בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התרמיל עם הנשק הופקד בשמירת חפצים

אן מרי פינקלר למברט, לוחמת בנאצים, שגרירה בנפאל, 2003-1920

תגובות

אן מרי גייגר, שגדלה במץ שבחבל לורן שבצרפת, סבלה בילדותה מבעיות קשות בעמוד השדרה ובמשך שנים התהלכה בגבס ואף היתה מרותקת למיטתה. אולם כפי שסיפרה לציפי רומן מ"לאשה", כבר אז היא החליטה שעליה לעולם לא ירחמו.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה אביה החליט להעביר את המשפחה ללה רושל המרוחקת, אך פלישת הגרמנים הבריחה אותם לטולוז. אן מרי נישאה לארנסט למברט ובהשפעתו הצטרפה למחתרת, כשהיא נושאת תעודת זהות מזויפת של לא-יהודייה בשם אן מרי בונאר. היא הפכה לפעילת המחתרת בניס, בעוד ארנסט מפקד על המחתרת היהודית (Armee Juive - AJ) בליון. היא התמחתה בזיוף תעודות בעבור יהודים ממזרח אירופה שאותם הבריחה תוך נטילת סיכון רב מצרפת לשווייץ. גם את כל בני משפחתה הבריחה באותו נתיב, וכן העבירה כספים משווייץ ששימשו למימון הפעולות המחתרתיות. יעל ורד, לימים מנהלת מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ וחברתה הטובה, הסתמכה בספרה "פליקס רב העלילות" על זיכרונותיה של אן מרי, לה היא קוראת "במלה אחת - גיבורה".

ב-22 ביוני 1944 ליווה אותה ארנסט, יחד עם חבר מחתרת נוסף, מוריס האוזנר, אל תחנת הרכבת בליון. האוזנר מספר כי ארנסט נעצר ונלקח לחקירה ואילו אן מרי, שהיתה בהריון, הפקידה בקור רוח את תרמילה, שהכיל נשק, בשמירת החפצים, הלכה למפקדת הגסטפו, הערימה על השומרים והצליחה להיפגש עמו. ארנסט עונה קשות, אך לא הסגיר אף בדל מידע על המחתרת. באותה עת הרגה המחתרת שלושה גרמנים, וארנסט ו-28 עצירים אחרים הוצאו להורג כתגמול בכפר פורט לה ואלנס, ב-8 ביולי 1944. אחרי השחרור העבירה אן מרי את גופתו של ארנסט לקבורה בגרנובל.

ב-1945 עלתה לארץ ועברה עם בתה שולה בין קיבוצים שונים, בהם קיבוץ דליה שבו שימשה רועת צאן. מאוחר יותר עלתה לירושלים והצטרפה למשרד החוץ, אך סירבה לדרישת משה שרת לעברת את שמה כי רצתה לשמר את זכר בעלה (לימים העניק הגנרל דה גול תעודת הוקרה לארנסט, ושולה הקטנה, שהוכרזה כאחת מ"ילדי האומה", קיבלה מידיו את התעודה).

אן מרי היתה ממונה על הקשר עם עיתונאי החוץ, ובאחד הימים נתקלה בכתב צרפתי שהתברר כי היה בין אנשי המחתרת שבעקבות פעולתם הוצא ארנסט להורג. היא הקימה את המחלקה לזכויות האדם במשרד החוץ ועמדה בראשה. ותיקי המשרד משה מלמד, יואל ברומי, יואל שר וגדעון מאיר מספרים כי בזכות דבקותה בזכויות האדם התקרב המשרד כולו לתחום זה.

שנים רבות שימשה כאשת הקשר עם אונסק"ו וארגונים נוספים וייצגה את ישראל בגאווה בוועידות רבות. היא פעלה מול הצלב האדום בעניין השבויים והנעדרים ממלחמות ישראל, ואלוף (בדימוס) משה נתיב, ראש אכ"א בזמן עסקת ג'יבריל (1985), מספר כי לא הותירה אבן על אבן בחתירתה לפדיון שבויים. אבי גיל, לימים מנכ"ל המשרד, שירת תחתיה - תחילה כצוער ולבסוף כששימשה שגרירת ישראל בנפאל (בעלה השני, ד"ר אלי פינקלר, מומחה למחלות ריאה, טיפל שם בחולי שחפת). גיל אומר כי עם כל הפטריוטיות שלה, לא היססה לעמוד בתוקף על זכויותיו של כל אדם, גם אם הוא אויב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו