בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האומנם טובת הילד המאומץ מחייבת גיור אורתודוקסי?

שלב חדש במאבק "מיהו יהודי" יידון היום בבג"ץ. השירות למען הילד מוסר ילדים לא יהודים לאימוץ למשפחות יהודיות אורתודוקסיות בלבד, משום שהחוק מחייב לגיירם ובטענה שמדובר בטובת הילד. הרפורמים טוענים בעתירה שהגישו שמדובר באפליה אסורה של המשפחות החילוניות ושל הגיור הרפורמי והקונסרווטיווי

תגובות

"בעלי ואני אימצנו שתי בנות במהלך השנים", כותבת ב' בתצהיר לבג"ץ, "הראשונה התגיירה בפני בית הדין לגיור של הרבנות הראשית, לאחר שהתחייבנו שהיא תחונך במסגרת החינוך הדתי. עלי להצהיר שאנחנו חברי קיבוץ, ובו אין מערכת חינוך דתי". ב' ממשיכה ומתארת כיצד, כשביקשו לגייר את בתם השנייה באותה דרך, פנו אל הרב מטעם בית הדין בבקשה לגיירה. במשך כמה חודשים לא זכו להתייחסות, ומאוחר יותר הוא לחץ עליהם להעביר את בתם הבכורה למסגרת דתית מחוץ לקיבוץ. כל הניסיונות למצוא פשרה עלו בתוהו. "ביקשתי ממנו תשובה ישירה לשאלתי - האם ללא גן דתי לא יסכים לגיור - ובסופו של דבר תשובתו היתה - 'נכון'. בכך הסתיימו מגעינו עם הממסד הדתי".

זה איננו המקרה המתועד היחיד. "ב-2002 החלטנו אני ובת זוגי להתחיל בתהליך של אימוץ ילד", כותב א' בתצהירו. "בשירות למען הילד ערכו לי ולבת זוגי שיחה עם עובדת סוציאלית, שפרשה את אפשרויות האימוץ העומדות בפנינו. העובדת הסוציאלית ציינה כי אחת האפשרויות היא לאמץ תינוק לא יהודי. כדי לקבל מידע נוסף הופנינו למרכז שפירא, שם נפגשנו עם רב מאנשי המקום. הצגנו בפניו מכתבים מראשי הקהילות שבהן היינו חברים לפני עלייתנו לישראל, המשמשים מכתבי המלצה בפני בית הדין המיוחד לגיור קטינים. נאמר לנו כי על מנת לאמץ ילד לא יהודי יש לעמוד בקריטריונים הבאים: לא לנסוע בשבת; לשמור על דיני הכשרות; להיות שייכים לבית כנסת; לשלוח את הילד לבית ספר דתי".

תור ארוך של פונים

אלה שניים מהתצהירים שצורפו לעתירה של המרכז לפלורליזם יהודי - הזרוע המשפטית של התנועה הרפורמית בישראל - נגד השירות למען הילד במשרד הרווחה. העתירה, שהוגשה ביוני ותידון היום בפני השופטים אהרן ברק, מישאל חשין וסלים ג'ובראן, מכוונת נגד מדיניות האפליה שנוקט השירות בנוגע להשמת ילדים מאומצים לא יהודים במשפחות דתיות-אורתודוקסיות.

לעומת התור הארוך של זוגות הפונים לשירות למען הילד, מספר התינוקות הישראלים הנמסרים כאן לאימוץ קטן, ומסתכם בכמה עשרות. ב-2001 נמסרו 58 תינוקות, ב-2002 רק 48. זו הסיבה שרוב התינוקות המאומצים בישראל מובאים מחו"ל, במה שקרוי "אימוץ בין-ארצי". האימוץ במסלול הזה מהיר בהרבה, ומתבצע לרוב באמצעות עמותות המקשרות בין הזוג המאמץ לבין המשפחה המוסרת, בדרך כלל במזרח אירופה או בדרום אמריקה. התשלום הכרוך באימוץ כזה מגיע לעשרות אלפי דולרים.

מי שידו אינה משגת פונה כאמור לאימוץ בישראל, שאינו כרוך בתשלום. התור ארוך, וההמתנה כיום אורכת כחמש שנים. אולם, יש כמה אפשרויות לקיצור דרך, למשל לאמץ ילד פגוע מבחינה בריאותית או שכלית. אפשרות נוספת היא לאמץ ילד ישראלי לא יהודי. 16 תינוקות לא יהודים נמסרו לאימוץ בישראל ב-2002 - שליש מסך התינוקות. הנתונים לגבי 2003 אינם מלאים, אך עד עכשיו ידוע על 13 תינוקות לא יהודים שנמסרו. זה אינו מיעוט סטטיסטי זניח.

כאן נכנס לתמונה עניין הגיור. תחום האימוץ בישראל מוסדר באמצעות חוק משנת 1981, "חוק אימוץ ילדים", הקובע את התנאים לאימוץ וההליכים הכרוכים בו. סעיף 5 בחוק קובע כי "אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ". נוסחו ההחלטי מסביר כי ההוראה בדבר זהות בהשתייכות הדתית בין התינוק לבין הוריו המאמצים היא תנאי הכרחי שבלעדיו לא יינתן צו אימוץ. להשלמת התמונה תוקן ב-1981 גם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המאפשר להמיר את דתו של קטין לדתו של אדם שהקטין "היה סמוך אצל שולחנו" שישה חודשים לפני הגשת הבקשה להמרת דת, וזאת מתוך כוונה לאמץ את הקטין בידי אותו אדם.

הליך האימוץ מורכב איפוא מכמה שלבים: בשלב הראשון נמסר הילד לאימוץ על ידי הוריו הביולוגיים; במקרים נדירים יותר מחליט בית משפט להוציא ילד מרשות הוריו ולהעבירו לאימוץ. בשלב השני רשאי פקיד סעד למסור את הקטין למשפחה מאמצת, ל"תקופת מבחן" של לפחות חצי שנה. בתקופה זו ההורים המאמצים עדיין אינם מקבלים את החזקה החוקית לידיהם, ופקיד הסעד נחשב אפוטרופסו של התינוק. בתום תקופת המבחן רשאי בית משפט לתת צו אימוץ, ולהשלים את התהליך.

הצורך להעביר תינוקות לא יהודים (בפועל מדובר כמעט רק בערבים) למשפחות יהודיות נובע מהעובדה ששיעור התינוקות הלא יהודים הנמסרים לאימוץ גדול משיעור הלא יהודים באוכלוסייה, ובמקביל שיעור המשפחות המאמצות הלא יהודיות קטן משיעור הלא יהודים באוכלוסייה. במקרים מסוימים אף מביעים הורים ביולוגיים ערבים רצון מפורש שתינוקם יימסר למשפחה יהודית. הגיור מתבצע באמצעות בית הדין לגיור קטינים שמטעם הרבנות הראשית, בראשות הרב חיים דרוקמן. צו הגיור ניתן אחרי תקופת המבחן, ורק לאחריו יכול בית המשפט להשלים את התהליך על ידי צו אימוץ.

על הקמת בית הדין לגיור קטינים החליטה ב-1997 ועדה שמונתה על ידי ראש הממשלה אז בנימין נתניהו, בעת שהתלהטה סוגיית הגיור בישראל. עו"ד עפרה פרידמן, לשעבר יו"ר נעמת, היתה חברה בוועדה, יחד עם דרוקמן עצמו והרב אלי בן-דהן. "הרבה פעמים השתמשנו בביטוי 'תינוקות שנשבו', כי הם לא יכולים להחליט וצריך להחליט בשבילם לגייר אותם", היא אומרת. "החשש היה שמציבים בפני משפחה דרישות שהיא אינה יכולה לעמוד בהן, ואז ניתן לבטל רטרואקטיווית את הגיור של הקטין כל עוד הוא לא מגיע לגיל מצוות. ניסינו לראות איך אפשר להקל; בשקט דיברנו על כיוונים יותר ליברליים".

המונופול של דרוקמן

הכוח המונופוליסטי הנתון בידי בית הדין של דרוקמן מביא, לטענת המרכז לפלורליזם, להעדפה בלתי מוצדקת של הורים מאמצים דתיים-אורתודוקסים על פני חילונים, רפורמים או קונסרווטיווים. יתרה מזו, ההסדר גם נוטל מהשירות למען הילד את שיקול הדעת שהוא אמור להפעיל בנוגע להתאמת הזוג הפונה לאמץ, ומוסר אותו לבית הדין. "אמת המידה שקבע השירות למען הילד, ולפיה מועמדים שאינם דתיים פסולים מלאמץ ילד לא יהודי, על מנת שהמאומצים יעברו 'גיור כהלכה', אינה כדין", כותבת עו"ד רעות מיכאלי מהמרכז לפלורליזם. "אמת המידה מפלה בין הורים מאמצים על רקע זהות הקהילה היהודית שבאמצעותה הם מבקשים לגייר את ילדם".

הרב אורי רגב, לשעבר ראש המרכז לפלורליזם, אומר כי בית המשפט העליון כבר קבע שדי בגיור רפורמי או קונסרווטיווי לצורך מרשם בישראל. "גם אם הרבנות לא מכירה בילד כיהודי, הגיור שלנו אמור לתפוס לצורך אימוץ. חוק האימוץ הוא חוק אזרחי, ומוסד האימוץ הוא מוסד אזרחי. בנושא הזה אין לרבנות שום מעמד; אלה העקרונות שהתווה בזמנו נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר". העותרים טוענים כי המדינה מסרבת להפנים את החלטות בית המשפט באשר למגבלות סמכותה של הרבנות הראשית בתחום הגיור, והעדר סמכותה בנושאי תחולת הגיור בתחום האזרחי.

תשובת המדינה לעתירה מסתמכת ברובה על ההנחיה הבסיסית החלה בנושא אימוץ - עקרון טובת הילד. "מדיני האימוץ ומהתכלית העומדת בבסיסם", כותבת עו"ד עינת גולומב מפרקליטות המדינה, "מתחייב כי המדינה תפעל להשמת הילד במשפחה מאמצת שתוכל לענות בצורה הטובה ביותר על צרכיו לאורך חייו". מדיניות השירות למען הילד, נטען, היא שמסירת ילדים לא יהודים למשפחות יהודיות תיעשה ככל האפשר במקרים "שבהם יש סבירות גבוהה כי הליך הגיור של הקטין הוא אפשרי ובר-מימוש". זאת, כמובן, בשם טובת הילד, שכן אם לא יינתן צו אימוץ ייתקע הילד ב"מצב ביניים", שיפגע בטובתו. על כן, טוענת המדינה, עמדת הגורמים המקצועיים היא שיש לחתור להסדרה והשלמה של תהליך האימוץ, הן כדי לכונן את מערכת הזכויות והחובות בין המאומץ למאמצים, והן מפאת חשיבות היציבות והביטחון הרגשי של הילד.

השירות למען הילד קובע שניסיונו הממושך מלמד כי בכל הקשור לגיור ילדים מאומצים, כאשר ההורים המאמצים מקיימים אורח חיים דתי הליך הגיור של הקטין "הינו אפשרי ופשוט". לעומת זאת, כאשר המאמצים אינם דתיים, "הליך הגיור עשוי להיות מורכב ולעתים אינו מסתיים כלל". השירות מדגיש - "לנו אין כל שיקול דעת בנושא, הליכי הגיור בבתי הדין לגיור הם נתון קיים". הפרקליטות מציינת עוד כי בעקבות פניית המרכז לפלורליזם הנחה היועץ המשפטי לממשלה את השירות למען הילד להפנות כל משפחה המבקשת לאמץ ילד לא יהודי - גם משפחות חילוניות - לבית הדין לגיור קטינים, כדי שזה ייתן חוות דעת אם הגיור יתאפשר.

רגב מתקומם נגד השימוש שהמדינה עושה בטיעון טובת הילד. "לנו לא ידוע על אף מדינה אחרת בעולם שמפרשת את מושג טובת הילד כמו השירות למען הילד. והדרישה להמרת דת אורתודוקסית היא לא תנאי בשום מדינה דמוקרטית לאימוץ ילד". לטענת העותרים, הנחיית היועץ המשפטי פוגעת בעצמאות שיקול הדעת של השירות למען הילד, מאחר שהוא מכפיף עצמו לשיקול דעתו הבלעדי של בית הדין לגיור קטינים. "למותר לציין מה משמעות הדברים בנוגע ללחץ המופעל על המשפחות 'להתאים' את אורח חייהן לזה המוכתב על ידי בית הדין. הדבר מעורר תהייה האם הגורם המכריע איננו כעת בית הדין עצמו, ובכך מתפרק השירות למען הילד מסמכותו".

פרידמן, אגב, מעלה רעיון רדיקלי לפתרון הבעיה - ביטול החובה שהמאומץ והמאמצים יהיו בני אותה דת. "אני לא חושבת שמראש צריכה להיות מגבלה כזאת. אני יודעת שהיתה כוונה לבטל את הסעיף הזה ולדעתי, שר הפנים פתוח לשנות את החוק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו