בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קול המון כקול שדיים

צופן דה וינצ'י

תגובות

דן בראון. תירגמה מאנגלית: נורית לוינסון. הוצאת מודן, 446 עמ', 84 שקלים

צופן דה וינצ'י הוא רומן מתח העוסק בפיצוח קוד. ההתחלה מבטיחה. אדם השומר סוד חשוב - מנהל מוזיאון הלובר - מגלה שנותרו לו רגעים מעטים לחיות. את הסוד אי אפשר לגלות לכל אחד, והגוסס חייב ליצור במהירות צופן שיהיה מובן רק למי שלו הוא מיועד. השאר מוצלח פחות.

הרומן נע במהירות מקלישאה לקלישאה, מלא בפירכות לוגיות ופסיכולוגיות עד לסוף המתקתק. העיסוק בצפנים מאכזב למדי. המסר הראשוני אמור להיות מובן רק לאחייניתו הקריפטולוגית של הנרצח. הוא כולל איפוא את האלמנטים המתוחכמים הבאים: הגוסס מתפשט ושוכב פשוט ידיים ורגליים בתוך מעגל, כמו האדם הוויטרובי המפורסם של ליאונרדו (הרמז הוא: ליאונרדו). הוא כותב מספרים מסדרת פיבונצ'י (שבה כל מספר הוא סכום שני המספרים שקודמים לו, סדרה שאפילו הדיוט כמוני יזהה מיד). המספרים הללו יתבררו כקוד לכספת בבנק שוויצי. כמו כן יש במסר שני משפטים שאותם יש לקרוא בשינוי אותיות.

כשהאחיינית היפה והנועזת ושותפה, הפרופסור האמריקאי הנאה והנועז לא פחות (שהוא גם מומחה לסמלים דתיים), מפענחים את החידה הקשה הזאת הם מגלים חידה נוספת, קשה לא פחות: שוב משפט שיש לקרוא בשינוי אותיות! בהמשך זה נעשה מסובך ומסתורי עוד יותר. השניים נאלצים, למשל, לפענח כתובת הכתובה - לא תאמינו - בכתב ראי! מבריק. או כך לפחות חושבים גיבורי הספר הזה. שאר התעלומות בספר מבריקות באותה מידה.

אני מניח שמה שגרם להצלחת הספר אינו התחכום שבחידות שהוא כולל בתוכו, ואפילו לא איכותה הצנועה מאוד של הכתיבה. מה שמרטיט רבים מן הקוראים הוא היומרה לתת פרשנות חושפנית ונועזת לחומרים אותנטיים מן ההיסטוריה הנוצרית והדת הנוצרית. צופן דה וינצ'י מתיימר לחשוף את הקונספירציה הקתולית ולגלות לנו את מה שמתחתיה.

הסופר אינו טוען כמובן שספרו אינו רומן, אבל הרומן הזה מבוסס לטענתו על חומרים אמיתיים המעלים לכל הפחות תהיות. לטענת בראון היה בנצרות המוקדמת המשך לפולחן האם הגדולה, פולחן של נשיות שבאה לצד פולחן הגבריות. מי שסימלה את הנשיות היתה מרים המגדלית, בת זוגו ואם ילדיו של ישו. ישו היה נביא ומורה שהביא בין היתר את בשורת היין והינג הזאת למאמיניו. העובדות הללו הודחקו והוסתרו בידי המימסד הכנסייתי, בעיקר מאז ימיו של קונסטנטינוס. הקיסר הפגני הזה התנצר מסיבות פוליטיות והצליח בוועידת ניקיאה להפוך את ישו לאל ולהעלים את מרים. מאז ירדה הנשיות למחתרת. גופתה של מרים והמסמכים הסודיים המספרים את הסיפור האמיתי נתגלו על הר הבית עם כיבוש ירושלים במסע הצלב הראשון.

בשנת 1099 הוקם מסדר ציון Priory of Sion (ולא Prior of Sion כפי שמופיע בתרגום העברי), והמסדר הזה נועד לשמור על הסוד. הוא הקים מתוכו זרוע צבאית בשם "מסדר האבירים העניים של ישו ומקדש שלמה" או הטמפלרים (templum בלטינית הוא מקדש). המסדר שיגשג עד שבשנת 1307 נעצרו רבים מחבריו ביוזמת מלך צרפת פיליפ היפה והאפיפיור קלמנס החמישי. בשנת 1312 בוטל המסדר על ידי האפיפיורות, אבל האוצר הסודי ניצל. הוא הועבר עוד קודם לידי חברי מסדר ציון ששמרו עליו במחתרת ופעלו לטעת בתרבות רמזים סודיים לאמת החבויה. בין ראשי המסדר היו ניוטון (פרוטסטנט), בוטיצ'לי (חוזר בתשובה קתולי), ויקטור הוגו (אתאיסט רפובליקני), ליאונרדו דה וינצ'י וז'אן קוקטו.

ציוריו של דה וינצ'י הם קודים מתוחכמים. המונה ליזה למשל אינה אלא פורטרט אנדרוגיני של ליאונרדו. חשוב מזה, בציור הסעודה האחרונה במילנו נחשף הסוד כמעט בבירור. על אף שהטקס המתואר הוא לכאורה רגע קביעת טקס המיסה וקידוש "הגראל" (שהמסורת הקתולית מזהה כגביע הקדוש), אין גביע מיוחד על השולחן. לכל אחד מן הסועדים גביע רגיל. לצדו של ישו נמצאת אשה - רעייתו הכבודה מרים - שרחמה הוא הגביע הקדוש הנוצר בתוכו את דמו החי של ישו. השניים יוצרים את האות m המציינת נישואין (matrimonium) או את שמה של מרים. צאצאי היין והיאנג שלנו התגלגלו לצרפת, למשפחת המלוכה המירובינגית והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

מה נכון בתיאור הזה? כמעט לא כלום. עיקר טענותיו של בראון לקוחות מסדרה של זיופים שנעשו בצרפת של שנות השלושים והארבעים בידי קבוצה של חסידי תורות אזוטריות, אנשי ימין קיצוני אנטישמים ותומכי פטן. ההבלים הללו זכו אחר כך לפרסום והפצה בכמה ספרים שהידוע שבהם הוא "Holy Blood Holy Grail", שהתפרסם בשנות השמונים וזכה להצלחה עצומה. כל הזיופים הללו (על מסדר ציון והרשימה המופרכת של העומדים בראשו) נחשפו כבר מזמן - כולל ה-dossiers secrets - שבראון מזכיר כמסמכים אותנטיים מן הספריה הלאומית בפריז. הספריה הלאומית בפריז, כמו בית הספרים הלאומי הישראלי או ספריית הקונגרס, אוצרת ספרים ומסמכים המועברים אליה. היא אינה אחראית לתוכנם או לאיכותם.

מהן העובדות? בעולם הקדום של ימי ישו לא היה פולחן של אלוהות נשית ראשית. היו אלוהויות נשיות שונות שזכו לפופולריות כזאת או אחרת. הנצרות אמנם בחרה, כמו היהדות, באל זכר, אבל היא דווקא לא ניסתה להדחיק את הנשי. בארבעת האוונגליונים (שהם העדויות המוקדמות ביותר לחיי ישו ולא משהו שנכפה על הנצרות בידי קוסטנטינוס) אין דמות נשית מרכזית. מרים אם ישו, מרים המגדלית ומרתה ממלאות בו תפקיד שולי אם כי חיובי. בתקופות מאוחרות יותר ניסו כיתות גנוסטיות לתת תפקיד מרכזי למריה מגדלנה כבת זוגו הרוחנית של ישו - הרעיון שישו יקיים יחסי מין ויוליד ילדים היה מזעזע כל חבר בכת הרבה יותר משהיה מזעזע נוצרי קתולי.

הכנסייה אכן דחתה את התפיסות הללו, אולם לא ניסתה כלל להדחיק את הנשיות. אדרבא, במקום בת זוג חוזרת בתשובה נבחרה כדמות הנשית האם הבתולה, "האחת שנולדה ללא חטא," "המתווכת" הגדולה, "מלכת השמיים", "אם האלוהים". מרים אם ישו זכתה לפולחן אינטנסיווי כל כך עד שהאפילה לעתים אפילו על בנה האלוהי. רוב הקתדרלות (שנבנו בידי בישופי הערים ולא בידי הטמפלרים) מוקדשות לה, כמו גם שירי הלל, תפילות וחזיונות.

התיאולוגיה הקתולית הלכה רחוק מאוד ובתעוזה גדולה בפולחן האם הגדולה, אם האלוהים. חשבו על זה רגע. הכנסייה לא היתה חפה מן הדעות הקדומות שרווחו באותה תקופה. נשים אנושיות רגילות היו חוטאות וטיפשות, אבל דווקא במישור הרוחני נהגה הכנסייה בנשים בכבוד רב מאוד. היו ויש בה קדושות ומיסטיקאיות רבות שזכו ועדיין זוכות להערצה ולפולחן. רשויות הכנסייה מעולם לא טענו שמרים היתה זונה (זוהי תפיסה עממית דווקא). היא הוסיפה להחשב קדושה חשובה ומרכזית שפינתה בנימוס את מרכז הבמה לדמות חשובה ממנה.

הנצרות בימי קונסטנטינוס לא היתה דת בעלייה אלא כת נרדפת שעצם קיומה בסכנה. בוועידת ניקיאה לא הוחלט על אלוהותו של ישו - זו נרמזת כבר בברית החדשה והיא היתה מקובלת על רוב הנוצרים מאז ראשית הנצרות. הוחלט בה לדחות את התפיסה הארינית שעל פיה האב קודם לבן. תוצאות ההצבעה לא היו שקולות, כדברי בראון, אלא הוכרעו ברוב מוחץ נגד הארינים. לא היה מסדר חשאי בשם הפריוריה של ציון. המסדר הטמפלרי הוקם ב-1119 בירושלים, והיה מסדר צבאי נטול כל יומרות אזוטריות או רוחניות מיוחדות, שעבר עם כיבוש ארץ הקודש בידי המוסלמים לעסוק בענייני כספים. מה שעורר את קנאת הצרפתים לא היו תורות סוד אלא העושר האדיר של המסדר. הטענות שחולצו מפי הטמפלרים במשפט הראווה הראשון בהיסטוריה (שהיה בעיקרו הצגה צרפתית ולא אפיפיורית) היו אוויליות: מעשי סדום, התאסלמות, כישוף ועבודת השטן. לא נטענו טענות על פולחן האם הגדולה או הקטנה. אין כל עדות לכך שהמסדר הוסיף להתקיים בדרך כלשהי. האגדה הזאת צצה במאה ה-19, כאשר הבונים החופשיים הוקסמו מן הקשר של המסדר למקדש שלמה, קשר שגם הבונים טענו לו.

המונה ליזה אינה אוטופורטרט. היא אשה אמיתית, אשתו של סר פרנצ'סקו דל ג'וקונדו. ציור הסעודה האחרונה (שאגב אינו פרסקו, אלא ציור טמפרה על אבן) אינו מתאר את רגע קידוש היין, אלא את הרגע שבו מודיע ישו כי אחד מתלמידיו יבגוד בו. זו הסיבה שהציור אינו מדגיש את הגביע. זה לא יוצא דופן בציורים מן התקופה. הדמות לימינו של ישו היא התלמיד האהוב יוחנן. הוא מתואר תמיד כעלם צעיר ויפה בעל שיער ארוך. הוא אינו אשה, וקשה להאמין שהנזירים הדומיניקנים שעבורם צויר הציור ואלפי אנשי הכנסייה שצפו בו היו מוכנים לחריגה שערורייתית כל כך מן הנורמה. הטענה שצאצאי ישו נישאו לבני בית המלוכה המירובינגי מתבססת על דמות בשם ז'זל דה ראז שנישאה במאה השביעית למלך דאגובר השני. ז'יזל דה ראז לא היתה ולא נבראה, אלא הומצאה במאה העשרים.

מה עוד אפשר לומר? שזה רק חלק קטן מן ההבלים המופיעים בספר הזה. הבל חביב במיוחד הוא הקביעה כי השם "יהווה" מורכב מ"יה" ומ"חווה" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). כל זה לא מפריע לו להיות רב-מכר גדול מאוד בארה"ב. מה זה אומר? לא תמיד קול המון כקול שדי, ולא תמיד קול שדי כקול שדיים.

-

The Da Vinci Code \ Dan Brown

ד"ר אביעד קליינברג מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו