בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנדיב לא ידוע

אלפי קרנות זרות מעבירות בכל שנה כמיליארד דולר תרומות לעמותות ולארגונים שונים בישראל. רובן לא מעוניינות לחשוף את פעילותן, אינן רשומות כלל בישראל ואפילו לא מחזיקות כאן נציגים. הקריטריונים לחלוקת התרומות לא ידועים, רשימת הנהנים לא מפורסמת. יש מי שסבור שזה בדיוק המצב הרצוי

תגובות

10 הקרנות הגדולות בישראל

בחמשת החודשים הראשונים של 2003 העבירה הקרן לידידות לעיריית באר שבע יותר מחצי מיליון שקלים. את הכסף אסף הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן, מרבע מיליון נוצרים אוונגליסטים בארצות הברית. זהותם ומניעיהם של התורמים אינם ידועים, אבל ראש עיריית באר שבע, יעקב טרנר, לא מוטרד מכך. "אנחנו יודעים לזהות ידידים גם אם הם נוצרים", הוא אומר.

לעיריית מגדל העמק העבירה הקרן לידידות 300 אלף שקלים. ראש העיר, אלי ברדה, מקבל את הכסף בברכה. "לי באופן אישי זה לא מפריע שהם נוצרים אוונגליסטים. התרומה לא מותנית בשום דבר ואין קשר בין מקבל התרומה לבין הנוצרים שתרמו".

הקרן לידידות פועלת בישראל שלוש שנים, והיא אחת הקרנות הגדולות כאן: בשנה האחרונה היא תרמה 20 מיליון דולר. הסכומים שעמותות ורשויות מקומיות שונות קיבלו מהקרן משמעותיים: ארגון "אשל" שמסייע לקשישים קיבל 300 אלף דולר, רשת שמפעילה בתי תמחוי קיבלה 665 אלף דולר, עיריית עכו קיבלה 600 אלף שקל. לבקשתו של ראש הממשלה תרמה הקרן לפני פתיחת שנת הלימודים 650 אלף דולר לקניית ילקוטים לתלמידים נזקקים. לפני שבועיים היא חנכה מוקדי חירום בשביל זק"א. הקרן היא כיום המממנת העיקרית של הארגון.

בארצות הברית יש מי שמאשים את הרב אקשטיין בשיתוף פעולה עם מיסיונרים אוונגליסטים ימנים שמניעיהם מפוקפקים. "הוא מוכר את כבוד היהודים ואת כבודה של מדינת ישראל", אמר אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, בראיון עיתונאי ב-2001. "מה שהוא עושה זה סטייה".

אקשטיין מגן כבר שנים בעיתונות האמריקאית על כבודם של האוונגליסטים. ב-97' הוא אמר ל"שיקגו סאן טיימס" שהוא מאפשר להם להיות האוסקר שינדלרים של ימינו. "על היהודים להבין שנוצרים תמיד ינסו להעביר אחרים על דתם", הוא הסביר לעיתון היהודי "פורוורד" בדצמבר 99'. ל"וושינגטון טיימס" הוא אמר ביולי 2001 שהוא מתקשה לעבוד עם פרוטסטנטים מהזרם המרכזי, משום שהם מסרבים למתוח ביקורת על אש"ף.

"הכסף שלנו לא הולך למטרות מיסיונריות ולא לעניינים פוליטיים, אלא רק לאנשים במצוקה", הוא אומר. "הכסף מגיע מנוצרים טובים שמאמינים בתנ"ך, ובתנ"ך כתוב שהעם היהודי הוא עם סגולה - הם לוקחים את זה ברצינות. לתורמים אין קשר ישיר עם מי שמקבלים את הכסף. אנחנו מצידנו משתדלים שמי שמקבל את הכסף יבין שהכסף בא מלא-יהודים. זה קשה בעיקר לחרדים, אבל רובם לוקחים. יש ביקורת ויש כמה שמסרבים. בשנה שעברה חילקנו מעילים לילדים במאה רשויות מקומיות. חמש רשויות סירבו לקבל את המעילים בגלל שהכסף בא מלא-יהודים. הרוב מקבלים את זה ברצון. בזמן האחרון אנחנו משקיעים בנושא של תיירות והסברה, בני אלון עובד בזה מצוין".

הימין הקיצוני האמריקאי מסייע לימין הקיצוני הישראלי?

"אני עובד עם כולם. האוונגליסטים ימנים, אבל האם בגלל זה הם לוקחים כסף מהכיס שלהם ותורמים לעניים? אלפיים שנה נוצרים לא עזרו ליהודים. עכשיו הם עוזרים. אני מתייחס לזה ביחס רוחני. זה בא מאלוהים".

איך מגייסים תרומה

רוב הכסף שזורם לישראל לא בא מאלוהים. אלפי קרנות מארצות רבות מעבירות מאות מיליוני דולרים לעמותות ולארגונים שונים בישראל. על פי נתוני בנק ישראל, ב-2002 הועברו לישראל תרומות בסך 972 מיליון דולר. הקרנות מדווחות לבנק ישראל על תרומות בסכומים שעולים על חמישה מיליון דולר. אין דיווח על עשרות מיליוני דולרים מתרומות של קרנות קטנות יותר. מארק צ'רנדוף מה"ג'ואיש פאנדרס נטוורק" בניו יורק מעריך שבארצות הברית לבדה פועלות 8,000 קרנות משפחתיות של יהודים. לא ידוע כמה מהן תורמות לישראל, כנראה יותר משליש. מתוך 800 הקרנות החברות ברשת הניו יורקית, 322 ציינו בסעיף המשימות תרומה לישראל.

הכסף מוזרם לכל תחום שאפשר להעלות על הדעת, אם כי גם בתרומות יש אופנות, אומרת ג'ני כהן, המסייעת לעמותות להשיג כספים מקרנות. "שיא האופנה עכשיו הוא תרומות לנפגעי טרור ולרעבים. תחומים חדשים נוספים הם העצמת החלשים ודו קיום בין קטבים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, עשירים ועניים".

בשנתיים האחרונות מוצפים נציגי הקרנות באלפי פניות מסוגים שלא הורגלו להם בעבר. "מגיעות אלי לפחות חמש בקשות בודש למימון אוכל לילדים, הורים מבקשים עזרה ומדברים על רעב אצל הילדים", אומרת ז'נט אביעד, מנהלת קרן קרב של משפחת ברונפמן. "אנשים חושפים לפני את עצמם ואת הצרות שלהם, נכים כל הזמן מתקשרים ומבקשים עזרה ואין לי מה לעשות. אנחנו מממנים פרויקטים ארוכי טווח. קשה לדחות מישהו שמבקש אוכל, אבל אין לי לתת, לפעמים אני מצליחה לקשר בין הפונים לבין ארגונים שעוסקים בתחומים האלה. אני מרגישה כעס עצום על המדינה שהגענו למצב הזה".

שולמית נבון, מנהלת הקרן של משפחת שטיינהארט, מחלקת מיליון דולר בשנה לעזרת ילדים בסיכון. היא מקבלת כמאה פניות בשנה ומממנת כ-25 פרויקטים. "בשנתיים האחרונות יש יותר צרכים, יש מעגל של אבטלה, שתייה ואלימות במשפחה. פרויקטים ממשלתיים נחתכים, יש יותר ויותר עמותות שעוסקות במה שנקרא אי ביטחון תזונתי - זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על רעב. בשנים הראשונות, המקסימום של הסכום שנתנו היה 40 אלף דולר, כדי להכניס עוד פרויקטים למעגל הורדנו את הסכום ל-15 אלף דולר ועדיין אני נאלצת לדחות רבים".

איך מגיבים הדחויים?

"כשאני צריכה לדחות פנייה אני לא יודעת מה גרוע יותר, אלה שצועקים עלי או אלה שבוכים. ההחלטות יושבות לי כל הזמן על הכתפיים. זה מפחיד ונורא קשה כשאת צריכה להגיד לא".

באני בוקסר, הנציגה של קרן גולדמן, קרן משפחתית אמריקאית גדולה, מקבלת כל שנה מאות פניות ותורמת לשבעים עמותות. היא מחליטה מהר מה לא מתאים, היא אומרת, ואחר כך בודקת בצורה יסודית יותר מה כן מתאים. "כמובן שיש פספוסים, מענק שלא עבד או שלא עשה מספיק, אבל זה לא קורה הרבה". הדחיות כבר לא מעיקות עליה. "אי אפשר להתרגש ולבכות כל פעם. צריך לאחל בהצלחה ולהמשיך הלאה".

בעמותות מכירים היטב את הדחיות. "זה לא שהכסף מתגלגל וצריך רק להרים אותו", אומר אריק אשרמן מארגון רבנים למען זכויות אדם. "יש תחושה שיש הרבה קרנות עם הרבה כסף אבל עד שמוצאים את הקרנות שמתאימות לך זה מצריך זמן ומיומנות. הרבה פעמים זה הרבה פוליטיקה, מי מכיר את מי. זה המון עבודה לשלוח בקשה ולמלא טפסים, אבל אם מקבלים זה יכול להיות המון כסף וזה מאוד מפתה".

אם אתה ארגון שונה ולא מוגדר קשה לך למצוא סיוע, אומרת נורית חג'ג' מהקשת הדמוקרטית המזרחית. "אנחנו משהו אחר, אנחנו לא מבקשים עזרה לילדים ולכן לא כל כך הצלחנו לגייס כספים. רוב הקרנות רוצות לראות משהו שמנוסח עם מדדים שניתנים למדידה, הן מעדיפות לממן פרויקט, ואנחנו לא פרויקט. רוב הקרנות אפילו לא עונות לנו".

אם ליהודים קשה, לערבים קשה פי שניים, חושב ג'עפר פרח מארגון מוסאווה (שוויון) בחיפה. "הרבה קרנות תומכות רק ביהודים, קרנות ערביות לא ממהרות לתרום לארגונים ערביים בישראל, כל גיוס של כספים מהעולם הערבי נתקל בחשדנות של רשם העמותות הישראלי. יש עמותות ישראליות שמצליחות להשיג מאות אלפי דולרים בתוך כמה חודשים, מבחינתנו זה תהליך ארוך שיכול להימשך שנה או שנתיים והוא בנוי בעיקרו על הניסיון ליצור אמון".

"הכלל הראשון במציאת קרן", אומרת ג'ני כהן, "הוא לזכור שהתורם הוא אדם שעבד קשה מאוד עבור הכסף שלו והוא לא רוצה לזרוק אותו. יש אנשים שחושבים שמי שיש לו כסף רק יחתום על הצ'ק. אנשים כאלה מתאכזבים די מהר. כדי להשיג כסף צריך להשקיע הרבה אנרגיה ביצירת קשרים והבנות אמיתיים. בלי זה אף אחד לא יתן כסף. התורם רוצה סיפוק, הוקרה וגם כבוד. עובדי הקרנות הם לא כספומטים שמחלקים כסף. רוב הקרנות בודקות את העמותות בצורה יסודית מאוד, כל קרן רוצה לדעת בדיוק לאן ילך הכסף. הן לא יתנו לעמותה שמבקשת יותר מדי בשביל פעילות שאפשר לבצע בפחות כסף, או שתיאור הפעילות שלה נראה לא רציני".

כהן אומרת שעמותות שרוצות לקבל תרומות לאורך זמן, צריכות להשקיע בטיפוח היחסים עם הקרן. "מי שיודע לעבוד שומר על קשר גם אחרי שהוא קיבל את הכסף. צריך להזמין את התורמים לראות את הפעילות ולשמור על קשר חם גם כדי לקבל עוד כסף. הקשר צריך לספק את הצרכים של שני הצדדים. מי שלא מוכן לתת גם לא יקבל".

לא תמיד זה תלוי בעמותות. בסוף השנה תופסק פעילותה של קרן אריסון, אחת התורמות הגדולות, שתרמה 23 מיליון דולר בשנה לבית הספר לאמנויות בתל אביב, ללהקת בת שבע, לתיאטראות ולמוזיאונים. "רוב התמיכות של קרן אריסון היו בבנייה", אומר זק הריס, יו"ר פורום הקרנות. "בתחומים אחרים, כמו רווחה ואמנויות, זה בעיה כשקרן נעלמת. המסקנה היא שלא כדאי להסתמך על קרן אחת. בדרך כלל העמותות מקבלות תמיכות מקרנות, ארגונים ואנשים פרטיים רבים, ולא רק מקרן אחת".

לא רואים שקוף

אלפים רבים פונים לקרנות מדי שנה, רק כחמישית נענים בחיוב. למרות הדרישה הגדולה לתרומות, אין רשימה מסודרת של הקרנות הזרות. רובן שומרות על חשאיות ואינן מעוניינות לחשוף את פעילותן. "עשרים שנה אני נלחם כדי שהקרנות יהיו שקופות", אומר פרופ' אליעזר יפה מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. "עד היום לא הצלחתי בזה".

אין גם פיקוח על הכספים ואף לא קני-מידה ברורים ושקופים לחלוקתם. "אני נוטל כאן מחויבות להביא זאת בפני הממשלה", הכריז ח"כ יוסף פריצקי בכנסת במאי 2001. מאז לא קרה דבר. "למרות שישראל היא המדינה שהכי פונקה על ידי קרנות, זה תחום לא מסודר, בלי חוק ברור שיסדיר את הפעילות", אומר אלי אללוף, מנכ"ל קרן סקט"א רש"י, שהיא הקרן הגדולה ביותר הפועלת בישראל.

לא פשוט לפקח על הקרנות הזרות, בעיקר משום שמדובר בתורמים פרטיים שזכותם לעשות בכספם ככל העולה על רוחם. רבות מהקרנות אינן רשומות בישראל, לרובן אין נציגים כאן. חיים סבן, איש העסקים שבבעלותו חברה להשקעות בתעשיית התקשורת והבידור, מארגן עכשיו קרן שתעביר מיליוני דולרים לפרויקטים שונים בנגב. הנציגה שלו יושבת בלוס אנג'לס. גם הקרנות שמחזיקות נציגים בישראל מקבלות את ההחלטות החשובות במקום שבו יושבות ההנהלות. לקרן גולדמן, אחת הקרנות המשפחתיות היהודיות הגדולות ביותר בארצות הברית, יש נציגה בירושלים אבל את ההחלטות מקבלת המשפחה בסן פרנסיסקו בראשות התורם ריצ'רד גולדמן, שעל פיו יישק דבר. "הנציגה ממליצה", הוא אומר בשיחת טלפון ממשרדו. "מאז 48' ביקרתי בישראל 35 פעמים, אני מכיר את המדינה ואת הבעיות ואני נהנה לחלק את הכסף".

ככל שניתן לברר, רוב התורמים הם אנשים נדיבים שעתידה של מדינת ישראל קרוב ללבם. עובדה שהם מוכנים לתרום מזמנם ובעיקר מהונם כדי לסייע לה. אבל אחדים מהתורמים הם אנשים שנויים במחלוקת. יש בהם שהואשמו בארצותיהם בפלילים. פיקוח הדוק מדי עלול למנוע מהם לפעול בישראל, ועלול להקשות על ארגונים כמו אוניברסיטאות ליהנות מכספם, ועל כן הוא אינו רצוי למי שמעוניין בהמשך הזרימה החופשית של התרומות לישראל.

קרן פורטר ממחישה את הבעייתיות הזאת. הקרן הוקמה באנגליה לפני 25 שנים על ידי משפחת פורטר. הרוח החיה בקרן היא שירלי פורטר, יהודייה חמה ויורשת עשירה. אביה היה בעלים של רשת החנויות טסקו. הקרן תורמת מדי שנה כשני מיליון דולר לאוניברסיטת תל אביב ולארגונים שעוסקים בשמירה על איכות הסביבה כ"אדם טבע ודין" והחברה להגנת הטבע.

בדצמבר 2001 קבע הרכב שיפוטי של בית הלורדים האנגלי ששירלי פורטר אשמה ב"ניצול בוטה, מכוון ולא הוגן של סמכות ציבורית", והטיל עליה קנס של 26.5 מיליון לירות שטרלינג. "אני פשוט שעיר לעזאזל", היא אמרה בראיון ל"מעריב" במארס 2002. "קשה לומר למה מחפשים אותי, אולי כי נחשבתי לסמל של תקופת תאצ'ר, אולי כי אני אשה, אולי כי אני עשירה, אולי כי אני יהודייה".

הפרשה התחילה ב-90'. פורטר היתה ראש מועצת וסטמינסטר מטעם המפלגה השמרנית. היא חששה שמספר חברי המועצה השמרנים עלול להצטמק עוד יותר אחרי שב-87' ירד הייצוג של המפלגה מ-26 לארבעה חברי מועצה בלבד. יחד עם סגנה, דייוויד ויקס, היא הגתה תוכנית שנקראה "בתים תמורת קולות": באזורי הבחירה הבעייתיים הוצאו הדיירים העניים, שבדרך כלל מצביעים ללייבור, מבתים שהיו שייכים למועצה, והבתים הוצעו למכירה בתקווה שירכשו אותם בעלי אמצעים, כלומר תומכי השמרנים.

התוכנית נחשפה בבי-בי-סי, פורטר פרשה מהמועצה, מבקר חיצוני קבע שהיא ואחרים עשו מניפולציות פוליטיות והטיל עליהם קנס בגובה 21 מיליון לירות שטרלינג. הפרשה התגלגלה מאז בכמה ערכאות משפטיות, פורטר זוכתה ב-99' אבל נקנסה שוב ב-2001.

נציג הקרן בישראל הוא ד"ר אריה נשר, אדריכל בהכשרתו. "הקרן היא ישות נפרדת לגמרי", הוא אומר, "אין קשר בין הקרן לבין הקייס של פורטר. לסיפור שלה יש אלמנט אנטישמי ברור ביותר: אם היא הועמדה לדין, כל שר וכל פוליטיקאי ישראלי עושה אותו דבר וגם אותם צריך להעמיד לדין. לי אין שום בעיה אישית עם זה".

גם פול ויליאמס, אחד הדירקטורים האנגלים בקרן, חושב שאין קשר בין בעיותיה המשפטיות של פורטר לבין הקרן. "מעולם לא קרה שארגונים דחו את הכסף שרצינו לתרום להם בגלל מה שקרה עם פורטר. להיפך, כולם מאוד אסירי תודה על זה", הוא אומר בשיחת טלפון מאנגליה.

דורכים על יבלות

אלון שוורץ, מנכ"ל בית השל בתל אביב, אכן אסיר תודה. הוא קיבל מקרן פורטר תרומה של כמה עשרות אלפי דולרים. "לכל כסף יש היסטוריה ואני לא עוקב אחרי ההיסטוריה הספציפית של הקרן הזאת. שירלי פורטר הסתבכה מבחינה אישית, אבל זה לא ענייני. הקרן מסודרת וחוקית".

זה גם מה שאומר אבנר אזולאי, מנהל קרן ריץ. הקרן משקיעה כשישה מיליון דולר בשנה בישראל, ביותר ממאה פרויקטים. בין השאר תרמה למרכז הבינתחומי בהרצליה, לבית ברל, למוזיאון תל אביב ולמוזיאון ישראל ולרוב התיאטראות. מארק ריץ, התורם, הואשם בארצות הברית ב-83' בכך שעקף את תקנות הנפט, רימה את רשויות המס בסכום של 48 מיליון דולר וסחר עם איראן אחרי שהוטל עליה אמברגו.

ריץ ברח מארצות הברית לפני תחילת המשפט. ב-2001 הוא קיבל חנינה מהנשיא ביל קלינטון. "הוא מעולם לא הורשע", אומר אזולאי. "יש לו בעיה כמו שלכולנו יש בעיות. כשאתה מגיע להיקף עסקי גדול אתה דורך על יבלות".

עד 2001 פעלה הקרן בישראל כמעט ללא פרסום. החנינה של קלינטון והעובדה שראש הממשלה אהוד ברק התערב למען ריץ, חשפו גם את הקרן. "אני לא מכיר אחד שנמנע לקבל מאיתנו כסף בעקבות זה", אומר אזולאי. "דווקא אחרי הפרסומים בעקבות החנינה קיבלנו מבול של פניות מאנשים שלא ידעו קודם לכן על קיומנו".

תורם אחר שנוי במחלוקת הוא היהודי האמריקאי ארווינג מוסקוביץ, התורם כל שנה כמה מיליוני דולרים למטרות יהודיות וישראליות, בעיקר בשטחים. מוסקוביץ מימן את פתיחת מנהרת הכותל, את ישיבת עטרת כהנים, את הבנייה של בתים ליהודים בראס אל עמוד ובאבו דיס. הוא גם תרם לנתניהו ולאביגדור קהלני. ב-2000 פורסם דו"ח של ועדת הביקורת של בית הנבחרים במדינת קליפורניה, שמצא ששיקום העיירה הוואיאן גרדנס במחוז לוס אנג'לס "נוהל באופן מניפולטיווי לטובת פרט אחד, מוסקוביץ, ולא לרווחת הקהילה כולה".

העיירה הקטנה, רק 15 אלף תושבים, רובם היספאנים, סבלה מהזנחה קשה. ב-83' רצתה סוכנות השיקום לפתח אזור בעיירה ולהפוך אותו למרכז מסחרי. מוסקוביץ היה אחד מהבעלים של השטח. הוא סירב להתפנות ורצה לבנות במקום תשלובת של הימורים. בסיוע סוכנות השיקום הוא הגדיל את חלקו בקרקע והקים בעיירה קזינו, בנוסף לאולם בינגו. בכתבת תחקיר גדולה בעיתון "ניו טיימס לוס אנג'לס" אמר חבר המועצה לופה קבררה שמה שטוב להוואיאן גרדנס לא בהכרח טוב למוסקוביץ: "הוא שולט עלינו". ראש המועצה הקודמת, קתי נבחאס, אמרה שמוסקוביץ "עושה בעיר הזאת כל מה שהוא רוצה".

בעוד שבועיים יתנהל בנציבות ההימורים בלוס אנג'לס דיון נוסף על רשיון הקזינו של מוסקוביץ. הרב חיים דב בליאק, מהקואליציה לצדק בהוואיאן גרדנס ובירושלים, הלוחם העיקרי במוסקוביץ, ישתתף בדיון. "מה שמרגיז אותי זו העובדה שעם רווחי הקזינו, כשלושים מיליון דולר בשנה, הוא מסייע למתנחלים הקיצונים וגורם לבעיות", אומר הרב בליאק בשיחת טלפון מלוס אנג'לס. "זה פברוק, הכל שטויות", אומר עורך הדין של מוסקוביץ, ברל ויינר, בשיחת טלפון מלוס אנג'לס על דבריו של הרב בליאק.

"ידיעות אחרונות" פירסם כבר ב-98' תחקיר על פעילותו של מוסקוביץ בהוואיאן גרדנס. תגובתו של המיליונר התפרסמה ב"מעריב": "פרויקט הפיתוח המסחרי נועד בתחילה לבנות סופרמרקט, אך הסופרמרקט נסוג מהפרויקט ואילץ את העירייה ואותי לחפש פרויקט חלופי. ב-95' ביקשו ממני לבנות מועדון קלפים באתר, לדבריהם מועדון קלפים הוא סוג הפרויקט היחיד שיציל את העירייה מהגירעון התקציבי הגדול שלה".

מוסקוביץ מתראיין לעתים רחוקות. ל"אינדפנדנט" הבריטי הוא אמר בספטמבר 97' שהתנגדות למגורים של יהודים בין ערבים היא גזענות מהסוג הגרוע ביותר. "אעשה כל מה שביכולתי כדי להשיב את ירושלים לתושביה היהודים". ל"ג'רוזלם פוסט" הוא אמר ב-99' ש"מעשים מדברים יותר מאשר מלים. יותר מדי אנשים מדברים ולא עושים. זו אחת הבעיות של ישראל".

פעילות חשאית

הבעיה העיקרית באיתור ובחשיפה של תורמים כמוסקוביץ וריץ היא החשאיות המוחלטת של פעילות הקרנות הזרות. רובן אף אינן מפרסמות את מספרי הטלפון שלהן בישראל, אחדות מסרבות למסור כל מידע על פעילותן ועל סך התרומות שהן מעבירות לישראל. "אני מנועה מלמסור כמה אנחנו תורמים", אומרת ארנה אלשיך, מנהלת קרן גלנקור, קרן גדולה של חברת מוצרי הדלק גלנקור שרשומה באנגליה.

גם מרטין וייל, מנכ"ל קרן ברכה, מסרב למסור פרטים על סך התרומות, "כי מה היה קורה אם כן היינו מפרסמים? היו אומרים, למה זה מקבל ככה וזה מקבל ככה". קיי ויינברגר, נציגת קרן קלור שתורמת כל שנה כשבעה מיליון דולר, מסויגת מאוד מחשיפה. "אנחנו זהירים. אין לנו צורך לפרסם כל תרומה, זה האופי האנגלי שלא כל כך רוצה להיחשף".

קרן כהנוב, שתורמת כשני מיליון דולר בשנה לפרויקט החינוכי של הפועל תל אביב וממומנת מעזבונם של בני הזוג הקנדים סידני ופרן כהנוב, מבקשת ממקבלי הכסף שלא יחשפו את גובה התרומה ואת שם התורם. גם בקרן מנדל, קרן אמריקאית גדולה שפועלת בישראל בתחום החינוך, מסרבים למסור נתונים על היקפי הפעילות, למרות שבארצות הברית הנתונים הללו גלויים.

אחת הקרנות החשאיות ביותר היא קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד. מקבלי תרומה מהקרן חייבים להבטיח שלא יתנו פרסום לתרומה. "זה לא הוגן לומר שאנחנו מתעקשים על חשאיות", כותב בדוא"ל לורד ג'ייקוב רוטשילד, שאחראי מטעם המשפחה על הפעילות הפילנתרופית בישראל. "אנחנו קרן פרטית ובאופן מסורתי אנחנו לא שמים את שמנו על בניינים ופרויקטים שאנחנו תומכים בהם, אבל אנחנו לא שומרים בסוד את פעילויותינו והתרומות שלנו. כמעט כל מי שאני פוגש בישראל מכיר את מעורבותנו בבניית משכן הכנסת, בית המשפט העליון, האוניברסיטה הפתוחה והבניין החדש של האוניברסיטה, שנבנה עכשיו ברעננה".

אריאל וייס, מנכ"ל הקרן בישראל, אומר ש"יש לנו מסורת של מתן בסתר. זו מסורת של שנים מאז הנדיב הידוע".

אבל אנחנו כבר לא במאה ה-19 ואתם לא פקידי הברון.

"אנחנו מנסים לא להיות פקידי הברון. גם אנחנו מתחבטים בשאלה של שקיפות. אנחנו הולכים לכיוון הזה, אם כי השינויים אצלנו כנראה אטיים. חוסר השקיפות מאפשר לנו לקחת סיכונים ולחשב לטווח ארוך. כשבאים למשרד ממשלתי עם רעיון חדש הם חוששים, מפני שאם הם ייכשלו הם יהיו חשופים לביקורת. לנו אין חשש כזה".

החשש מחשיפה מונע מהקרנות להתאגד. בפורום הקרנות חברות רק 50 קרנות מתוך אלפי הקרנות הפועלות בישראל. "אנחנו מאגדים את הקרנות הפעילות ביותר, רוב הקרנות לא רוצות להיחשף", מסביר זק הריס, יו"ר הפורום. פרופ' יפה, שערך את המחקר המקיף ביותר על עמותות וקרנות, שלח 2,500 שאלונים לקרנות שונות, רק 155 ענו. "השקיפות היא עניין בוער", הוא אומר. "המדינה חייבת לפרסם את הדוחות המלאים של הקרנות, מפני שבסופו של דבר מי שיכול לפקח על הקרנות זה האזרח ולא הרשויות. הם לא מבינים שאלף פקחים לא ישיגו את מה שאזרחים יכולים לעשות אם יש להם גישה למידע".

גם פרופ' בני גדרון מאוניברסיטת בן גוריון חושב שחוסר השקיפות הוא בעיה. בעזרת צוות של חוקרים הוא התחיל לאחרונה למפות את הקרנות. לא ראוי, לדעתו, להתייחס לכספי התרומות כאל כסף פרטי. "היה נוח בהיסטוריה שיהיו פה כספים חופשיים, התקופה הזאת נגמרה. הקרנות חייבות להיות שקופות".

זיכוי ממס

אחת הקרנות השקופות ביותר היא הקרן החדשה לישראל, התורמת בעיקר לעמותות הפועלות למען דמוקרטיה, זכויות האדם ושוויון חברתי. הדו"ח השנתי שלה מפרט את כל התרומות ואת שמות התורמים לקרן על פי סכומים. גם קרן אבי חי ישראל, אחת הקרנות הגדולות, שומרת על שקיפות דומה. הקרנות האמריקאיות שקופות, אומרת נירית רוטלר מארגון שתי"ל, שמטרתו לסייע לעמותות המקבלות תמיכה מהקרן החדשה לישראל. "זה דבר מובן מאליו בתרבות הפילנתרופית האמריקאית".

הקרנות האמריקאיות מדווחות לרשויות המס על כל תרומה. הדוחות מתפרסמים בכמה אתרי אינטרנט. באתר של מס ההכנסה האמריקאי אפשר לראות כמה אחוזי זיכוי ממס הכנסה מקבלת כל קרן. הקרן של מוסקוביץ, על פי האתר, מקבלת 50% זיכוי. במס הכנסה בישראל טוענים שחלה על האגף חובת סודיות, ולכן אין עובדיו רשאים לפרסם נתונים דומים. ממילא לא כל הקרנות רשומות במרשם אחד. רבות מהקרנות הזרות, כקרן גולדמן, כלל אינן רשומות בישראל. אחרות רשומות כעמותות ישראליות וכפופות לרשם העמותות, כקרן לידידות וקרן קלור.

קרנות רבות לא רק שאינן רשומות בישראל, אלא שבניסיון להימנע מכל מגע רשמי עם ישראל אף אינן תורמות לעמותות ישראליות, אלא מעבירות את כספי התרומות לעמותות אמריקאיות שמעבירות את התרומה הלאה לעמותה ישראלית. זה נעשה מטעמי מיסוי, אומרת סוזן פייט, מנהלת קרן מוריה, אחת המממנות העיקריות של שלום עכשיו, שתרמה בשנה האחרונה 2.8 מיליון דולר דרך ארגונים אמריקאיים.

על פי הדיווח של מוסקוביץ למס ההכנסה האמריקאי הוא תרם בשנת 2002 לקרן אוורסט שפועלת בישראל 700 אלף דולר, 135 אלף דולר לקרן חברון, ו-5,000 דולר לקרן הגולן. התרומות מועברות לישראל באמצעות ארגונים אמריקאים. קרנות רבות מעבירות לישראל כספים דרך ארגון פי-אי-אף האמריקאי. הריסון פרנקל, נשיא פי-אי-אף בניו יורק, אומר שב-2002 העבירו דרכו 1,400 קרנות 45 מיליון דולר לישראל (הקרן של מוסקוביץ, למשל, העבירה בשנה שעברה 52 אלף דולר דרך פי-אי-אף).

"אנשים תורמים לנו כסף וממליצים לאן הם רוצים שנעביר אותו בארץ", אומר פרנקל. "אם אנחנו לא מקבלים המלצה אנחנו מחליטים לאן להעביר את הכסף. רוב הכסף מגיע אלינו עם המלצות". גם הקרן החדשה לישראל מעבירה כספים בשביל קרנות שונות. בשנה האחרונה היא העבירה בצורה כזאת 10 מיליון דולר.

הקרנות הישראליות שרשומות כעמותות מבקשות בדרך כלל ממס הכנסה זיכוי במס. הזיכוי הישראלי על תרומות נמוך למדי. על פי מחקר שנערך במשרדו של ד"ר אברהם אלתר, מומחה למסים, קרנות הרשומות כעמותות יכולות לקבל 35% זיכוי במס עד תקרה של שני מיליון שקל. בארצות הברית הזיכוי מגיע עד 50% בלי תקרה. את הזיכוי מאשרת ועדת הכספים של הכנסת. דיוניה פומביים, אולם מי שמצפה לגלות בדיונים האלה מידע על היקף פעילותן של הקרנות יתבדה. למרות שסך הזיכויים הגיע ב-2001 למאה מיליון שקל, הדיונים באישורים קצרים מאוד ואינם מגלים דבר.

ב-22 בספטמבר נערך דיון כזה. על פי הפרוטוקול הוא נמשך דקות ספורות. "האם היתה ועדת משנה של ועדת הכספים שעברה על זה?" התעניין ח"כ אבשלום וילן. "לא", השיב היו"ר אברהם הירשזון. זה לא מנע מחברי הכנסת לאשר כעבור דקות ספורות זיכוי ל-24 עמותות. ב-21 באוקטובר התבקשו חברי הוועדה לאשר זיכוי ל-31 עמותות. הם לא גילו עניין מיוחד בפעילותן של העמותות הללו. ליועצת הכלכלית של הוועדה היתה רק שאלת הבהרה קטנה: "שם אחת העמותות שברשימה הוא אלטרנטיבה לבורל. האם זה אכן השם או שזו טעות דפוס?" רחל נוימן ממס הכנסה אישרה שזה השם. כל העמותות אושרו מיד אחר כך.

אחד הדיונים העקרוניים היחידים בזיכויים נערך במאי 2001. "מה אמצעי הפיקוח שלכם?" שאל ח"כ יוסף פריצקי את נציג מס הכנסה. "אני אקים עמותה ששמה ציץ ופרח, יהיו בה שבעה חברים, היא תקבל אישור, כל השבעה יתפטרו, ייכנסו שבעה אחרים ועמותת ציץ ופרח תתמוך בחמאס. אז מה עשינו, מישהו מפקח על זה?"

"אני מודה שאמצעי הפיקוח שלנו מאוד מוגבלים, דלים מאוד והיום כמעט אין אפשרות לבדוק ולאמת את הדברים האלה", השיב נציג מס הכנסה.

מחליטים בחו"ל

ההחלטות על חלוקת הכספים של הקרנות זמינות עוד פחות. רוב ההחלטות לא מתקבלות כאן. לקרן החדשה לישראל יש 21 חברי מועצת מנהלים, רק שבעה מתוכם ישראלים. "חלק מהעניין הוא שותפות בין יהודי ארצות הברית לישראל", מסביר אליעזר יערי, מנכ"ל הקרן. פיטר אדלמן, נשיא הקרן, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, אומר שעבודת השטח הקשה נעשית בישראל, הצוות שממליץ לוועדת המענקים הוא ישראלי, הוועדה מורכבת בחציה מישראלים. "כמעט אף פעם לא קורה שמועצת המנהלים לא מקבלת את ההמלצות של הצוות ושל הוועדה".

פרופ' פרנקלין פישר ממסצ'וסטס, ותיק חברי מועצת המנהלים של הקרן, אומר שהמועצה נפגשת פעמיים בשנה, פעם אחת בישראל ופעם אחת בארצות הברית וההחלטות שמתקבלות אינן תכתיב אמריקאי.

את ההחלטות בקרן קלור מקבלת דיים ויויאן דאפילד, אחרי התייעצות עם הנציגה שלה בישראל, יחד עם עוד שני חברי מועצת המנהלים, עו"ד קרוליין דלטרה מז'נווה ועו"ד אלן סאקס מישראל. את הקרן הקים סר צ'רלס קלור, הבעלים של רשת חנויות סירס בבריטניה. מאז מותו ב-79' מנהלת בתו, דיים ויויאן, כפי שהיא נקראת בפי מכריה, את הקרן. את מועצת המנהלים היא נוהגת לכנות "שני כלבים ואני", לתרומות היא מתייחסת כאל עסק מסחרי לכל דבר. "אין פה רגשות אישיים", היא אומרת. "אם את רוצה להיות עסקית את צריכה להסתכל על זה בעין קרה".

איך יודעת דיים אנגלייה לחלק את הכסף כך שיגיע למי שזקוק לו באמת? "אני מבקרת חמש פעמים בשנה בישראל, הייתי במקומות שישראלים לא מגיעים אליהם, יישובי בדווים וכפרים ערביים".

"את יכולה לגור במדינה א' אבל שיהיה לך מידע על מדינה ב'", אומרת עו"ד דלטרה בשיחת טלפון מז'נווה. "את לא צריכה להיות ממוקמת במדינה שבה את מחלקת את הכסף. אפשר לקבל עצות מאנשים מקומיים. איך הצלב האדום מחלק כספים?"

את ההחלטות בקרן פראת, הקרן האוסטרלית היחידה הפעילה כאן, מקבלים במלבורן בני משפחת פראת על פי המלצת הנציג הישראלי של הקרן, פיטר אדלר, ומנהל הקרן במלבורן, סם ליפסקי. הקרן תורמת 2.5 מיליון דולר בשנה בתחומי רווחה ואיכות סביבה. ליפסקי היה בעבר עיתונאי של ב"אוסטרליאן", ב"ג'רוזלם פוסט" וב"על המשמר". "אני מכיר את ישראל", הוא אומר בשיחת טלפון ממלבורן, "יש לי חברים וקשרים בישראל".

נציג הקרן בישראל, פיטר אדלר, הוא עובד סוציאלי בהכשרתו. "פונים אלי מאות בשנה, אני ממליץ על עשרות ואחרי שאני ממליץ אני די בדאון, אני חושב לעצמי, מי אני בעצם שאמליץ על פרויקט מסוים? מאין יש לי את התבונה הזאת?"

לחמש הקרנות הגרמניות הפעילות כאן יש אמנם נציגים בישראל, אולם הם גרמנים, רובם אינם דוברים עברית או ערבית. הקרנות מייצגות את המפלגות בגרמניה, שעל פי החוק מקבלות הקצבה ממשלתית לתרומות, ותורמות ביחד כארבעה מיליון דולר בשנה. "אני אלמד עברית", מבטיח הרמן בונז, מנהל קרן פרידריך אברט, שמייצגת את המפלגה הסוציאל דמוקרטית.

לרוב הקרנות אין כלל נציגים בארץ. קרן פורד האמריקאית מעבירה כמיליון דולרים בשנה לישראל. היא תרמה, בין השאר, לארגון בצלם ולרבנים למען זכויות אדם. לקרן אין נציג בישראל. אהרון בק, שמטפל בענייניה הישראליים, אומר בשיחת טלפון מניו יורק ש"המשרד האזורי של הקרן נמצא בקהיר, קשה לעשות משם תוכניות לגבי ישראל. אנחנו אמנם יושבים בניו יורק, אבל אני נוסע לישראל כל הזמן, אני קורא עיתונות ישראלית ונפגש עם ישראלים שבאים למשרד שלי".

שרלוט תלברט מנהלת קרן משפחתית קטנה בסנטה פה שבניו מקסיקו. את הקרן הקימו בפילדלפיה סבה וסבתה, מקס ואנה לוינסון, והיא ממשיכה את פעילותם. אין לה נציג בישראל, את כל הפעילות היא מנהלת מסנטה פה. היא תורמת 200 אלף דולר בשנה, בין השאר לקואליציית נשים לשלום, לארגון מגמה ירוקה שעוסק באיכות סביבה ולפרויקט סיוע לתלמידים אתיופים.

"אנחנו קרן אופיינית לקרנות משפחתיות קטנות, המבוגרים יסדו את הקרן, הדור הצעיר מעוניין להמשיך, אבל רוצה לתרום לתחומים שמעניינים אותו", אומרת תלברט בשיחת טלפון מסנטה פה. איך היא מחליטה למי לתרום? "אני מכירה את הארץ, גרתי בישראל בתחילת שנות השישים כשאבי עבד במכון ויצמן, אחד מבני משפחתי נפגש בישראל עם נציגי שלום עכשיו ומאז אנחנו תורמים לקידום שלום. אני גם גולשת באינטרנט לאתרים של ארגונים שונים".

המידע על פעילות הקרן, היא אומרת, עובר מפה לאוזן, "עמותות שתרמנו להן מספרות עלינו לאחרות, אנחנו מפרסמים את עצמנו במדריכים שונים". היא מקבלת כארבעים פניות בשנה מארגונים ישראליים ונענית רק לעשירית. "בכל זאת אני מרגישה שאני עושה משהו טוב לעולם וגם מקבלת זיכוי ממס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו