להיות אזוטרי: חוקר החסידות יוסף וייס ו"מעשה משבעה קבצנים" של ר' נחמן מברסלב - כללי - הארץ

להיות אזוטרי: חוקר החסידות יוסף וייס ו"מעשה משבעה קבצנים" של ר' נחמן מברסלב

"באותם ימים נדפסו כמה ממאמרי בעיתון 'הארץ' וקבל לפני גרשם שלום על סגנונם, על שאינם מובנים לכל נפש. והשבתי לו כי איני מעוניין שהכל יקראו במאמרי, וניחא לי להיות איסוטרי מלהיות אכסוטרי". מאמר גנוז של חוקר החסידות יוסף וייס, שהיה מיועד להתפרסם ב"הארץ" בשנות הארבעים ולא נדפס

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יוסף וייס (1969-1918) הוא אחד הבולטים שבחוקרי החסידות במאה העשרים שמת בדמי ימיו. נפתולי חייו ומושאי מחקריו שלובים היו אלו באלו, בייחוד במאמריו על ר' נחמן מברסלב, המהווים בסיס לכל חקר חסידות ברסלב בימינו. דווקא טשטוש גבולות זה, שעלול להראות כחיסרון, הוא סוד כוחה של יצירתו. בראייה זו הצליח וייס להאיר את מורכבות תורתו של ר' נחמן ולהציגה, על גווניה השונים, לקורא בן זמננו.

את עבודת הדוקטור שלו בנושא תורת הדיאלקטיקה והאמונה לר' נחמן מברסלב, הגיש לגרשם שלום בשנת תשי"א. לאחר מכן עבר ללונדון, שבה לימד והמשיך במחקריו. לאחר מותו קובצו חלק ממאמריו בשני כרכים. כרך ראשון ביוזמת גרשם שלום, שהביא את ארכיון וייס מלונדון לירושלים, יצא לאור בעריכת מנדל פייקאז': "מחקרים בחסידות ברסלב" (ירושלים תשל"ה); וכרך שני באנגלית, ביוזמת ישעיה שחר ובעריכת דוד גולדשטיין, "Oxford 1985) "Studies in East European Jewish Mysticism). בכרכים אלו נאספו רק חלק מכלל עבודתו של וייס, ויצירות רבות משלו פזורות עדיין במקומות שונים, וחלקן נותרו בעיזבונו.

בשנות הארבעים והחמישים פירסם וייס ביקורות רבות בעיתון "הארץ", בנושאים שונים הקרובים ללבו. המאמר הנוכחי, שנמצא בארכיונו של וייס (תיק 44), היה מיועד להתפרסם בתקופה זו ב"הארץ" כביקורת על מהדורתו של הביבליוגרף א"מ הברמן ל"מעשה משבעה קבצנים", שיצא כספרון קטן ב-1946. אולם אין מדובר בביקורת רגילה, אלא בהרהורים עם צאת ספרון זה, והדברים עומדים בפני עצמם. "מעשה משבעה קבצנים" הוא האחרון שבספר סיפורי המעשיות לר' נחמן, ספר שזכה למהדורות רבות ולפירושים לא מעטים עד לימינו אנו. אחד הטעמים המרכזיים לעניין הרב שעוררה מעשייה זו, הוא שעלילתה נקטעת לקראת סופה, לפני השיא המצופה (בלשונו של וייס: יצירת טורזו). עובדה זו הוסיפה נופך מסתורי לסיפור והשערות שונות לגבי אופן סיומו.

המאמר שלפנינו הוא כעין מבשר ומבוא לחיבורו החשוב של וייס: "עיונים בתפיסתו העצמית של ר' נחמן מברסלב" ("תרביץ", כז, תשי"ח, עמ' 371-358). עם זאת, הוא גם משלים את התמונה שצייר בחיבור הנזכר, מפני שעיקר הדיון כאן הוא ב"מעשה משבעה קבצנים", שלא זכה להתייחסות מקיפה מצדו לא במאמר זה ולא בהמשך מחקריו הנדפסים.

הקורא בכתבי וייס יעמוד באופן מיידי על סגנונו העמוס והמורכב, סגנון המזכיר את לשונו המרומזת של ר' נחמן עצמו. אנקדוטה מעניינת לעניין זה מצויה בפתקה אחת מתוך אוסף פתקאות, שבהן העלה וייס על הכתב רשמים ואירועים משעשעים מתוך הווי החיים האקדמיים בירושלים בתקופת לימודיו (פתקאות אלו, ונוסף להן שלושה מאמרים קצרים מארכיון וייס, יראו אור בקרוב בספר לזכרו של גרשם שלום, במלאות עשרים שנה למותו, בעריכת יוסף דן). וזה לשון הקטע:

"פ"א הייתי אצלו (=אצל גרשם שלום) וכתבתי לפניו במכונה את מאמרו על התחלות הקבלה (="כנסת", י, תל אביב תש"ז, עמ' 228-179). ובאותם ימים נדפסו כמה ממאמרי בעיתון 'הארץ' וקבל לפני על סגנונם, על שאינם מובנים לכל נפש. והשבתי לו כי איני מעוניין שהכל יקראו במאמרי, וניחא לי להיות איסוטרי מלהיות אכסוטרי. ענה ואמר: הקראת את ספרו של טשסטרטון (Was Thursday? ,New York 1908" "The Man Who) (ולא זכר מיד את שם המחבר, והגדיר אותו מחבר אנגלי אוהב הפרדוכסים, עד שהזכרתי לו את שמו של טש' ואמר כן). ואמר כי באותו רומן יש חבורה של אנארכיסטים המתאספים דווקא בבית הקפה המאוכלס ביותר של לונדון ואינם מתלחשים אלא מדברים דווקא בפה מלא. ובזה דייקא יחדיו ימתיקו סוד".

בהמשך לדברי שלום המובאים בסוף הקטע, אפשר לומר כי המאפיין העיקרי את יצירתו של וייס הוא המתח הקיים בה בין האזוטרי לאקזוטרי, או שמא יש לומר: היות יצירתו אזוטרית ואקזוטרית בו בזמן. תודתנו נתונה לארנה ועמוס וייס על מתן רשות לפרסם את הדברים, ולפרופ' יוסף דן על עזרתו הרבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ