בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיבותה של קלילות

הפה הפיזי

תגובות

אפרת מישורי. ריתמוס סדרה לשירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 104 עמ', 54 שקלים

אפרת מישורי, המצהירה על היותה "הדוגמנית של השירה" ואף קיימה מופע מולטימדיה של שירה, הפכה בהופעתה בתוכנית "רק בישראל" (בסוף 2002) לטרף קל בידי מגישיה. ובאמת, איזה בדרן - שחייב כל שבוע למצוא לעצמו "סקופ" חדש - היה מסרב להציג את מישורי קוראת את שירה "תמיד יש מישהו בבית./ תמיד יש מישהו בבית./ תמיד יש מישהו בבית./ יעקב!", כפי שעשו זאת שמעון ולימור, אשר התמוגגו על הקלות הבלתי נסבלת הכרוכה בכתיבת שירה. לימור אמנם טרחה לציין כי המשוררת עבדה יממה על כל שורה, אך מיהרה לכתוב שיר דומה משלה ("תמיד יש שיחה ממתינה...").

חשיפת השירה והמשוררת כקשורים למה שנראה כהונאה היא רק צדו האחר של דימוי רווח של המשורר כמנותק מקהל ממשי; כמי שבכתיבתו, ועל אחת כמה וכמה בדיבורו, איננו תורם לקומוניקציה משמעותית, אלא מייצג לכל היותר עמדה תמהונית (לפעמים בעלת היבטים פוליטיים אשר מזוהים כ"שמאלניות"). הבידור והניכור הם שני פניו העגומים של אותו מטבע.

מישורי באמת מנסה לכתוב שירה ידידותית לקורא, שיוצרת רושם של קלילות ובהירות, שתי מעלות ודאיות, אם נביא בחשבון כי שירה יכולה להיות גם עמוסה שלא בטובתה, עמומה ומייגעת. אינני סבור כי איכותה של שירה מותנית במה שנראה כ"עומק", ביצירת טקסט המחייב מאמצים בלתי נלאים מצד הקוראים על מנת לרדת לחקר מכלול התבניות והרמיזות אשר רק בעזרתן ניתן להבין את השיר.

מבחנם של שירים הוא ביכולתם להיות קליטים ומעניינים, אפילו חידתיים במידה מסוימת, בלי להיות כמובן רדודים, אך גם בלי לגרום למצח להתקמט. חזי לסקלי יצר בחלק משיריו האחרונים טקסטים כאלה, שעשויים לשעשע, להפתיע, ועם זאת להעמיד פרספקטיווה בלתי מוכרת, לרענן את צורת הכתיבה והשימוש בשפה. לפעמים החידתיות של כתיבתו אינה בת פענוח, אך אין זה פוגם באיזון הנהדר שלה בין עמימות לבהירות.

מישורי, להערכתי, היטיבה לקרוא את שיריו של לסקלי ונעזרה בהם כדי לגבש את כתיבתה הקלילה. דוגמה לכך אפשר למצוא לא רק מבחינה לשונית; לסקלי: "פעם אחת ליקקתי את הרווח הצר/ שבין 'איפה' ו'אתה'/ והנה נתקלה לשוני בבית/ ובו משפחה" ("סוטים יקרים", עמ' 26), ובעקבותיו מישורי: "ברווח הצר שבין שתי השורות הראשונות/ צומח דבר מה/ נקרא לו פרח" (עמ' 21). ההשפעה כאן אינה רק לשונית, אלא קשורה בריתמוס המחשבתי של לסקלי, ביכולתו למצוא "רווחים" צרים מסוגים שונים שבאמצעותם נוצר מרחב דמיוני חדש ובלתי צפוי, כמו בנטייתו אל העירוב של המוחשי והמושגי.

לעומת זאת, ניסוחה המושגי של מישורי, כמו "אני מחזיקה/ את עצמי/ ואת מושג העצמי/ ואת מושג הכיסא/ ואת מושג המשענת/ ואת מושג ההישענות" (עמ' 93) מזכיר בבירור את כתיבתו של אהרן שבתאי, שהקדים את לסקלי בנטייתו אל המושגי והמופשט, אף כי אצלו חסר הפן החידתי שלסקלי העניק לחומרים אלה. מישורי מצטרפת לפואטיקה של השירה בעלת הרושם הקליל (בניגוד לשירה פזמונאית, שאין היא נוטה אליה לחלוטין), בלי להצניע את שרידי קולם של משוררים אחרים. ואולם בספר זה מתגלה גם גרסתה האישית לכתיבה הקלילה, השונה מכתיבתם של שבתאי ולסקלי משום שהממד הריגושי שלה בולט יותר, הדוברת שלה חשופה יותר, והיא נעזרת לרוב בטכניקת החזרה על מנת להשיג נפח או אורך לשיריה. מבחינה זו השירים הארוכים יחסית בספר הם בעלי עוצמה ריתמית וחווייתית רבה יותר מהשירים הקצרים, שמגיעים לידי חידוד שנון אך לא לידי בשלות.

בכתיבתה של מישורי מופיעה התבנית המגוונת של החזרה כאמצעי לאפק ולאזן תכנים נפשיים מאיימים. באופן דומה מתפקדת השנינה, היוצרת נקודת מבט מרוחקת ממה שניתן בקלות לראותו כפצע ולהיגרר לתגובה פתטית ונמלצת מדי ביחס אליו. השירים שבפתיחת הספר מציעים את הנושא הכאוב (האם המתנכרת, הגעגועים של הילדה לאם) מתוך מאמץ למצוא את השפה המרוחקת והשנונה במידה מספקת, אשר תהפוך את נקודת המבט לקרש הצלה. דוגמה מוצלחת לעמדת האירוניה אשר מאפשרת להפוך את הסבל להתבוננות מפתיעה על יחסי האם והבת הוא השיר "קווים לאי-הימצאותך", המסתיים במלים אלה: "אם תלכי - תשכחי,/ אם תשכחי - קחי אתך/ תמונה של עצמך.// קחי אתך למזכרת/ תמונה שלך נעדרת" (עמ' 27).

היכולת לפרק את הסיטואציה למרכיביה ולהרכיבם בצורה שונה ובלתי צפויה היא אשר יוצרת את נקודת המבט הרעננה, שממוקמת בשיריה של מישורי בדרך כלל בסיום. גם כשהמערכת הנפשית המתוארת לוחצת ולא מותירה מקום לשינוי, מאפשר המרחב השירי את שינוי הפרספקטיווה שבו נעוץ התיקון האמנותי של החוויה. הצורך להישאר "קליל" אינו נובע כאן רק מהתחשבות בקורא, אלא בראש ובראשונה בכותבת עצמה, שללא אותה קלילות בהירה וחדה יקשה עליה לשנות את מקומה ולהמריא באמצעות נקודת מבט חדשה.

הקלילות היא גם המקום של פירוק קשרים מובנים מאליהם בין המלים לדברים. השימוש במושגים רווחים אמור לערער על תקפותם, באמצעות העשייה שמאפשרת להגדיר מחדש את זהותו של האני. הפירוק אינו מופיע כהתחכמות, אלא כהבהרת מלוא משקלו של הסימן הלשוני, כמו בשיר הבא: "אני/ כותבת סדרתית.// אם לא הייתי כותבת סדרתית/ הייתי רוצחת סדרתית.// אם לא הייתי רוצחת סדרתית/ הייתי שוכבת סדרתית.// אם לא הייתי כותבת סדרתית/ הייתי רוצחת את הסדרה,/ מסדרת את הרצח,/ שוכבת עם הרוצח,/ וכותבת הכל/ לפי הסדר.// ומה אני עושה עכשיו?/ פוחדת מכל אלה/ ויושבת// לבד בחדר" (עמ' 72). הישיבה לבד בחדר מופיעה כאן בסיום תהליך פירוק אמצעי הייצוג הלשוניים המקובלים, בתור סימן שמשתחרר ממשמעויותיו וחושף את החיץ המפריד בינו לבין שפת המציאות. המורכבות שנרמזת בראשית השיר, אשר מחייבת את הכתיבה הסדרתית כדי לשלול את הרצח הסדרתי, והשאלה אם מדובר פה בדחייה מוחלטת של שפת הדימויים הסדרתיים או דחייה אירונית של חלקה, הופכת את הקלילות למעניינת.

ואולם מישורי חותרת אל מעבר לקלילות שאיפיינה את כתיבתה מאז ומתמיד, אולי מתוך הרגשה שזו מיצתה את עצמה. שירי הפרחים המופיעים בספר זה מבשרים על כיוון שונה, שבו הסמל ההולך ונטען משמעויות הוא מוקד השיר. גם כאן נעזרת מישורי בתבנית ריתמית החוזרת ומציינת את הנושא (או את נוכחותה של הדוברת) בכל שורה מחדש; אך במקום מהלך של פירוק ייצוגים רווחים, מבקשים שירים אלה ליצור מרחב של "עומק" בעזרת תמונה אקספרסיווית מפותחת. שירים אלה, שדורשים יכולת כתיבה מטאפורית והגותית (ומזכירים במידה מוגבלת את נושא הפרחים בשירי סילוויה פלאת), ואף מחייבים אורך נשימה שונה בהשוואה למה שמחייבת שירה קלילה, לא הגיעו לטעמי לידי גיבוש. יש אמנם קטעים יפים בשירים כמו "הפרח שזהר לרגע", "תודה לכן שושנים קטנות", אך החיבור בין קלילות לבין שירה סימבוליסטית עדיין בוסרי ובלתי משכנע.

ספר שיריו של יוחאי אופנהיימר, "בשש אחר-הצהריים", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו