בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי הצדיק הראשון בחסידות?

הבולמוס להציג "עלילה חלופית הן להיסטוריוגרפיה החסידית והן לאמיתות המקובלות בחקר האקדמי" סימא כנראה את עיניה של חוקרת החסידות הצעירה, מור אלטשולר, עד כדי כך שלא טרחה לפתוח את הקובץ הידוע והנגיש ביותר לכל תלמיד מתחיל בתחום זה, הלא הוא "מגיד דבריו ליעקב" לר' דב בער המגיד ממזריץ', המגיד המפורסם ביותר בתולדות החסידות

תגובות

הסוד המשיחי של החסידות, מאת מור אלטשולר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה / זמורה-ביתן, 360 ,2003 עמודים זה עתה נתבשרנו על פיענוח "הסוד המשיחי של החסידות", שעד להופעתו של ספרה זה של מור אלטשולר היה מוצנע, מוסווה וסמוי מעין החוקרים; מכאן הצהרתה של אלטשולר כי בספרה "מתוארת עלילה חלופית הן להיסטוריוגרפיה של החסידות והן לאמיתות המקובלות בחקר האקדמי" (עמ' 19). אכן, אלטשולר מפקיחה את עינינו בשאלות "מי היה הצדיק הראשון של החסידות ומתי יסד את החצר החסידית הראשונה? מי היו חברי החצר ומה באמונתם ובפעולתם עורר התנגדות כה עזה עד שהיה בה כדי לגבש את 'המתנגדים' לזרם נפרד בחברה היהודית משלהי המאה ה-18 ואילך?" (עמ' 14). לדבריה, בשנים ת"ק-תקמ"א (1781-1740) הופיעו על במת הציבור היהודי במזרח-אירופה "שני טיפוסים משיחיים שמהם צמחה התנועה, מבשר הגאולה הבעש"ט והגואל ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב, שהיה הצדיק הראשון של החסידות" (עמ' 15). זאת ועוד, מעשיהם של ר' יחיאל מיכל "ותלמידיהם מעידים על צמיחתה של תנועה משיחית על פי אמות המידה של תנועות דומות בהיסטוריה של עם ישראל" (עמ' 19). שלא כבעש"ט, ש"שמר את חוויותיו המיסטיות לעצמו ולא התבדל מן הכלל, בחר המגיד מזלוטשוב לפרוש מן הציבור ולייסד בית מניין משלו. בבית המניין שהקים בעבור תלמידיו בעיירה ברודי (בראד) שבמזרח גליציה נוסדה החצר החסידית המשיחית הראשונה" (עמ' 17).

ייאמר מראש: קביעותיה של אלטשולר אין להן אחיזה במציאות הטקסטואלית וההיסטורית. כך, למשל, אם יישאל חסיד ותיק: מי היה הצדיק הראשון בחסידות? מן הסתם ישיב כדברי ר' נתן מנמירוב: "וכולם הוכרחו לקבל מהרבי הראשון שהוא... משה רבינו" (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ראש חודש, הלכה ז, אות ו), וודאי וודאי שלא ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב, בן הדור השני לחסידות הממוסדת, הוא "שייסד את החצר החסידית המשיחית הראשונה". יש לזכור כי מדובר בשנות השבעים למאה הי"ח, אחרי מותו של ר' דוד בער ממזריץ' (1772), כשבתנועת החסידות פעלו חצרות הצדיקים של ר' אלימלך מליז'נסק ור' חיים חייקא מאמדור ועוד. הוסף על כך כי כבר בשנת 1748 לערך גורש ר' יעקב יוסף בבושת פנים מכס הרבנות בשארוגרוד בעוון הצטרפותו למניין החסידי שם.

מכל מקום, ליד עריסתה של החסידות עמדו מיילדים רבים. כן יש לציין כי המתנגדים לחסידות מעולם לא היו מאורגנים "כזרם נפרד בחברה היהודית". ועוד, המדבר על פעילותם המשיחית המוסווית של ר' יחיאל ותלמידיו, כעדות על "תנועה משיחית" כדוגמת "תנועות דומות בהיסטוריה של עם ישראל", מדבר על דבר והיפוכו. ואין צריך לומר כי ימי צמיחתה של החסידות היו סמוכים לימי התנועה השבתאית-פרנקיסטית שהנחילה לעם ישראל מפח נפש לדורות. הטענה שמניינו של ר' יחיאל מיכל בברודי היה המניין החסידי הראשון מופרכת מעיקרה. על תפוצתם של מניינים שונים ובכללם מניינים חסידיים יכלה אלטשולר ללמוד מספרו של ישראל היילפרין "יהודים ויהדות במזרח אירופה" הרשום בספרה.

אולם הערות אלו, ככל שמתבקשות כאן, אינן אלא זוטות. עניינו העיקרי של מאמר זה הוא בחינת שתי הדרכים שאלטשולר מוליכה את הקורא אל "הסוד המשיחי של החסידות": א. גילוי משמעות משיחית אקוטית מוצנעת בדרושים חסידיים אלה או אחרים; ב. גילוי זהותו של האיש, הצדיק, שבעיניו ובעיני תלמידיו נועד לגאול את ישראל, והוא ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב (מת בשנת 1781), שדבריו הוצפנו והודבקו למגידים חסידיים שונים, ובראש וראשונה למגיד המפורסם ביותר בתולדות החסידות, הלא הוא ר' דב בער המגיד ממזריץ'. יש לזכור כי ר' דב בער ממזריץ' הוא צומת דרכים מרכזי בתולדות החסידות והמפיץ הספרותי הראשון והחשוב ביותר של מגמותיה הרעיוניות. דרשותיו ואמרותיו נפוצו בכתיבת יד בחוגי תלמידיו ואף מעבר להם בימי חייו, ולא כל שכן אחרי מותו, בנוסחים שונים ומנוגדים. ולא בכדי מצאתי כי הפרסום הספרותי החסידי הראשון - שני קטעים מדברי ר' דב בער - נדפסו בספר דרוש נידח בשנת תקל"ח (1778) בלי ציון מקורם. דרושים וקטעי דרושים מדברי המגיד ממזריץ' מובלעים בכמה וכמה ספרי חסידות בלי שם בעליהם. "המגיד" בספרי חסידים הוא בדרך כלל שם דבר לר' דב בער המגיד ממזריץ', ויש שהוא מכונה בהם "המגיד הגדול". עם תלמידיו החשובים נמנה ר' זאב וואלף מז'יטומיר, מחברו של הספר החסידי הקלאסי "אור המאיר", שנדפס בשנת 1798, זמן קצר לפני מות מחברו, וחזר ונדפס פעמים רבות (למעלה מ-16 פעם).

דומה שכאן המקום להדגיש, כי מספרו זה של ר' זאב וואלף, שלפי כל הנתונים שבידי נכתב במו ידיו אחרי מות רבו המגיד ממזריץ', אנו למדים כי כבר בימיו, שהם גם ימי ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב, פשה נגע הניוון המוסרי והחברתי במחנות החסידים, כמו צביעות, העמדת פנים, רדיפת כבוד ובצע כסף. אמת, הצדיקות המזויפת, השקרית, החקיינית, ליוותה את תנועת החסידות מראשיתה, ודי לעיין בכתבי ר' יעקב יוסף מפולנאה, ר' אפרים מסודילקוב, ר' נחמן מברסלב ועוד. אולם דומה שר' זאב וואלף מז'יטומיר הוטרד ביותר מתופעה עכורה זו, והגיב עליה בלא כחל ובלא שרק.

והנה שני קטעים דרשניים בספר "אור המאיר" משמשים אצל אלטשולר עדות מובהקת על המשיחיות האקוטית הפרסונליסטית בחסידות. מדובר כאן בהוראה שעל המוכיחים בשער להקפיד שדברי התוכחה שבפיהם לא יהיו נגועים בפניות אישיות. כדי לחזק את הוראתו הסתייע ר' זאב וואלף בעדות, שפעם אחת שמע את "הרב ר' מיכל מגיד דק"ק זלאטשוב שדרש ברבים... והבנתי מתוך דבריו הקדושים אפשר כיוון אל האמור, וזה הוא כלל גדול שאל יוציא דיבורים מהשפה ולחוץ כי אם בהכניסו הדעת אל דיבורו אזי נשמעים ונכנסים בלב... כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב. והכתוב רומז כזה" (אור המאיר, ניו יורק תשי"ד, צה ע"ב).

במהדורה הראשונה של "אור המאיר" מסתיימת כאן פיסקה. במהדורות אחרות, כמו ניו יורק תשי"ד, שהיא דפוס צילום מהוצאת לעמבערג תרל"ה שבידי, במקום פיסקה חדשה יש כאן נקודתיים - סימן מוסכם בספרי הדורות הקודמים לסיום פיסקה. הדיבור המתחיל של הפיסקה החדשה, שהיא וריאציה דרשנית של ההוראה הקודמת, הוא הכתוב "שפתי כהן ישמרו דעת" (מלאכי ב, ז). אולם כאן הסתייע ר' זאב וואלף לא בדברי ר' יחיאל מיכל, אלא באישיות המרכזית בחוגי החסידים, שהיה רבו המובהק, והוא "המגיד זלה"ה", שלימד את תלמידיו "אופן היותר טוב איך לומר תורה": על הדורש להתאיין מתחושותיו האישיות ולהתמסר להשראת השכינה, ובלשונו: "בהיות שאינו מרגיש את עצמו כלום כי אם אוזן שומעת שעולם הדיבור (השכינה) מדבר בו ולא הוא המדבר בעצמו". כאן הוסיף ר' זאב וואלף עדותו האישית, שכמה פעמים ראה במו עיניו את "המגיד זלה"ה כשפתח פיו לדבר דברי תורה היה נראה לעין כל כאילו (ההדגשה שלי - מ"פ) אינו בזה העולם כלל ושכינה מדברת מתוך גרונו" (שם).

ראוי להזכיר כאן כי דרושים וקטעי דרושים בשם "המגיד" מובאים בספר "אור המאיר" כחמישים פעם. אולם אלטשולר מתכחשת לעובדה הפשוטה כי לפנינו שתי פיסקאות שבהן דברים בשם שני אישים שונים. בעוד שבפיסקה הראשונה נזכר המגיד מזלוצ'וב בשמו המלא, הרי בפיסקה השנייה והחשובה ביותר לענייננו מביא בעל "אור המאיר" דברים בשם "המגיד זלה"ה"; היא כותבת: "כאשר קוראים את הכתוב ברצף אין ספק שמדובר באותו מגיד וכי המגיד זלה"ה הוא הרב ר' מיכל מגיד דק"ק זלאטשוב בראשית הציטוט (היינו בפיסקה הראשונה). לפיכך יש להניח שגם בשאר המקומות ב'אור המאיר' שבהם נזכר 'המגיד' הכוונה לר' יחיאל מיכל" (עמ' 194). ברם, למה לדלג על משוכת הפיסקאות ולקרוא את הכתוב "ברצף"? ולמה "להניח" כשאפשר בנקל לזהות את האיש הנזכר בציון "המגיד זלה"ה"?

אין זאת אלא שהבולמוס להציג "עלילה חלופית הן להיסטוריוגרפיה החסידית והן לאמיתות המקובלות בחקר האקדמי" (עמ' 19) סימא את עיניה של בעלת "הסוד המשיחי של החסידות" עד כדי כך שלא טרחה לפתוח את הקובץ הידוע והנגיש ביותר לכל תלמיד מתחיל בתחום זה, הלא הוא "מגיד דבריו ליעקב" לר' דב בער המגיד ממזריץ', אם בדפוס הראשון משנת 1781 ואם במהדורותיו שיצאו לאור בימינו, זו של אברהם יצחק קאהן (ירושלים תשל"א) או זו של רבקה שץ (ירושלים תשל"ו). מי שהאמת היא נר לרגליו יעשה דבר המתבקש מכל בר דעת: ייטול לידיו את הספר "מגיד דבריו ליעקב" וימצא בו דרושים, המובאים בנוסח זה או אחר גם בספר "אור המאיר" מאת ר' זאב וואלף מז'יטומיר בשם "המגיד זלה"ה". די אם אזכיר כאן את "אור המאיר" פרשת שמות, מג ע"ב, וכן שם פרשת בלק ריב ע"א, המובאים בספר "מגיד דבריו ליעקב" (להלן: מגד"ל) מהדורת רבקה שץ עמ' 25; "אור המאיר", שיר השירים קכג ע"ב - מגד"ל, עמ' 80; "אור המאיר", משפטים 10 ע"א = מגד"ל, עמ' 79; "אור המאיר", חיי שרה, טז ע"ב = מגד"ל, עמ' 186; "אור המאיר", ראש השנה ("משל לפני התקיעות"), רעא-רעב = מגד"ל, עמ' 58-57. רבים מדברי ר' דב בער בספר "אור המאיר" מובאים בנוסח זה או אחר גם בספרי חסידות שונים, ובכללם ובייחוד בספר "קדושת לוי" לר' לוי יצחק מברדיצ'ב, מתלמידיו החשובים ביותר של ר' דב בער ממזריץ'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו