בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצעה לרפורמה במילואים הועלתה בצה"ל

צה"ל / מח"ט במילואים: שירות מילואים חובה רק עד גיל 35

תגובות

ה"תרגיל" האחרון שעשה צה"ל, כשהזעיק בשבוע שעבר אלפי אנשי מילואים באמצעות צווי 8, הצליח להרתיח מפקדים במערך המילואים. גיוס החירום, על רקע התוכניות (שהוקפאו בינתיים) לפעולה גדולה ברצועת עזה, נועד להבטיח די כוחות למבצע. אבל חלק מחיילי המילואים חש שאין הפעם הצדקה לפעולה ובמיוחד לסיכון חייהם במבצע נוסף. בעוד שהמג"דים בסדיר ששו אלי קרב, היו עמיתיהם במילואים מהוססים יותר. לכך הצטרפה התחושה שהסכר נפרץ מבחינת המטה הכללי וכעת ייעשה השימוש בצווי 8, שעד היום ננקט כאמצעי אחרון בלבד, בתדירות רבה יותר. הביקורת רק החריפה כשהתברר, לאחר הקפאת הפעולה, כי המטכ"ל אינו ממהר לשחרר את כל המגויסים ושחלקם יופנו למילוי משימות אחרות.

בעוד הצמרת הצבאית עסוקה בטפיחה עצמית על השכם, על רקע שיעורי ההתייצבות הגבוהים ביחידות המילואים בשלביו הראשונים של מבצע "חומת מגן", נדמה שזו העת לפתיחת דיון מעמיק יותר בתפקוד מערך המילואים. אין מחלוקת על כך שהחיילים שגויסו אכן הפגינו מוטיווציה גבוהה. אבל הגיוס עורר עיסוק ציבורי בשורה ארוכה של סוגיות, שלרוב עולות לתודעה לזמן קצר ואחר כך שוקעות בשכיחה. שאלות כמו רמתן המקצועית של יחידות המילואים (על רקע הקרב בג'נין), חלוקת הנטל (אי גיוס תלמידי הישיבות), תגמול ויחס החברה לחיילים (ביטוח, פיטורים ועוד).

בשנים האחרונות מתנהל בצה"ל דיון ממושך בתחומים אלה, שבינתיים רחוק מלהוליד מהפכות. מסקנותיו התמצו בינתיים בשיפור היחס לאנשי המילואים ובהקלת הנטל עליהם - הישגים לא מבוטלים, העלולים גם הם להימחק במציאות של עימות מתמשך עם הפלשתינאים.

אל"מ (מיל') אריה נייגר מציע מהפכה. נייגר, בעל משרד עורכי דין בתל אביב, סיים אשתקד שירות כמפקד חטיבת צנחנים במילואים. לפני כשש שנים הקים את פורום המג"דים במילואים ומאז בלט כבעל דעות מקוריות ובלתי ממסדיות באשר לשירות המילואים. בשבוע הבא יפרסם הביטאון הצבאי "מערכות" מאמר שלו ובו הצעה למודל חדש לצבא המילואים. נייגר טוען, כי המודל הנוכחי מיצה את עצמו וכי יש להחליפו במתכונת שתורכב משירות מילואים קצר ותובעני יותר ולאחריו שירות מצומצמם רק לחיילים וקצינים שצה"ל נזקק להם באמת, המותנה בתגמול מתאים.

נייגר מזכיר, כי שיעור המשרתים בפועל מתוך כלל האזרחים בגיל צבא אינו גבוה. פחות מ-20% מאנשי המילואים משרתים יותר מ-80% מכלל ימי המילואים. הוא טוען, שבניגוד לדעה המקובלת, לא השתמטות רחבה היא שמביאה אי שוויון, אלא מדובר בתופעה מבנית. כבר כיום פטורים משירות חובה יותר ממחצית הישראלים: מחרדים, ערבים ובנות דתיות ועד צרכני סמים ובעלי נתונים אישיים נמוכים. משירות המילואים פטורים גם אזרחים שאצלם מתפתחות בעיות בריאותיות או נפשיות. בנוסף, קיימים ה"בלתי מתאימים" שלא זכו לפטור רשמי: עושי צרות מקצועיים, שהמפקדים מוותרים בהדרגה על שירותם. ויש גם "הרבה חיילים וקצינים נורמטיוויים, שפשוט אין מה לעשות איתם כי כבר אינם מתאימים מקצועית או מנטאלית", בעיקר על רקע גיל מבוגר יחסית. מידת ההתאמה של החייל לשירות הולכת ופוחתת, והדבר בולט במיוחד כ-10 שנים לאחר שחרורו משירות סדיר.

עיקר אי השוויון מצוי דווקא בקבוצת הכשירים לשירות: צה"ל נזקק הרבה יותר ללוחמים מאשר לאנשי מינהלה וטכנאים ולכן קורא להם ליותר ימי מילואים.

התוצאה הבולטת של אי השוויון, כותב נייגר, היא תחושת ה"פראייריות". איש המילואים חש מרירות כלפי המנגנון הצבאי ונעשה רגיש יותר לכל תקלה ולגילוי של יחס לא נאות. בהיותו מהבודדים הנושאים בנטל, הוא מצפה ליחס והתחשבות, גם כשאלה אינם אפשריים ומנגד, פוחתת נכונותו לקבל על עצמו את כללי המשמעת הצבאית. תופעה מזיקה אחרת, לדעתו, מתבטאת בכך שחיילים רבים רואים בשירות התנדבות ולא חובה, בהנחה שיוכלו להשתחרר משירות אם "יעשו בעיות".

"זה לא יכול לעבוד כך בשום ארגון מקצועי", טוען נייגר. "איך זה שפקיד הבנק שבכל בוקר בשבע בדיוק מגיע לסניף, אף פעם לא מתייצב בזמן למילואים. התשובה היא שרוב אנשי המילואים אינם חשים הזדהות עם תפקידם הצבאי ומתייחסים אליו כאל אילוץ". צה"ל ממעט להציב דרישות מקצועיות מחייבות בפני החייל, משום שאינו יכול לאכוף כשירות או להביא את החייל לרמה הנדרשת. "השעטנז של חובה שאינה נאכפת עם תחושה מדומה של התנדבות יוצר דפוס התנהגות מיליציוני, שבא על חשבון המשמעת והרמה המקצועית". לעומת זאת, בולטת התמקצעות הצבא הסדיר. בשני העשורים האחרונים השתפרו מאוד הליכי הלימוד והחשיבה בצבא הקבע ובכך נפתח פער ממפקדי המילואים. "אילוצי המציאות גרמו לצה"ל להתייחס לידע המקצועי של מפקדי המילואים בדומה ליחסו לכושר הגופני של לוחמי המילואים".

מודל חליפי רצוי, כותב נייגר, צריך להקטין את תחושת הקיפוח הנובעת מאי השוויון, באמצעות פיצוי כספי בעל זיקה לאופי השירות; לעודד את המתאימים לצבא להתמיד בשירות (ובכך "להחזיר את ההשקעה" בהכשרתם) ולחזק את ההיבט המקצועי. הוא מציע לחלק את שירות המילואים לשתי תקופות: "מילואים חובה" ו"מילואים קבע". תקופת החובה תהיה קצרה אך אינטנסיווית, עד גיל 35 לערך. חיילי המילואים ייקראו לשירות ארוך וממצה יותר, אך יידעו שיזכו לפטור מלא כעבור כעשר שנים שבהן ישרתו במילואים. "אם אפשר לראות את הסוף, הסבילות לשירות תגדל והמניע לחפש פטור מוקדם יקטן".

בנוסף, תופעל שיטת תגמול חדשה. איש המילואים יקבל שכר, חלקו שוטף וחלקו במענק תום שירות או זכויות פנסיה. השכר ייקבע בהתאם לאופי השירות, הדרגה והשתלמויות מקצועיות. לאחר מספר שנות שירות מינימלי ועמידה בדרישות מקצועיות, יזכה החייל בתגמול, שישודרג בהתמדה. בתום תקופת מילואי החובה, יישארו במילואי קבע רק מי שצה"ל באמת זקוק להם. אחרים ישוחררו ותחול עליהם רק חובת רישום לצורך התייצבות בשעת חירום. מי שימשיך לשרת במתכונת של מילואי קבע יהיה זכאי גם לפנסיה ושכרו ייקבע לפי הפרמטרים המקובלים בצבא הקבע. הפתרון המוצע יעלה כסף, מודה נייגר, אבל צמצום הבזבוז הנובע מהשיטה הקיימת יספק חלק ניכר ממנו.

מקריאה ראשונה נראה המודל של נייגר מרחיק לכת. סביר שיתקבל בספקות וביקורת בתוך הצבא. אבל מותר גם להניח שתוך כמה שנים, בוודאי אם תימשך לחימה בעוצמתה הנוכחית, לא תהיה לצה"ל ברירה מלבד דיון מעמיק בו או במודלים חלופיים אחרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו