בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלאך חבלה

אמו משוכנעת שהיה מלאך בדמות אדם. אבל קייס עדואן, בן 25, היה יצרן פצצות מתוחכם והמוח מאחורי כמה וכמה פיגועי התאבדות - בכיר המבוקשים עד שחוסל על ידי כוחות הביטחון הישראליים ב-5 באפריל. איך הצטרף עדואן לחמאס, איך למד להרכיב פצצות, איך גייס מתאבדים ממקום מסתור בהרים ואיך תיכנן להקים מעבדת פצצות בלב תל אביב

תגובות

בשעות הבוקר המוקדמות של 5 באפריל, בעיירה טובאס שבגדה, עסק גבר זקן בחליבת עזים. לפתע הוא ראה אנשי כוחות מיוחדים של צה"ל מגיחים מאחורי עצים בגבעה הסמוכה וממכוניות בעלות לוחיות זיהוי פלשתיניות, כדי לכתר בית קטן שהיה שייך לבנו. "ג'ייש, ג'ייש" (צבא, צבא), צעק האיש לבנו, ואמר לו לשלוח את אשתו ובתו במורד הגבעה. הוא לא הציע לבנו, מונקס סוואפטה, לנסות לברוח. יום קודם נתן סוואפטה מחסה בביתו לחמישה לוחמים פלשתינאים; זה היה בעיצומו של מבצע "חומת מגן". "האם מארח יכול לברוח ולהשאיר מאחור את אורחיו?" שאל האב, "מוטב שימות בכבוד מאשר שייהרג כמשתף פעולה". מישהו גילה לישראלים שבבית מסתתרים חמשת הגברים ובהם קייס עדואן, פעיל חמאס בן 25, יצרן פצצות מתוחכם והמוח מאחורי כמה פיגועי התאבדות, שעלה לצמרת רשימת המבוקשים של ישראל בקיץ הקודם. עדואן כבר הצליח לצאת בשלום מכמה ניסיונות לחסלו.

הישראלים צעקו ליושבי הבית להיכנע. סוואפטה יצא מהדלת הקדמית בעוד אחד מהלוחמים הפלשתינאים חמק מהדלת האחורית, רץ אל עצי הזית והחל לירות. השניים נורו למוות. טנקים, מסוקים וכוחות צבא צרו על הבית. בשעות אחר הצהריים, לאחר שעות של חילופי אש, שיגרו הישראלים לבית שכן עם דגל לבן כדי לראות אם נותר שם מישהו חי. עדואן ושלושת האחרים היו עדיין חיים וחמושים. השכן אמר להם שהם יכולים להיכנע או למות מות קדושים. הם לא ייכנעו לעולם, השיבו.

כשדחפור ישראלי משוריין עקר את חזית הבית, עוד הספיק אחד הגברים לשרבט בדמו על קיר חדר השינה: "אללה אכבר, אבו חמזה סעיד, טול כרם". כשירד הערב היו ארבעתם מתים. עדואן היה האחרון שמת. הוא נורה בראשו מטווח קצר.

מרבית הישראלים לא שמעו מעולם על קייס עדואן עד לאותו יום: הוא היה המוח המתכנן מאחורי פיגועי ההתאבדות במסעדת מצה בחיפה ב-31 במארס, יומיים לאחר תחילת מבצע "חומת מגן"; במסעדת סבארו בירושלים באוגוסט האחרון וברציף רכבת הומה אדם בנהריה חודש לאחר מכן. בסך הכל נהרגו 31 ישראלים בפיצוצים אלה ועשרות נוספים נפצעו. עדואן היה המנהיג הפופולרי ביותר של התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, שבה לומדים 13 אלף סטודנטים, אבל הוא היה גם חבר ותיק בחמאס. עם תחילת האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, הוא נטל תפקידי פיקוד בזרוע הצבאית הצפונית של החמאס. הוא לא רק גייס ושיגר מתאבדים אלא גם פיקד על מתקפות נגד עמדות צבא ישראליות. הוא גם פעל לשיפור טילי הקסאם, ותיאם מתקפות צבאיות ועניינים כספיים מטעם החמאס בגדה ובעזה.

"הוא אחד המעטים שהיו בקשר עם מטות החמאס בירדן ובסוריה", אמר קצין שב"כ שעמו דיברתי, "מעולם לא פגשתי טרוריסט מרושע ואכזרי כמוהו". יותר מ"המהנדס" יחיא עייאש? שאלתי. לעייאש היתה משפחה, השיב הקצין, לעדואן לא היו חיים אישיים - לא היתה לו אשה והוא לא גילה שום עניין במשפחתו. הוא היה "מכונת טרור".

בגדה המערבית פוגשים שלא במפתיע בתיאור שונה לחלוטין של עדואן: טוב לב, חרוץ, אהוב. אמו אמרה כמה שבועות לאחר מותו כי "הוא מעולם לא נשא נשק". עיניה נצצו בגאווה כשהראתה צילום שלו רוכן ליד בובת שלג. "הוא היה מלאך בדמות אדם", אמרה, "כשהיה צעיר הוא לא אהב לראות אפילו חרקים מתים".

פגישה עם מות קדושים

קייס עדואן אבו ג'אבל היה בן 10 ב-1987 כשפרצה האינתיפאדה הראשונה. הוא ראה חיילים מסתערים על בתי שכניו וקרוביו. דודתו סיפרה שראה חיילים מכים את דודו, שהיה אז בן 16. הדוד נפגע בראשו וכושרו השכלי נפגם. עדואן בילה שעות במסגד עם סבו האדוק. בגיל 12 או 13, אמר אחד מידידיו, נהג עדואן לתלות את הדגלים הירוקים של חמאס, להדביק פוסטרים של שהידים ולהשליך אבנים על חיילים בפארק העירוני. ביומו האחרון בתיכון הוא נעצר והוחזק בכלא ישראלי 40 יום, אמרו בני משפחה, בחשד כי השתייך לחמאס (קצין השב"כ טען שהיה במעצר שמונה ימים בלבד).

שנה לאחר מכן גייסו הוריו את הכסף כדי לאפשר לו ללמוד הנדסת אדריכלות. זמן קצר לאחר מכן הוא איבד את אחד מידידיו הקרובים ביותר, פעיל החמאס טאריק מנסור, שנורה למוות בנסיבות לא ברורות במחסום ישראלי. בסמסטר השני שוב נלקח לכלא, הפעם לשישה חודשים ועל ידי הרשות הפלשתינית, שהופעל עליה לחץ לעצור פעילים איסלאמים לאחר שורה של פיגועי התאבדות. בכלא, אמר ידידו ומנהיג הסטודנטים הנוכחי בא-נג'אח, עלאא חמיידן, רכש את "היכולת לספוג כאב כמו ספוג". בכלא גם קשר קשרים הדוקים עם שייח ג'מאל אבו אל-חייג'ה, מנהיג חמאס במחנה הפליטים של ג'נין. שהותו בכלא החריפה גם את נחישותו להתנגד וגם את אמונתו ש"איסלאם הוא הפתרון", כדברי סיסמה של החמאס. חבר לכלא זוכר כיצד חזר ואמר את המלה "הקרבה" כמו מנטרה. "הוא אמר כי 'הדאגה היחידה שלי עכשיו היא איך אוכל להקריב את עצמי כדי לשים קץ לדיכוי במולדתנו'".

באוניברסיטת א-נג'אח עדואן מצא דרך. החמאס מתפאר כי מהאוניברסיטה יצאו 11 פיגועי התאבדות. עדואן עמד בראש הפגנות שמחו על פעולות הרשות נגד פעילים איסלאמים. היחסים בין המפלגות האיסלאמיות לפתח בשכם היו לעתים קרובות טעונים. אבל, אמרו המרצים שלו, עדואן תמיד ניסה לאחד את הסיעות. הוא לא היה פנאט, הם טוענים, אלא פרגמטיסט. "הוא היה מצחיק", אמר חמיידן, "זה פתח לו את כל הדלתות". ביולי 2000, בעקבות כישלון ועידת קמפ דייוויד, הנהיג עדואן את המחאה בקמפוס וצעק "מקמפ דייוויד 1979 עד קמפ דייוויד 2000 היה הכל נתיב של פשרות. פלשתין שלנו מהנהר עד הים ולא נוותר על שעל אדמה".

בהפגנה בקמפוס, יומיים לאחר עליית אריאל שרון להר הבית ב-29 בספטמבר 2000, צעק עדואן: "שרון ידע שכולנו נהיה פצצות זמן, שיום אחד יתפוצצו בהגנה על מסגד אל-אקצה". הוא עמד בראש הסטודנטים שיצאו משערי האוניברסיטה, עברו בעיר והלכו למחסום צבא ישראלי. שם השתנו כללי המשחק. עדואן עצמו סיפר אחר כך למגזין "טיים": "היתה לי תחושה מיוחדת של פחד ומשהו שעומד להתרחש. לאחר עלות השחר התחלתי לקרוא בקוראן. השמש אמרה לנו: 'יש לכם פגישה עם מות קדושים'. לבי עלה על גדותיו. סטודנטים רבים התאספו בחצר. התחלנו לצעוק 'אללה אכבר'. זו היתה ההפגנה הגדולה ביותר שאי פעם ראיתי באוניברסיטה. צעדנו חמישה או שישה קילומטרים. האש שירו החיילים היתה חזקה. אמרו לי ששותפי לחדר זכריה כילאני, בן 21, היה בין הקדושים. לא יכולתי להאמין שהוא מת. איבדתי את אחי וידידי היקר ביותר. השמים פתחו את שעריהם לקדושים. אבל בכנות, הייתי מזועזע כשזכריה נפל כקדוש".

בתוך חמישה ימים נהרגו 42 פלשתינאים וכ-1,300 נפצעו. שלושה ישראלים נהרגו. עדואן היה מאושר מכך שהעימות הגיע סוף סוף. "הוא אמר שזה האופי האמיתי של יחסינו עם ישראל עד שהכיבוש יסתיים", אמר ידיד שלו. ידיד אחר אמר כי "עדואן התחיל לחשוב על הכל מחדש. 'אנחנו מייצרים קדושים באמצעות אבנים והפגנות', הוא אמר, 'בשיטות האלה אנחנו מפסידים', וכך החל לפתח את השיטה החדשה".

בשלב כלשהו בסתיו 2000 החלו ה"מהנדסים" בשכם, מטה עז א-דין אל-קסאם בגדה, להכשיר את עדואן בהרכבת פצצות. בדצמבר פוצץ את עצמו מתאבד החמאס הראשון מאוניברסיטת א-נג'אח בפונדק מחולה, שהיה מלא חיילים. כמה ימים מאוחר יותר פוצץ את עצמו חאמד אבו חג'לי, ידיד של עדואן במועצת הסטודנטים, בתחנת אוטובוס בנתניה. בטקסים לכבוד השניים אמר עדואן: "זה נהדר שאדם מקריב עצמו כדי לאפשר לעמו לחיות".

היעד: 200 יהודים לפחות

במאי השנה ביקרתי אצל ידידו ומדריכו הוותיק, שייח ג'מאל אבו אל חייג'ה, במחנה הפליטים בג'נין. כל אותו יום יצאו ובאו שם גברים צעירים, וכל אחד מהם סיפר משהו על עדואן. "את רואה שהחמאס מושך עכשיו את האינטלקטואלים", אמר ג'אמל בן ה-42 בקמצוץ של אירוניה, שכן מרבית הצעירים לומדים מדעים מדויקים. "מבצעי החמאס כואבים כל כך לישראלים כי הם משתמשים ביכולות המדעיות שלהם".

ג'מאל ישב בכיסא ושיפשף את הגדם שנותר מזרועו השמאלית, שאותה איבד ב-1 במארס בפלישה הראשונה של הטנקים הישראלים למחנה הפליטים בג'נין. שני ילדים חזרו מבית הספר עם תרמילי גב. אחד מהם, חמזי, בנו בן ה-10 של ג'מאל, אמר שהוא מעריץ גדול של עדואן, שלימד אותו להכין שיעורים והביא צעצועים לאחותו הקטנה סג'יטה. "אמרתי לו: אני רוצה להיות כמוך, לוחם למען חירות", אמר חמזי. סג'יטה בת ה-5 אמרה שהיא רוצה להיות שהידית כשתגדל. אביה סיפר שאמרה לו כי היא תפגוש את ידידיה שמתו מות קדושים בגן העדן.

כאן, בביתו ההרוס למחצה של ג'מאל, במחנה ההרוס בג'נין הנצורה, היתה תחושה קיבוצית של התנגדות לכובשים. אך היתה גם מחלה קיבוצית שנולדה מייאוש מוחלט, פולחן התאבדות, העלאה על נס של המוות כפתרון לחיים. בערב צילצל הטלפון הנייד של ג'מאל. היה זה זייד כילאני, האח של זכריה, ידידו הטוב של עדואן. זייד יושב בכלא לאחר שנפצע בניסיון לפוצץ את עצמו במארס 2001. יחידת ימ"מ ארבה לו במחסום בוואדי ערה כשמיהר בחזרה מתל אביב לג'נין עם פצצה פגומה. הוא חי חיי הוללות חסרי כיוון ומטרה, אמר, עד שאחיו זכריה נהרג. "יצאתי לרחובות עם סכין", סיפר, "רציתי להרוג יהודי, לא חשוב מי". אז הלך לעדואן וביקש כי יעזור לו לנקום את מות אחיו. "הוא אמר לי: 'הרגשתי שתבוא לראות אותי'. הוא גייס והכין אותי. הוא שכר לי דירה, נתן לי אקדח וכסף, אלפיים שקל".

זייד החל לשנות את דרכיו, התחיל להתפלל, הפסיק לשתות וחשב ברצינות על נישואים. היו לו שני נכסים שעדואן החשיב אותם מאוד. הוא עבד בעבר במסעדות בתל אביב ולכן הכיר אותה היטב; אבל מה שחשוב יותר, היתה לו חברה, צעירה יהודייה רוסייה בת 20, אנג'ליקה פרנצ'סקה יוספוב. זייד רצה לנתק את היחסים אתה ולשאת פלשתינאית, "אבל עדואן אמר לי: 'לא, תמשיך בזה. אנחנו חייבים לעשות בה שימוש'. תיכננו לשכור דירה בתל אביב בשמה של הנערה הרוסייה ולהקים שם מעבדה לייצור פצצות. עדואן אמר לי שעלינו לעשות כמיטב יכולתנו להרוג שנינו 200 יהודים לפחות".

זייד, שנשא על גופו שני מטעני חומר נפץ, לקח את אנג'ליקה והלך למסעדה ברחוב אלנבי בתל אביב. הוא השאיר שם פצצה אחת ומשם הלך לדולפינריום, שם עבד ידיד כשומר ושם, שלושה חודשים מאוחר יותר, נהרגו 21 ונפצעו יותר ממאה, רובם צעירים. זייד חמק פנימה, השאיר תיק עם הפצצה השנייה ועזב. טלפון נייד אמור היה להפעיל את הפצצה. "פתאום צילצל אלי עדואן. גילו את הפצצה במסעדה, היא לא התפוצצה. אז הלכתי בחזרה ולקחתי את המטען ממועדון הלילה". עדואן הורה לו לעזוב מיד ולהשליך את הטלפון לים. "לרוע המזל", אמר, "לא צייתתי לו. זה היה המשגה הגורלי שלי". הישראלים איתרו את הקשר בין הטלפון הנייד שלו, המטען במסעדה ושיחות הטלפון לעדואן. כשהמשטרה כיתרה אותו הוא השתמש באקדח לפוצץ את המטען. הוא איבד עין, יד, ואת דופן הקיבה שלו, אבל הוא גאה שהרג ישראלי.

הוא עדיין בקשר עם אנג'ליקה, שגם היא יושבת בכלא. ואף שנשא אשה פלשתינאית, 10 ימים לפני מעצרו, הוא אמר כי היה רוצה יום אחד לשאת גם את אנג'ליקה. מדוע, שאלתי את זייד, הוא בחר לפוצץ את הדולפינריום? "ההנחיות היחידות שחברי בעז א-דין אל-קסאם נתנו לי היו שהפצצות צריכות להיות רחוקות מבתי ספר וגני ילדים, רחוקות מבתי כנסת ורחוקות מבנייני דירות ואוניברסיטאות. הייתי קרוב מאוד לאתר וראיתי את הגברים הצעירים ואת הבנות הצעירות האלה, שהיו שיכורים. הם היו רבים אז בחרתי במקום הזה, כי היה לי סיכוי להרוג רבים".

חלום של ילדה: לפוצץ את אמריקה

בסביבות קיץ 2001 הסתתר עדואן בכפרים הרריים בין ג'נין לשכם שבהם מסק זיתים כילד. שם קרא בקוראן, משם שלח שהידים ותיכנן את פעולותיו. צעיר שפגשתי בביתו של שייח ג'מאל סיפר על התקופה ההיא בחיי עדואן. זמן קצר לאחר שהופיע שמו של עדואן ברשימת המבוקשים, סיפר הצעיר, הוא הלך אליו וביקש ממנו לשמור על פרופיל נמוך. עדואן סירב. הוא הניח מטען בדרך עוקפת ג'נין, וכשהופיע ג'יפ פטרול ישראלי פוצץ בשלט רחוק את המטען וכמה חיילים נהרגו. "הוא חזר מאושר ומחייך ואמר לי: 'אתה רואה, אנחנו מוג'הידין ואנחנו לא צריכים לפחד".

בספטמבר 2001 פוצץ מוחמד שאכר חביישי את עצמו בתחנת רכבת בנהריה. הצעיר אמר שעדואן הופתע כשחביישי, ערבי ישראלי בן 48, נשוי לשתי נשים ואב לכמה ילדים, בא למקום המסתור שלו ואמר שהוא רוצה להיות שהיד. "הוא אמר: 'אבל אתה איש זקן, מדוע?' חביישי השיב כי 'לכל אדם יש מטרה משלו בחייו ואני רוצה להיות שהיד. אני רוצה להיכנס לגן עדן'. אני זוכר שדבריו נגעו ללבו של עדואן והוא לקח את חגורת הנפץ ואמר לחביישי: 'אני אלך במקומך, אתה תישאר'. חביישי סירב. הם אכלו צהריים ודיברו ארבע שעות. עדואן התעקש שחביישי צריך לדאוג למשפחתו. חביישי השיב: 'החלוצים והקדושים בימים הראשונים של האיסלאם נהגו לעזוב את משפחותיהם וללכת לג'יהאד'". למחרת פוצץ חביישי את עצמו בתחנת הרכבת. שלושה ישראלים נהרגו ויותר מתשעים, בהם ערבים, נפצעו.

בפעם האחרונה ראה הצעיר הזה את עדואן ב-4 באפריל. "הוא רצה מאוד לצאת לפיגוע התאבדות", סיפר הצעיר. "נהגנו להכין חומרי נפץ לקראת הפלישות (של הצבא הישראלי), אבל בלילה לפני שהישראלים באו הוא אמר לי לעזוב מיד את המחנה מכיוון שהוא לא רצה שנאבד את כל האנשים החמושים שלנו. אני זוכר שהוא אמר: 'התפזרו, עבדו בחוכמה, השתמשו במוח שלכם, והיזהרו'. הוא לקח את האם-16 שלו וחגורת נפץ שמשקלה היה כמעט 16 ק"ג. הוא עמד על כך שלא ייכנע לעולם".

ביומיים שבהם שהיתי במחנה ג'נין, התבוננתי בילדה בת 13 ומפעם לפעם דיברתי אתה. הילדה חיה עם משפחתו ג'מאל כי ביתה נהרס ואביה נהרג. יש לה מוח אנציקלופדי וזיכרון מופלא. היא זכרה מה לבשתי כשביקרתי במחנה חודש קודם לכן. היא זכרה שיחות עם אביה מלפני שמונה שנים וידעה מה כל הפוליטיקאים אומרים או אמרו. היא מעולם לא חייכה ואמרה לי שאביה רצה שתהיה רופאה. היא אמרה לי שהיתה מעדיפה ללמוד פיסיקה גרעינית כדי שתוכל לפוצץ את אמריקה. "כשמישהו בא להילחם בך בבית שלך, את צריכה להילחם בו חזרה, לא?" אמרה.

כמובן, אלה הן המלים של ילדה זועמת ופגועה. אבל כפי שרואה את הדברים ד"ר איאד סראג', פסיכיאטר בעזה הלומד את השפעות הכיבוש וההתנגדות על פלשתינאים צעירים, מלים אלה יכולות לבטא מחלה העלולה להתגלות כמחרידה, תולדה של 15 שנות אלימות רצופה. "ראינו את ילדי האינתיפאדה הראשונה מבצעים פיגועי התאבדות כשגדלו", אמר, "את רק צריכה לחכות ולראות את הילדים של היום, איזה סוג של זוועה הם יביאו לעולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו