בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ויהי ביום הדין בראש השנה, ויבואו כיתות מלאכים לפני ה'

חיזוק נוסף לטענה שהפיוט "ונתנה תוקף" נכתב על ידי יניי או אלעזר הקליר או בתקופתם, ולא על ידי רבי אמנון ממגנצא

תגובות

בשנים האחרונות היתה עדנה לפיוט "ונתנה תוקף". פיוט נודע זה נטוע עמוק בלבן של תפילות המוסף לראש השנה וליום הכיפורים על פי נוסח יהודי אשכנז לתפוצותיהם, ואמירתו-שירתו היא אחד מרגעי השיא של תפילות הימים הנוראים. יאיר רוזנבלום ז"ל העניק לפיוט העתיק לחן מיוחד במינו. הוא יצק יחדיו מוטיווים קוליים ואינסטרומנטליים, מן החזנות האשכנזית ומזו המזרחית, הוסיף להם את נימת המתח במינון הנכון והפך הכל לגביש מוסיקלי צלול ויפהפה, היוצר בקרב שומעיו תחושת רטט ומסתורין והתרוממות של תפילת לב אמיתית. שירת "ונתנה תוקף" המחודש בפיהם של חברי קיבוץ בית השיטה, אשר ידע שכול כבד במלחמת יום הכיפורים, רוממה את הפיוט למעלה של תפילה עממית במובן האמיתי של הביטוי. בשנים האחרונות, עם פרוס חגי תשרי, מועלה "ונתנה תוקף" של רוזנבלום-בית השיטה על גלי האתר, והוא הולך ורוכש לו מקום נכבד על לוח שירי העם המובחרים והייחודיים, וחודר גם לתוך התפילה בבתי כנסת מסורתיים.

בצד החידוש המוסיקלי זכה הפיוט גם לדיונים מחודשים במחקר, ולפני כמה חודשים אף התקיים באוניברסיטה העברית יום עיון חלקי שהוקדש למחקרו. אחד החידושים הבולטים בחקר "ונתנה תוקף" הוא הפקעתו מידיו של ר' אמנון ממגנצא המסתורי, שידובר בו קצרות להלן, והעתקתו לאחור אל ימיהם של הפייטנים הקלאסיים, יניי או אלעזר הקליר. פייטנים קדומים אלה חיו בארץ-ישראל, ככל הידוע והמשוער בתקופה הביזנטית, במאות השישית והשביעית, וכמשוער אחד מהם או מי מבני תקופתם הוא שחיבר את הפיוט. בשלב כלשהו בתולדותיו היה "ונתנה תוקף" משולב במארג פיוטי מורכב ורב עניין כשלעצמו, אולם הדבר אינו ידוע כל צורכו ברבים ואף אינו משמעותי באשר למקומו של הפיוט בתפילה ובהוויה הדתית והתרבותית של הדורות ושל דורנו עמהם.

עם הזמן, ובתהליך שפרטיו אינם ידועים, יוחס הפיוט לחכם עלום ששמו רבי אמנון ממגנצא, אשר לא ידוע עליו דבר ויש מקום לפקפק בעצם קיומו באשכנז הקדומה. מסורת אגדה שראשיתה המתועדת היא מן המאה ה-13 (מקורה בספר "אור זרוע" לר' יצחק מוינא) מספרת על רבי אמנון ממגנצא שנדרש כמה וכמה פעמים להמיר את דתו, סירב לדרישה ועמד בסירובו באופן נחרץ. אולם באחת הפעמים נשמעה בדבריו נימה של נכונות לשקול את ההצעה, ומשחזר רבי אמנון ועמד בסירובו נענש קשות בידי "ההגמון". כולו חבול ומעונה, חיבר והשמיע רבי אמנון את הפיוט בפני קהל המתפללים במגנצא בראש השנה, ומיד לאחר מכן יצא מן העולם בייסורים. לאחר שלושה ימים הופיע רבי אמנון בחלומו של חכם אחר וציווהו להנחיל את הפיוט לכל תפוצות הגולה.

אווירה של קידוש ה' ויראת רוממותו ניכרת באגדת רבי אמנון, ומבחינה זו היא מתאימה לרוחו של הפיוט עצמו, אולם עיון בפרטיה מעמיד את אמינותה ההיסטורית בספקות רבים. אולם גם אם התרחש מעשה זה בזמן מן הזמנים, קשה להלום את מקורו של הפיוט עם אשכנז של ימי הביניים. מאידך גיסא הולמים סגנונו ורוחו של "ונתנה תוקף" את יצירותיהם פייטני ארץ-ישראל הקדומים, וייחוסו ליניי או לקליר עולה בעקיפין גם בקטעי הגניזה. כאמור, מסקנה זו מקובלת כיום על רבים מחוקרי הפיוט.

עתה אציע חיזוק נוסף להעתקתו של "ונתנה תוקף" ממגנצא האשכנזית של ימי הביניים אל התקופה הביזנטית בארץ-ישראל, חיזוק שככל הידוע לי עדיין לא צוין במחקר. רעיון מרכזי העולה מתוך הפיוט הוא כי בראש השנה וביום הכיפורים, שהם ימי דינם של בני האדם, עומדים גם המלאכים בדין. ובלשונו של הפייטן: "ומלאכים יחפזון / וחיל ורעדה יאחזון / ויאמרו הנה יום הדין / לפקוד על צבא מרום בדין / כי לא יזכו בעיניך בדין..."

יושם לב: החידוש שבשורות אלה אינו בעצם עמידתם של מלאכים לדין בדומה לבני אדם. רעיון זה מוצג כבר במקרא בדברי ישעיהו (כד, כא): "ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה", ואין ספק שהפייטן שלנו היה מודע לפסוק זה ואף עשה בו שימוש. הד לרעיון נשמר גם במקומות אחרים במקרא (תהילים פב, א ועוד) והוא מוכר יפה מן הספרות החיצונית של ימי בית שני ומכמה מקומות בספרות חז"ל. אולם עד כה לא נודע על היום המיועד למשפטם של המלאכים, וכאן אנו שומעים, אולי בפעם הראשונה, על שיתוף גורלם עם בני האדם - כולם נידונים כאחד ביום הדין, הוא ראש השנה, וכנראה גם ביום הכיפורים, שאף הוא יום דין וגם הוא נזכר בגוף הפיוט.

אמנם יש חוקרים שהבינו שורות אלה כמכוונות ליום הדין הגדול שלעתיד לבוא ואת ההמשך ("בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון") כמכוון לראש השנה הרגיל, אך הדבר אינו מתקבל על הדעת, וזו היא גם דעתו של דניאל גולדשמידט, מהדיר המחזור האשכנזי לראש השנה וליום הכיפורים. הרעיון בדבר ימי הדין המשותפים לבני האדם ולמלאכים קרוב במהותו לרעיון הקדושה: גם כאן שורר שיתוף בין מלאכים לבני אדם בעומדם לפני האל. המלכת האל והכתרתו הם הנושא העיקרי של תפילת הקדושה לענפיה, והפסוק הראשון של הקדושה, פסוקו הנודע של ישעיהו (ו, ג) "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו" הוא תפילתם של השרפים העומדים ממעל וקוראים זה אל זה. את הקדושה אימצו להם בני האדם לאומרה יחד עם השרפים-המלאכים. עיון נוסף בדבר מלמדנו שהתהליכים אשר עברו על תפילותיהם של מלאכים ובני אדם מחד גיסא, ועל ימי דיניהם מאידך גיסא הם מהופכים, אבל נובעים מאותם דחפים רוחניים המקרבים את עולם המלאכים אל עולם האדם: בני האדם אימצו להם את תפילת המלאכים לאומרה ביחד עמהם, ואילו המלאכים "אימצו" להם את יום הדין האנושי והם נידונים בו יחד עם בני האדם.

דברי ימיה של הקדושה הן אחת הפרשות המרתקות והסתומות בתולדות התפילה. רק סימנים קלושים, מעטים ומפוקפקים לקיומה של הקדושה שרדו בספרות התנאים והאמוראים, ובאלה אין די ללמדנו דבר ברור. לעומת זאת היתה הקדושה יקרה ונכבדה מאין כמוה בעיניהם של חכמי ישראל (וחכמי הנוצרים) ושל הפייטנים בתקופה המאוחרת יותר, ומקומה במערכות הפיוט הגדולות של יניי, הקליר וחבריהם הן מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. מערכות הפיוט הקרויות קדושתאות הן לבה של היצירה הפייטנית בדורות הפייטנים ולאחריהם, וגם "ונתנה תוקף" קשור היה אל מערכת כזאת. קישור טכני זה, וכן הקישור הרעיוני שהצבענו עליו, הם כנראה הטעם העיקרי למיקומו הצמוד של "ונתנה תוקף" לפני הקדושה של מוסף בימי הדין.

ומכאן לטענה העיקרית של מאמר זה: כאמור, "ונתנה תוקף" הוא אולי המקור הראשון המציין את ימי הדין של המלאכים בראש השנה וביום הכיפורים. אולי - מאחר שבידינו מקור נוסף המלמד כי המלאכים אכן עומדים לדין באותם ימים ממש.

בשני מקומות בספר איוב מתואר בואם של "בני האלוהים" להתייצב על ה'. תיאור התמונה השנייה שבתחילת הספר נפתח במלים: "ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'" (איוב א, ו), ובאותן מלים ממש נפתח גם תיאור התמונה הרביעית שם (ב, א). והנה, מתרגם ספר איוב לארמית סטה כאן - כמו במקומות אחרים - מן התרגום המילולי הישיר והוסיף לתרגום כמה פרטים. הפסוק הראשון תורגם כך: "והוה ביומא דדינא בריש שתא, ואתו כתי מלאכיא למקום בדינא קדם ה'", ובתרגום חוזר לעברית: ויהי ביום הדין בראש השנה, ויבואו כיתות מלאכים להתייצב בדין לפני ה'. ותרגום הפסוק השני: "והוה יום דינא רבא, יום שיבוק סרחניא, ואתו כתי מלאכיא למקום בדינא קדם ה'" - ויהי יום הדין הגדול, יום כפרת עוונות, ויבואו כיתות מלאכים להתייצב בדין לפני ה'.

הדרשות המזהות את ימי המתייצבים עם ראש השנה ויום הכיפורים היו מובנות כמעט מאליהן אילו היו הכתובים מדברים בבני אדם הבאים פעמיים להתייצב לפני האלוהים. אולם זיהוי הימים שבהם באים המלאכים להידון לפני ה' עם ראש השנה ויום הכיפורים אינו מובן מאליו, והוא מעיד על כך שעל פי הדרשה שבפי המתרגם אכן נידונים המלאכים באותם ימים, כמוהם כבני האדם.

איננו יודעים בדיוק מתי נוצרה דרשה זו ובידי מי, אולם יש לשער שזמנה אינו רחוק מזמן חיבורו של תרגום איוב לארמית. מתי נוצר תרגום ספר איוב לארמית? גם לשאלה זו אין בפינו תשובה ברורה, אולם ברור שיש לדון בנפרד על התרגומים לארמית של התורה, הנביאים והכתובים. על פי המסורת התלמודית-בבלית (מגילה ג' ע"א) נוצר תרגום אונקלוס לתורה (אך לא זה המכונה תרגום יונתן לתורה) סמוך לחורבן הבית השני, לפניו או לאחריו; מאותה מסורת עולה כי תרגום יונתן בן עוזיאל לספרי הנביאים נוצר אף הוא באותה תקופה בקרוב, וסימנים אחדים מרמזים לקיומן של שכבות עתיקות עוד יותר בתרגומים אלה. רוב חוקרי התרגום אינם חלוקים על המסורת התלמודית באורח קיצוני.

לעומת זאת עולה בבירור מתוך אותה מסורת כי בימי התלמוד לא היה תרגום מוכר לספרי הכתובים, ומדבריו של רב האי גאון, סמוך לסוף האלף הראשון לספירה, עולה כי כמה תרגומים כאלה ידועים בימיו אך אין לגביהם מסורת של סמכות ועתיקות. לפי ההערכה המקובלת בקרב החוקרים נוצרו תרגומי הכתובים בארץ-ישראל בתקופה הביזנטית, במרחק קטן של זמן בהשוואה לימיהם של יניי ואלעזר הקליר, שגם זמניהם שלהם אינם ידועים במדויק.

התרגום הארמי לספר איוב ויצירותיהם של יניי והקליר נוצרו איפוא בסמיכות זמנים ומקומות. מתברר שבאותם ימים הועלה לראשונה הרעיון בדבר מועדי דיניהם של המלאכים - ראש השנה ויום הכיפורים, והוא משתקף הן בתרגום הארמי לאיוב והן בפיוט "ונתנה תוקף". ייחוסו של הפיוט ליניי או לאלעזר הקליר מקבל עתה תוקף נוסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו