בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרכז ההסברה ייסגר - במשרד החינוך סבורים שזה לא ראוי לדיון ציבורי

שרת החינוך לימור לבנת תנצל את התוכנית הכלכלית כדי לסגור את מרכז ההסברה ולהכפיף אליה את שרידיו מקוצצי הכנפיים. המרכז מפיק את הטקסים הממלכתיים וכרזות יום העצמאות, מוציא חוברות מידע על המדינה, ומארגן סיורים להכרת הארץ לעולים חדשים. סגירתו תביא לפיטוריהם של כ-40 מ-47 מעובדיו ולביטול חלק מפעולותיו. במשרד רואים בכך התייעלות; במרכז, "חיסול ממוקד"

תגובות

חלק מהאורחים הנכבדים בטקס האזכרה הממלכתי לנשיאי ישראל וראשי ממשלותיה שהלכו לעולמם, שהתקיים בראשית החודש בבית הנשיא, נדהמו לשמוע שמשרד החינוך עומד לסגור את מרכז ההסברה, הגוף שאירגן את הטקס. נמסר לאורחים, שמרכז ההסברה אינו מופיע בתקציב משרד החינוך במסגרת התוכנית הכלכלית של משרד האוצר ופירוש הדבר הוא, שברגע שהתוכנית תאושר על ידי הכנסת יהיה אפשר לפטר את עובדיו והוא יחדל להתקיים. כל זאת ללא הודעה מוקדמת, ללא מתן הזדמנות לקיים דיון ציבורי. זה נשמע אולי סהרורי שמוסד ממלכתי כה מובהק, המזוהה עם כל טקסי ישראל הרשמיים, יוכל להיעלם כך בן לילה, אבל עובדה. מה יקרה ביום העצמאות הקרוב? מי ימלא את הפונקציות של מרכז ההסברה? ומה יהיה על 47 עובדיו?

אילה בר, יועצת התקשורת של שרת החינוך והתרבות לימור לבנת, אמרה ל"הארץ" בשבוע שעבר, שבתוכנית האב לרה-ארגון של המשרד, שמטרתה להביא להתייעלותו המרבית, נעשה ניסיון כולל לאגם משאבים על ידי מניעת כפל תפקידים, כפל אנשים וכפל תקורות (הוצאות מינהל). היא עמדה על כך שאין בתוכנית עדיין ירידה לפרטים בנוגע לכמה גופים ומרכז ההסברה ביניהם, אם כי לדבריה אין ספק שכל יחידות המשרד יצומצמו ויעברו רה-ארגון. עוד אמרה, שכל יחידות הסמך (יחידות אוטונומיות, עם מערכת ניהול פנימית סגורה, הכפופות ישירות לשרת החינוך) - מרכז ההסברה, הטלוויזיה החינוכית והמינהל לחינוך התיישבותי - יחדלו להתקיים ככאלה ויהפכו ליחידות רגילות בתוך משרד החינוך. לדבריה, דיוני הרה-ארגון עוסקים כרגע בנושאים הדחופים ביותר, הקשורים בפתיחת שנת הלימודים הבאה.

לשאלה מתי יסתיים תהליך הרה-ארגון השיבה בר, כי הוא מתבצע בשלבים ויארך כמה חודשים. מתבקשת השאלה אם מרכז ההסברה עלול לחדול להתקיים לפתע, בלי שום דיון ציבורי על מידת נחיצותו. בר: "הרה-ארגון של משרד החינוך לא יעבור דיון ציבורי. הוא לא צריך לעבור דיון ציבורי". לדבריה, הרה-ארגון נעשה בידי אנשי מקצוע, היושבים שנים בתוך המערכת ומכירים את הכפילויות והבזבוז שבה. גם את מרכז ההסברה, אמרה, צריך לבחון, כמו את יתר גופי המשרד, האם הוא יעיל, האם הוא עונה על הצרכים והאם הוא צריך להיות יחידה במשרד החינוך. "אבל אל תהפכי את זה לדיון ציבורי. אין לזה שום קשר".

חשד לחשבונות אישיים

מנהל מרכז ההסברה, דורון שוחט, אמר ל"הארץ" ביום שני שעבר, שאיש ממשרד החינוך עדיין לא דיבר אתו על השינויים הצפויים, וכל המידע שבידיו בא מעיון בתוכנית "שינוי מבני במטה מערכת החינוך - תוכנית התייעלות", שהופצה בהנהלת משרד החינוך. לדבריו, הוא לא מצא בתוכנית את מרכז ההסברה. תחת זאת מצא פונקציות שבהן עוסק מרכז ההסברה כמו "הסברה", "פרסומים", "טקסים מרכזיים", במשבצת אחת עם "דוברות" המשרד, כשאלה כפופים ליחידת המטה לשירותים לוגיסטיים. שוחט הבין, כי "כפי הנראה יש כוונה לבטל את הסטטוס של מרכז ההסברה כיחידת סמך ולהכניס אותנו לתוך משרד החינוך, וכפי הנראה מדובר בצמצום רציני. אבל מה סדר הגודל של היחידה, כמה מתוך האנשים פה יצטרכו לעזוב, על זה אף אחד עדיין לא דיבר אתנו".

על סמך תוכנית ההתייעלות כינס שוחט לפני כשבועיים את עובדי מרכז ההסברה לאסיפת חירום, שבה הציע להם לשקול את צעדיהם. לאלה שעברו את גיל 11) 50 במספר) הציע לפרוש מיד, כדי להספיק ליהנות מההטבות המיוחדות המוצעות לעובדי מדינה הפורשים עד סוף אפריל 2003. העובדים נכנסו ללחץ בשל כוונת הסגירה והצורך לקבל החלטות במצב של אי ודאות. שוחט, מצדו, הודיע למנהלת כוח אדם במרכז ההסברה, חנה ארד, על פרישתו בסוף יוני 2003.

היו שתלו את הערפל שבו שרוי מרכז ההסברה בנוגע לעתידו במערכת יחסים לא תקינה השוררת זה זמן רב בין שרת החינוך לבנת לשוחט, שמונה לתפקידו במכרז בתקופת כהונתו של אמנון רובינשטיין כשר החינוך. עובד בכיר במרכז ההסברה אמר, שבגלל "חשבון שיש ללימור לבנת עם דורון שוחט, היא שופכת את התינוק יחד עם המים". משרד החינוך הכחיש את הדברים, וכן שוחט עצמו, שטען כי יחסיו עם לבנת ידעו עליות וירידות, אך דווקא "לקראת יום העצמאות האחרון התפתחה מערכת יחסים מאוד מאוד טובה".

ייתכן, שהפניית השאלות למשרד החינוך זירזה תהליכים. ביום שלישי שעבר בערב זומן שוחט לפתע ליחיאל לייטר, ממלא מקום המשנה למנכ"לית משרד החינוך וראש "ועדת לייטר" לרה-ארגון. שוחט, שהגיע לפגישה עם מנהלת כוח האדם, ארד, ועם חבר ועד הפעולה של העובדים, גדעון טויטו, שמע מפי לייטר, שמשרד החינוך נדרש לקצץ יותר מ-200 עובדים מינהליים ועוד כמה מאות עובדים מקצועיים, ומרכז ההסברה יהיה חלק בקיצוץ. "בחזון שלנו אנחנו רואים חמישה אנשים (ממרכז ההסברה שיישארו לעבוד במשרד החינוך), שכל אחד מהם מקבל אחריות על תחום מסוים וממשיך להריץ את הפרויקטים", אמר לייטר. הוא ניאות לבסוף לדון בהשארתם של עד 10 עובדים לכל היותר, וגם הציע לשוחט להגיש לו נייר חלופי, בו יפרט מדוע יש להשאיר את מרכז ההסברה כיחידת סמך.

שוחט אכן יגיש את הנייר, אך אינו תולה בו תקוות רבות. "הם רוצים שנשתלב לתוך המבנה החדש של משרד החינוך", אמר. לייטר הדגיש, בשיחה עם "הארץ", כי סגירת מרכז ההסברה לא תביא "לביטול חס וחלילה של כל פעילותו היפה והמבורכת", אלא להעברתה ליחידות אחרות במשרד, ואולי אף לשדרוגה. יו"ר ועד עובדי מרכז ההסברה, שאול פטל, משוכנע, לעומתו, כי ברגע שמרכז ההסברה ייסגר, הפונקציות שהוא ממלא יחדלו להתקיים.

אחד מעובדי מרכז ההסברה העריך, ש"שרת החינוך הולכת להקים על ידה יחידה, שתעשה רק מה שהיא רוצה ותשדר בדיוק רק את המסרים שלה. הבעיה שלה היא", אמר אותו עובד, "שאנחנו אולי טיפה רחוקים מדי; שבראשנו יושב דורון שוחט ולא מישהו מטעמה, ואין לה השפעה בדיוק על כל תוכן ועל כל מלה שכתבו פה". לייטר, בתגובה, כינה "מגוחך" את הרעיון שלבנת משתמשת בהזדמנות של הקיצוצים כדי לבלוע את מרכז ההסברה ולשלוט בתכניו. "מה עשה מרכז ההסברה שלא מצא חן בעיניה?" שאל. "אם ירגישו שלשרת החינוך תהיה יותר מדי השפעה על יחידה קטנה וקומפקטית וירצו להעביר את הפעילות הזאת למקום אחר, אנחנו לא נתנגד", אמר.

לייטר הטעים, שמשרד החינוך עסוק עתה בביצוע "מהפכה אדירה" והכרחית, ובמסגרת הרפורמה "הגענו למסקנה, שמרכז ההסברה לא צריך להתקיים במתכונת הנוכחית. הפעילות הנעשית בו חייבת להימשך, אבל המתכונת הנוכחית פשוט מיותרת. זאת סיבה יחידה. לא חשבונות אישיים ולא לחטוף איזושהי החלטה חפוזה".

לייטר הוסיף, כי יש למעשה החלטת ממשלה לסגור את מרכז ההסברה עוד מ-1997. מסתבר, כי בדיוני התקציב באותה שנה החליטה ממשלת נתניהו להעביר את הפונקציות של המרכז לאחריות משרדי הממשלה השונים מטעמי חיסכון וייעול. שר החינוך אז, זבולון המר, כבר היה חולה מאוד באותה תקופה ולא ייצג את המשרד בהליך קבלת ההחלטה. כשנודע לצמרת המשרד שהממשלה אישרה את ביטול מרכז ההסברה קמה זעקה על מחטף, שבעקבותיה הוקמה ועדה, שהחליטה שהמרכז ימשיך להתקיים אך ייערכו בו צמצומים. שוחט, שכבר היה אז מנהל המרכז, הקדים בתגובה את פרישתם מרצון של שבעה עובדים.

40-30 אלף תלמידים בשנה

למחרת הפגישה עם לייטר זימן שוחט בשנית את העובדים, ביום רביעי שעבר, ועידכנם במצב. אחד מהם תהה בקול: "יש במשרד החינוך הרבה יחידות. יש קרוב ל-2,000 עובדים. אם צריך לקצץ 200 משרות במשרד החינוך, למה 40 צריכות לבוא ממרכז ההסברה?" ועד העובדים שיגר בו ביום מכתב למזכיר הארצי של הסתדרות עובדי המדינה, רפי פריינטה, וביקש להכריז על סכסוך עבודה "בגלל ההחלטה השרירותית של משרד החינוך". ההסתדרות נענתה והוכרז סכסוך עבודה.

יו"ר הוועד, פטל, שהוא גם סגן מנהל מחוז חיפה והצפון במרכז ההסברה, אמר ל"הארץ": "החליטו לעשות לנו חיסול ממוקד". פטל משווה את העובדים ל"סיירת" מיומנת, הפועלת בתחושת שליחות. לדבריו, החליטו לחסל תקנים "על הגב שלנו, אולי בגלל שאין לנו אבא ואמא במשרד החינוך, כי אנחנו יחידת סמך. מי שעושה לנו את זה לא מכיר ולא מבין את העבודה שלנו. אנחנו מוכנים להתייעל, אבל לא נסכים לחיסול ממוקד". הוא משוכנע, שהחיסכון כתוצאה מהפיטורים יהיה זעום, כי רוב המשכורות במרכז ההסברה נמוכות. לייטר אומר, שתקציב מרכז ההסברה עומד כיום על 11 מיליון שקל בשנה וסגירתו תחסוך למשרד החינוך 10 מיליון שקל, אם מספר העובדים שיישאר לא יעלה על חמישה.

מרכז ההסברה קם ב-1954, בתקופת דוד בן-גוריון, כיחידה במשרד ראש הממשלה, במטרה לחנך את החברה הישראלית המתהווה לאזרחות, ממלכתיות והזדהות עם המשטר הדמוקרטי ומאבקי המדינה. הוא הפיק טקסים והפיץ, למשל, חוברות על מורשת ביאליק ומורשת שלום עליכם. "קול ישראל" ו"אמנות לעם" נכללו בו. בשנים 1966 עד 1974 פעל מרכז ההסברה בכפיפות לשר בלי תיק, ישראל גלילי. לאחר מכן שימש המרכז גרעין להקמתו של משרד ההסברה, שהתקיים ממארס 1974 עד מארס 1975. ניסיון נוסף להקים משרד הסברה, בראשית נובמבר 1979, מטעמים קואליציוניים, נתקל בביקורת ציבורית ופרלמנטרית ונגנז.

כיום מפיק מרכז ההסברה את כל הטקסים הממלכתיים, כ-20 בשנה. למשל, טקס הדלקת המשואות על הר הרצל ביום העצמאות, אזכרות ממלכתיות קבועות (דוד בן-גוריון, יצחק רבין), אירועים כמו יום ירושלים, י"א באדר, יום שחרור אילת, יובלות ואירועים חגיגיים בכנסת ובבית הנשיא. כן פועל במרכז ההסברה שירות פרסומים, המפיץ כרזות ממלכתיות כמו כרזת יום העצמאות (בבתי הספר, משרדי הממשלה, מחנות צה"ל, שגרירויות ישראל בחו"ל) ומוציא חוברות מידע בנושאים שונים. לדוגמה, קובץ מסמכים היסטוריים מחיי המדינה, חוזה השלום בין ישראל לירדן, קהילות ישראל, אישים, נאומים מפורסמים, ירושלים, ארגוני הטרור, מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) וחלקם בהקמת המדינה, חיסכון במים. שירות הפרסומים מוכר כ-30 אלף פריטים בשנה במחירים סמליים, ולמעשה מכסה את הוצאותיו. צרכניו הם תלמידים, סטודנטים וארגונים שונים.

עוד פעילות היא ארגון סיורים להכרת הארץ לעולים חדשים, המתקיימים סביב נושא (קו העימות, מועצות מקומיות, בעיית המים, חידושים בתחבורה). ולבסוף, מרכז ההסברה מפעיל מרכזים לימודיים בכנסת, בבית המשפט העליון ובבתי המשפט בבאר שבע ובנצרת - בהם מבקרים כ-30 עד 40 אלף תלמידים בשנה - כדי להקנות ערכי אזרחות ודמוקרטיה. המטה הראשי של מרכז ההסברה פועל בירושלים, והנחיותיו מתבצעות באמצעות ארבעה מחוזות: ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע. מרכז ההסברה משמש למעשה גורם מתווך לביצוע פרויקטים בין משרדי הממשלה השונים - מהם הוא גובה השתתפות בהוצאות - לבין גופים חיצוניים פרטיים, שאצלם הוא מזמין את הפרויקטים. שוחט אומר, כי "הרבה מאוד דברים קילפנו מעצמנו לאט לאט, כדי להתאים את עצמנו להתפתחויות בטכנולוגיה, בתקשורת ובדמוקרטיה, ואלה הפעילויות שנשארו".

עובד בכיר במרכז ההסברה סבור, כי אפשר לבטל את משרדי מרכז ההסברה במחוזות ולהעביר את פעילותם למחוזות משרד החינוך. אך אין, לדעתו, לוותר על הפעולות הנעשות במטה מרכז ההסברה, ויש להשאירו כיחידת סמך מצומצמת. "עם כל הכבוד, אי אפשר לשבת בלשכה של השרה ולעשות את ההסברה של המדינה", הוא אומר.

עובד בכיר אחר מטעים, שמרכז ההסברה פועל מתוך ראייה ממלכתית וזו הגישה הנכונה. "אם היית יודעת איזה עבודה זה למצוא 12 מדליקי משואות, עם כל השיקולים שעומדים ברקע, כמו ליצור איזון בייצוג. חלק מהפרסומים שאנחנו מוציאים, אף גוף בחיים לא יוציא: ספר על סמלי מדינת ישראל, ספר על כל כרזות יום העצמאות, ספר על אנטישמיות בראשית האלף השלישי, ספר על הדרוזים בישראל. כל נושא שתגעי בו ושהוא לא מסחרי, זה אנחנו. מאוד חבל שבשנת ה-55 למדינה תצא כרזת יום העצמאות האחרונה. מאוד חבל שלא יהיו סיורים לעולים. על זה המדינה אמנם לא תקום או תיפול, אבל היא גם לא תקום או תיפול על מתן חינוך ערכי בבתי הספר או אם יסגרו את כל התיאטראות בארץ. השאלה היא איזה פרצוף יהיה למדינה הזאת. זה הכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו