בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

של מי המלה האחרונה?

האיחוד בין כנרת לזמורה ביתן נראה פשוט: כנרת תספק את הגב הכלכלי, וזמורה ביתן את נכסיה הספרותיים. אבל עד כה לא ניכר בהוצאה המאוחדת קו ברור, ונותן הטון הוא הבעלים של כנרת, יורם רוז. במצב כזה לא ברור כיצד ייראה השידוך בין ההוצאה לבין העורך הראשי החדש, דב אלפון

תגובות

הידיעה על מינויו של העיתונאי דב אלפון לעורך הראשי של הוצאת כנרת-זמורה ביתן התקבלה בהפתעה. באתרי האינטרנט הגיבו קוראים רבים על המינוי; אחד מהם, שכינה עצמו "אחד שיודע", כתב: "מסכן מסכן, אלפון, איש טוב ומוכשר, נכנס למקום נורא". באתר נוסף כתב קורא אחר, אולי אותו קורא ממש, אין לדעת, "אל תעשה את זה לעצמך". מדוע?

הוצאת כנרת-זב"מ היא גוף מו"לי גדול ורב עוצמה, יחיד מסוגו בישראל. היא ממוקמת בבניין משרדים גדול ויפה באור יהודה, עובדים בה עשרות אנשים, והיא מוציאה לאור בין 200 ל-250 ספרים בשנה, מספר גדול בקנה מידה ישראלי (אף שנראה כי בחודשים האחרונים, בשל המיתון, פחת מספר הכותרים החדשים). הגוף הזה כולל ארבע הוצאות ספרים - כנרת, זמורה ביתן, דביר ומחברות לספרות - וכן רשת חנויות ספרים גדולה, צומת ספרים, שהתמזגה לפני כשנה עם רשת יריד הספרים וכוללת היום 26 סניפים בכל רחבי הארץ (ראו כתבת המשך).

לכאורה, עורך ראשי לא יכול לצפות לנתוני פתיחה כה טובים, אך למעשה, מצב ההוצאה המאוחדת מורכב משנדמה. קשה לסכם את השנתיים האחרונות בכנרת-זב"מ, מאז האיחוד, שכן ההוצאה מאופיינת בהעדר קווים מו"ליים ברורים. אפשר בקלות להתבלבל מגודש הספרים שיצאו לאור בזמן הזה, מרמתם הלא אחידה, מהעובדה שהעורכת הראשית, שרי גוטמן, שנבחרה להוביל את ההוצאה המאוחדת אחרי פרישתו של אהד זמורה, עזבה אחרי שנה וחצי בתפקיד בלבד. גורמים רבים בענף - גם אלה המברכים על בחירתו של אלפון - סקרנים לדעת כיצד ייראה השידוך בין ההוצאה לבין העורך הראשי החדש, אחרי טקס החתונה החגיגי שיתקיים ב-1 בינואר.

בלי עצמאות מערכתית

עורך ראשי, יאמר כל מי שמכיר את עולם המו"לות, צריך בראש ובראשונה עצמאות מערכתית, ועד כה נדמה כי במקרה של כנרת-זב"מ נותן הטון הוא הבעלים, יורם רוז. כמו בהוצאות ספרים משפחתיות נוספות (דוגמת מודן או בבל), בכנרת-זב"מ העורך הראשי הוא אמצעי להשגת יעדים - גם, ולעתים בעיקר, יעדים כלכליים. דעתם של העורכים הראשיים אמנם חשובה, אך על פי רוב היא משנית לזו של בעלי ההוצאה. עד כה הסתיימו לא מעט ניסיונות למינוי עורכים בהוצאות משפחתיות בפרישה של העורכים. למשל, אלי הירש ממודן, חיים פסח מבבל, וכעת גוטמן מכנרת-זב"מ.

לפני כשנתיים, כשהוצאת כנרת רכשה את זמורה ביתן, נפל דבר בעולם המו"לות הישראלי. מאחורי המהלך הזה עמדו הבעלים של כנרת, יורם רוז (ואשתו, תלמה אליגון-רוז), וערן זמורה, ששימש עד אז מנכ"ל זמורה ביתן. השידוך נראה הגיוני ופשוט: כנרת מספקת את הגב הכלכלי, וזמורה ביתן מציעה את התכנים ואת הנכסים הספרותיים (ס' יזהר, אתגר קרת, אהרון מגד וזכויות תרגום חשובות). ואולם, מאז האיחוד מי שקובע את הטון בהוצאה הוא הבעלים יורם רוז. קולגות בעולם המו"לות מתארים אותו כאדם נחמד ונעים הליכות, שהקים במו ידיו, בהרבה חריצות והשקעה, הוצאת ספרים משגשגת. אבל יש גם גרסה הפוכה מצד אנשים שעבדו בכנרת ומתארים אדם עם אישיות לא קלה שיכול גם לדבר בבוטות ולהעליב עובדים.

"ההוצאה הזאת שייכת למשפחת רוז על כל המשתמע מכך", אומר גורם בענף, המכיר מקרוב את המתרחש, "כל מי שנמצא סביבו הוא בגדר יועץ בלבד - כולל העורכת הראשית וכולל אהד זמורה בזמנו. זה יכול להיות יועץ קרוב ומוערך, אבל הוא רק יועץ. כל אחד מהמשתתפים בישיבות אומר את דעתו המושכלת, ורוז הוא זה שמחליט - לפעמים בהתייעצות עם תלמה ולפעמים בלעדיה. בסך הכל זה לגיטימי. זה העסק שלו, הוא מתפרנס מזה, וזו זכותו. אבל יש שם התערבות חד משמעית בתכנים. רק אם לעורך הראשי יש אישיות דומיננטית ויכולת שכנוע הוא יוכל לעבוד בצורה כזאת". בענף מספרים כי בעלי ההוצאה אינם מתרצים בקלות להוציא ספרים מסוימים, בעלי פוטנציאל מכירה לא גבוה - למשל, סדרת ספרי העיון של גדעון סאמט "המצב הישראלי" ו"רוץ בן סוסי", הוצאה מחודשת של שירי ביאליק לילדים.

רוז לא מרגיש כך. "אני לא אומר את המלה האחרונה, אני מקשיב כמו כולם, ואני שווה לכולם", הוא אומר. "אנחנו כל הזמן מוציאים ספרים שסיכויי המכירה שלהם נמוכים, כי חשוב שיהיה להם מקום על מדף הספרים. כל יום יש התלבטויות, יש לנו קטלוג אדיר עם 5,000 ספרים, ובהם הנכסים הספרותיים של דביר, ואנחנו חושבים איך להוציא מחדש ספרים שאין להם אוריינטציה מסחרית. אנחנו מאוד רגישים לדימוי של ההוצאה, וכל הזמן עושים פרויקטים ומשקיעים כספים מתוך ידיעה שהמכירות לא יצדיקו את ההשקעה. עוד יראו את התוצאות".

המכולת נהפכה לסופרמרקט

גם לפני האיחוד התקשו עורכים ספרותיים לעבוד בכנרת ובזמורה ביתן. בשתיהן עזבו עורכות את עבודתן לפני שהספיקו להוכיח את יכולותן בהוצאה: בכנרת זו היתה תמר פוקס, ובזמורה ביתן - תרזה בירון, היום מעורכות "ספרייה לעם" של עם עובד. "בכנרת שלפני האיחוד לא אישרו לעורכים ספרותיים מתרגמים טובים, כי לא היה תקציב לזה", אומרת עובדת לשעבר בהוצאה, "גם לא טיפחו סופרי מקור חדשים. ההוצאה התנהלה כמו מכולת שכונתית שנהפכה לסופרמרקט ועדיין לא הפנימה את הכללים של סופרמרקט, ולכן כל דבר המשיך לעבור דרך הבעלים, בלי פרגון ובלי תמיכה".

רבים תמהים כיצד עזבה שרי גוטמן בתקופה כלכלית קשה תפקיד של עורכת ראשית בהוצאה כה גדולה, המגובה ברשת חנויות ספרים. על תפקיד כזה, אומרים בענף, לא מוותרים בקלות, ואילו באמת היתה לה ההשפעה שרצתה בה, היא לא היתה עוזבת. גוטמן מאשרת את הדברים: "יש בזה משהו. אני לא יכולה לומר שהצרו את צעדי, אבל זאת לא ההוצאה שלי. הרגשתי שאני יכולה להשפיע על ההחלטות, אבל לא הרגשתי בנוח עם כל ההחלטות שהתקבלו. גם אני, בהמשך דרכי, לא אוציא ספרים שלא יפרנסו אותי. עם זאת, אי אפשר להיכנס לתחום הזה בלי יומרה תרבותית".

בזמן ששימשת עורכת ראשית לא יצרת קו אחיד להוצאה.

"זה נכון. מאוד קשה להשליט סדר בשתי הוצאות שמוציאות מאות ספרים. בשתייה שעשו לכבודי כשעזבתי, הם אמרו שהייתי שם כדי להקים את ההוצאה. אבל להקים מערכת מתפקדת עם קווים ברורים זה דבר שלוקח הרבה זמן. רק אחר כך אפשר להתחיל לטפח סופרים וללכת בכיוונים מסוימים".

בימים אלה מקימה גוטמן עם דנה אלעזר-הלוי, שהיתה עורכת התרגום בכנרת-זב"מ, הוצאת ספרים פרטית שתיקרא "אחוזת בית". גוטמן מחפשת כעת שותפים לוגיסטיים מבין הוצאות הספרים הגדולות. להצעה שבאה מכיוון כנרת-זב"מ - סירבה. "ההצעה היתה נחמדה, תלמה שאלה אם נרצה לעשות משהו יחד כחברה בת של כנרת, אבל אני רוצה לעשות הכל באופן עצמאי, וחשוב לי שהמשקיעים הפיננסיים שלי לא יהיו קשורים בספרים".

תרגום ועריכה חובבניים

כיצד מחליטים היום בכנרת-זב"מ אילו ספרים ייצאו ובאיזו הוצאה מבין הארבע ייצא כל ספר? אחת לשבוע מתקיימת ישיבת מערכת, בהשתתפות רוז, תלמה אליגון-רוז, מנהלת המערכת יעל מולצ'דסקי, האחראי לרכישת זכויות תרגום זיו לואיס והעורך הראשי. על פי רוב, בדביר יוצאים ספרי עיון וספריהם של סופרים המפרסמים בהוצאה זו באופן מסורתי, כמו יהונתן גפן או פאול קור. במחברות לספרות מתפרסמים ספרים מתרבויות אחרות, בסגנון ספריה של אמי טאן או סופרים אנגלו-הודים. אשר לשאלה אילו ספרים ייצאו בכנרת ואילו בזמורה ביתן - על כך התקיימו דיונים ארוכים, שבסופם נקבע כי הספרים שנרכשו לפני האיחוד ייצאו בכל הוצאה בנפרד ורק אחרי שכל הספרים שהיו מתוכננים יתפרסמו, יתחילו הספרים לצאת תחת השם המשותף כנרת-זב"מ. כנרת תתמקצע בעתיד בספרי לימוד ובספרי ילדים.

לזכות כנרת אפשר לזקוף בחירות מוצלחות של ספרים לתרגום, ונטייה לזהות טרנדים בספרות העכשווית. הבעיה טמונה לעתים קרובות באיכות התרגום והעריכה של הספרים. סופרת חשובה כמו מרגרט אטווד, למשל, תורגמה לעברית בכנרת בצורה כה חובבנית שגורמת לקוראי העברית להחמיץ את החוויה כולה. ספרה "המתנקש העיוור", שזכויות התרגום שלו נרכשו כבר לפני כמה שנים, טרם יצא לאור בגלל תרגום בעייתי. עם האיחוד הבינה עורכת התרגום בהוצאה כי אין ברירה אלא להתחיל מחדש את העבודה על הספר.

גם זמורה ביתן לא הצטיינה בשנים האחרונות באיכות גבוהה של תרגומי ספרים. משיחות עם מתרגמים ועורכים עולה כי התעריפים ששולמו להם בשתי ההוצאות היו נמוכים מדי. עד לא מזמן נהגו כנרת וזמורה ביתן - והן לא היו היחידות בענף - לשלם למתרגמים 400-300 שקלים לגיליון דפוס, כרבע מהתעריף המומלץ על ידי אגודת המתרגמים. התעריף המקובל בשוק הוא 800-700 שקלים לגיליון.

אחד הצעדים הראשונים שהתבצעו עם האיחוד היה העלאת התעריפים המשולמים למתרגמים ולעורכים כדי שיהיה אפשר לפנות לבעלי מקצוע מנוסים, שיקדישו זמן רב יותר לעבודה. התעריף עלה בשנה האחרונה - היום הוא 700-600 שקלים לגיליון דפוס - אבל עדיין יש מתרגמים שמקבלים פחות. עם זאת, ניכר כי התרגומים שראו אור בשנה האחרונה השתפרו מעט. למשל, בספרים כמו "סודות וכמרים" מאת אלן איסלר או "חיי פיי" מאת יאן מורטל.

"לפעמים הבעיה היא גם בעריכת התרגום", אומרת מתרגמת ותיקה שעובדת עם כנרת, "לא פעם ביקשתי לראות הגהות של ספר שתירגמתי, וראיתי שהעורכת עשתה שגיאות איומות. הייתי צריכה לבקש לשנות החלטות של עורכת. אצלנו קוראים לזה שגיאות מר"ן - ראשי תיבות של מניח רעפים נוצרי. כך תירגם פעם מישהו לעברית את שמו של השחקן כריסטיאן סלייטר".

כנרת-זב"מ אינה ההוצאה המסחרית היחידה בענף, אולם דווקא בשל גודלה מוטל עליה תפקיד תרבותי הכולל גם הוצאה לאור של ספרות טובה שאינה בהכרח רווחית. לא ברור, למשל, אם כעת יוציאו שם מחדש את ספריה של הסופרת שולמית הראבן, שהלכה לעולמה לפני שבועות אחדים. הטרילוגיה "צימאון, שלישיית המדבר" של הראבן ראתה אור בהוצאת דביר, אבל כלל לא בטוח שבעלי ההוצאה ירצו להסתכן כלכלית בהוצאתה מחדש.

"מאז האיחוד הכיוון של ההוצאה נעשה מסחרי יותר", אומרת אפרת לב מסוכנות האריס-אילון, שמוכרת זכויות תרגום. "הם קונים הרבה, אבל הם גם הופכים את השוק לתחרותי ומסחרי יותר. זיו לואיס, שאחראי לרכישת זכויות התרגום בהוצאה, משמש כגשש פנימי והוא מאוד מעורה במה שקורה בעולם. מאז שהוא נכנס לכנרת יש הרגשה של תחרותיות מתמדת בענף. לעתים זה מכביד על ההוצאות, שנלחצות אם הן לא מצליחות להשיג משהו או לא מקבלות תשובה מיידית. הן חוששות לפספס משהו לטובת כנרת או מודן. יש דברים שזיו אוהב אבל לא מצליח להעביר, למשל, ספרים קצת יותר אלטרנטיוויים, סופרים צעירים או ז'אנרים שנחשבים פחות מסחריים, כמו סיפורים קצרים. בהוצאה גדולה עם כיוון מסחרי לא לוקחים סיכונים גדולים".

עורך הספרייה החדשה, מנחם פרי, מספר על הניסיון של כנרת-זב"מ "לחטוף", כדבריו, את זכויות התרגום של סאראמאגו לעברית. "מדי פעם זמורה ביתן מנופפים בספר איכות שהוציאו, אבל ספרי האיכות האלה הם אולי 5% מכלל הספרים שלהם. זה לא השתנה מאז האיחוד, זה רק נעשה דורסני יותר. על הניסיון שלהם לקחת מאתנו את סאראמאגו הם קיבלו תשובה מהסוכנות שלו, שלא עושים דבר כזה".

ומה בדבר מספר הספרים העצום שמוציאה כנרת-זב"מ לשוק, שתורם - עם כמה הוצאות נוספות שמציפות את השוק בכותרים - לקיצור ניכר באורך חיי המדף של הספר, ושבגינו ספרים יוצאים ונעלמים מבלי שקיבלו את היחס הראוי להם? "250 ספרים בשנה זה לא המון", אומר רוז, "זה חלק ממה שהמו"לות בישראל מוציאה. היום יש חנויות ספרים גדולות יותר, שבהן הספר יכול לקבל חשיפה עד שהוא נמכר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו