מחכים למובארק - כללי - הארץ

מחכים למובארק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המתפרות בוואשינגטון ובירושלים עובדות בימים האחרונים שעות נוספות. האמריקאים, יחד עם האירופאים, מנסים לתפור ועידת שלום לפי מידותיו של שרון. ראש הממשלה אמר שהוא חושש מ"ועידה בינלאומית", אז במקומה הוא יקבל "מפגש אזורי". שרון לא רוצה בשום אופן לראות שם את יאסר ערפאת. ג'ורג' בוש ישמח גם הוא לוותר על התענוג ויסתפק בדרג שרי חוץ. החישוקאי מוועידת מדריד 1991 הציב תנאים דמיוניים להשתתפותה של סוריה בוועידה. בשאר אסד הקדים את בקשתם של האמריקאים להישאר בחוץ, והודיע שהוא לא בעסק.

ההחלטה הסופית בנוגע למתכונת הוועידה וסדר היום שלה תסוכם רק לאחר שבוש ישכנע את הנשיא מובארק לצרף את ברכתו. קבלת הפנים הנדיבה שממתינה לו בבית הלבן אמורה לפצות אותו על כך שארה"ב נתנה יד, מאחורי גבו, ליוזמה הסעודית. אם המצרים יסירו את הסתייגויותיהם, ויבטיחו להוריד את ערפאת מהעץ, בכוונת האמריקאים לצרף את ברכתו של פורום שמונה המדינות המתועשות שיתכנס באמצע החודש.

האמריקאים הולכים עם שרון, לא נגדו. כל תנאי שהוא יציב יתקבל בהבנה. השיטה הזאת הצליחה למשוך את יצחק שמיר למדריד. אבל שרון למד מוועידת וואי, שבה השתתף כשר החוץ בממשלת נתניהו, שכמו בכמה מהמלחמות שהוא ניהל, גם במפגשים מדיניים - אתה יודע כיצד זה מתחיל אבל אין לך מושג איך העניין ייגמר. כששרון דיבר על ועידה אזורית, לא היתה לו שום כוונה שזה ייגמר במו"מ עם ערפאת, אלא בקמפיין לסילוקו. אגב, לפי אחד השרים הבכירים, שרון לא נזף בשבוע שעבר בשאול מופז משום שהרמטכ"ל הציע לגרש את ערפאת. הוא התרעם על כך שמופז עשה שימוש מופרז, לדעתו, בסמכותו לגייס מילואים (צו 29).

בשיחות שחאווייר סולאנה קיים בוואשינגטון הוא התרשם שהמועד האחרון שלהם לכינוס הוועידה הוא 31 ביולי. באוגוסט כל אנשי הממשל מסתלקים לאתרי הנופש, בספטמבר יש חגים ובאוקטובר האמריקאים יהיו עסוקים בהכנות האחרונות לבחירות לקונגרס. אבל החשש הגדול של המארגנים הוא שעד שהם יגמרו לתפור לשרון את החליפה, ראש הממשלה וחבריו יתפרו תיק לערפאת. כך, למשל, גונב לאוזניהם שעיריית ירושלים הפיצה במזרח העיר לא פחות מ-40 צווי הריסה. נראה את אבו עמר שולח את אנשיו לוועידת שלום כשהיהודים הורסים בתים באל קודס שלו.

המבוכה של דחלאן

המברקים הסודיים שנשלחים לירושלים משגרירות ישראל בוואשינגטון נחשבים בקרב הפקידות הממשלתית הבכירה והעיתונאים למקור מידע ראשון במעלה ולסחורה הלוהטת ביותר בשוק ההדלפות, הספינים והמניפולציות. המברק שסיכם בשבוע שעבר את פגישותיו של ראש הביטחון המסכל בעזה, מוחמד דחלאן, עם ראשי הממשל נראה מיד כאוצר בלום. ראשית, לא בכל יום נופל לידיים דיווח על שיחות של איש מפתח ברשות הפלשתינית עם היועצת לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב, קונדוליזה רייס. שנית, הדלפה על שביעות רצון בבית הלבן משיתוף פעולה נדיב של בכיר ברשות בנוגע למאבק בטרור, היא כשמן בעצמותיהם של יריביו.

מי שהדליף את המברק יכול היה להניח שג'יבריל רג'וב, ראש הביטחון המסכל בגדה, יעשה ממנו מטעמים. דיווחים דומים על שיחותיו של היועץ הכלכלי, מוחמד ראשיד, עם האמריקאים בנוגע לרפורמות הביאו ליריות על ביתו. באחרונה גברו גם האיומים על השר לעניינים אזרחיים, ג'מיל טריפי, האיש האחראי לקשרים עם המינהל האזרחי הישראלי. וכך נהפכה גם ההתנפלות הפומבית של רייס על ערפאת את סיפור הכימיה בינה לבין דחלאן לחיבוק דוב.

אין פלא איפוא שדחלאן יצא מכליו למראה הכותרות שתיארו את הרומן המתפתח בינו לבין ראשי הממשל בוואשינגטון, וביקש מידידים להמליץ לו על עורך דין שמתמחה בתביעות דיבה. אחרי הכל, בפעם האחרונה שהוא ביקר בוואשינגטון בכלל ישב בחדר הסגלגל איש בשם ביל קלינטון. אבל אם כתבו בעיתונים שהוא נפגש זה עתה עם רייס, מי יאמין שהוא נסע רק לקהיר, לצורך התייעצויות עם ראש שירותי הביטחון המצריים, עומר סולימן? אולי, בדרך הביתה, הוא קפץ בחשאי לוואשינגטון ולא הביא בחשבון שדיפלומט ישראלי בעל קשרים מהשגרירות בעיר יירט את תוכן שיחותיו הרגישות?

ייתכן שהמבוכה שנגרמה לדחלאן מסבירה את הספין שהוא מקפיד לפזר בימים האחרונים, שאין לו שום אמביציה למלא תפקיד כלשהו במנגנוני הביטחון שתצמיח הרפורמה. הוא אף מספר כי הציע לערפאת להחליף את כל ראשי המנגנונים, ובראשם אותו עצמו, כדי שיוכל לבנות הכל מחדש.

בצמרת הרשות המתינו אתמול, מכל מקום, בדריכות לפגישה של ערפאת עם ראש הסי-איי-אי, ג'ורג' טנט, ולא בגלל צימאון לקבל את הצעתו לאיחוד מנגנוני הביטחון (יש בכירים שחושבים שמסוכן מדי לרכז את כל הסמכויות הצבאיות בידי גורם אחד); אם דחלאן יתייצב לפגישה, הדבר ייחשב לאיתות מובהק לכך שלמרות הדיבורים שלו על הכוונה "לעשות לביתו", הוא דווקא מתכוון לקבל עליו את דין התנועה ולהישאר.

תהילה של פקיד מדרג בינוני

בירור זריז אצל ה"מארחים" האמריקאים העלה שהדיווח של הדיפלומט הישראלי על הפגישות של דחלאן בוואשינגטון היה מדויק בערך כמו הגילוי של ראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, שאבו מאזן לא יכול לרשת את ערפאת "מכיוון שהוא בן העדה הבהאית". במונחי משרד החוץ, זו פאשלה נוסח זיהוי "השותפה היהודייה" של המחבל הפלשתינאי. במשרד החוץ היו מי שקשרו את התקלה הזאת להחלטה של ראש הממשלה ושל שר החוץ למנות את דני איילון לשגריר ישראל בארה"ב.

איכות המידע שהשגרירות מספקת לדרג המדיני והפקידותי הבכיר בירושלים, לצורכי הערכת מצב וקבלת החלטות, תלויה בנגישות שלה לדרג המדיני והפקידותי הבכיר בוואשיגטון. הנגישות של צוות השגרירות למוקדי העוצמה בבירת ארה"ב עומדת ביחס ישר לנגישות של השגריר אל מוקדי העוצמה בבירת ישראל, כלומר אל ראש הממשלה. זיקה דומה קיימת בין מספר הדלתות של גבירי הקהילה היהודית שהשגריר יודע לפתוח לבין גובה החלונות שנפתחים בפניו בממשל ובקונגרס.

אש ההסברה

בצד המבחן המדיני יצטרך איילון לעמוד במבחן התקשורתי-ההסברתי. שבועות רבים יחלפו עד שהשגריר החדש ילמד מה שהקונסול הכללי בניו יורק, אלון פנקס, הספיק לשכוח בנוגע לאמנות החדירה למרכזי עיצוב דעת הקהל האמריקאית. על החלל שהותיר השגריר השתקן, דוד עברי, בתחום הזה השתלט אגף ההסברה במשרד החוץ בירושלים באמצעות סוכני משנה. באחרונה פירסמה רשת המחזירים בתשובה "אש התורה" באתר שלה ובעיתונות האמריקאית מודעות המזמינות סטודנטים יהודים להירשם לסמינר מסבירים שהיא פותחת בשיתוף עם משרד החוץ, שיתקיים באוגוסט הקרוב. משרד החוץ מאשר שאכן סוכם ש"אש התורה" תיטול על עצמה את שיקום הפעילות בקמפוסים, ואולם הרשת החלה ברישום בלא אישור תקציבי (מדובר ב-60 אלף דולר).

יצחק רבין הגיע לוואשינגטון כשגריר כשהוא עטור תהילת רמטכ"ל ששת הימים ועם גישה חופשית לאוזנו של ראש הממשלה לוי אשכול. השגרירות היתה תחנה חשובה בדרכו הקצרה לחדר הפנימי ביותר בלשכת ראש הממשלה. איילון עושה דרך הפוכה. הוא מגיע לוואשינגטון מאחד החדרים הצדדיים באותה לשכה, עטור בתהילה של פקיד מדרג בינוני ועם גישה מוגבלת לאוזנו של ראש הממשלה. במשרד החוץ היה מי שהציע לעיין בפסוק י"ד מפרק י"ט בספר ויקרא. כתוב שם: "לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל".

ישחקו הפועלים הפלשתינאים לפנינו

קודם שמעיינים בתקציר העדות שאנשי "בצלם" גבו מפאדי מוחמד עבד אל עזיז מראעבה בן ה-22, חשוב לדעת שהכפר שלו נחשב לאחד הכפרים השקטים בגדה. איש מתושבי ראס עטייה שבמחוז קלקיליה לא היה מעורב עד היום בשום פיגוע בישראלים.

"אני עובד בישראל מאז שסיימתי את התיכון", פותח פאדי את עדותו, "נכון שיש סגר, אבל אני חייב לעזור לאבא, שמפרנס לבד עשר נפשות. רבים מתושבי הכפר עובדים בישראל גם במהלך האינתיפאדה. הקבלנים והפועלים היהודים נוהגים לעזור לנו בבחירת מסלול הנסיעה ובהטעיית המשטרה במהלך בדיקות פתע שהיא עורכת באתרי הבנייה.

"ביום שלישי שעבר, אחר הצהריים, הייתי בדרכי הביתה בתום יום עבודה באתר בנייה בכפר סבא. היו אתי שלושה פועלים אחרים מהכפר. כשהגענו לאזור ג'לג'וליה, ראינו במרחק של כמאה מטר כחמישה אנשי ביטחון ישראלים. הם לבשו מדים שחורים והחזיקו בידיהם נשק.

"האנשים בשחור עיכבו קבוצה של פועלים פלשתינאים. ראינו שהם פוקדים עליהם להצדיע ובועטים באחוריהם. חששנו שאם נברח הם יירו בנו והחלטנו להמשיך ללכת לעברם. איש ביטחון מזוקן קרא לפועל בשם פייסל ודרש ממנו ומפועל אחר, סעיד, להרביץ זה לזה. סעיד נתן סטירה קלה לפייסל. אחד מאנשי הביטחון סטר על פרצופו של פייסל וציווה עליו: 'עכשיו תן סטירה כזאת לסעיד'. בלית ברירה, פייסל סטר לסעיד. אנשי הביטחון קראו 'כל הכבוד' ודרשו ממנו לתת 'עוד שתיים כאלה'. אחר כך הם דרשו מסעיד להחזיר לפייסל והוא החזיר לו סטירות חזקות וכואבות. לפי הוראה של אנשי הביטחון המשיכו פייסל וסעיד לסטור זה לזה לחלופין.

"המזוקן הושיב אותי על הרצפה ושאל אותי שאלות, תוך כדי שהוא בועט בי בבטן. פעם אחת אמרתי לו שאני לא מבין את השאלה והוא בעט באף שלי. אחרי שהחל לרדת לי דם מהאף, הוא עבר להרביץ לוואליד באותה שיטה ואחריו לאמג'ד. אחד מאנשי הביטחון קרא לנאיל ולסופיאן מקבוצה אחרת של פועלים שהגיעה למקום והורה גם להם לתת זה לזה סטירות בתורנות.

"ד"ר סולימאן נימר מהכפר שלח אותי לצילום רנטגן של האף והרגל, אבל קלקיליה במצור ושכם רחוקה, ולכן לא היתה לי אפשרות לעשות את הצילום. קיבלתי כדורים וזריקה ואני נח עכשיו בבית. חלק מהפועלים שהיו אתי חזרו לעבודה בכפר סבא".

תחקירן "בצלם" נג'יב אבו רקייה, שגבה את העדות, רשם שראה חבורות לאורך שוק רגלו השמאלית של פאדי ושטפי דם מעל הקרסול ומתחת לברך.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ