שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאת אמיר אורן
מאת אמיר אורן

שר ההגנה האמריקאי, דונלד רמספלד, הדהים החודש את קצונת צבאו, באיישו את התפקיד הבכיר ביותר בזרוע היבשה, ראש המטה, בגמלאי - הגנרל בדימוס פיטר סקומייקר. החלטת רמספלד לפסוח על מועמדים בשירות פעיל ולגייס את סקומייקר, שלוש שנים לאחר פרישתו, התקבלה כהבעת אי-אמון בצמרת הזרוע הכבדה והשמרנית ביותר בצבא (וכהבעת אי-אמון בכיוון הנגדי, כי מועמדים פנימיים קודמים סירבו להצעת רמספלד והעדיפו פרישה או תפקיד אחר). זה היה גם אישרור אמריקאי לעליונות הדרג האזרחי על הצבאי, החסרה כל כך במערכת הישראלית.

רמספלד בן ה-70, לשעבר חבר קונגרס, יועץ נשיאותי בנושאי רווחה כלכלית וראש מטה הבית הלבן, אינו טכנוקרט ביטחוני ואינו דובר הצבא כלפי הממשל. הוא בא לפנטגון בפעם השנייה - ב-76' כיהן בתפקיד זה בממשל פורד - כדי לכפות על קצונת הקבע את מדיניות הנשיא, המפקד-העליון הנבחר. בתחום בניין הכוח, היה עליו להתמודד עם ראייה חילית צרה; בתחום הפעלת הכוח - עם משקעי מדיניות קלינטון. בארגז הכלים שלו היו פטיש המינויים ומשור התקציבים. כששלף אותם, נפגעו אנשים וארגונים, אבל מטרתו הולכת ומושגת. אחד המדדים לכך: השיפור בתפקוד הצבא במעבר מהקרב הראשון של רמספלד (אפגניסטאן) לשני (עיראק). מדד נזיל ומתמשך יותר יהיה כושרו של הצבא לפשוט צורה ישנה וללבוש חדשה. סקומייקר, יוצא הכוחות המיוחדים, הבין-זרועיים, הוא קצין כלבבו של רמספלד.

בצבא האמריקאי אין רמטכ"ל ואין מפקדי זרועות - יש יו"ר, כיועץ צבאי ראשי לנשיא ולשר, ויש ראשי מטות. הפיקוד העליון נתון בידי הדרג האזרחי. הוא בונה את הכוח באמצעות ראשי המטות והיו"ר, ומפעיל אותו בזיקה ישירה למפקדי הזירות המרחביות (כגון מרכז ואירופה) ואלופי הפיקודים הייעודיים (כגון תובלה ומבצעים מיוחדים). אין מצביא אחד המתנשא מעל כל השאר - כמעט 40 גנרלים ואדמירלים נמצאים בדרגה הבכירה ביותר, ארבעה כוכבים. היו"ר הוא ראשון בין שווים, ולא הכל להוטים להגיע לתפקידו, או לראשות המטה של הזרועות השונות. בעיני רבים, טובה לא פחות אחוזה משלהם, בפיקוד מרחבי מרוחק.

המקביל הישראלי הקרוב ביותר לרמספלד היה, ב-99', משה ארנס. גם הוא התמנה אז לשר הביטחון לא בראשונה, עם ציוד פוליטי נאות - חושים והיכרות, אך ללא שאיפות קידום - וגיל שממנו מביטים על הקצונה מלמעלה. עוד 15-10 שנים וכמספר הזה ק"ג של ברזל בחוט השדרה, וגם דן מרידור יתאים.

היפוכו של דגם זה הוא הבכיר שהשתחרר זה עתה מצה"ל וחוזר לרכב עליו עם חשבונותיו ועוזריו מלשכת הרמטכ"ל. זהו דגם מורדפז, מסדרת יצחק מרדכי/שאול מופז, גלגול בעייתי של המצב באינתפאדה הראשונה. אז ניהל יצחק רבין, לשעבר רמטכ"ל וראש הממשלה, את האינתיפאדה עם אלופי הפיקודים, והרמטכ"ל דן שומרון בחר לסגת לירכתי הבמה. מופז מול משה יעלון, קצין טוב ורך כשומרון ונטול כמותו עורמה לתגרת רחוב ומסדרון, מערער עוד יותר את האיזון במבנה זה. על סמכותו של שומרון העיבה גם נוכחות סגנו, יורשו המיועד וחביבו המוצהר של רבין, אהוד ברק, מתחרהו על המינוי לרמטכ"ל שנשאר לפעם הבאה. ברק של יעלון הוא דן חלוץ, מפקד חיל האוויר, חביבם המשותף של מופז ושל אריאל שרון. זו מתכונת למתחים. עדות לכך אפשר למצוא השבוע בביקורת עקיפה ונדירה של יעלון על קודמו. יעלון הביע חרטה על התנהגות צה"ל - כלומר מופז - בפרשת המחסום בוואדי חרמיה, שבו נהרגו במארס 7 2002 חיילים ו-3 אזרחים מירי צלף.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ