בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האגודה לזכויות האדם יוצאת מהקונסנסוס

מאז תחילת האינתיפאדה שרויים ארגוני זכויות האדם בישראל במבוכה גוברת. בחלק מהארגונים מתנהלים דיונים סוערים, בשאלה אם צריך להילחם על זכויות האדם של הפלשתינאים למרות הפיגועים. האגודה לזכויות האזרח, שזכתה עד היום לתמיכה ציבורית רחבה, עומדת במרכזה של מתקפה קשה במיוחד

תגובות

לפני כשלושה שבועות, ביום השואה, ביקשה קבוצה של פעילי זכויות אדם, ערבים אזרחי ישראל, להכריז על דקה דומייה לזכר השאהידים הפלשתינאים שנספו באינתיפאדה. הבקשה הועלתה במסגרת שיח בין פעילים ותיקים למען זכויות אדם, יהודים וערבים, שהתקיים בשוליו של כנס על חינוך לדמוקרטיה, שנערך בנצרת. את הבקשה הצדיקו בכך שהשאהידים הם קורבנות של "המצב", כשם שנפגעי פעולות טרור הם קורבנות. הפעילים הערבים גם ביקשו לנסח עם עמיתיהם היהודים הצהרה משותפת, שלפיה הקבוצה מתנגדת להגדרת ישראל כמדינה יהודית ותומכת בהגדרתה כמדינת כל אזרחיה.

"אני קפצתי ואמרתי שאני רוצה מדינה בעלת צביון יהודי, שבה יהיו זכויות שוות לאזרחים הערבים, ומיד הותקפתי. אמרו שבכל יהודי מסתתר לאומן, ועוד דברים ברוח דומה. גם סירבנו להצעה לעמוד דום לזכר השאהידים. אמרתי שמבחינתי השאהידים לא מוגנים על ידי שום זכות אדם", מספר עורך הדין יובל אלבשן, מי שהקים את חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן ועומד בראשה זה יותר משנתיים.

התקרית מאירה תהום שנפערה בקהילת זכויות האדם בצלה של האינתיפאדה בכלל, ושל לחימת צה"ל בשטחים בפרט. מאז החלה האינתיפאדה שרויה קהילה זו במבוכה גוברת. בחלק מהארגונים מתנהלים בחודשים האחרונים דיונים סוערים על המשך דרכם לנוכח הקונפליקט הרגשי והמוסרי שאליו נקלעו בגלל פיגועי הטרור. ארגונים הנחשבים חברתיים במהותם, שנטלו בעבר חלק פעיל בדיונים על זכויות אדם של הפלשתינאים, מעדיפים להתרכז בדאגה לאוכלוסיות המוחלשות בישראל, וקולם בעניינים אחרים נדם.

הגינוי של רובינשטיין

שיאו של השבר הוא במתקפה חסרת התקדים שמתנהלת בשבועות האחרונים על פעילותה של האגודה לזכויות האזרח, מי שנחשבה עד כה לגוף ממסדי, שגם אם אינו נטוע בלב הקונסנסוס זוכה למידה נרחבת של תמיכה והערכה בציבור. היו אמנם ניסיונות לא מעטים לעשות דה-לגיטימציה לפעילות האגודה - הזכור ביותר הוא הצהרתו של ראש הממשלה יצחק רבין, שכינה אותה "האגודה לזכויות החמאס", כאשר עתרה לפני עשור נגד החלטתו לגרש ללבנון מאות פעילי חמאס. אולם ראשי האגודה, ובהם היועץ המשפטי דן יקיר שסוגר בקרוב 20 שנות פעילות בה, אינם זוכרים "עליהום" כמו זה הנוכחי, המטריד אותם במיוחד משום שחלק נכבד ממנו מקורו במערכת המשפט, שאימצה את האגודה לחיקה בעיקר בשנים האחרונות.

במיוחד מצביעים באגודה על הגינוי של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין. בהרצאה שנשא לפני כשבועיים באוניברסיטת בר אילן, אמר רובינשטיין שאינו מבין מדוע "נטענו נגד צה"ל במהלך הלחימה הנוכחית טענות בענייני הריסת בתים, גירוש, גופות, מזון ופינוי פצועים, והאגודה לזכויות האזרח, גוף ישראלי - אוי לאותה בושה - קראה למבצע באופן מחפיר 'מבצע חיסול זכויות האדם'".

מאז כניסת צה"ל לשטחי A לפני ארבעה שבועות הגישה האגודה ארבע עתירות לבג"ץ, בשיתוף עם ארגונים אחרים כמו "עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות אדם של המיעוט הערבי בישראל. שלוש נדחו - בקשה להורות לצה"ל שלא לפגוע באוכלוסייה אזרחית בג'נין ובמקומות אחרים שבהם הוא פועל, בקשה שצה"ל יימנע מהריסת בתים בלא התראה ובלא מתן זכות ליושביהם לערער או לפנות את הבתים, ובקשה לבטל צו מעצרים המאפשר לצה"ל להחזיק עצורים פלשתינאים במשך 18 יום בלא גישה לעורך דין או שימוע. הטיעון העיקרי של השופטים היה כי בית המשפט אינו מוסמך להתערב בפעילות של צה"ל בזמן לחימה, כל זמן שהוא משתדל, על פי הצהרתו, למנוע פגיעה באזרחים. בעתירה רביעית, שנושאה תנאי המעצר של הפלשתינאים במחנה עופר שליד ביתוניה, טרם התקבלה פסיקה.

"ידענו שהסיכויים שחלק מהעתירות יתקבלו קלושים, אבל הקריטריון למדידת הצלחתן אינו בהכרח אם הן התקבלו. יש בהן גם מעין שוט על הרשויות, כדי שינהגו ביתר זהירות, ובכך ייתכן שעצם הגשת העתירות תמנע עוולות", אומרת ד"ר נעמה כרמי, יושבת ראש האגודה.

"בעצם הגשת העתירות על ידי הארגונים הרדיקליים אין שום דבר מפתיע או ראוי לגינוי", אומר יואב דותן, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שמתמחה בפעילות של בג"ץ. "ואולם אכזבה נכונה למי שציפה שהאגודה תפגין ניסיון כלשהו לבדל עצמה מקואליציה זו על ידי יתר זהירות בבחינה יסודית של העובדות, או על ידי צמצום מספר הפניות לבג"ץ והתמקדות במקרים הקריטיים". האגודה, הוסיף דותן במאמר שכתב ב"הארץ", אף הצליחה להסתבך "בקטטות מילוליות לא רק עם בכירי משרד המשפטים אלא גם עם שופטי בית המשפט העליון".

"הסיכוי שהעתירות יתקבלו לא היה קיים, לא שהוא היה קלוש, והאגודה השתתפה למעשה במלחמת תעמולה נגד המדינה. העתירות לא היו חכמות - הן קיעקעו את אמינות בית המשפט העליון, שהוא צלע מרכזי בקידום זכויות האדם, וגררו למחלוקת ציבורית, שגם היא פוגעת בפעילות למען זכויות אדם", אומר אלבשן מהמכללה האקדמית למשפטים. "כשהקמנו את החטיבה רצינו להזיז את נושא זכויות האדם מהשמאל, ממרצ, שניכסה את התחום הזה, צפונה אל הקונסנסוס. העובדה שזכויות אדם מזוהים עם השמאל פוגעת בסיכוי לקדם אותן". הוא חיפש קהלים חדשים כדי להביא להם את מסר זכויות האדם האוניוורסליות. בין השאר יצאו הוא וחבריו להתנחלויות, הרצו לפני ראשי מועצת יש"ע ונשות ארגון "אמונה" של המפד"ל. את שיא הפעילות הוא רואה בשבוע זכויות האדם שצוין בדצמבר, אז הגיעו למכללה שרת החינוך לימור לבנת, ח"כ יובל שטייניץ ופוליטיקאים נוספים מהימין.

שקר הסימטריה

היסטורית, אומר אלבשן, דמויות בולטות בימין מזאב ז'בוטינסקי, דרך מנחם בגין ועד ח"כ דן מרידור, בלטו מאוד בהגנתם על זכויות אדם ובקידומן. הנשיא הראשון של האגודה, הנס קלינגהופר, אף היה חבר כנסת מטעם הימין והשני, השופט שמעון אגרנט, כלל לא היה דמות פוליטית. התהליך של רתימת הימין לפעילות זו, שבו החל אלבשן לפני כשנה, נקטע על ידי אירועי השבועות האחרונים. "שפת זכויות האדם צריכה להיות שגורה בפי כל", הוא אומר. "נכון ששליטה בעם זר מנוגדת לזכויות אדם, אבל גם בתמיכה בקפיטליזם, כמו זו של תנועת שינוי, יש סתירה לזכויות אדם, במיוחד לזכויות החברתיות".

כרמי אינה מסכימה. יש להפריד בין משנה חברתית, הנשענת על עקרונות של צדק חברתי, לבין עקרונות של זכויות אדם, היא אומרת. "המדינה חייבת לדאוג לי לדיור, היא לא חייבת לדאוג לי לווילה", היא אומרת. אבל המדינה חייבת להגן על שלמות גופם ובריאותם של אזרחיה ושל אלה הנמצאים תחת שלטונה, וזאת היא עושה באופן חלקי בלבד". על פי ראייתה של האגודה, ארגון זכויות אדם ישראלי פועל מול השלטונות: אם הם מגינים על האזרחים שלהם כשם שהממשלה אכן עושה, אין כל סיבה להתערבות למענם; אילו היו כושלים בתפקידם, האגודה היתה מוקיעה אותם. זאת בתשובה לטענות שמשמיעים מבקרים על כך שהאגודה וארגונים אחרים אינם לוחמים למען זכויותיהם של נפגעי טרור ישראלים אלא רק למען אלה של הפלשתינאים.

"מציגים אותנו כמי שלוחמים נגד המדינה. אבל הפעילות שלנו נובעת דווקא מדאגה עמוקה לדמותה של המדינה. הדמות המוסרית שלנו כמדינה נמדדת על פי מה שאנחנו עושים לאחרים ולא על פי מה שהם עושים לנו", אומרת כרמי. "ישנה מעין גישה שאומרת שזכויות אדם זה הכל טוב ויפה, אבל עד כאן, רק כל עוד לא מדובר במי שבא לפגוע בנו. המפתח טמון במושג אוניוורסליות - זכויות מגיעות לכל אדם, בלא קשר להשתייכותו הקבוצתית".

בין שאר הביקורת המוטחת באגודה, נטען כי היא הקצינה את עמדותיה לטובת הפלשתינאים וחרגה מהמדיניות השקולה שהציבה אותה בשדרה המרכזית של שיח זכויות האדם. "האגודה לא איבדה מהזהירות שלה, משיקול הדעת הקר. כל עתירה, כל הודעה, נבחנת בשבע עיניים. אין כל שינוי בקריטריונים שלנו", מגיבה כרמי.

ד"ר רוחמה מרטון, נשיאת עמותת "רופאים למען זכויות אדם", מסכימה שהאגודה ממשיכה לצעוד במרכז. "המדינה היא זו שהלכה ימינה", היא מוסיפה. החיפוש התמידי אחר סימטריה - אם תומכים בזכויות פלשתינאים צריך גם לתמוך בזכויות ישראלים לחיות בשלום; אם מוקיעים את צה"ל על רמיסת זכויות בשטחים צריך גם להוקיע טרור פלשתיני - נראה בעיני מרטון ניסיון לטשטש את המציאות. "זה מופרך לחלוטין. אני לא ששה לפיגועים, אבל אין ולא יכולה להיות שום סימטריה בין כובש לנכבש".

לכידות גוברת

גישה זו משותפת למרבית ארגוני הזכויות היהודיים והערביים, שהלכידות ביניהם גוברת בשבועות האחרונים ככל שמתחזקת המתקפה על פעילותם. "אם האגודה לא היתה מצטרפת לעתירות היו ארגוני זכויות האדם מבקרים אותה על כך שהיא נכנעת לקונסנסוס, שנותן לגיטימציה לפגיעה בזכויות אדם", אומר עורך הדין חסן ג'בארין מעדאלה. "אנחנו נפעל כדי שקהילת זכויות האדם הבינלאומית תעמוד לצד הארגונים המותקפים על ידי הרוב הלאומי בישראל".

בתפישה של זכויות אדם, הוא אומר, "קול המיעוט הוא הקול החשוב ביותר כי בהיותו פגיע מתאפשר לו לראות מה שהרוב לא רואה ולהיות ביקורתי כלפיו". זו גם הסיבה לכך שעדאלה הרחיב את המנדט שלו כדי להגן לא רק על המיעוט הערבי בישראל, אלא גם על הפלשתינאים, שהארגונים שלהם נפגעו קשות בזמן הלחימה, אומר ג'בארין. לאלה המאשימים כי עדאלה וארגונים אחרים של ערבים בישראל נוהגים על פי מוסר כפול, עונה ג'בארין כי "מעצם הטענה או השאלה 'האם אנחנו מוקיעים טרור' משתמע שיש לנו בעיה מוסרית. הערכים שלנו הם קודם כל מוסריים".

אבל העמדה הזאת אינה מצליחה לרכוש לה אמינות מחוץ לפעילים המזוהים עם מה שנחשב לשמאל הפוליטי. "אין נכונות לשמוע גוונים אחרים. ישנה מעין מונוליתיות, אטימות. גם קשה מאוד להגיע לדעת הקהל משום שהתקשורת מגויסת", אומרת דורית קרלין, סגנית מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, שמממנת רבים מארגוני זכויות האדם, לרבות האגודה ועדאלה. ערב פסח, מספרת קרלין, כינסה הקרן התייעצות חירום עם ארגוני הזכויות כדי לאמוד את צורכיהם נוכח העומס הגדל של הגנה על זכויות הערבים בישראל והשטחים. הוקמה קרן סיוע חירום של 100 אלף דולר וקרלין מקווה שאפשר יהיה להוסיף לה כסף. עם זאת, היא מודה שבקרב יהדות צפון אמריקה, שהם התורמים העיקריים לקרן החדשה לישראל, "בהחלט שואלים שאלות" על פעילות ארגוני זכויות האדם שלהם מופנות התרומות. "גם הם מרגישים שמדובר עכשיו במלחמת הישרדות של ישראל, אבל זו דווקא הזדמנות לדבר על התפקיד המוסרי של היהודים, שתמיד הגנו על זכויות אדם ומיעוטים", היא אומרת.

"בשעת משבר אנשים לא רוצים לשמוע ביקורת על זה שאנחנו לא הכי טובים ולא הכי מוסריים. זה מצטרף לתחושה שכל העולם נגדנו ואז התגובה הראשונה היא שצריך קודם כל להגן על המדינה", אומר פרופ' דוד קרצמר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מומחה לזכויות אדם וחבר בוועדת האו"ם לזכויות אדם. "אבל חשיבותה של פעילות למען זכויות אדם היא דווקא בתקופת משבר כמו זו שאנחנו נמצאים בה. כעבור זמן אותם אנשים שמתגוננים עכשיו יסתכלו אחורה ויגידו לעצמם שהם לא מבינים איך הם עשו את מה שעשו. כך זה היה בתחילת מלחמת לבנון, שכל אחד שהפגין נגדה נחשב בוגד ורק אחר כך אנשים הבינו כמה הם טעו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו