שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עמק בשירות האומה

שיכונים שנבנו כחומה לאורך מסילת הרכבת, שדה תעופה מאולתר ושטחים שהוסבו למטעי תפוחים מטעמים ביטחוניים. השינויים בתפישות התכנון האורבני בירושלים מתבטאים במחלוקת על "עמק הצבאים"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאת דוד קרויאנקר

באחרונה מתנהלים בירושלים מאבקים ציבוריים על שימור שטחים פתוחים. הבולטים בהם עוסקים בעמק הארזים במערב העיר, בחורשת הירח ליד תיאטרון ירושלים ובמטעי "פרי הר" ("עמק הצבאים") בדרום-מערב העיר. בשלושת האתרים הללו יש תוכניות בנייה המעוררות התנגדות של גופים ירוקים ושל תושבים השואפים להבטיח שימור שטחים ציבוריים פתוחים במקום.

פרשת עמק "פרי הר", על גלגוליה, משקפת את השינוי הדרמטי בהתפתחות האורבנית של העיר ביותר מ-50 השנים שחלפו מאז קום המדינה; טראומה של עיר נצורה, מחסור במזון, משטר של צנע וקיצוב, פיתוח חקלאי על גבול עיר חצויה והפיכת אזורי ספר לשטחים בעלי פוטנציאל לפיתוח ולבנייה.

בקדירת "פרי הר" בוחשים כיום כל מיני בעלי עניין: חוגים ירוקים בשם שימור הסביבה, קיבוצים, עורכי דין המתמחים בהפשרת קרקעות, תושבי שכונות מצוקה, פוליטיקאים ועסקנים הנושאים את דגל המאבק החברתי-העדתי. היו ביניהם שניסו גם לגייס את תמיכת הרב עובדיה יוסף, משום שקבע באחת מפסיקותיו כי אין לכרות עצי פרי אלא לצורך בניית בתי מגורים למשפחות ברוכות ילדים.

נסיבות נטיעותיהם של מטעי "פרי הר", בעמק הגובל בשכונות הקטמונים, גבעת מרדכי ושדרות בגין (כביש מספר 4), משקפות את השיקולים הכלכליים והביטחוניים הקשורים בהתפתחות שני אזורים בירושלים - קרית הממשלה בגבעת רם ואזור דרום-מערב העיר.

ראשיתו של פרויקט "פרי הר" בעמק המצלבה הסמוך למשכן הכנסת. בזמן מלחמת העצמאות היה העמק הזה חלק מאזור גדול וריק מבנייה, שהשתרע מן השכונות רחביה ושערי חסד במזרח עד לשכונת בית הכרם במערב. באותה תקופה היתה ירושלים במצור והיה צורך בדרך חלופית לכביש ירושלים-תל אביב החסום. מיפקדת מחוז ירושלים החליטה להכשיר את עמק המצלבה (הנקרא כך על שם המנזר היווני-האורתודוקסי שבמרכזו) והחלק שמצפון לו (באזור שלימים נודע כגן סאקר) כשדה נחיתה מאולתר. השדה, כ-300 מטר אורכו ו-25 מטרים רוחבו, שימש את המטוסים הקלים ששמרו על קשר עם העיר המנותקת. טיסות הגיעו לירושלים משדה דב שבתל אביב, מאמצע אפריל 1948 ועד לסיום המלחמה. הן שירתו את מנהיגי היישוב - בהם דוד בן גוריון, גולדה מאיר, יצחק בן צבי ויצחק שדה - ואף סייעו להעברת תחמושת כמרגמת הדוידקה הראשונה.

בעת מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים היה בעיר מחסור במזון בכלל ובפירות ובירקות בפרט. משום כך הוחלט כבר ב-1949 להקים חוות חקלאיות בשולי העיר. שר החקלאות אז, לוי אשכול, יזם את הכשרתו של עמק המצלבה והפיכתו מעמק טרשים לשטח לגידולי ירקות. קיבוץ מעלה החמישה פיתח את העמק. ביולי 1949 החלה קבוצת חברי קיבוץ (בסיוע פועלים תושבי ירושלים) להכשיר 350 דונם לגידולי תירס, עגבניות, פלפל, סלק וכרוב. השדות הושקו במי השופכין של ירושלים.

רוב שטחו של גן הירק אז הוא כיום גן סאקר. הגן, המשתרע בין קרית וולפסון ושכונת רחביה במזרח למשכן הכנסת וקרית הממשלה במערב, נקרא על שם הארי סאקר, ממנהיגי הציונות בבריטניה וחבר הנהלת "מרקס אנד ספנסר". גן סאקר משתרע על כ-120 דונם של מדשאות ועצי נוי ומשמש לפעילויות פנאי וכן לחגיגות המימונה והסהרנה.

בירושלים החצויה, בראשית שנות החמישים, היו אזורי גבול רחבים שהממשלה ביקשה לפתח. האדריכל דוד אנטול ברוצקוס - שבאותה תקופה עבד במינהל התכנון במשרד ראש הממשלה - סיפר כי מיקום השיכונים בשכונות הקטמונים, כמו צורת העמדת הבניינים, נקבעו גם לפי שיקולים ביטחוניים-טקטיים. שכונות קטמון א'-ד', המצויות מדרום לעמק "פרי הר", פונות לכיוון בית צפאפא. הן נבנו בצורת בינוי "פרוורית חצי כפרית", בפיזור מרבי של הבניינים על שטח גדול, במטרה להגן על הגבול. תפישת הביטחון היתה כי הצבא יסתייע בתושבי המקום להגנה על השטח המצוי בין הבניינים. שיכוני "הרכבת" הארוכים שבשכונת קטמון ט' נבנו זה לצד זה, כמבנה חומה הגנתי לאורך מסילת הברזל שבין ירושלים לתל אביב, ולאורך גדר הגבול שחצתה את הכפר בית צפאפא, שמחציתו היתה בתחום מדינת ישראל ומחציתו בירדן.

חקלאות היתה אמצעי נוסף לפיתוח אזורים שוממים על הגבול הירדני. ב-1955 הוחלט להפוך את אזור עמק המצלבה והעמק שמצפון לו לפארק עירוני. הגידולים החקלאיים במקום הופסקו, וכפיצוי קיבלו הקיבוצים מעלה החמישה וקרית ענבים שטח חלופי לעיבוד - 650 דונם בדרום-מערב העיר. שטח זה ידוע כיום כעמק "פרי הר" או "עמק הצבאים". תחילה אמנם יועד השטח החדש לגן ירק (בדומה לזה שהיה בעמק המצלבה), אולם כבר בשלב מוקדם שונתה המטרה ונקבע כי רוב השטח יוכשר כמטע תפוחים. בדומה לעמק המצלבה, גם כאן התבססה ההשקיה על מי שופכין. כשהשכונות הסמוכות הגישו תביעה לבית המשפט להפסקת השקיה זו, מחשש למפגע תברואתי, נבנה מתקן ביוב עם בריכה לשיקוע מי שופכין.

יותר מ-35 שנה, עד אמצע שנות התשעים, היה שטח "פרי הר" סגור בפני הציבור. המתחם הוקף גדרות תיל ושומרים רכובים על סוסים הבטיחו כי איש לא יחדור למתחם ויקטוף מהפרי שבמטע. בשנות השישים והשבעים תפוחי עץ ואגסים היו מצרכים יקרים ונדירים מכפי שהם היום. במשך השנים היה חלק מן העמק לבית גידול לעדר צבאים. העדר מונה כיום כ-15 פרטים, ואת הטריטוריה של אלה דורשים החוגים הירוקים לשמר.

באמצע שנות התשעים הופקעו מ"פרי הר" כ-150 דונם כדי לאפשר את הקמת שדרות בגין (כביש מספר 4), המקשר בין צפון ירושלים לדרומה. באותה עת הגיעו הקיבוצים למסקנה כי גידולי המטע אינם משתלמים. הם נרתמו למאמץ לשינוי ייעוד הקרקע לשכונת מגורים יוקרתית, משרדים לתעשיית היי-טק, מבני ציבור ופארק. הירוקים ותושבי הסביבה הצליחו לאחרונה למנוע את אישור תוכנית הבנייה במתכונתה הנוכחית.

בסוף ספטמבר השנה הביעה הוועדה המחוזית נכונות לשקול תוכנית חדשה ושונה לבינוי העמק, שעיקרה פיתוח מרבי של השטח כפארק עירוני בשילוב בנייני ציבור, עם פיתוח ובנייה אינטנסיוויים בחלקו המערבי של המתחם, לאורך שדרות בגין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ