לעמדות בכירות יותר, פשוט אינה נכונה", אומרת מסר-ירון. כבר לפני 27 שנה, נשים היו כ-39% ממסיימי תואר הדוקטורט במדעים הביולוגיים, ובאופן עקבי, בכ-20 השנים האחרונות, נשים הן כמחצית ממסיימי התואר. מגמה דומה קיימת גם ברפואה, שם נשים הן כיום כ-70% ממסיימי התואר, "אך זה לא בא לידי ביטוי תואם בכמות חברות הסגל או בדירוגן", אומרת מסר-ירון. "אם אנחנו רוצים להגיע לשוויון עוד בימי חיינו, צריך להפסיק עם הטיעון הזה של 'תחכו, זה לאט לאט יסתדר'".

לבציון אומר שבכל זאת צריך להסתכל על הצד החיובי: הוא מצביע על נתונים שערך שלמה הרשקוביץ, סמנכ"ל ות"ת לתכנון ומידע, ולפיהם קצב הגידול השנתי הממוצע של גיוס נשים חדשות לסגל היה מעט גבוה מזה של הגברים, ומספר המשרות שמאיישות נשים כמעט הוכפל. אבל, למעשה, שינוי זה התרחש באטיות רבה ונפרש על פני כ-20 שנה, שבמהלכן בכל האוניברסיטאות בישראל היתוספו לכ-550 נשות הסגל עוד 490 נשים.

השיעור הגבוה ביותר של נשים בסגל הוא בדרגת "מרצה" (כ-44%), דרגה חסרת קביעות, "שרק אחוז קטן מהן יגיע לדרגת מרצה בכיר עם קביעות", אומרת פרופ' נינה תורן מבית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית, שכתבה ספר על מעמדן של מדעניות באוניברסיטאות הישראליות. "מבחינת המוסדות האקדמיים, חברי סגל אלה, נשים וגברים, מהווים כוח עבודה זול ללא זכויות רבות, שניתן לפטר אותו בקלות", היא אומרת.

תורן ניתחה את התפלגות חברי וחברות הסגל בדרגות השונות על פי מינם, ומצאה כי לפני 18 שנים כ-27% מחברי הסגל הגברים כיהנו כפרופסורים מן המניין. אשתקד הגיע שיעור הפרופסורים מן המניין ל-40% מהגברים. שיעור חברות הסגל בדרגת פרופסור מן המניין השתנה בתקופה זו מ-10% ל-14%, שינוי אטי בהרבה.

הטיעון הרווח בוות"ת, ולפיו "נשים פשוט צריכות לחכות" עד שיתפנו תקנים, אינו תקף בנוגע לקידום בין דרגה לדרגה: מספר חברי הסגל החדשים שהאוניברסיטאות רשאיות לגייס אמנם מוגבל לתקנים שהקצתה ות"ת. אבל מרגע שאדם קיבל תקן באוניברסיטה, ונהיה חבר סגל, אין כל הגבלה על קצב קידומו. אין כל מכסות בנוגע למספר הפרופסורים שהאוניברסיטה רשאית למנות.

מחקר שהזמינה רחל אלתרמן, פרופסורית מן המניין בפקולטה לאדריכלות ותכנון ערים בטכניון, מלמד כי נשים בטכניון מקודמות מדרגה לדרגה בקצב אטי יותר. המחקר אמנם נעשה בטכניון, אבל לדבריה ולדברי אחרים, סביר שגם באוניברסיטאות האחרות קיימת מגמה דומה.

המחקר של אלתרמן גם שולל את ההנחה שהסיבה העיקרית לאפליית הנשים היא הלידות. מתברר שדווקא במעבר בין שתי הדרגות התחתונות, מדרגת "המרצה" לדרגת ה"מרצה בכיר", הפער בין שני המינים קטן יחסית (כ-1.6 שנים). זו התקופה שבה רוב הנשים עסוקות בגידול ילדים קטנים. דווקא בדרגות הגבוהות, של מעבר בין פרופסור חבר לפרופסור מן המניין, קיים פער גדול יותר של 6.4 שנים. "כיצד ייתכן", מקשה אלתרמן, "שדווקא כשיש לה ילדים, היא הצליחה ועברה את המשוכה של קבלת הקביעות, ואחר כך לא?"

מסלול קידום גברי

אחת הבעיות המגבילות את הקריירה האקדמית של נשים, אומרת אלתרמן, היא שהמסלול האקדמי מאופיין בלוח זמנים תבניתי, קשיח וללא הפסקות ביניים, שעוצב לפי המסלול האופייני לגברים. על פי הלוח הזה, לאחר סיום מהיר הדוקטורט, יש לצאת מיד לפוסט-דוקטורט שהוא המשך, עצמאי יותר, של ההתנסות המחקרית באוניברסיטה יוקרתית, עדיף בחו"ל, ולסיימו בתוך שנה עד שלוש שנים. הפסקות במסלול הקפדני הזה, אומרת אלתרמן, נתפשות כעדות לחוסר רצינות וחוסר מחויבות של המדען. בייחוד כאשר מדובר בהפסקה לצורך גידול ילדים ופחות כאשר מדובר בהפסקה לצורך עבודה בתעשייה.

"גילן המבוגר יותר בממוצע של מדעניות פועל לרעתן", אומרת אלתרמן, "גיל הוא אחת הדעות הקדומות העקשניות ביותר שנשארו במערכת". לא חסרים מדענים שתרמו למדע פריצות דרך חשובות אפילו לאחר גיל 50. אבל מדענים, בעיקר במתמטיקה ובפיסיקה, נוטים לציין כעובדה מוכחת כי "מי שעד גיל 40 לא עשה את פריצת הדרך שלו, כבר לא יעשה אותה בכלל". אלתרמן, שהיא גם מומחית במשפטים, מגדירה זאת אפליה על פי גיל. "חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה קובע איסור על אפליה על פי גיל בדיוק כמו איסור אפליה על פי מין", היא אומרת.

הפרוטוקולים של קרנות המחקר

המימון למחקרים בישראל מגיע כמעט כולו מקרנות מחקר. השאלה: האם אפליה קיימת גם בקרנות אלו? היא אחת השאלות המשפיעות ביותר על יכולתן של נשים לעסוק במחקר ולהתקדם באקדמיה. הקרנות בוחרות לכאורה את הטובות ביותר מבין הצעות מחקר שמגישים מדענים. בקרנות הגדולות, התהליך נעשה על ידי מנגנון המכונה "סקירת עמיתים", שבו כמה מדענים, המשמשים כשופטים, בוחנים את ההצעות ומעניקים להן דירוג. לאחר מכן, צוותים של הקרן מחליטים אילו הצעות יקבלו מימון וכמה להעניק לכל הצעת מחקר. לכאורה אין אפשרות להפלות בקרנות בין מדענים למדעניות. השופטים המדרגים לרוב לא מישראל וכמה מהשמות הישראליים לא מלמדים על מינו של מגיש הבקשה. אך גם כך, דרישות הפתיחה עוצבו על פי מסלול המותאם לגברים, דבר שמקנה להם יתרון בתנאי הפתיחה.

כל הדיונים בהצעות נשמרים בסוד, כולל שמות האנשים המשמשים בצוותי הקרן. כל הקרנות אומרות שהקריטריון היחיד בבחירת המחקר הוא מצוינות. שתי חוקרות משוודיה הסתייעו בחוק השוודי המאפשר לעיין בפרוטוקולים של הוועדות, ובדקו את העניין. מחקרן התפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי "NATURE". החוקרות מצאו שנשים קיבלו ציונים דומים לאלה של הגברים בקריטריונים המקצועיים כמו איכות המחקר והתרומה האפשרית שלו לתחום. אבל בקריטריון אחד, שמוגדר "יכולת" או "קומפטנטיות", קריטריון מעורפל שמותיר הרבה מרחב לשיקול דעת, ציוניהן היו נמוכים יותר. "הקריטריון המעורפל הזה, שמשאיר הרבה מקום לשיקול דעת סובייקטיווי, הוא זה שהכשיל נשים", אומרת מסר-ירון.

הקרנות בישראל, כמה בלתי מפתיע, אינן ששות להעביר נתונים מסודרים שאפשר להבין מהן האם קיימת אפליה. קרן אחת שכן העבירה נתונים היא הקרן הדו-לאומית ארה"ב-ישראל, ואלה התייחסו לשנת הלימודים 1999-1998. בתחום מדעי הטבע והסביבה, נשים היו 4.5% מהזוכים (למעשה מדובר באשה אחת), וזאת אף שהן היו כ-9% ממגישי הבקשות. בביולוגיה, נשים היו כ-10% מהזוכים, אף שהיו כ-15% ממגישי הבקשות.

גם אם הקרנות היו מוסרות נתונים, הם לא בהכרח היו מלמדים על תנאי הסיוע שבהם מובנית היטב האפליה. ברוב הקרנות נדרשים החוקרים כתנאי בסיסי להגיש רשימת מחקרים מהשנים האחרונות. לנשים העושות הפסקה במחקר, אם בשל לידה ואם מסיבות אישיות אחרות, יש מעט מחקרים משנים אחרונות. כאן הן נכנסות למעגל סגור נוסח מלכוד 22: כדי לעשות מחקר הן זקוקות לכסף, אולם כדי לקבל כסף, עליהן לעשות מחקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#