בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנקודת מבטו של גנרל

תגובות

קולין פאואל ישב באולם התדריכים של פיקוד הצפון, לפני שבועיים, ועיניו נעוצות בצגי הווידיאו. מארחו, האלוף גבי אשכנזי, לא נדרש להסברים רבים. מטוס זעיר ללא טייס, שצילם את אזור הר דב, הראה לפאואל בשידור ישיר נפילות של פגזי חיזבאללה. פאואל התרשם עמוקות. "במו עיני ראיתי", חזר ואמר אחר כך בשיחותיו בלבנון ובסוריה, כאילו היה ממש בשטח.

אזהרותיו לבשאר אסד, לבל יעז להניח לחיזבאללה להצית את הזירה הצפונית, הביאו לפאואל הישג יחיד, גם הוא מתכלה במהירות, בסיורו באזור. כמו במתכונת שליטתן של ממשלות בנשק גרעיני - תחילה ההוראה יורדת מהדרג העליון למפעילים, ואחר כך היא שבה למעלה, לבקרה - כך גם בהתקפות חיזבאללה בלבנון: בערוץ האיראני מונחתות הוראות, בערוץ הסורי מופעלת בקרה. לאיראנים הדק, לסורים נצרה, ועד בואו של פאואל מפיקוד הצפון לא נלחץ אסד לנצור את חיזבאללה.

פאואל לא נלקח למעבה האדמה בארמון הפיקוד התת-קרקעי שחפר בצפון האלוף יקותיאל אדם לפני 20 שנה ויותר, בהיותו סגנו של הרמטכ"ל רפאל איתן. במלחמת יום הכיפורים היה איתן מפקד אוגדה בגולן, ואדם - לשעבר מח"ט גולני וראש מטה הפיקוד, שהושאל למוסד - הוזעק לסייע לאלוף הפיקוד. לאחר חתימת השלום עם מצרים נבעתו שניהם למחשבה על משמעות המלחמה הבאה, נגד צבא סוריה, שב-1973 פגע ברקטות בבסיס חיל האוויר רמת דוד ובמגדל העמק הסמוכה; הפגזה של צפת, הר כנען ויישובים קרובים צפויה אם כן בכל מלחמה. ביוזמת אדם הוכן לאלוף פיקוד הצפון ולמטהו מבצר מחתרתי, עמיד בפני כל מהלומה משוערת. עוזרו של אדם במטכ"ל, האלוף אורי שמחוני, שותפו לחוויות גולני ולמצוקת יום הכיפורים בצפון, אמר לו על דרך ההגזמה, ששם, במפקדה הממוגנת כל כך, עוד יותר מזאת שבתל אביב, יוכלו גם לשרוד בהתקפה גרעינית על ישראל. ייתכן, השיב אדם, אבל אם הכל בחוץ יושמד, מה יהיה הטעם בהישרדות של יחידים.

בהיותו מזכיר צבאי לשר ההגנה, יועץ לביטחון לאומי ויו"ר המטות המשולבים בפנטגון, תירגל פאואל פרישת חירום למוצבי הפיקוד החלופיים שמחוץ לוואשינגטון, בהרי וירג'יניה וקולורדו. מארחיו הישראלים ויתרו הפעם על ההזדמנות להציג לו מהדורה מקומית, והוא הסתפק בהדגמת היבוא של פלאי הטכנולוגיה לצה"ל. באופן נדיר למדי, מסייעת לישראל גם בקיאותו של שר החוץ האמריקאי בענייני צבא. פאואל, חסיד הפעלת "עוצמה אדירה" נגד כל אויב, מבין היטב איך ומדוע פעל צה"ל בשטחים בחודש האחרון.

הרבה לפני מחנה הפליטים בג'נין והאשמת השווא שהוטחה בישראל כאילו היא אחראית לטבח שם למד פאואל על בשרו, כמה מסוכן להיות אפילו בשולי פרשה כזאת. במלחמת וייטנאם הוקפץ רב-סרן פאואל, סגן מפקד גדוד, לתפקיד נכסף, בתקן סגן-אלוף, של קצין אג"ם אוגדתי. לימים סיפר, שהקפצה זו הקנתה לו יתרון על אלפי קצינים אלמונים בדרגתו. אלא שאחת ממחלקות האוגדה, בפיקודו של סגן ויליאם קלי, רצחה מאות ילדים, נשים וגברים בטבח מאי לאי. זה אירע לפני בואו של פאואל לאוגדה, אך בעת שנחקר הטבח היה הוא, קצין אג"ם, אחראי ליומן המבצעים של האוגדה ותושאל על הרישומים ביומן. אף שפאואל לא היה מעורב בטבח, או בטיוחו, חש צורך להקדיש שלושה-ארבעה עמודים בתולדות חייו להצטדק על כך.

להצטדק, אך לא להתנצל. פאואל הסביר, שהצבא האמריקאי, שנזקק לפתע פתאום לפיקוד זוטר בהמוניו, הנמיך יתר על המידה את רף ההסמכה לקצונה ולמפקדים-שאינם-קצינים. כך הכתימו את כבוד הצבא קצינים כקלי ומפקד הפלוגה שלו ארנסט מדינה, עם רבי-טוראים וסמלים אטומי חושים ובהמיים; אבל בזוועות אשם גם הקושי להבחין בין חף מפשע לאויב. "זכור לי מונח שהיה שגור בפינו בשדה, military age male) MAM, גבר בגיל צבא)", כתב פאואל בזיכרונותיו. "כאשר איתרנו ממסוק כפרי בפיג'מה שחורה שעורר חשד קל שבקלים, MAM אפשרי, הטייס חג מעליו וירה צרור לפניו. אם הוא זז, התזוזה נחשבה לראיה לכוונה עוינת, והצרור הבא נשלח היישר אליו. ברוטאלי? אולי, אבל מג"ד מוכשר שהכרתי בשירות משותף בגרמניה, סגן-אלוף וולטר פריצ'רד, נהרג מצליפת אויב בעת תצפית על MAMs ממסוק. פריצ'רד היה רק אחד מרבים. אופי הקרב - אם לא תשכים להורגו יבוא להורגך - מקהה את ההבחנה האנינה בין טוב לרע".

כשפאואל שומע מאריאל שרון תלונות על הרכב ועדת הבדיקה של האו"ם לאירועי ג'נין, הוא מיטיב להבין את ההתמרמרות. האזרחים שולחים את החיילים להילחם בנסיבות ובמגבלות קשות מנשוא, ואחר כך רוחצים בניקיון כפיהם, לובשים כסיות לבנות, ממנים את עצמם לחוקרים ויוצאים לפשפש ברקב שבינות להריסות. כך בחקירות פנימיות, ובחומרה יתרה כנגזרת של יחסים בינלאומיים. בזמן שהגנרל פאואל מטיף להנחית על האויב אבחה קטלנית, אותה עוצמה אדירה, משרד החוץ של פאואל מסתייג מ"כוח מופרז"; ואת הסתירה הזאת אי אפשר ליישב.

לכן הצטערו בצה"ל על שהגנרל בדימוס אנתוני זיני ערק לביתו, ושמחו כשהתברר שמזכ"ל האו"ם קופי אנאן מינה ליועץ ועדת הבדיקה, ובעקבות לחץ נוסף לחבר מלא בה, את הגנרל בדימוס ויליאם נאש. עוד לפני שטרחו לברר מיהו בדיוק ברנש זה התברכו בשתי עובדות מרכזיות: הוא גנרל והוא אמריקאי.

ההסתבכות בג'נין היתה נחסכת בתכנון אחר, שהוצע - לא כחוכמה שלאחר מעשה - בדיונים פנימיים. אחת החלופות היתה הפגנה מהדהדת, אך לא בהכרח קטלנית, של כוח אווירי ומשוריין, שישבור את נחישותם של הפלשתינאים בלא צורך בלחימה מבית לבית. היה ברור (וגם זאת מראש ולא בדיעבד), שההחלטה לאסור על כניסת מצלמות, בעוד הקרב מתמשך ומייצר שמועות הנהפכות לעובדות בתעמולה נגד ישראל, עשתה הצלחה צבאית לתבוסה מדינית. היחסים הבעייתיים בין משרדי ראש הממשלה, הביטחון והחוץ מבטיחים עדיפות לבקרת נזקים, לא תמיד יעילה, על פני מניעת הנזקים.

לאחר פרישתו לגמלאות, לפני ארבע שנים, חלק נאש עם תלמידים באוניברסיטת הרווארד את לקחיו על יחסי הצבא והתקשורת. בג'נין, אילו הוא מפקד האוגדה ולא מי שחוקר את התפקוד שלה, היה מפעיל כוח רב יותר, אולי גם תותחים. נאש היה מפקד חטיבה בחזית עיראק במלחמת 1991 והמאמן הראשי של המשמר הלאומי בסעודיה; אחר כך כתב בעדינות, כי התוודע ליתרונות ולמגבלות של מארחיו. לקראת בואו לצפון-מזרח בוסניה, כמפקד אוגדה משוריינת של הצבא האמריקאי ובה בעת גם רב-לאומית, התמוגג מ"הארטילריה, שעודנה מלכת הקרב", גם אם נוספו לה בעלי ברית חדשים, כגון סיוע האש ממסוקי קרב וממטוסים. משימתו היתה אכיפת שלום בין העדות העוינות, החמושות, בשטחי המריבה שבאחריותו. לשם כך הצטייד בהוראות פתיחה באש שהדגישו את אבטחת הכוח שלו, לבל יופקר. חייליו, התגאה, מאומנים וממושמעים, לא יתגרו במקומיים אך גם לא יבליגו אם יותקפו. כמו פאואל, השתכנע נאש בעיקר ממראה עיניים. "אנחנו לא מתווכחים", אמר נאש, בדברו על טענות הצדדים המסוכסכים. "אנחנו מראים להם תמונות, והם מזיזים את הטנקים". פאואל, בדרכו האווירית מירושלים לצפון, ראה את סבך הבעיות בין טול כרם וקלקיליה לכפר סבא ונתניה; הוא גם חג בשמי מחנה הפליטים ג'נין.

מלווהו בסיור, סגן הרמטכ"ל (עד מחרתיים) והרמט"כל המיועד משה (בוגי) יעלון, נזעק לחזור לג'נין לאחר ימים מעטים, ברגע שהסתיימו אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל. האלוף יעלון יצא מבית העלמין בקרית שאול מלווה באורחים אמריקאים, אזרחים בעלי השפעה בוואשינגטון, לשמע דיווח מלשכת שר הביטחון: הפלשתינאים טוענים, כי 5,000 מתושבי המחנה נעדרים וכי שיירות סיוע ורפואה נבלמות בדרכן להושיע את המסכנים. יעלון גילה מצב שונה לחלוטין. אורחיו התרשמו ממאמצי מפקד התיאום והקישור, סגן-אלוף במינהל האזרחי, ומאלה של מפקד חטיבת המילואים, דידי ידידיה. צה"ל פינה גופות, רבות מהן ממולכדות, וניצח על חיבור המים והחשמל; מנהל בית החולים הודה באוזני ישראלים, בניגוד להכחשותיו בתקשורת, שטיפל ב-70 פצועים. כשהועברה ג'נין לידי הפלשתינאים, הוקפאה הפעילות, בהוראת יאסר ערפאת, כדי להנציח את ההרס. תיעוד ג'נין חשוב לפלשתינאים, במוצהר, יותר משיכוך הסבל. בצה"ל מעריכים, שערפאת רואה בוועדת החקירה מנוף אפשרי לביטול ההישגים הצבאיים - במהות ובהרתעה - של "חומת מגן".

במאמרים ובהרצאות על העימות עם הפלשתינאים מדגיש יעלון, כי המאבק אינו על שטח, אלא על "מרחב תודעתי". בכך הוא מתכוון גם לסיפורי המעשה הממריצים את שתי החברות, הישראלית והפלשתינית - יותר משני סיפורים, כי החברה הישראלית חלוקה בתוכה על פרשנות העלילה ההולכת ונגללת מאז אוסלו. לפי ניתוח זה, בקרב העיקרי, על ההכשר העולמי, מבקש ערפאת לעשות את "ג'נין" למושג מכונן בהזדעקותה של הקהילה הבינלאומית לחלץ את הפלשתינאים מציפורני הישראלים, להוקיע את הכובשים האכזריים ולגונן על הקורבנות בכוחות זרים. הסיפור הפלשתיני, "השקר הגדול" לפי מיטב המידע המודיעיני וההתרשמות בשטח, יתקבל כתיאור בסיסי של האמת, הסיפור הישראלי יידחה כגרסת הפושעים. גריעת ההכשר מישראל והעברתו לפלשתינאים יקנו לערפאת ניצחון.

בשנה הקודמת, מבחירת שרון לראשות הממשלה ועד ל"חומת מגן", התנגח צה"ל, שאיפיין את ערפאת כראש ישות טרור המתנגד להסכם שיביא סוף לסכסוך, עם פרס הממשיך לראות בו שותף לשלום. עכשיו המחלוקת חריפה עוד יותר, על האבחנה כמו על הטיפול המתבקש ממנה: מי אחראי להסתבכות בג'נין ובניו יורק, איך יוצאים ממנה (במאבק בוועדה, או בשיתוף פעולה עם אנשיה), מה עושים בערפאת. בהיבטים מסוימים, המחלוקת חוצה מסגרות: השב"כ מוכן לחדש את התיאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות, הנגועים בטרור, ואילו המטכ"ל מתנגד לאחיזת עיניים זו ומציע להחזיר את שטחי הרשות, למעשה אם לא להלכה, לאחריות ביטחונית ישראלית. הרשות תמשיך לנהל את העניינים האזרחיים, אם לא תמונה לה - כהצעת גורמים באירופה - "ועדה קרואה"; בפועל, יימחק ההבדל שבין שטחי A לשטחי B. יותר ויותר שומעים ישראלים מפלשתינאים, שלא יתנגדו להקמת מינהל אזרחי בחסות ישראל, ובלבד שגם הממשל הבא שייכון מקרבם יהיה מזוהה עם מורשת ערפאת. לפי ההתבטאויות בעבר אפשר להניח, שבהתחדש הדיון בגורלו האישי של ערפאת יסתייג ראש השב"כ, אבי דיכטר, מגירושו, העלול להזיק לישראל יותר מאשר להועיל לה, ואילו יעלון, כרמטכ"ל, יטען, שערפאת המנותק משרשרת הפיקוד בשטחים ידעך לממדי פארוק קדומי, או אחמד שוקיירי בהופעותיו על בימות תבל. במטכ"ל מסומן יעלון כתומך בררני בסילוק ערפאת - לא אם יש בכך איום על יציבות ירדן ומצרים, כן אם נוצרת הזדמנות נאותה, כגון הזעזוע ברגע הטבח במלון "פארק" בליל הסדר.

ההלם בשטחים - יש הרואים ב"חומת מגן" את המהדורה השלישית של אסונם, לאחר 48' ו-67' - מחדיר לתודעת הפלשתינאים, לדעת בכירים במערכת הביטחון, מסר מורכב: ישראל מוכנה לסיים את הכיבוש, אבל רק תמורת שלום; שלטון זר מדרבן טרור נגדו, אבל התמקמות בשטח עצמו, כמו לפני מאי 94' (בוא ערפאת לעזה בעת הקמת הרשות) ודצמבר 95' (אוסלו ב'), מאפשרת לחימה יעילה בטרור; הכל הפיך, התנועה החוצה יכולה גם לשנות כיוון, וכשמהמרים עלולים גם להפסיד ולא רק להרוויח.

שדר אחרון זה מופנה גם לעבר לבנון, אם ממשלתה לא תשלח צבא לדרום ולא תרסן את חיזבאללה, בעזרת לחץ אמריקאי להרחקת המעורבות האיראנית מהאזור - המקרינה על חיזבאללה ועל הרשות הפלשתינית גם יחד - ולגירוש מפקדות הטרור מדמשק. חלפו שנתיים מאז חגג חסן נסראללה את הסתלקות צה"ל מלבנון, גם כסימן לחולשת החברה הישראלית, ובמטכ"ל יש השואפים להוכיח לו ולסורים, אם יחריפו את התגרותם, שצה"ל יכול גם לחזור כפי שיצא, באוויר ולפי הצורך החולף גם בקרקע. האלוף בני גנץ, הדייר החדש במוצב המלחמה של פיקוד הצפון, נעל את שערי לבנון בנסיגה משם בהיותו מפקד אוגדת הקישור. כשהוא מתבונן בשידורי הפגזים הנוחתים בהר דב מתחיל גנץ, בעידודו של יעלון, לחפש את המפתח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו