בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מג"ד בשכם: לא נוכל להחזיק תושבים בבתים לנצח

דרך נחושה / "כשחייל רואה מטען שיכול להתפוצץ ליד ביתו, לא צריך לשכנעו במשימה"

תגובות

שכם. "הדבר שהכי מדהים אותי", אומר סגן-אלוף אמיר ברעם, מפקד גדוד 890 בחטיבת הצנחנים, "הוא איך הבאנו את ריחן ועיישיה לשטחים. אני מכיר טוב את לבנון. את רוב השירות שלי עשיתי שם; אין ואדי שלא שכבתי בו במארב. עכשיו אני נוסע כאן, בשכם, ברכב ממוגן ירי או בנגמ"ש, במקומות שפעם נסעתי בהם לבד בפיז'ו הצבאית שלי. אני לא בא בטענות לאף אחד. גם אני האמנתי שייצא מזה שלום. אבל איך, במו ידינו, הבאנו את לבנון למרחק של 20 קילומטרים מהבית שלי? אני לא יכול לנסוע פה בלי לחשוב על זה".

ברעם יושב ב"בית המג"ד", בית של משפחה פלשתינית שעליו השתלט עם מטהו, בפאתיה המערביים של שכם. חטיבת הצנחנים תופסת עוד כמה בתים כאלה ברחבי העיר, הנתונה בעוצר זה שלושה שבועות, מאז שכבש אותה צה"ל במבצע "דרך נחושה". הישיבה בבתים אינה נעדרת סממני קבע. בעוד בעלי הבית ממשיכים לגור בקומה התחתונה, קבע ברעם את משרדו באחד המפלסים העליונים. רהיטי המשפחה רוכזו באחת הפינות בבית ולחדר הוכנסו דגל ישראל, שולחן וכיסאות צה"ליים. רק אהיל ועליו דמויות של מיקי-מאוס ודונלד-דאק מעיד על שימושו המקורי של החדר. ובכל זאת, ברעם מתכוון לעבור עם חייליו לבית אחר בעוד כמה ימים. "גם כדי לשבור שגרה, גם כדי להיות פחות פגיעים", הוא אומר, "וגם כי יש גבול לכמה לחץ אפשר להפעיל על משפחה אחת. זו הפעם השלישית שאנחנו אצלם. לא נעים".

המג"ד בן 33, נשוי ואב לילד; שבעה חודשים בתפקידו. הוא התגייס לצנחנים ב-1988, באינתיפאדה הראשונה. המ"פ הראשון שלו היה אביב כוכבי (היום מח"ט הצנחנים); למח"ט קראו בוגי יעלון. לפני שבועיים, כשחייליו של ברעם הרגו פעיל חמאס שפתח לעברם באש ליד כלא ג'נייד, המג"ד שם לב שהמקום מוכר לו. "זה היה בדיוק ליד המשטח הגדודי של 890, מ-92'. לשם באתי לראיון אצל המג"ד כשהתקבלתי לגדוד כמ"פ", הוא אומר. לפני שהחל את תפקיד המג"ד, השלים לימודי משפטים, שהופסקו בוקר אחד בפברואר 99'. "(רב-סרן) איתן בלחסן, שהיה מפקד סיירת הצנחנים, נהרג בלבנון. קיבלתי טלפון ב-4 בבוקר לבוא להחליפו".

בלחימה בשטחים רואה ברעם "עבודה עם פיצוי יומיומי על הזיעה". לפני הכניסה לשכם פעל הגדוד באזור בית-לחם, שם עצרו אנשיו את איברהים סראחנה, מוביל המתאבדים לפיגועים בירושלים ובראשון לציון. "אחרי שלכדנו אותו, כינסתי את החיילים ושאלתי: מי גר בראשון לציון? סיפרתי להם מי הוא היה. זה מחבר אותם לעשייה".

פלוגת החוד של 890 חשפה השבוע מעבדה ובה חגורות נפץ. "הקשר שלי השתתף במעצר יומיים אחרי שקרובת משפחה שלו והנכדה שלה נהרגו בפיגוע בגבעה הצרפתית. אתה לא צריך לשכנע יותר מדי את החייל בצדקת המשימה, כשהוא רואה שקית חומר נפץ שהיתה יכולה להתפוצץ ליד הבית שלו". מאותה סיבה כנראה, ברעם מעיד שלא נתקל בשאלות מכבידות מצד חייליו. "החיילים מוטרדים מדברים קטנים: מתי נצא לקורס מ"כים? מה עם האימון? השאלות היותר קשות נוגעות למגבלות הפתיחה באש. אני משתדל לא להשאיר תחומים אפורים".

שלא כערים אחרות בגדה, שכם עדיין נתונה בעוצר כמעט רצוף. העוצר מוסר אחת ל-96 שעות לערך, לזמן קצר. "אנחנו מסבירים לחיילים שלא נוכל להחזיק את העוצר עד אין קץ. אסור 'לחזבל' (להפוך לחיזבאללה) את האוכלוסייה. אנחנו לא רוצים לגרום לכך שההתאבדות תהיה מקור הפרנסה היחיד לתושבים (בשל התמיכה המוענקת למשפחות המתאבדים מעיראק ומסעודיה - ע"ה). בעיני, זו בעיה לאומית: ברור שהישיבה שלנו פה מביאה תוצאות ומונעת פיגועים, אבל אי אפשר להחזיק את התושבים בבתים לנצח". ברעם משוכנע ש"כל חייל כאן צריך הבנה לאומית. מעשיו פה ישפיעו מאוד. אם מ"מ מאבד עשתונות ופותח באש לכל עבר, הנזק הוא הרבה מעבר לרמת הגדוד".

ברעם מתרשם ששכם היא "מרכז של טרור. הידיים שלנו מלאות עבודה". תוך כדי השיחה אתו, מתבשר המג"ד על מעצר של פלשתינאי בידי חייליו. האיש, שהיה דרוש לחקירה, נסע במכונית של עיריית שכם, הנהנית מאישור מעבר בעוצר לצורך תיקון תקלות תשתית. ברעם רואה בכך הוכחה לצדקת המדיניות, המחייבת בדיקה מדוקדקת של כל אמבולנס או רכב עירוני.

ברעם מסרב להתייחס לשאלה כמה זמן יישאר צה"ל בשכם. חייליו מספרים שנאמר להם להתכונן למבצע של חודשיים לפחות. ברצף הפעילות, אין מה לדבר על אימונים מסודרים. "הפסקתי לחלום על אימון חטיבתי", מודה המג"ד. "מובן לי, שאי אפשר לגייס מילואים כל הזמן, כדי לתפוס את מקומנו פה". ברעם מקווה להשלים סבב גדודי בתוך חודשיים, אבל לא הרבה יותר מכך. "אני אומר לחיילים: הגדוד היה שנה בשטחים, כמעט ברציפות. כנראה שנהיה עוד שנה".

עמוס הראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו