האמת העירומה - כללי - הארץ

האמת העירומה

מדוע חשופים בני האדם כמעט לגמרי משיער? ולמה שואפים כמה מאתנו להיות חלקים עוד יותר?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

במספרה, לא הרחק מכיכר פיקדילי בלונדון, קוסמטיקאית בשם ז'נווייב הסבירה מה פירוש המונח "ברזילאי", בעודה מטפלת בגופי. בין המריטות הכואבות עד בכי, היא הודיעה לי שבכוונתה להסיר כמעט את כל שיער הערווה שלי, מלבד פס שיער אנכי צר המכונה בפי יודעי דבר "מסלול נחיתה" ברזילאי.

המריטה בסגנון הביקיני נהפכה לפעילות נורמלית בעבור נשים בכל הגילאים. למעשה ההליך הזה פופולרי כמעט כמו הביקיני. הלקוחה הצעירה ביותר של ז'נווייב היא בת 12. נשים מעצבות את שיער ערוותן כלבבות, ככוכבים וכחצים. זוהי אחת מההתפתחויות הבולטות בתחום עיצוב השיער מאז הסלסול.

הכאב העלה במוחי שאלה: מדוע חשות נשים צורך להסיר את כסות השיער הטבעית מגופן? תיאוריה אחת גורסת, שהן מנסות לרכוש מראה טרום-בגרות מינית, כדי לספק את מאוויהם של גברים. מושחי השעווה, מצדם, יטענו בסוד שאין זה הסיפור כולו. גם גברים, סטרייטים וגאים כאחד, מורטים את שיער גופם, גם מהאזורים החסויים ביותר. איי!

מנקודת מבט ביולוגית התנהגות כזאת נראית מוזרה עוד יותר. המחשבה על שימפנזה המורט את שיער מבושיו מגוחכת. נראה שמריטת השיער איננה רק אופנה חולפת, כמו פירסינג וכתובות קעקע, שפעם היו נפוצים בעיקר בקרב מלחים, היפים ופרוצות. ייתכן שזהו שלב נוסף במעשיה ארוכה יותר, הנוגעת להתפתחות היחס האנושי לעירום.

בני אנוש נתונים באובססיה לגבי שיער גופם. בשנה שעברה השקיעו נשים וגברים שמונה מיליארד דולר בהסרתו באמצעות סכיני גילוח של חברת ג'ילט. למעלה מ-90% מהגברים האמריקאים מעל גיל 15 מתגלחים כחמש פעמים בשבוע.

מבחינה ביולוגית, זקנים הם דווקא סממן מיני המצביע על גבריות. אז מדוע מגלחים אותם? גברים מתגלחים מאז ימי קדם, אך המנהג נהפך נפוץ באמת רק כשג'ילט החליפה את הסכין "משסף הגרונות" בסכין המאובטחת, בשנת 1903. בציורי קיר ממצרים העתיקה נראים גברים מגולחים וכאשר הם מופיעים עטורי זקנים - אלה הם זקנים מזויפים. ייתכן שהזקנים נקצצו אז כדי שאי אפשר יהיה ללפות אותם בקרב מגע. כיום סבורים החוקרים כי במצרים גולח כל הגוף, תחילה בסכינים מפליז ואחר כך בסכיני ברונזה ונחושת. המצרים היו חדשנים, אך ספק אם היו ששים למריטת "הספינקס" בת ימינו, שפירושה מריטה מוחלטת של שיער הערווה.

לא ברור מתי החלו נשים לגלח את רגליהן. לפי תפישה אחת, כנראה מוטעית, האופנה החלה בשנות העשרים של המאה הקודמת, שעה שחצאיותיהן של נשי המערב החלו מתקצרות. נשים בימינו מתחילות להתגלח לפני הגברים, והן מגלחות שטח רחב פי תשעה מהם.

בזקן הגבר הממוצע מספר רב יותר של שערות מברגליה ובתי שחיה של האשה. הגבר האמריקאי הממוצע מבלה כ-33 ימים מחייו בהסרת שיער פניו. שערת זקן יבשה, מתריע עלון עובדות מטעם חברת ג'ילט, היא "גסה באופן לא רגיל, חסונה ממש כפתיל נחושת באותו העובי".

רגליים שעירות וזקנים אולי אינם רצויים במיוחד, אך שיער הראש נחשק עד מאוד. גברים רבים מרחיקים לכת בנסיונותיהם לשמר שיער על קרקפתם. ההתקרחות הגברית המצויה, המכונה "אלופציה אנדרוגנטית", היא סוג ההתקרחות הנפוץ ביותר.

בהגיעם לגיל 50 למעלה ממחצית הגברים חווים דילול מסוים או אובדן שיער בחזית ראשם או בשיא קרקפתם. הגורמים לתופעה זו הם גנים והורמונים, בייחוד ההורמון הגברי דיהידרו-טסטוסטרון. אם ההשמנה הוא אובססיה נשית, הרי שההתקרחות היא מקבילתה הגברית. מספרם של הגברים העוברים בארה"ב "החייאת" שיער דומה למספר הנשים המגדילות את שדיהן.

העיסוק הזה בשיער הוא משונה, משום שבהשוואה לקרוביו בממלכת החיות לאדם יש מעט מאוד שיער מלכתחילה. שיער צומח רק על גופם של יונקים. ייתכן שהוא נוצר לראשונה כששערות חישה - כמו שפם החתול למשל - החלו להתפתח על הגוף, ושימשו מבודד יעיל מפני קור. ייתכן שתכונה זו העניקה ליונקים יתרון בסביבתם המוקדמת, הלילית, כשחיו בצלם של הדינוזאורים. נראה שיונקים עוטים שיער מזה 200 מיליון שנים, אף שאין לכך הוכחות ברורות. שיער אינו שורד את תהליך ההתאבנות.

בין אלפי היונקים יש רק מעטים חלקים כמונו. כאלה הם הפילים, הקרנפים, אריות-הים והלוויתנים והחולדים העיוורים. פילים וקרנפים הם יונקים גדולים, החיים בסביבה חמה ואינם זקוקים לבידוד עבה. תחת פני האדמה, או בתוך המים, השיער עלול להיות חיסרון.

מדען עשוי לטעון כי בני האדם אינם נטולי שיער. לרבים מהם אותו מספר של זקיקי שיער כלקוף באותה מידת גוף. אך שיער גופם של בני האדם הוא לרוב דקיק וקצר, ועל כן נראים בני האדם עירומים בהשוואה לקרוביהם בטבע.

מידת החלקות שונה מאוד מאדם למשנהו, אך שטחים נקיים לגמרי משערות הם נדירים אצל כל אחד. הם מופיעים רק בחלקי גוף מסוימים ובהם סוליות כף הרגל, הרקמה שסביב הפטמות, הטבור, כף היד ותחתית האצבעות והבהונות.

המדענים אינם יודעים מתי בהיסטוריה האבולוציונית החלה "החשיפה הגדולה" ומה גרם לה. לפי אחת התיאוריות הציוריות, בני האדם היו פעם קופי מים. גישה כזאת עשויה להסביר מדוע ראשינו עטויים שיער - שהרי הם הושארו מחוץ למים, תחת השמש הקופחת. התיאוריה הזאת מסבירה גם מדוע אנו קלי תנועה יחסית במים, בהשוואה לשימפנזה למשל, ומדוע שיער גבם של בני האדם צומח בכיוון המצמצם את התנגדות המים בעת שחייה.

הרוח נושבת קרירה

משך שנים רבות נטען שמיעוט השיער בא למנוע חימום יתר של הגוף, ושהתהליך התרחש עם יציאת האדם מהג'ונגלים הקרירים לסוואנה. אלא שאף בעל חיים אחר בממדיו של האדם לא "השיר" כך את פרוותו. ראיתם פעם אריות עירומים? עור חשוף עלול להעלות דווקא את צבירת החום בגוף, ובלילות הוא פגיע יותר לקור.

וולטר בודמר מבית החולים באוקספורד ומרק פאגל מאוניברסיטת רדינג סבורים שהשפעתם הקטלנית של טפילים (כקרציות ופרעושים, שחלקם נושאי מחלות) היא ההסבר למיעוט השיער האנושי. בעבר חיו הציידים-המלקטים בקבוצות. שיעור ההדבקה בטפילים בחברות אלה היה גבוה. עם התפתחות היכולת לשמור על חום הסביבה (בבניית מחסות ובהדלקת אש) פחת הצורך בפרווה המחממת. אפשר היה לשרוד בלעדיה.

טפילים מסכנים את חייהן של חיות רבות. קרציות, למשל, עלולות לשאת בגופן את מחלת הדבר הקטלנית. ב-1874 כתב צ'רלס דארוין ביומנו: "נאמר שנפוץ הוא בקרב האוסטרלים, שעה שהמזיקים מתחילים לטרוד ממש, לחרוך את עורם". אי אפשר היה לעשות זאת אלמלא היה העור חשוף.

בעלי הוא אדם שעיר

תיאוריית הטפילים יכולה, בדוחק מסוים, להסביר מדוע לנשים שיער מועט מלגברים. "גברים ונשים נמשכו לשעירים פחות מבני המין השני, משום שהדבר העיד על בריאותם", אומרים בודמר ופאגל. "מאחר שלגברים יש נטיה חזקה יותר לבחור בת זוג לפי הופעה חיצונית, ייתכן שהלחץ זירז את העדפת הנשים החלקות".

ריבוי שיער קשור גם לדימוי גברי. חברות המשווקות צורכי גילוח, שעווה ומכשירי דפילציה נעזרות בכך. המסר ברור: אם אינך רוצה להיראות כמו גבר מלוכלך עלייך להיפטר משיער גופך. ככל שמשתרשות אופנות חושפניות ובהן אופנת בגדי הים המיקרוסקופיים, גואה התשוקה לחשוף רק עור חשוף וחלק. כשג'וליה רוברטס נופפה להמונים וגילתה בית שחי שעיר, רבים ממעריציה נחרדו.

תחום רחב יותר של הגוף הולך ונחשף לעין אך גב גברי שעיר עדיין איננו מעורר תענוג אצל רובנו. לעין קל יותר להתמודד עם עור נקי משיער. פאגל אומר שהצגת דוגמניות רבות בבגד ים דווקא בגבן למצלמה איננה בחירה מקרית. "באופן טבעי איננו רואים בגב גורם מיני", הוא אומר, "למעשה הפרסומות האלה מציגות בפני התת-מודע שלנו את 'בריאותה' ו'כושרה' של הדוגמנית, ששטח כה רב מגופה חלק".

יהיה אשר יהיה ההסבר בדבר העדר השיער, נדרש הסבר נפרד בדבר שימורו של שיער סמיך בשלושה מקומות בגופינו: הראש, בית השחי והערווה. בייחוד מוטל על אלה התומכים בתיאוריית הטפילים להסביר מדוע השירו בני האדם רק חלק משערם ולא את כולו.

התשובה היא, כמובן, מין. דייויד סטודארט, ביולוג העוסק בתחום הריח באוסטרליה, מציין כי שיער בית השחי והערווה גדל בדיוק במקומות שבהם מצויות גם בלוטות הריח. לטענתו, השיער משמש אמצעי לפיזור ניחוחות אלה. קווצות שיער מאפשרות כך לבני אדם, כמו לחיות אחרות, לשדר לבני זוגם כי משהו מעניין מתרחש אצלם.

את קיומה של העטרת האנושית - שיער הראש - קל להסביר. גם כאן מדובר בתכונה אנושית, שעוצבה על ידי ברירה טבעית מינית. רעמת שיער מפוארת תמיד היתה פרט נחשק בבן או בת זוג. לפחות מאז המאה ה-17 לפני הספירה טופח השיער. באירופה, בסוף שנות השישים של המאה ה-18, הונף שיערן של נשים מעל ראשיהן ונופח למימדים אדירים. נשים שהאופנה יקרה ללבן היו מפדרות את שיערן, מתאימות אותו לסבכה נישאת ומקשטות אותו בנוצות, פרחים, סלסלות פירות ואפילו דגם של ספינה רבת מפרשים.

כפי הנראה הותירה הברירה המינית את הזקן על פניהם של הגברים כדי להפגין את ההורמונים הגבריים שבגופם. ומה סיבת הגילוח? קשה להאמין שהפחד מפני טפילים מניע גברים לגלח את שיער פניהם. אולי זה דימוי הניקיון שדבק בשאר חלקי הגוף החלקים.

והשפמים? אלה נותרים בגדר תעלומה, הן בעבור ביולוגים אבולוציוניים והן, בעצם, בעבור כל היתר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ