בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בצה"ל מציגים נימוקים מוסריים להתנקשויות

צבא / האלוף ידלין מגדיר "פצצה מתקתקת" ודן בפגיעה באזרחים

תגובות

בשבועיים האחרונים חזרה מדיניות ההתנקשויות ("סיכולים ממוקדים") להיות שיטת הלחימה העיקרית של צה"ל בארגוני הטרור. כבר יותר משנתיים משתמשת ישראל בהתנקשויות, ואף כי לא הוכח שהן פוגעות במוטיווציה של פלשתינאים לבצע פיגועים, במערכת הביטחון גוברת התמיכה בהן. במשך כל העימות לא עשה צה"ל מאמץ ניכר להסביר את ההצדקה המוסרית שהוא רואה לשימוש בהתנקשויות. כשנדרשו לסוגייה בכירים - כמו הרמטכ"ל משה יעלון (שהצהיר כי הוחלט להרוג את בכיר החמאס סלאח שחאדה אף שהיה ידוע שאשתו עמו) ומפקד חיל האוויר האלוף דן חלוץ (שתיאר כ"מכה קטנה בבטן המטוס" את תחושת הטייס המפיל פצצת טונה באזור מיושב) - הם הקימו נגדם ביקורת פוליטית.

באחרונה החליט לבחון את העניין האלוף עמוס ידלין, מפקד המכללות הצבאיות ומי שבתפקידו הקודם כראש מטה חיל האוויר עקב מקרוב אחר מבצעים מהסוג הזה. בימים אלה מתפרסם בביטאון המכללות, "ביטחון לאומי", מאמר שכתב עם הפילוסוף הפרופ' אסא כשר, המשמש גם מרצה במכללה. המאמר הוא ניסיון להציג הנמקה ערכית ומוסרית מפורטת לשיקולים המנחים את הפעילות ההתקפית של צה"ל בשטחים.

השניים כותבים כי על צה"ל מוטלות שתי חובות מוסריות: למנוע פיגוע שעלול להרוג אזרחים ישראלים (ולשם כך להתנקש בחיי הטרוריסט) ולמנוע פגיעה בפלשתינאים חפים מפשע הנמצאים בקרבתו. יש צורך להביא בחשבון את שני הסיכונים ולדבריהם, הדבר נעשה תוך תהליכי תכנון ואישור קפדניים. "המידע המודיעיני העומד בפני המחליטים הוא הטוב ביותר שאפשר להשיג" (גם בשאלת הימצאות אזרחים באזור היעד) - ונעשה מאמץ למצוא דרכים לביצוע המשימה בלי לפגוע בחפים מפשע. בשעה של כורח צבאי לפעול, באופן שאין בו מנוס מסכנת פגיעה בסביבה האנושית של היעד, נעשה מאמץ למצוא דרך למזער את הפגיעה.

השניים נוגעים גם בשאלה של "סימון" אנשים כטרוריסטים. לדבריהם, היעדים הם "פצצות מתקתקות" - מי שנמצאים בעיצומו של תהליך להכנת פיגוע, כשאין דרך אחרת לעוצרם. "אדם הוא בגדר פצצה מתקתקת לא רק כשהוא חגור חגורת נפץ ועושה את דרכו לאתר ישראלי (...) אלא גם בשלבים מתקדמים של התהליך המעשי, כשהאדם מספק לזולתו את אמצעי הפיגוע, כשהוא מארגן את סידורי ההצטיידות והנסיעה, כשהוא מתכנן את הפיגוע וכדומה". הפגיעה באדם כזה, נטען, היא מוצדקת בהיעדר דרך חלופית שסיכוייה לעצור את האיש סבירים. ידלין וכשר מציינים שההתנקשות אינה מעשה נקמה או ענישה. לעומת זאת, מתכנן פיגועים יכול להיות יעד, על בסיס ההנחה כי מי שעשה זאת בעבר שוב ושוב כחבר בארגון טרור, ישוב ויפעל בעתיד.

העיקרון המנחה את הפעילות, שכרוכה בסכנת פגיעה באזרחים, הוא עיקרון הכורח הצבאי: ככל שיש הצדקה מלאה לביצוע הפעולה, מכיוון שאחרת לא ניתן יהיה לספק ביטחון לאזרחים ולחיילים, יש להשלים עם פגיעה ב"סביבה האנושית" של הטרוריסט.

ידלין וכשר מסכמים: רק כורח צבאי, משיקולים של הגנה עצמית מפני טרור, יחייב פעולה תוך סיכון של פגיעה באזרחים פלשתינאים; גם במקרה כזה יש לפעול בשיטה שתמזער את הנזק לאזרחים - ואם בכל זאת ייפגעו, יש לתחקר את האירוע כדי להקטין הסיכון לנזק כזה בעתיד.

השניים מציינים כי הביקורת על הריגת 15 אזרחים בהתנקשות בסלאח שחאדה, ביולי אשתקד, היתה מוצדקת מכיוון שראתה בהרג הזה תקלה מוסרית חמורה (שנבעה מכשל מודיעיני: היתה הנחה מוטעית שהבתים סביב היעד ריקים מאדם). ואולם, נטען, לא היה מקום לביקורת על שימוש בפצצה שמשקלה טונה. לדבריהם, ביקורת זו "נעוצה בחוסר אחריות בשאלות של חיים ומוות". הם כותבים כי כדי להבטיח אותה פגיעה בשחאדה ניתן היה להשתמש בארבע פצצות של רבע טונה, ואולם אז הסכנה של פגיעה בסביבה האזרחית היתה גדולה יותר.

אף שהמאמר מגדיר את סוגיות היסוד הנוגעות למחלוקת, הוא אינו נכנס לדילמות נוספות ולמעשה אינו מציב קווים אדומים מפורשות להתנקשויות - כמו השאלה חיי כמה אזרחים פלשתינאים ניתן לסכן באופן מוחשי כדי להרוג טרוריסט אחד, אם ידוע שהוא בדרכו לפיגוע נגד אזרחים ישראלים. מבחינה אחת לפחות, המאמר, שכתיבתו הושלמה לפני כמה חודשים, כבר התיישן. ידלין וכשר טוענים כי מדיניות ההתנקשויות אינה מדיניות של פגיעה לשם הרתעה וכי לא עומדת מאחוריה תפישה של ארגון הטרור כ"צבא" שכל אנשיו הם יעדים לפגיעה. ואולם הרמטכ"ל הכריז למעשה על שינוי מדיניות זו לפני כשבוע, כשקבע כי כל אנשי חמאס הם יעדים לגיטימיים ל"סיכול".

קצין בכיר שנשאל השבוע על מדיניות ההתנקשויות נשמע כמי שמותיר מאחוריו את ההתלבטויות הללו. "ההתנקשויות עובדות", טען. אם כך, נשאל, מדוע לא עבר צה"ל לשימוש כה מאסיווי בהן כבר לפני כמה חודשים? "לקח זמן עד שהההכרה בכך הבשילה אצל כולם", הסביר. "אילו רק ידעת כמה זמן לקח עד ששיכנענו את הממונים לתת לנו היתר להתנקשות ברנטיסי" (ביוני האחרון, לפני ה"הודנה").

עמוס הראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו