שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התרומה המדעית היתה רק ההתחלה

ד"ר עופרה ספירא-אלוני, מנהלת הקרן הלאומית למדע, 2003-1940

אורי דרומי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי דרומי

עופרה ספירא-אלוני, אשר מותה מהתקף לב הדהים את מכריה הרבים, עשתה תמיד כמה דברים בעת ובעונה אחת. היא נולדה בכפר הנוער בן שמן, שם לימדו הוריה, ירמיהו ורחל שפירא. אחרי מלחמת העולם השנייה הגו השניים רעיון להקים מוסד חינוכי בעבור ילדים ניצולי השואה, וב-1947 הגשימו את חזונם בכפר הנוער הדסים. למן הרגע הראשון דרשה עופרה להתערות בחברתם של הילדים, ואברהם אייל, חברה לכיתה וכיום יו"ר עמותת בוגרי הדסים, הביע פליאה על כך שוויתרה על חדרה הנוח והתעקשה לישון בחדר עם עוד ארבעה ילדים "כבויי עיניים, שילדותם נגזלה".

היא היתה הרוח החיה בחבורה, רוקדת באצילות, "עם פנים לבנים, מעוטרים בתלתלים, עם עיני איילה יפות", קוננה עליה חברתה לכיתה, השחקנית גילה אלמגור. היא המשיכה להיות הדבק המלכד של הקבוצה גם אחרי סיום הלימודים, ויחד עם אברהם אייל אירגנה כל שנה מפגש על חמין בירושלים, שאליו הגיעו בדבקות כל אותם ילדים מוכי גורל לשעבר, שנאחזו בחיים ובנו את עצמם לא מעט בזכותה.

עופרה נרשמה ללימודים בטכניון, אך לבסוף החליטה ללמוד ביוכימיה באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט היא קיבלה בגיל 22. באותה עת היתה מהרקדניות הבולטות של להקת הסטודנטים של האוניברסיטה, שבתזמורתה ניגנו האקורדיוניסטים דן בירון ויואל רקם והחצוצרן יעקב פרי, לימים ראש השב"כ. רקם שיכנע אותה לכתוב שירים, ואז הלחין אותם: "זה הזמר שלי ושלך", שנהפך ללהיט של הפרברים, ו"זמר בדרכים" שבוצע על ידי הגבעתרון.

היא נישאה למנהל הלהקה, מיכה ספירא, לימים פרופסור לביולוגיה, וכשנפרדה ממנו אחרי זמן קצר שמרה על השם ספירא משום שכבר החלה לפרסם תחתיו מאמרים מדעיים. היא עבדה שנים רבות בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, מחקריה עסקו בוויסות הפרשת הורמונים מבלוטות. פרופ' עמירב גורדון, מדריכה לדוקטורט והממונה עליה בהמשך, משבח את תרומתה המדעית ואת הדרך האסתטית שבה עשתה כל דבר.

היא נישאה ליעקב אלוני, פסל ומעצב, וילדה את שיר (הנקראת על שם הוריה של עופרה: שפירא ירמיהו ורחל). באמצע שנות השמונים היתה פעילה בארגון "הפורום הישראלי", שם הובילה את פרויקט "להב"ה" - מפגשי קיץ של נוער ישראלי ואמריקאי. זאב בילסקי, אז יו"ר הפורום הישראלי וכיום ראש עיריית רעננה, נזכר איך העמידה משימה התנדבותית זו בראש סדר העדיפויות שלה.

אהבתה לאמנות הביאה אותה ואת בעלה לחזור לספסל הלימודים וללמוד את תולדות האמנות. כשפרשה מהאוניברסיטה הציע לה פרופ' יעקב בר-תנא, המנהל המדעי של הקרן הלאומית למדע, להצטרף לקרן כיועצת בתחום מדעי החיים והרפואה. בתקופה זו עוצבו נהלי הקרן, המעניקה מדי שנה כ-250 מיליון שקלים למחקרים מדעיים. ב-2000 התמנתה למנהלת הקרן, ניהלה 13 ועדות שונות ועמדה בקשר עם אלפי מדענים בכירים בחו"ל ובארץ, אשר ניאותו לשמש שופטים לבקשות המחקר. תמיד התגאתה שרק המצוינות המדעית קבעה אם יתקבל מענק, ולא לחצים כלשהם.

כהרגלה, נטלה על עצמה משימה נוספת, לנהל את "הורה אפרוחים", להקת המחול הצעירה של ירושלים, ובטרם נלקחה הספיקה לסיים שני פרויקטים הקשורים להדסים: הנצחת זכרם של הוריה בשער כפר הנוער, וליל שימורים שבו פתחו הבוגרים לראשונה את סגור לבם וסיפרו על שעבר עליהם בזמן השואה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ