בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משרד החוץ בפרספקטיווה היסטורית

משרד החוץ חמישים השנים הראשונות

תגובות

משה יגר, יוסף גוברין, אריה עודד (עורכים). הוצאת כתר, 1211 עמ', 168 שקלים

הדיונים שהתנהלו על מינוי שר החוץ ב"ממשלת שרון השנייה" הצביעו שוב על פרדוקס מסוים ביחס למשרד החוץ הישראלי. מצד אחד, תחום העיסוק של המשרד, המעשים והמהלכים בתחום אחריות המשרד והמינויים השונים בו זוכים לפרסומים רבים יותר מאשר תחומי אחריות ופעולות משרדי ממשלה אחרים (להוציא, כמובן, את משרד ראש הממשלה וצה"ל). כך, קשה להשוות את כמות הפרסומים על שרי החוץ ועל מדיניות החוץ הישראלית לאלה המתפרסמים, לדוגמה, על משרדי החינוך והרווחה. ומצד שני, למרות החשיפה הזאת, למרות היוקרה, כביכול, של שירות החוץ ולמרות איכות כוח האדם, הטוב בדרך כלל, המשרת בו, מעמדו במערכת הממשלתית והשפעתו בתהליך קביעת המדיניות שולי למדי. ואם לנקוט לשון המעטה, המעמד וההשפעה הפחותים של המשרד, הנכפים על ידי ראשי הממשלה ומערכת הביטחון, רחוקים מלהשביע את רצון הפקידים הבכירים, השגרירים והנציגים השונים של ישראל.

לפרסומים הרבים מאוד, הכוללים קובצי מסמכים, ספרי זיכרונות של שרים, שגרירים ונציגים אחרים וספרים שכתבו אנשי אקדמיה ועיתונאים, נוסף עתה הקובץ הענק שלפנינו. הקובץ הזה מחזיק יותר מאלף עמודים, ונכללו בו לא פחות מ-129 מאמרים ורשימות שכתבו 85 מעובדי משרד החוץ. הנהלת משרד החוץ יזמה ומימנה את פרסום הקובץ לרגל יובל החמישים של ישראל ושל המשרד, ואולם נראה כי היא הותירה את ההחלטות בדבר הפרסום בידי שלושת העורכים, שבעבר היו שגרירים ומילאו תפקידים בכירים במשרד, ושידם רבה בכתיבה על סוגיות כאלה.

בגלל היקף הקובץ, הנושאים הרבים שהמאמרים עוסקים בהם, הסוגים הרבים של המאמרים והאיכויות השונות שלהם, אין לקנא בעורכי ספר כזה. באותה מידה, אין לקנא במי שבא לסקור או לבקר ספר כזה, ובכלל זה כותב הטורים האלה, שצריך להעריך "מוצר" רב-היקף ורב-גוונים שכזה. לכן, המשך הדברים לא יהיה בחינה ממוקדת של תוכני המאמרים השונים ואיכותם, אלא הערכה כללית של כמה סוגיות בסיסיות הקשורות למעמד משרד החוץ ובדבר ערכו של הקובץ ותרומתו להבנת התחום החשוב הזה.

ברוח זו, ראשית כמה הערות מהותיות ביחס למעמד משרד החוץ הישראלי, שהקובץ מיועד לשקפו. כפי שמציין משה יגר במאמרו החשוב בכרך הזה ("משרד החוץ: מבנה, דרכי עבודה ולקחים"), בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל מעמד המשרד לא היה נחות בהשוואה למשרדי ראש הממשלה והביטחון וצה"ל. למרות הדימוי ה"טוטליטרי" של בן-גוריון והגרסה המקובלת בדבר שליטתו המוחלטת, כביכול, בכל סוגיות המדיניות, הרי שבזכות מעמדו הפוליטי ועניינו של מקים המשרד, שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני, משה שרת, עד לפרישתו של האחרון מממשלת ישראל בשנת 1956, הוא עצמו ומשרד החוץ השתתפו במידה רבה מאוד בקביעת המדיניות הישראלית בתחומי החוץ והביטחון, ובנושאים משיקים שהיתה להם נגיעה לסוגיות מהותיות רבות. לכן, בתחום זה ובתחומים אחרים של קביעת המדיניות הישראלית באותה תקופה, צריכה לחול רוויזיה היסטורית ואנליטית רצינית אצל "היסטוריונים חדשים", והשתחררות אמיתית מתפיסות מקובעות על ההיסטוריה הקצרה של ישראל. הקובץ הנסקר כאן יכול לסייע לא מעט ברוויזיה כזאת.

ואכן, כפי שיגר מעיר בצדק (עמ' 42-41), התעקשות שרת על הבטחת המעמד הבכיר והאוטונומי של משרד החוץ בסוגיות של המדיניות הביטחונית, הפוליטית, הכלכלית הבינלאומית והיחס לתפוצות היהודיות לא נבעה אך ורק מקנאות למעמדו ולמעמד המשרד, אלא מתוך תפיסה מוצקה, שלפיה שיקולים מדיניים צריכים למצוא את ביטוים המרכזי במדיניות הלאום והמדינה. שרת אכן האמין שהמשקל העודף של הממד הביטחוני-הצבאי, של שיקולים קואליציוניים ושל שיקולי יחסים אישיים גרמו נזקים רבים לישראל. במבט לאחור מסתבר כי עמדה זו היתה נכונה. אי-אימוצה גרם - ועדיין גורם - נזקים חמורים לישראל.

יגר, שבעצמו מציין שלא ראה עין בעין עם שרת בנושאים האידיאולוגיים והמדיניים, קולע למטרה גם כאשר הוא כותב כי בימי יורשי שרת השתנה לרעה מעמד משרד החוץ, בייחוד כאשר משרדי ראש הממשלה והביטחון וצה"ל הפכו לגורמים שהשפיעו יותר מכל על מדיניות ישראלית כוחנית בבית ובחוץ. יגר מוסיף בצדק, שרק העתיד יראה אם כאשר ישרור שלום באזור יתחזק מעמד משרד החוץ בהשוואה לעליונות המוחלטת עד עתה של אנשי הביטחון והצבא. הוא מסכם קטע זה בדברים הנכוחים הבאים: "שילוב נבון של המאמצים, הביטחוני, המדיני והדיפלומטי, תוך התעלמות משיקולי יוקרה אינו עניין קל, אך בצורת ביצועו נבחנים מנהיגיה של אומה" (עמ' 43). דברים אלה ראוי שיופנמו על ידי הפוליטיקאים הישראלים הבכירים, מימין ומשמאל.

כאמור, בקובץ הזה נאספו מאמרים ורשימות של עובדים רבים של משרד החוץ, שעסקו בהיבטים שונים של פעולת המשרד בחמישים השנים הראשונות לקיומו. מתוך גישה של ההכרח ב"גילוי נאות", ומתוך ראייה מפוכחת בדבר המעמד וההישגים הבעייתיים של משרד החוץ בסוגיות המרכזיות של המדיניות הלאומית, מציינים העורכים ב"דבר המערכת" כי הקובץ איננו "אלבום ניצחון". אבל הם אינם מדייקים בכותבם שהקובץ איננו ספר זיכרון בנוסח "חברים מספרים על..."; מאמרים רבים (רבים מדי) מכילים זיכרונות על פועלם של אנשי משרד החוץ ב-16 התחומים שעל פיהם מחולקים המאמרים, והמשקפים את מבנה אגפי משרד החוץ ומחלקותיו. מטבע הדברים, מאמרים כאלה אינם מדגישים את ההיבט הניתוחי, שהוא, בעיקר, נותן טעם ומקנה חשיבות לפרסום כזה.

יחד עם זאת, למרות הזהירות הנקוטה בידי הדיפלומטים שתרמו לקובץ, במאמץ לא רב אפשר לעמוד על הנטיות הפוליטיות של כמה וכמה מהם, וללמוד מכך שאף על פי שרוב העובדים בשירות החוץ מוכנים לשרת באותה מידה בוסים פוליטיים בעלי השקפות אידיאולוגיות פוליטיות שונות, הם אינם עשויים מעור פוליטי אחד. למעשה, הם מביאים לעבודתם במשרד מגוון של דעות פוליטיות, והם מסוגלים להביע ביקורת, גם אם היא מרומזת, על קובעי המדיניות ועל המדיניות עצמה.

אחת הביקורות המרומזות של הדיפלומטים המקצועיים שתרמו לקובץ נוגעת ללב מדיניות החוץ הישראלית, ובעצם גם ללב המדיניות הישראלית בתחומים אחרים. הביקורת גלומה בעובדה שכותבי מאמרים רבים בקובץ מתמקדים בעיקר במדיניות ובמהלכי המדינות והארגונים השונים שישראל שיתפה אתם פעולה, או שנמצאה אתם בעימות (למשל, מאמרו של אליעזר פלמור "ישראל ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה. הערות לסיכום חמישים שנות יחסים יחודיים", ומאמרים נוספים), ומפרטים בעיקר את התגובה הישראלית למהלכי המדינות והארגונים האלה.

ואכן, כמו בתחומים אחרים, ולהוציא בעיקר בתחום הצבאי ובתחום ההתנחלות בארץ ישראל, מדיניות ישראל היתה, וממשיכה להיות, מדיניות תגובתית בעייתית. מעטים המקרים המצוינים בספר הזה שבהם ישראל גילתה יוזמה. שני תחומים שבהם כן גילתה ישראל יוזמה נסקרים במאמריהם של ראובן מרחב על יחסי ישראל-סין ("חלום ההיכלות האדומים..."), ובמאמרו של דוד אריאל על יחסי ישראל-דרום אפריקה ("רשמים מיחסי ישראל דרום אפריקה לעת קריסת האפרטהייד").

אולי בגלל שוליות המשרד ואולי בגלל אופי הדיפלומטיה בכלל, והדיפלומטיה והדיפלומטים הישראליים בפרט, מאמרים מעטים מדי מציגים "ברחל בתך הקטנה", ומתוך ביקורת, את התפיסה הישראלית הכוחנית של היחסים הבינלאומיים, המושפעת מאוד מגישת הריאליזם השנויה עתה במחלוקת רבתי בעולם; את המטרות הישראליות, ואת האסטרטגיות והטקטיות שישראל נקטה במשך חמישים השנים הראשונות (ראשית מאמרו של זאב סופות על "המדיניות הסינית של ישראל" מצטיינת בפירוט כזה, ובקובץ יש עוד כמה מאמרים מהסוג הזה).

מאמרים רבים המופיעים בקובץ פורסמו כבר בעבר, ומוכרים למי שעוסק בתחום הזה. לכן, בהתחשב במידה הגדושה של זהירות בהצגת הדברים האופיינית ממילא לדיפלומטים מקצועיים, מידת החידוש לגבי היבטים שונים היא מצומצמת. נוסף על זהירות בביטוי, על הדגש הבעייתי במאמרים המבוססים בעיקר על זיכרונות כותביהם ועל נטייה להתרחק מניתוח, הקובץ הזה מדגיש במידה רבה היבטים משפטיים. זאת ועוד, כפי שהעורכים עצמם מעידים, "לא כל המאמרים שנתרמו לספר זה שווים בערכם ורמתם", וזאת מפני ש"שיקולים שונים הדריכו אותנו (את העורכים) בקביעותינו לגבי הכללת החומר" (עמ' י"ז). גם אם העורכים לא פירטו, לא קשה לדמיין כמה משיקולים אלה, של עורכים המבקשים או מתבקשים לפרסם מאמרים של חברים או של מכרים שעבדו במחיצתם במשך שנים רבות.

ואף על פי כן, זהו קובץ חשוב מאוד, בראש ובראשונה לחוקרים, לעיתונאים, לסטודנטים ולמורים. אבל הוא חשוב גם לכל מי שמתעניין בתולדות משרד החוץ הישראלי ומדיניות החוץ הישראלית. גם אם לא כל האזורים, המדינות, התחומים, הסוגיות והפרשיות נדונו בו, זהו מקור עשיר מאוד על המדיניות הישראלית בתקופות מסוימות ולגבי מדינות ואזורים שונים בעולם. בהקשר הזה צריך לציין במיוחד כמה מאמרים בשער ב', שעניינו המזרח התיכון, ובעיקר את המאמרים על שיחות השלום ועל בקרת נשק באזור; בשער ט', שעניינו האומות המאוחדות; בשער י', העוסק בתפוצה היהודית; בשער י"א שעניינו דיפלומטיה כלכלית; בשער י"ג, הדן בישראל ובעולם הנוצרי; ובייחוד בשער ט"ז, הדן בדיפלומטיה ובדיפלומטים הישראליים. בגלל הזווית המיוחדת שהם מעלים ראויים לציון בייחוד מאמריהם, בשער זה, של דוד קמחי על מדיניות חוץ ומוסר ושל מאיר ורדי על ערכים אוניוורסליים וייחודיים בעיצוב מדיניות החוץ הישראלית.

ראוי שעובדים במשרדים אחרים יילכו בעקבות אנשי משרד החוץ ויפרסמו קבצים כגון אלה על משרדיהם. חלקים מקבצים כאלה עשויים לשפוך אור על היבט חשוב מאין כמוהו במשטר דמוקרטי, בקביעת מדיניות הציבור וביצועה, ואשר אינו זוכה בדרך כלל לסיקור מספק.

ספרו של פרופ' גבי שפר "Diaspora Politics: At Home Abroad" ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קמברידג'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו