כך עשתה ארצות הברית הכל כדי שישראל לא תעשה כלום במלחמה - כללי - הארץ

כך עשתה ארצות הברית הכל כדי שישראל לא תעשה כלום במלחמה

מחיר יקר שילמה ארה"ב כדי להבטיח שישראל לא תפתיע אותה במתקפה עצמאית על עיראק. ישראל חוברה למערכת הפיקוח האווירי של מטה הפיקוד האמריקאי כדי שתוכל לראות את הזירה המלאה בזמן אמיתי, וכן ללווייני הריגול המאתרים את שיגור טילי הסקאד. בתמורה היא אמנם לא התחייבה להימנע מתגובה, אבל העניקה לאמריקאים זכות וטו על פעולה שתסכן את כוחותיהם

מאת נתן גוטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאת נתן גוטמן

הורדת רמת הכוננות בישראל והשלמת כיבוש עיראק על ידי כוחות ארה"ב שיחררו אנחת רווחה לא רק אצל אזרחים ישראלים מודאגים ומתכנני הפעולה האמריקאית במפרץ, אלא גם מכיוונם של קובעי המדיניות בשתי הבירות - ואשינגטון וירושלים. ההקלה נובעת הן מהצלחת המבצע הצבאי והן מהעובדה שההבנות הרגישות שהושגו בין שתי המדינות ביחס למעמדה של ישראל במלחמה לא הועמדו למבחן המציאות. בניגוד למלחמת המפרץ הראשונה, הפעם היו ההבנות מלאות והשטחים האפורים מועטים. אך למרות התכנון המוקדם ניקר כל העת החשש, שמא טיל אחד לעבר ישראל ישבש את כל מהלך המלחמה האמריקאי.

במשך שתי שנות מגעים בין ממשל בוש בארה"ב לממשלות שרון בישראל התגבשה האסטרטגיה שהנחתה את האמריקאים בבואם לטפל בסוגיה הישראלית עם פרוץ המלחמה, ולפיה "ארה"ב תעשה הכל כדי שישראל לא תצטרך לעשות כלום". ובמלים אחרות, אף על פי שעד הסוף לא הצליחו שני הצדדים להגיע להבנה מלאה בעניין התגובה הישראלית, הרי שדבר אחד היה ברור כל העת - האמריקאים לא יניחו לשאלה העקרונית הזאת להגיע לכלל הכרעה מעשית.

באחת השיחות הראשונות שקיים תת שר החוץ האמריקאי ריצ'רד ארמיטאז', אחרי כניסתו לתפקיד, עם נציגי ממשלת ישראל, הוא הבהיר להם מפורשות כי ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש מעוניין לטפל בעיראק. בשלב הזה לא היה ברור מתי ואיך ייעשה אותו טיפול. עם ההבהרה גם באה קובלנה קלה מצד אנשי הממשל. "מדוע", נשאלו הישראלים, "אתם מדגישים כל הזמן את האיום האיראני ולא את הסכנה מצדה של עיראק?"

לישראל יש תשובה מוכנה. למרות שלטון האימים של סדאם חוסיין, הרי שאיראן נמצאת בשלב מתקדם יותר של פרויקט הגרעין שלה, העשוי לשנות את כלל מערך הכוחות במזרח התיכון. אבל גם לארה"ב של ראשית 2001 היו תשובות מוכנות. ראשית, הם סברו שאיראן רחוקה יותר מהצטיידות בנשק גרעיני מכפי שהעריכה ישראל. מעבר לכך טענו האמריקאים: לאיראן יש אולי יכולת רבה, אבל כוונה מועטה. סדאם חוסיין, לעומת זאת, כבר הוכיח שיש לו נכונות להשתמש בנשק לא קונוונציונלי וכבר שיגר טילי קרקע-קרקע נגד ישראל.

הוויכוח התיאורטי לא הוכרע בשלב זה. עם זאת ככל שגברו ההכנות בארה"ב לקראת המלחמה, ישראל אימצה את הקו האמריקאי ושמה דגש רב יותר על הסיכון העיראקי. אחרי פיגועי הטרור של 11 בספטמבר, הטיפול בשאלת עיראק צבר תאוצה במסדרונות השלטון בוואשינגטון וגם במגעים בין ישראל לארה"ב הוא נעשה מרכזי יותר. כעת גם הוסיפו נציגי ארה"ב בקשה, שהועברה הן בדרגים מדיניים והן בדרגי עבודה מודיעיניים וצבאיים - "האם יש לישראל מידע הקושר את עיראק לרשת הטרור אל-קאעדה?"

מבחינת האמריקאים היתה זו שאלה מכרעת, ותשובה חיובית עליה היתה יכולה לספק את הצידוק המוחלט למלחמה נגד סדאם כבר בחודשים הראשונים אחרי הפיגועים. המודיעין האמריקאי לא הצליח לאסוף יותר משבבי מידע על קשרים רופפים בין ארגונים הפועלים בעיראק לרשת של אוסאמה בן לאדן. לישראלים היתה נכונות לעזור, אבל המידע היה דל. עם זאת, בשלב הזה כבר הושם דגש מיוחד בשני הצדדים על העברה רציפה של מידע, בעיקר מישראל לארה"ב, בנוגע למתרחש במערב עיראק - בסיסים, משגרי טילים, יחידות צבאיות וחשדות להחזקת נשק לא קונוונציונלי.

מדינה מוכת הדלפות

בדיאלוג האסטרטגי התקופתי בין ישראל לארה"ב, במאי בשנה שעברה, כבר תפסה עיראק מקום מרכזי על שולחן הדיונים. הישראלים העלו את עניין ההתרעה במקרה של מתקפה אמריקאית וביקשו שהיא תהיה מוקדמת ככל האפשר. "מדוע אתם זקוקים לזמן הזה?" שאלו נציגי ארה"ב, והישראלים השיבו שנדרשת שורה ארוכה של הכנות במקרה של מלחמה - הכנת העורף, העברת חיל האוויר למצב של כוננות, פריסת יחידות ההגנה האווירית וטיפול במערך ערכות המגן.

האמריקאים האזינו ברוב קשב לבקשה הישראלית, אבל סירבו להתחייב. יש הסבורים כי התדמית של ישראל בעיני ארה"ב כמדינה מוכת הדלפות היא שגרמה לנציגי הממשל להסתייג מהתחייבות להתרעה מוקדמת. החשש היה שאם תקבל ישראל מידע מוקדם, סדאם עלול לשמוע על הכוונה להתחיל במלחמה נגדו כבר במהדורת הבוקר.

הישראלים ראו לנגד עיניהם את תקדים אפגניסטן - אז קיבלה ירושלים התרעה של 48 שעות לפני תחילת המתקפה האמריקאית - והניחו כי אף שלא ניתנה התחייבות מפורשת, הרי שפרק הזמן הפעם לא יהיה קצר מזה שנקבע אז. בפועל, מאותו רגע פעל הממשל האמריקאי לעיקורה של ההתרעה המוקדמת. כל נקודה שהטרידה את ישראל טופלה. לצורך פתרון בעיית ההגנה האווירית, הוחלט על קיום תרגיל ההגנה המשותף "ג'וניפר קוברה", שנועד לשמש כסות להשארת יחידות הפטריוט האמריקאיות בישראל עד למלחמה. ישראל חוברה מראש ללווייני הריגול האמריקאיים, כדי לקבל מידע על שיגור סקאדים בזמן אמיתי, וכן סוכם כי 15 בינואר יהיה מועד הולם להשלמת היערכות העורף והמעבר למצב כוננות.

כאשר התקבלה ההתרעה האמריקאית, בשיחת טלפון של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון 48 שעות לפני המתקפה, ושל קולין פאואל לשרון שעה וחצי לפניה - כבר לא היה צורך בהתרעה. בסיועה של ארה"ב, ישראל כבר היתה ערוכה ומוכנה וההודעה לא שינתה דבר. אבל השאלה העקרונית על תגובת ישראל במקרה שתותקף נותרה ללא תשובה.

כבר בשלבים המוקדמים הובהר כי שני הצדדים לא מסכימים. האמריקאים אמרו מפורשות שהם רוצים את ישראל "מחוץ לקונפליקט", כדבריהם, ואילו ישראל הבהירה את חשיבותה של זכות התגובה. נציגי ארה"ב הבטיחו לגורמים הישראליים, גם בדרג הבכיר, כי יעשו הכל כדי שישראל לא תיפגע וכי יפעלו בנחישות במערב עיראק כדי למנוע ירי טילים לעבר ישראל. "יהיו מצבים שבהם נהיה חייבים להגיב", השיבו הישראלים וציינו כדוגמה תרחיש שבו העיראקים יירו טיל כימי לעבר ישראל. נציגי ארה"ב השיבו שבמקרה שסדאם חוסיין ישתמש בנשק לא קונוונציונלי נגד ישראל או נגד כל גורם אחר, התגובה האמריקאית תהיה מוחצת.

אלא שישראל לא הסתפקה בהבטחה. בשיחות בוואשינגטון העלו נציגיה שורה של טענות על האופן שבו טיפלה ארה"ב בבעיית טילי הסקאד במלחמת המפרץ של 1991. אז לא נעשתה עבודת הכנה והגנרל נורמן שוורצקופף התייחס לחיסול המשגרים כאל מטרד המסיט אותו מהמטרה העיקרית של שחרור כוויית. ישראל רצתה להבטיח שהפעם הפעולה אכן תהיה מלאה, יעילה ובעדיפות ראשונה.

בשום שלב לא הציגה ארה"ב לפני ישראל את תוכנית הקרב המלאה שלה למערב עיראק, שכללה הכנסת כוחות מיוחדים דרך ירדן עוד לפני ההכרזה הרשמית על המלחמה, אבל עקרונות הלחימה פורטו בקווים כלליים. הובטח שמערב עיראק תהיה בעדיפות ראשונה וכי התוכנית תתמקד תחילה במניעת האפשרות של שיגור טילים ואחר כך בסריקה לאיתור משגרים או נשק לא קונוונציונלי.

מלחמה בשידור חי

האמריקאים עשו מאמץ נוסף לרצות את ישראל, בהבטיחם שקיפות מלאה בניהול המלחמה. הישראלים הזהירו כי לא יוכלו לחיות שוב בחוסר ודאות, וכי אם לא יהיה בידיהם מודיעין אמיתי על המתרחש בקרב, ישראל תתקשה לשבת בשקט. עוד הזהירו כי ללא מידע בזמן אמיתי, ייתכן שישראל תראה צורך בהפעלת גיחות צילום אוויריות, מהלך שהיה עלול לגרום קשיים למטוסים האמריקאיים.

ההיענות האמריקאית היתה גורפת - ישראל חוברה למערכת הפיקוח האווירי של מטה הפיקוד המרכזי של כוחות ארה"ב, כדי שתוכל לראות את הזירה המלאה בזמן אמיתי וכן ללווייני הריגול שמאתרים את שיגור טילי הסקאד. האפשרות שניתנה לקצינים ישראלים לשבת במתקן ליד השגרירות האמריקאית בתל אביב, ולצפות במלחמה בשידור חי, שיכנעה רבים בישראל כי השקיפות אכן מלאה. המשימה האמריקאית של רכישת אמון הישראלים בכוחה של אמריקה להגן עליהם כמעט הושלמה.

אולם עדיין נותר המכשול העקרוני - זכות התגובה של ישראל בעת התקפה. נושא זה עמד במרכז שתי פגישותיהם האחרונות של הנשיא בוש וראש הממשלה שרון בבית הלבן, ביוני ובאוקטובר בשנה שעברה. בפגישה ביוני דחה שרון מפורשות את הבקשה לוותר על זכות התגובה, בנימוק שהדבר עלול לפגוע בכוח ההרתעה של ישראל מול מדינות ערב. "אתם תצאו מהאזור אחרי המלחמה, אבל אנחנו נשארים, ואנחנו חייבים לשמור על כושר ההרתעה שלנו", אמר שרון לבוש. בתום הפגישה הודיע בוש רשמית בהופעה לפני העיתונאים כי לישראל שמורה זכות התגובה. בתמורה הבטיח שרון שישראל לא תגיב באופן אוטומטי על כל התקפה עיראקית.

ההבנות הללו הותירו אזור אפור רחב, והפגישה האחרונה בין שני המנהיגים, באוקטובר, נועדה להבהיר אזור זה. הנשיא ואנשיו הציגו בעיות מבצעיות - תוכנית הקרב האמריקאית כוללת פריסה רחבה של כוחות מיוחדים במערב עיראק - איך תוכל ישראל להבטיח שמטוסיה לא יפגעו בחיילים אמריקאים? שרון הבטיח תיאום מלא והתייעצות מראש. "ישראל לא תפתיע את ארה"ב בתגובה", הוא אמר לבוש. הוחלט שבמקרה של תגובה ישראלית, שרון ובוש יתאמו אותה אישית, ונציגי הפנטגון ילוו את המלחמה מן הקרקע בישראל וייתנו מענה לכל שאלה ישראלית. התיאום היה חיוני גם לישראל, מכיוון שללא העברת קוד הזיהוי האווירי מטוסיה היו מזוהים כמטוסי אויב ומשמשים מטרה לכוחות האוויר והנ"מ האמריקאיים הפועלים בזירה.

גם אחרי הפגישה השנייה נותרו שטחים מעורפלים, ולכן קוימו עוד שני סיבובי בירורים. ראש הסי-איי-אי ג'ורג' טנט נשלח לירושלים, ואחר כך שוגר מנהל לשכת ראש הממשלה דב וייסגלס לוואשינגטון. הסיכום היה שלארה"ב תהיה זכות וטו על תגובה ישראלית, אם זו תסכן בבירור את הכוחות האמריקאיים על הקרקע.

בסופו של דבר, השיטה האמריקאית פעלה. הפעולות הנמרצות לצמצום הסיכון לישראל, הן במתן עדיפות למערב עיראק והן בסיוע הגנתי לישראל, ושיתוף הפעולה המלא שהבטיח את השקט הנפשי, אכן השאירו את ישראל מחוץ לקונפליקט, כדרישת ואשינגטון. ישראל אפילו הצליחה לעמוד בבקשה האמריקאית הנוספת שנלוותה לכל הדיונים - לשמור את כל ההסכמות הרחק מעיני הציבור ולהסתיר כל סימן לשיתוף פעולה בין שתי המדינות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ