שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רנסנס של שדים ומפלצות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

תחייתו של הפיסול המונומנטלי באירופה - הפיסול הרומנסקי במאות ה-11 וה-12, מאת נורית כנען-קדר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת אדום - אמנות בסיוע עם הקתדרה למחקר משווה בתולדות האמנות ע"ש ג'ורג' ומרי בלוך, אוניברסיטת תל-אביב, 254 עמודים

מעטים החיבורים שהתפרסמו בעברית על האמנות של התקופות העתיקות. מעטים עוד יותר בעברית ספרים העוסקים באמנות ימי הביניים. לכן יש לברך על ספרה החדש של נורית כנען-קדר, ספר מאיר עיניים המלווה בתצלומים מרהיבים ועוסק בחקר התפתחותו של הפיסול הרומנסקי ומאפייניו. כנען-קידר - חוקרת עתירת ידע ובעלת עין בוחנת - יוצאת עם קוראיה למסע ברחבי צרפת עם גיחות קצרות לאיטליה ולספרד, כדי להתבונן בצורה רחבה ומעמיקה בכנסיות הרומנסקיות ובפיסול שלהן.

עד לראשית המאה העשרים לא עסקו בחקר האמנות הרומנסקית, ולדעתה של כנען קדר הסיבה לכך היא אופיה הגרוטסקי והאקספרסיווי של אמנות זו. במאה העשרים, שנמשכה לזר ולמוזר, לדו-משמעי וללא מובן, חל המפנה.

הפיסול היה אחד הביטויים העזים של העולם היווני-רומי. אבל עליית הנצרות הביאה לדעיכתו. תחייתו של הפיסול בימי הביניים התרחשה מקץ 500 שנים, במאות ה-11 וה-12. "פיסול האבן המונומנטלי הרומנסקי הופיע בסוף המאה ה-11 יחד עם אדריכלות שהשתמשה בקימור האבן. הוא עצמו מהווה לידה מחדש, רנסנס של האמנות הרומית ושל אמצעי הביטוי האמנותי החזק ביותר של העולם העתיק, הפיסול. אולם, כנראה עקב התפישה האמביוולנטית הנוצרית של העולם העתיק, הפיסול החדש לא היה עוד חופשי ועצמאי, אלא פיסול תבליטי, המוכתב על ידי האדריכלות" (עמ' 106).

בגלל האילוצים האדריכליים חל עיוות - דמוניזציה - בתיאור דמות האדם המופיעה על כותרות עמודים, על אומנות, על אבני מסעד. דמויות מוזרות, מפלצתיות לעתים. דימויים קשים לפענוח. כנען-קידר מדגישה שתיאור השוליים החברתיים על תפישותיו הוא מרכזי לאמנות הרומנסקית. דוגמה בולטת לכך היא מוצאת בשטיח מבאייה, המתאר את סיפור כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים. הסיפור ההירואי מתואר במרכז השטיח, ובשוליים התחתונים והעליונים מתוארות אותן חיות אגדיות ודמויות של פשוטי-עם, שמוצאים בפיסול הרומנסקי, "המתחיל לא עם הצגתו של ישו או עם סיפורי הקדושים אלא עם תיאורי חיות ומפלצות" (עמ' 57). בגלל קשיי הפיענוח שלו מעלה הפיסול הזה את השאלה מה הוא בעצם מבקש לבטא. על פי תפישתה של המחברת "האמנות אינה באה לקשט, היא רוצה לומר את דברה" (עמ' 62).

מסעה של כנען-קידר מתרכז בצרפת מן הלואר ודרומה - מחוזות בורגונדיה, אקוויטניה, לנגדוק ופרובאנס - כי שם היה הפיסול הרומנסקי המונומנטלי כלי ביטוי מרכזי. זאת בזמן שצפונה מן הלואר צמחה האמנות הגותית. ספרה-מסעה של כנען-קידר עשיר, מלומד, דחוס ומפתה לצאת בעקבותיו.

ע"ע עריכה

עיינו ערך עריכה - מדריך לכותב ולעורך, מאת ד"ר לאה צבעוני, הוצאת צבעונים, 229 עמודים

רגע של עברית, מאת רות אלמגור-רמון, הוצאת צבעונים, 300 עמודים

הופעתם של שני הספרים הללו מצביעה בין השאר על בעיה חמורה שנתונה בה הכתיבה בלשון העברית זה עשר לפחות. הבעיה מחריפה והולכת משנה לשנה, ואחד ממחולליה הן לדעתי הוצאות הספרים הפרטיות שהוציאו במשך שנים מבול של ספרים מתורגמים באופן גרוע, שיד עורך לא נגעה בהם. אלה הפכו את העברית המשובשת - שהתחביר שלה לועזי, בעיקר אנגלי, עברית דלה ומכוערת - לנורמה. את התופעה עודדה גם מערכת החינוך, שהמעיטה בערך לימודי הספרות והתנ"ך ושאר המקצועות ההומניסטיים. גם תיאורטיקנים מן האוניברסיטאות תרמו את תרומתם, כשהטיפו לנורמה של עברית מדוברת ורזה, ונתנו בכך גיבוי לבערות ולשאר תופעות קלוקלות ומבישות.

ספרה של הד"ר לאה צבעוני מבקש להיות מדריך לכותב ולעורך בעברית תקנית. הוא ערוך בסדר אלפביתי ומביא הצעות לכתיבה טובה בצד המצאי. יש בו יותר מ-3,000 משפטים, רובם אותנטיים, שכנגד כל אחד מהם מובא משפט ערוך. בסוף הספר מובאים משפטים לעריכה ולאחריהם מפתח. התיקונים אינם מוסברים. לא ברור מדוע יש להעדיף משפט כזה או אחר. לא ברורים העקרונות שעל פיהם נעשתה העריכה ולא ברור כיצד ניתן להפיק מן הספר תועלת מעשית. האם הכוונה שיש ללמוד על פה את כל הספר? האם אפשר לחפש בו תשובות לשאלות שמתעוררות בעת עריכה או כתיבה? דומה שהספר מיועד בעיקר לתלמידים לעריכה, אשר בהדרכת מורה-מומחה יוכלו להפיק ממנו תועלת.

ספרה של רות אלמגור-רמון מכנס בספר 300 מן הפינות ששודרו ברדיו תחת הכותרת "רגע של עברית" מיסודו של אבא בנדויד, איש האקדמיה ללשון עברית. זו פינה שעוררה ויכוח המתמשך והולך עד היום. הספר הוא נעים, אפשר ללמוד ממנו גם על מקורות של ביטויים, גם על פירושי מלים, גם על שיבושים ותיקוניהם. אביא רק דוגמה אחת: "במטותא ממך". איזו מלה מוזרה היא מטותא. ובכן, הא' הסופית היא כה' הידיעה בעברית. אם נסלק את הסיומת תה, תשאר לנו המלה מטו שפירושה בארמית בקשה. במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי מסופר ברבי זירא שמצא את חבריו מחפשים דרך לקרב את בוא המשיח. אמר להם: "במטותא, בעינא מניכו" - אנא, אני מבקש מכם. מבקשתו של רבי זירא למדו כל הדורות לומר "במטותא".

הפגיעה שבניתוק מגרמנית

שטוטגרט, תל-אביב - חיים בצל ההתרחשויות, מאת פני גינור, תירגמה מגרמנית טלי שוורצשטיין-בסר, הוצאת גוונים, 253 עמודים

פרופ' פני גינור (דולברג) היתה עמית מחקר במכון דוד הורוביץ לחקר ארצות מתפתחות באוניברסיטת תל-אביב, כן עבדה בסוכנות ככלכלנית-מחקר, היתה יועצת כלכלית במשרד האוצר ובנציגות ישראל באו"ם וזה אך מעט מעלילותיה של אשה רבת חיוניות, חריפת שכל ועצמאית, שעליה יאמרו היום כי הגשימה את עצמה.

ספרה מגולל את קורות חייה למן ילדותה בגרמניה ועד 1990 לערך, השנה שבה כתבה את הזיכרונות האלה. פני גינור הגיעה ארצה ב-1934, כשבאמתחתה תואר דוקטור בכלכלה. תחילה עבדה במשק הפועלות בתל-אביב. ומכאן - לבנק "אשראי". דרך גלגולים רבים הגיעה לבנק ישראל, לאו"ם ולאוניברסיטת תל-אביב. בדרך הזאת פגשה אנשים מעניינים וחשובים, למן מירה ואברהם שלונסקי ועד פנחס ספיר, לוי אשכול ואחרים.

נמשכתי אל קריאת הספר בגלל הסקרנות שעוררו בי חייה המוקדמים של המחברת בגרמניה - בת למשפחה דתית שישבה בקנשטאט שליד שטוטגרט. גינור חזרה לבקר שם ולחדש קשרים עם חברותיה מן התיכון שנים אחרי המלחמה. אכן, מצאתי עניין בעיקר בחלקו הראשון של הספר, הגם שחלקו השני, המתאר את הקריירה של גינור בארץ, הוא מעין מסע תמציתי בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהיא גינור תרמה לה לא מעט.

עניין אותי במיוחד הקשר העמוק שלה לתרבות וללשון של ילדותה ונעוריה, געגועיה לעולם האבוד שלפני היטלר: "גרמנית היתה השפה שבה ידעתי לכתוב, שעליה, כך חשבתי, יושתת עתידי. בעומק נשמתי נפגעתי מחוקי הגזע, כיהודייה וכיצור אנושי. אבל הניתוק מהתרבות והשפה הגרמנית בעתיד, פגע בי עמוק יותר".

תרגומה של טלי שוורצשטיין-בסר קולח ונקי, להוציא תמיהה אחת: מדוע גנף, כמו בגרמנית, ולא ז'נווה, כפי שאנו נוהגים כאן?

התמר, מטאפורה לחיים

כמו רוח מדבר, מאת רוני גבעתי, סדרת נעורים, ספריית פועלים, 103 עמודים

רוני גבעתי היא סופרת נהדרת. כל ספר שיוצא מתחת ידה הוא בבחינת מתנה לבני הנעורים או למבוגרים. תמיד אני נהנית מכתיבתה הלירית העדינה, המוסיקלית, הרצופה תיאורים רעננים ומלאי חיות של חיים וטבע. הנוף שר אצל רוני גבעתי. והנה, למרבה הצער, דווקא סופרות הנעורים המעולות ביותר שלנו, כרוני גבעתי ויונה טפר (העורכת שלי בקיבוץ המאוחד) - למעט נורית זרחי שקנתה לה פרסום ושם, אולי דווקא בגין שיריה הנהדרים לילדים וספרה הפרובוקטיווי "ילדת חוץ" - אינן ממש ידועות.

"כמו רוח מדבר" הוא רומאן המתרחש בקיבוץ ליד ים המלח, שהגיבורה שלו אסיף, היא נערה מתבגרת, שנדרשת להתמודד עם אב מוכה הלם קרב, אהבת נעורים ושאלות מוסריות. אחת המטאפורות המרכזיות ברומאן היפה הזה היא התמר, שהיה מאז ומעולם סמל לחיים. בקיבוץ של אסיף מגדלים תמרים, וקודם שלקה אביה בהלם קרב עבד במטעים והשתתף בכל הפעולות של הגידול - האבקה, דילול, אירגוז חוטרים (הדרך לגידול עצים חדשים), עטיפת האשכולות בשקיות רשת לבל יאכלו על ידי הציפרים והגדיד - קטיף התמרים - אלה הן פעולות החיים שאם ישוב האב לעסוק בהן בשמחה שהיתה בו טרם המלחמה יירפא מחוליו. מטאפורה אחרת שמתגלמת בה השאלה המוסרית היא "רחף" - כלב הרוח שמובא אל האב, כדי שהטיפול בו והשהייה במחיצתו יוציאוהו מן ההסתגרות אל יצור חי שזקוק לו. והמטאפורה השלישית היא האמנות: האב הוא פסל והפיסול היא דרך נוספת לקשור אותו אל החיים.

הסיפור נוגע ללב, הגיבורים, רובם חריגים, אמינים ומעוררים הזדהות, אבל בשבילי זה בעיקר המקום, נושם וצבעוני ומיוחד, מקום שרוני גבעתי כל כך מצליחה לתת בו חיים.ש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ