שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המשמעת הביקורתית, או היחסיות הבלתי נסבלת של הלחימה

מנהיגות אווירית תרבות מבצעית מודרנית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

שמואל גורדון. הוצאת מערכות והוצאת משרד הביטחון, 312 עמ', 78 שקלים

במלחמת העולם השנייה הפציץ חיל האוויר הבריטי את ערי גרמניה בשיטתיות מצמררת. מאות אלפים נהרגו ונפצעו, וההפצצות נמשכו גם כאשר ניצחון בעלות הברית היה ברור כשמש. בראש פיקוד המפציצים עמד המרשל ארתור האריס, שיזם את ההפצצות האלה ודירבן את מפקדיו להתמיד בהן למרות המחיר הנורא בחיי אזרחים. "אף שהפצצות אלה", כותב שמואל גורדון, "נגדו את ערכי המוסר, ואף היו בלתי-חוקיות בעליל, כמעט לא נשמעו קולות מחאה בקרב הלוחמים האוויריים, המפקדים והמתכננים". לאחר המלחמה התקיים בבריטניה דיון נוקב על המשמעות המוסרית של ההפצצות האסטרטגיות על ערי גרמניה. ואולם, "עד היום לא ברור מדוע נעשה שימוש כה א-מוסרי בחיל האוויר הבריטי; מדוע לא קמו המפקדים והלוחמים נגד משימה מתמשכת זו, שהטילה כתם שלא יינקה על חיל האוויר הבריטי". גורדון מביא את סיפורו של פיקוד המפציצים הבריטי כדי להצביע על "הסכנות הכרוכות בהפעלת נשק אווירי" ועל "חיוניות השמירה על מוסר לחימה", משום ש"אם בחילות האוויר של מדינות גדולות נפלה שלהבת, קיים תמיד סיכון של פגיעה במוסר הלחימה בכל חיל אוויר מודרני".

אם כי גורדון, בעצמו טייס בכיר במילואים, אינו מתעמת בצורה פרטנית עם הסוגיות שמעסיקות עתה את החיל (כמו, האם להטיל פצצה של טונה על בית שבו מתגורר מבוקש, או להסתפק בפצצה של רבע טונה ו"להסתכן" בכישלון המשימה), המסקנות הנדרשות ברורות. גורדון עושה הפרדה ברורה בין "מלחמה כוללת", שבה "חובה להטיל את החימוש על האויב, וכאשר אין מוצאים את המטרה יש למצוא מטרה חלופית או מטרה מזדמנת ולפגוע בה", לבין "לחימה מוגבלת", כמו זו המתנהלת עתה בשטחים. בסוג זה של לחימה, "המשימה שונה". "הישג נדרש, הקודם לכל דבר, הוא לא לפגוע באזרחים".

אך בלחימה שמנהל עתה חיל האוויר בשטחים, יותר מדי אזרחים נפגעו בהפצצות שנועדו לשים קץ לחייהם של מי שהוגדרו מבוקשים. ההחלטה לעשות שימוש בכוח האווירי בשטחים אושרה בידי הדרג המדיני, תוך כדי קבלת האחריות על האפשרות לפגיעה בחפים מפשע. גורדון לא שאל בספרו, כאשר הביא את דוגמת חיל האוויר הבריטי, מדוע עד לכתיבת הספר לא קמו המפקדים והלוחמים של חיל האוויר הישראלי נגד משימה מתמשכת זו.

הוא מתחמק מהצורך בהכרעה ברורה (שאינה פשוטה כלל ועיקר, יש להודות) באמצעות הקביעה על "היחסיות הבלתי נסבלת של הלחימה". מצד אחד "יש לנו מחויבות בסיסית לחיי אזרחינו" (המצריכה פגיעה בחייהם של טרוריסטים המסתתרים בקרב אזרחים), אך מצד שני היא "אינה פוטרת אותנו ממחויבות לערכים הבסיסיים של החברה הישראלית, של החברה המערבית, של התרבות היהודית". מסקנתו היא ש"אוי לנו אם נאמץ לעצמנו את ערכי תרבות האיסלאם הפונדמנטליסטי הנלחם בנו. עלינו לזכור כי התרבות היהודית והערכים של החברה הישראלית הם נדבכים קיומיים כמו הקיום הפיסי שלנו".

הדיון במוסר הלחימה אמנם אינו מוקד הספר, אך נדמה לי - ואיני בטוח שגורדון עצמו היה מאמץ את ההבחנה - שמכל הסוגיות שהוא מעלה זו החשובה והקריטית ביותר, בהתייחס להשפעה השלילית שעלולה להיות לפעילות חיל האוויר בשלוש השנים האחרונות. לוחמי חיל האוויר אינם מנותקים מהחברה הישראלית ומהתהליכים העוברים עליה, ובסופו של דבר הכרעותיהם המוסריות והאתיות מושפעות מזרמי המעמקים המשפיעים על החברה הזאת בשלוש שנות האינתיפאדה והטרור.

גורדון בוחר לצטט בעניין זה את יגאל שוחט, טייס בכיר לשעבר שנשבה, נפצע וחזר לשירות פעיל. "כשמדובר בטייסים... הם למעשה צריכים להחליט בכל יום מחדש, ולפעמים בכל שעה, מה מותר להם לעשות מבחינה מוסרית וחוקית ומה לא", הסביר שוחט בראיון ל"הארץ". "לטוס זה דרך חיים וזה מקצוע... אני לא תמים ואני יודע שמי שיסרב פעם או פעמיים יגמור בזה את הקריירה. לדעתי, טייסים צריכים לחקור היטב את הפקודה שהם מקבלים, לשאול הרבה שאלות על המטרה, ולסרב למלא פקודה שהיא בלתי מוסרית בעיניהם". ובהתייחסו לטייסי חיל האוויר המשתתפים בלחימה בשטחים הוא אומר: "אני חושש שהם בכלל לא עסוקים בשאלות האלה, אלא מתחרים ביניהם מי יקבל על עצמו את המשימה הבאה לפגוע במישהו באמצע שכם".

גורדון עצמו מבהיר שעל פי הנורמות הנהוגות בחיל האוויר שיקוליו של מוביל התקיפה, אשר יחליט שלא לבצעה בגלל החשש מפגיעה באזרחים, יכובדו ויתקבלו אצל מפקדיו, ובכל מקרה לא ייחשבו כסירוב פקודה. זאת משום שהבסיס לפעילות המבצעית של טייסי חיל האוויר הוא "ערך המשמעת הביקורתית". המונח הזה, "משמעת ביקורתית" (בשונה מן "המשמעת המסורתית"), הוא המפתח להבנת התזה שמפתח גורדון בספרו. זהו המונח המלווה את הניתוח לאורכו, כחוט השני, ואמור להסביר את עיקריה של התרבות המבצעית שהתפתחה בחיל האוויר. "המשמעת הביקורתית", הוא מסביר, "הינה תשתית מהפכנית לתרבות המבצעית, ויש לה השלכות על כל יתר ערכי התרבות. הענקת חופש ההחלטה למוביל ולמפקד בשטח משמעותה הענקת סמכות רחבה ביותר. אלא שיחד עם הסמכות, יחד עם הזכות להחליט, נופלת על כתפי המפקד המוביל בקרב אחריות שאין שנייה לה. שוב אין הוא יכול לנער את האחריות מעליו ולומר: 'כך פקדו עלי'. עליו לבצע את המשימה במלואה בזכות כישרונו, איכותו, איכות הלוחמים שהכשיר לפני הקרב, תבונתו ואומץ לבו".

כלומר, על הלוחם האווירי, ובמיוחד על המוביל, מוטלת אחריות רבה מאוד, אך אין הוא יכול לצאת ידי חובה בטיעון שהוא רק ממלא פקודות, ושהדבר פוטר אותו מהצורך להתייחס לפקודות אלה בצורה ביקורתית. מה שמקל על לוחמי חיל האוויר במימוש הביקורתיות הוא העובדה שהם נהנים מאמונם של מפקדיהם. אמון זה נובע, לדברי גורדון, מערך משותף לחיל האוויר ולפלמ"ח (שתרבותו היא אחד המקורות לתרבות המבצעית של חיל האוויר) - ערך ההתנדבות.

בהצהירו על המשימה שקיבל עליו, כותב גורדון כי הספר נכתב "במטרה להגדיר את הנורמות ואת התרבות המבצעית הדרושות למנהיגות אווירית בעת הלחימה". מטרה נוספת היא "לשרטט את קווי התרבות המבצעית של קבוצת הלוחמים האוויריים ומפקדיהם וערכיה, וכן את מערכת הציפיות והדרישות שהיא הכוח המניע את לחימתם".

בהתייחס לכך שהתרבות המבצעית של חיל האוויר "לא הובחנה עד עתה כתרבות ייחודית, ורק לעתים רחוקות נדונה כמערכת ערכית", ניסיונו של גורדון להפוך את מה שהיה עד כה בבחינת "תורה שבעל פה" למשנה סדורה ול"עמוד האש", שלאורו "תכוון ההתנהגות והפעילות המבצעית של חיל האוויר", הוא שאפתני למדי.

פרקי הספר מנתחים לעומק את כל ההיבטים של התרבות המבצעית של חיל האוויר, ומפרטים לא רק את עקרונותיה המקצועיים-טהורים של הלוחמה האווירית, אלא גם את ערכיה המופשטים - אחריות, מיצוי יכולת, יוזמה ויצירתיות, נאמנות, נחישות ואומץ וכיוצא באלה - שעצם הגדרתם והניסיון לכמתם בעייתיים. הניתוח מלווה בדוגמאות מתוך סיפורים אישיים של טייסי החיל ובציטוטים מתוך דברים שכתבו ואמרו, הרצאות שנשאו והבחנות שעשו בראיונות שניהל אתם גורדון. שזירת סיפוריהם של הטייסים והתייחסויותיהם האישיות לסוגיות שמעלה גורדון מקלה על הקריאה, ומעניקה לממד התיאורטי-פילוסופי גם משמעות אקטואלית ופרקטית. בחלקו האחרון של הספר, הנושא אופי תיאורטי יותר, עוסק גורדון בהשפעת הדמוקרטיה, הטכנולוגיה ועליית חשיבותו של הפרט ואישיותו בחברה המודרנית על התרבות המבצעית של חיל האוויר.

את המוטיווציה לכתיבת הספר מבהיר גורדון בהקדמה: "בשנים האחרונות ניצב חיל האוויר הישראלי... מול אתגרים חדשים, המעמידים במבחן את התרבות המבצעית, את מוסר הלחימה ואת המנהיגות האווירית. לעתים מעוררות תוצאות המבצעים ספקות אם נערך חיל האוויר להתמודדות עם אתגרים אלה".

את ספרו של גורדון יש לראות כמחקר ראשוני וחשוב, העוסק בתחום שכמעט לא קיימת בו ספרות בשפה העברית. שפתו מורכבת ורב בו השימוש במונחים מקצועיים, אך ראוי שהוא ישמש ספר חובה לחניכי קורס טיס של חיל האוויר, וספר ליווי לטייס עם התקדמותו במסלול הפיקוד. צריך לקוות שספרו של גורדון אכן יענה על ציפיותיו של מפקד חיל האוויר, האלוף דן חלוץ, שכתב ב"פתח דבר": "אני מצפה ומקווה שיעורר דיון מעמיק על המנהיגות, התרבות והערכים שעלינו להציב לעצמנו כעמוד האש לפני חיל האוויר ולפני צה"ל כולו".

ד"ר ראובן פדהצור עוסק במחקר אסטרטגיה באוניברסיטת תל אכיב והיה טייס קרב בחיל האוויר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ