שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאת משה גורלי
מאת משה גורלי

טבלת הלאומים של משרד הפנים כוללת כ-135 ערכים. יש בה בין השאר לאום "אבחזי", לאום "אשורי" ולאום "שומרוני". אבל אין בה לאום "ישראלי". את הפגם הזה מבקשים לשנות 38 עותרים, בעתירה שהוגשה ביום חמישי בידי עו"ד יואלה הר-שפי. אנחנו ישראלים ומבקשים להירשם ככאלה, הם כותבים.

העותרים הם ברובם אנשי רוח ומעשה בעלי נגיעה לפוליטיקה, לתרבות, למדע ולאקדמיה. ביניהם: עוזי אורנן, שולמית אלוני, אורי ורחל אבנרי, יהושע סובול, גבריאל סלומון, יגאל עילם, מירון בנבנשתי, יהושע פורת ואורן יפתחאל. וישנו אלון אולארצ'יק, שמזוהה עם שתי תופעות תרבות ישראליות מקוריות וייחודיות כלהקת הנח"ל ולהקת כוורת, והוא איננו יהודי כי אמו נוצרייה ו"רק" אביו יהודי. וגם עאדל קעדאן, שרשם כבר ניסיון להסתפח לישראליות במאבקו להתקבל ליישוב קציר.

בין העותרים האלה יש "יהודי", "ערבי", "דרוזי", "גרוזיני", "רוסי" ו"בורמני" ויש אפילו "עברי" אחד. אף אחד מהם אינו מוכר כ"ישראלי". הסיבה לכך פשוטה. היא אף נקבעה בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1970 - אין דבר כזה לאום ישראלי. גאורג רפאל טמרין חזר לישראל מביקור בחו"ל ומצא חוק חדש (תיקון לחוק בעקבות פרשת "מיהו יהודי"), שקבע מבחן השתייכות ללאום היהודי, שהוא לטעמו "גזעי-דתי". טמרין טען: "נוצרה פה קטגוריה לאומית-דתית חדשה, שאין אני עוד משתייך אליה". הוא פנה למנהל מרשם האוכלוסין במכתב, שבו ביקש לשנות בתעודת הזהות שלו את רישום הלאום מ"יהודי" ל"ישראלי". בין נימוקיו: "לפי מיטב הבנתי היום כבר קיים לאום ישראלי מגובש, הנני משתייך אליו לפי כל הקריטריונים הסובייקטיוויים (הזדהות, הרגשת השתייכות, נאמנות והצהרה על כך)".

השופט יצחק שילה בבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעתו של טמרין במשפט המפורסם שלפיו: "אין אדם יכול ליצור בהבל פיו לאום חדש ולומר אני משתייך אליו". אבל שילה הוסיף גם את הנימוק האמיתי: "יכול אני לומר בפה מלא כי אין אומה ישראלית קיימת בנפרד מאומה יהודית". טמרין עירער לבית המשפט העליון, אך זה קיבל את עמדת המחוזי והשופט שמעון אגרנט אף גינה את המערער: "אם קיים היום בארץ, 23 שנים בלבד אחרי הקמת המדינה, קומץ אנשים - ואפילו יותר מזה - המבקשים להיבדל מהעם היהודי ולקנות לעצמם את המעמד של אומה ישראלית נפרדת, כי אז מגמה ספרטיסטית זו, אין לראותה כמגמה לגיטימית ומן הנמנע להכיר בה".

מה זה לאום דרוזי?

העתירה הנוכחית מבקשת לתקוף את המסקנות האלה. את המהלך מוביל פרופ' עוזי אורנן מהאוניברסיטה העברית והטכניון. אורנן, לשעבר יו"ר הליגה למניעת כפייה דתית והתנועה החילונית הישראלית, הוא יו"ר עמותת "אני ישראלי", עמותה שעל מטרותיה חתומים יותר מאלפיים בני אדם, ביניהם 38 העותרים ופרקליטתן. עותר מספר 38 כבר הלך לעולמו, אך הספיק בחייו לחתום על ייפוי כוח: האלוף בני פלד המנוח, לשעבר מפקד חיל האוויר. "מחמת החשיבות העקרונית שהוא ייחס לה (לעתירה, מ"ג), אנו מבקשים שלא למחוק את שמו מרשימת העותרים", נכתב בעתירה.

עותר מספר 17 הוא איש העסקים הדרוזי כרמל והבה. סיפורו מגלם את האנומליה של הרישום. בשנת 1990 ביקש להקים בצרפת חברה ליבוא ויצוא, יחד עם שותפים מקומיים. לצורך רישום החברה הוא נדרש להציג תרגום נוטריוני של תעודת הלידה שלו. למראה המסמכים גער בו הפקיד הצרפתי: "מה זה לאום דרוזי? אני לא מכיר מדינה דרוזית. אתה רוצה להגיד לי שיש מדינה דרוזית בתוך מדינת ישראל?" והבה הנבוך, שהוחשד קבל עם ועדה כמי שרוצה לתחמן את הרשויות בצרפת, ניסה להסביר, אך הפקיד לא נתרצה, עד שקיבל אישור מן השגרירות שאכן התרגום נכון ווהבה הוא ישראלי שהלאום שלו דרוזי. מאז חבר והבה לאורנן במאמצים להביא לשינוי הרישום.

דוגמה נוספת היא עותר מספר 20, דוד ינוקשוילי, גמלאי, מתנדב בלהקת תיאטרון ורשום כ"גרוזיני". "והרי העותר", נטען בעתירה, "נטש את גרוזיה, הפנה לה גב ומבקש לנהל את חייו השלמים במדינת ישראל, לא רק כאזרח אלא גם כשייך ללאום הישראלי. ועל מה זה יכפו עליו הר כגיגית את הלאום הגרוזיני?"

אורנן, כזכור, סיווג עצמו פעם כ"כנעני", קבוצה רעיונית שעם מקימיה נמנה המשורר המנוח יונתן רטוש. העתירה מספרת את הקוריוז הבא: משאבדה התעודה של רטוש, הוא קיבל חדשה ממשרד הפנים ונרשם בה, כמקובל, הלאום "יהודי". רטוש מיהר לעתור לבג"ץ והוכרה זכותו לחזור ולהיות רשום כ"עברי". "עברי" הרי מצוי בטבלת הלאומים של משרד הפנים. "מיהו הלאום ה'עברי'?" מתרעמת העתירה, "האם בזכות שניים-שלושה עקשנים שעמדו על זכותם להירשם כך וקיבלו את ברכת הבג"ץ נוצר לאום ואילו המציאות המוצקה של לאום ישראלי אינה מקימה לאום? נראה לנו כי זכותם של רבבות, שהצהירו כי הלאום שלהם הוא ישראלי, אינה נופלת מזכותם של העברים, שזכותם הוכרה".

שורת כוכבים

העותרים מאמינים, כי לכל אדם שמורה הזכות להשתייך ללאום כרצונו. בגלל יחס שונה ולעתים מפלה לבני דתות שונות - אין זה ראוי לחייב אדם להיות מסווג על פי דתו במסמך רשמי-בסיסי. על אחת כמה וכמה אין לחייב אתאיסט או אדם העוין לדת במוצהר להיות מזוהה על פי "דתו", שכן בכך יש משום כפייה דתית. "יתרה מזאת", נטען בעתירה, "ישראל וכל ארגון וגורם יהודי מייצג לוחמים בחירוף נפש כנגד ציון היותו של אדם 'יהודי' במסמכים רשמיים במדינות הפזורה - כיצד מה שהוא פיגול, כשהוא נעשה על ידי אחרים, הופך לראוי וכשר כשהוא נעשה על ידינו?"

בדרך כלל אזרחות במדינות הדמוקרטיה המערבית זהה במשמעותה ללאום. בישראל, לעומת זאת, הסעיף "אזרחות" במרשם התושבים מלווה בסעיף אחר, הנקרא "לאום". מכאן שלאום ואזרחות בישראל אינם היינו הך.

לפני כשלוש שנים, כשבג"ץ הורה לשר הפנים אז אלי ישי לרשום את המתגיירים הרפורמים כ"יהודים" בסעיף הלאום, הורה השר לבטל את הסעיף בתעודת הזהות. במקום "יהודי" נרשמת היום שורת כוכבים. גברת שתעודת הזהות שלה בלתה קיבלה חדשה ולתדהמתה מצאה במקום זהותה היהודית את הכוכבים. היא הגישה עתירה לבג"ץ, שישיב לה את הרישום ה"יהודי". העותרים החדשים מבקשים להחליף את הרישום הקיים בתעודות הישנות או את הכוכביות בתעודות החדשות ברישום "ישראלי".

עו"ד הר-שפי מצפה שהדיון בשתי העתירות יאוחד כדי שהסוגיה תלובן ובית המשפט יבדוק את הזיקה בין יהדות לישראליות. אין סתירה בין השניים, היא טוענת בעתירה. כמו שיש יהודי אמריקאי, יכול שיהיה יהודי ישראלי. "היהודי האמריקאי הוא גם אמריקאי לפי הלאום וגם יהודי, כך גם היהודי הצרפתי או היהודי הנורווגי. אנו סבורים שגם יהודי ישראלי רשאי וזכאי להתהדר בישראליותו, בהיותו בן הלאום הישראלי, כמו אחיו בן הלאום האמריקאי ודומיו", נטען בעתירה.

הנימוקים מתפרשים על שורה ארוכה של ערכים, אינטרסים ומשפט השוואתי; זכות האדם להגדרה עצמית, לשוויון, הגשמת ערכי מגילת העצמאות ואפילו - חיזוק ההרמוניה בחברה הישראלית.

אפילו ועדת אור גויסה למשימה. "הוועדה קבעה", נטען בעתירה, "כי יעד עיקרי של פעילות המדינה חייב להיות השגת שוויון אמיתי לאזרחי המדינה הערבים; הכרה בזכותם של כל החשים כך והרוצים בכך - יהודים וערבים כאחד - להגדיר עצמם כישראלים, תפתח את דרך המלך למזעור הקיפוח, לפיוס ולביסוס ההזדהות של כל הישראלים עם מדינתם".

האם הערבים יקפצו על ההזדמנות ויירשמו כישראלים? הר-שפי: "לפי סקרים שבידינו, לפני האינתיפאדה כ-60% מערביי ישראל היו מוכנים. כיום המספר עומד על 25% לערך".

ומה בנוגע ליהודים? "לא זו בלבד שהכרה בלאום הישראלי לא תרבה ריב ומדון באומה היהודית, אלא היפוכו של דבר: היא תסיר מכשלה, שגורמת לפילוג ולקוטביות הן בישראל, בתוך הציבור היהודי, והן בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות", נכתב בעתירה.

אלא שבנקודה זו חובה לפזר קצת את הערפל המשפטי. היעד האמיתי של העתירה ולפחות של מרבית העותרים הוא הפרדת הדת מהמדינה, או לפחות הדת מהלאום. אחת העותרות היא נילי קוק, אלמנתו של פרופ' הלל קוק שנפטר לפני שנתיים. "הוא אמר לי", משחזרת הר-שפי, "שדודו הגדול, הרב קוק, היה תומך בעתירה. הוא, כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח, ביקש להפריד בין הדת לבין הלאום והמדינה. לדעתם, רק הפרדה כזו תגביר כבוד לדת במדינת ישראל". המתנגדים כמובן הם אלה, שלדעת הר-שפי מעוניינים במדינת הלכה או מרוויחים מהדרך שבה המדינה מעדיפה את האורתודוקסיה היהודית.

מינויו של אברהם פורז לשר הפנים עורר תקוות בלב העותרים, אך פניות אליו, כמו פניות לחיים רמון כשהיה שר הפנים, לא טופלו לשביעות רצונם. הנושא טעון מדי והוסר מסדר היום. עתירה לבג"ץ תמיד היתה דרך טובה להעלות עניין לסדר היום. אבל האם שופטי בג"ץ הם הכתובת? ספק רב. אם לחזור לדברי השופט שילה, שלאום לא נוצר "בהבל פה", קשה להניח שהבל הפה של שופטים ייצור עכשיו את הלאום הישראלי. מצד שני, הנשיא אהרן ברק פורש בעוד כשלוש שנים. ואולי, מי יודע, ההיסטוריה, באמצעות 38 "ישראלים", זימנה לו את התיק הגדול האחרון לחולל כאן מהפכה נוספת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ