בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בהתחשב באי התאמתך הכללית

מאבק של ארבע שנים, מתוכן שנה וחצי בכלא ובמעצר, הגיע לסופו המריר: יונתן בן ארצי קיבל אמנם פטור משירות בצה"ל, אבל לא מטעמי פציפיזם, אלא בשל "אי התאמה" ו"חוסר מוטיווציה". עכשיו הוא יכול לשחזר את מלחמת המצפון הפרטי נגד ועדת המצפון הצבאית

תגובות

ההודעה הגיעה לפני שבועיים, בפקס. היא נשלחה ל"טוראי" יונתן בן ארצי, דרגתו הרשמית ברישומי הצבא, שאזכורה במקרה זה נראה מתריס במתכוון: "בהמשך להחלטת מפקד הבקו"ם מתאריך 16 לפברואר 2004 החלטתי - בהתחשב באי התאמתך הכללית לשירות ביטחון, הנובעת מחוסר מוטיווציה לשרת, כאמור בהחלטת הוועדה אשר דנה בעניינך ביום 4 לפברואר - לפטור אותך משירות ביטחון. בברכה, תת אלוף אבי זמיר, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח-אדם".

ארבע שנים סירב בן ארצי להתגייס לצה"ל. תשעה עשר חודשים מתוכן בילה בכלא ובמעצר צבאי. את המחיר הזה היה מוכן לשלם כדי להוכיח שהאידיאולוגיה הפציפיסטית שלו אותנטית ואינה מאפשרת לו שום פשרה שיש בה משום חיול. ואחרי כל זה בא תא"ל זמיר ומודיע ל"טוראי" בן ארצי כי הוא פוטר אותו משירות בגלל "אי התאמה כללית הנובעת מחוסר מוטיווציה".

אפשר לראות בכך עלבון, ניסיון מכוון להשפיל אותו. כך מתייחסת להחלטה כל סביבתו הקרובה של בן ארצי. למשל, פרקליטו, עו"ד אביגדור פלדמן: "זהו אחד הדברים המקוממים ביותר בהיסטוריה המשפטית והמוסרית של מדינת ישראל, שייזכר לדראון עולם". בן ארצי עצמו מעדיף לראות את הגיחוך שבכל העניין. "זאת החלטה אבסורדית", הוא אומר. "הרי ברור שמשהו פה לא בסדר. בייחוד מגוחכת בעיני סיבת השחרור הסופית, 'חוסר מוטיווציה'. אני חושב שהפגנתי הרבה מאוד מוטיווציה למטרה שלי, אבל את זה הם לא סופרים. הייתי ועודני מלא מוטיווציה למטרה שלי - שירות לאומי ללא חיול".

בכל זאת הוא לא חושב שמאבקו נכשל: "עצם זה שהבאתי אותם לדד-אנד, ושוחררתי, ואת הגלגל הזה הם כבר לא יכולים לגלגל חזרה - זה ניצחון. אם באמת היה להם קייס נגדי, הייתי עכשיו בכלא. ההתפתלויות שלהם עכשיו הן כבר משניות".

בן ארצי נוטה להגיש ערעור לבית המשפט העליון, בבקשה שיורה לצבא לפטור אותו משירות צבאי מטעמי פציפיזם ולא משום טעם אחר, אבל עוד לא החליט סופית. לשם כך הוא מחכה לשובו מחופשה של עו"ד מיכאל ספרד ממשרדו של פלדמן, שייצג אותו בפועל. אם לא יערער על ההחלטה, עשויה הודעת הצבא להיות אקורד הסיום במאבק המתיש שניהל נגד מדינת ישראל וצה"ל. זאת, בהנחה שבית הדין הצבאי, שבו עדיין תלויה ועומדת נגדו הרשעה על סירוב לפקודת החיול, יחליט ב-24 במארס להתחשב בתקופה שהיה כלוא ולא להענישו בתקופת מאסר נוספת.

בסוף לא הכירו בך כפציפיסט. היה כדאי כל הסיפור?

"כן".

למה?

"כי בכל שלב עשיתי את מה שנראה הדבר הכי נכון לעשות. אני יודע את זה עכשיו וכשאני אהיה מבוגר יותר, ודברים שעשיתי בעבר ייראו לי אוויליים ואולי יתעורר לי חשק לבכות קצת על איזה חלב שנשפך, אני אזכור את זה. חוץ מזה, לא היו באמת עוד אופציות".

הציעו לך שתתחייל, ומיד אחר כך תשוחרר על בסיס אי התאמה - מה שממילא קרה בסופו של דבר. אז למה זאת לא היתה אופציה?

"כי לא הייתי מוכן להתחייל. אני פציפיסט, ולכן אני לא מוכן להשתייך לצבא, לשום צבא. לקבל את ההצעה זה להכיר בלגיטימיות של צה"ל כנתיב היחיד שיש למי שהוא בן 18 במדינת ישראל, ובזה שאין אפיק אזרחי למישהו כמוני. זה לא מקובל עלי, לא יכולתי להשלים עם זה".

הוצעה גם אפשרות לעשות מין שירות לאומי בבית חולים, בלי קשר לנשק, לאלימות, לאימונים, מקום שהולם את תפישת העולם ההומניסטית שלך, שבו תוכל לתרום ולעזור לאנשים. וסירבת.

"נכון. התנאי שהם הציבו לכך היה שאתחייל. ולכן גם זאת לא היתה אופציה. הייתי מוכן לעשות שירות לאומי-חברתי, ללמד, או כל תרומה חברתית אחרת, וגם הצעתי. רק בלי שלב הגיוס. אבל הם התעקשו. ניסיתי להסביר להם שבשבילי, להתגייס וללכת לשרת בבית חולים זה אולי הדבר הכי גרוע שאני יכול לחשוב עליו".

הכי גרוע?

"זה שיש צבא, שהוא עובדה קיימת - רעה, אבל קיימת - עם זה אני כבר יכול להשלים איכשהו. אני מסתכל על העולם ורואה: לכל מדינה יש צבא. גם לישראל יש צבא. זה מיותר ומטומטם ורע כמו אצל כולם. אבל זה קיים. אז או-קיי, אני מתנגד לזה, אבל במסגרת הטמטום הרווח, בתוך חוקיו הפנימיים, אני 'מבין' איך יכולים להגיע להחלטה לקנות מטוסי אף-16 או טנקים, או איך מישהו יכול ללכת לסיירת מטכ"ל. אבל בתור פציפיסט, לקבל את זה שיגייסו מישהו ואז הוא יילך לעשות שירות לאומי בבית חולים, זה גרוע יותר, כי זה להרחיב את הפונקציות של הצבא. להגדיל אותו. לתת לו לכבוש עוד נישה. ואני, אני אהיה מי שיאפשר לו את זה?"

על כך מגיב גורם צבאי בכיר: "מה מונע מבן ארצי ללכת עכשיו להתנדב לשירות לאומי, אם הוא כל כך רוצה לתרום לחברה? הרי נותרו, לשיטתו, עוד שנה וחצי שבהן היה אמור לשרת. אדרבה, שילך ויתנדב. בתחילת הדרך, כששירותו נדחה בשנה, הוא מיהר לאוניברסיטה ולא הלך לשירות לאומי. חברו דרור בוימל, למשל, כששירותו נדחה בשנה, כן הלך והתנדב".

החיוך

ואכן, עד שנכלא הספיק בן ארצי, בוגר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, לסיים שנתיים של לימודים לתואר ראשון במתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה העברית. עכשיו הוא מתכוון להשלים את התואר ולהמשיך, בישראל או בחו"ל, ללימודי תואר שני ודוקטורט.

תאריך הגיוס המקורי שלו היה 13 במארס 2001. כבר כשהגיע הצו הראשון הודיע בן ארצי ללשכת הגיוס על היותו פציפיסט והופנה אל הוועדה לדיון בבקשות פטור מטעמי מצפון, הידועה בכינויה המקוצר "ועדת מצפון". זו היתה תחילתו של מסלול ארוך ומתיש (ראו מסגרת).

בבית המשפחה בשכונת בית הכרם בירושלים מתגלה בן ארצי כצעיר כחול עיניים בן 21, עם חיוך שכמעט לא יורד מהפנים. החיוך הזה הטריף כמה אנשים בצה"ל. הם היו משוכנעים, הוא אומר, שזאת פרובוקציה. "כשהגעתי לכלא 4, המ"פ אמר: 'אני אמחק לו את החיוך הזה מהפרצוף'", הוא מספר. "הגעתי ביום חמישי. בשבת, בזמן הארוחה מישהו אמר משהו נחמד, כנראה חייכתי, והמפקד קפץ: 'בן ארצי, חייכת. שטיפת כלים!' העונש על החיוך הזה היה לשטוף את הכלים של כל הפלוגה במשך שבועיים".

נו, והחיוך נמחק?

"לא. לשטוף כלים זה לא כל כך נורא. חוץ מזה, החיוך זה דבר טבעי אצלי, אני לא יכול להשתנות. הם קלטו שאני לא היצור הזחוח שהם ראו בדמיונם. הכירו אותי קצת, ירדו מהקטע הזה".

השיחה מתנהלת לאטה, שום דבר שדומה לפינג-פונג התזזיתי המאפיין שיח עם בני גילו. הוא רציני, יסודי, לא נחפז לענות. לא מפחד משתיקות. חושב לפני שהוא מדבר. לפעמים, זה מתפתח לכדי בהייה קלה. גם כשהשיחה נוגעת בנקודות רגישות, מכעיסות, הוא ממשיך לחייך. החיוך נעלם רק פעמיים: כשהוא מדבר על דודו צביקה קסטלר, אחי אמו, שנהרג בפעילות מבצעית לפני שנולד, וכשהוא נשאל לדעתו על ועדת המצפון.

"הוועדה הזאת עיוותה דברים והכפישה", הוא מאשים. "עולה ממנה ריח של ריקבון. ריח שכבר פושה בכל מדינת ישראל. הפרוטוקול שהם מציגים, של השיחה שהתקיימה ביני ובינם, לא מדויק, לא מלא. מה שבא להם הם משמיטים. למשל, את העובדה שאני הצעתי כשהגעתי לבסיס (מחו"ה - מרכז חינוך והדרכה על שם יגאל אלון, שם הוחזק במעצר פתוח) ללמד מתמטיקה. אמרתי שאם אני במעצר אני לא חייב לעשות כלום, אבל אם אני כן חייב, אני רוצה ללמד מתמטיקה. והם לא אפשרו לי. ועוד דברים 'לטובתי' שלא התאימו לאופן שבו הם בחרו להציג אותי. ביקשנו להכניס את התיקונים, הם סירבו".

אתה יכול לתת דוגמאות לתיקונים כאלה?

"חברי הוועדה אמרו לי שאני חותר להגיע למצב שבו פשוט אעשה מה שנוח לי, מה שאני רוצה לעשות. אמרתי שזה באמת המצב האידיאלי: באופן אידיאלי, אכן צריך ונכון שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. הבהרתי כמה פעמים שאני מוכן לעשות שירות לאומי, אם יפטרו אותי מהחיול. מיד אחרי הדיון, עורך-דין ספרד ראה שהביטוי 'באופן אידיאלי' לא מופיע בפרוטוקול. הוא דרש שזה ייכנס, הם סירבו, ואחר כך קפצו כמוצאי שלל רב על האמירה שלי, כביכול, שמה שמעניין אותי זה שיתנו לי לעשות מה שאני רוצה. וזה לא מה שאמרתי.

"אתן לך עוד דוגמה שממחישה את רמת הציניות המדהימה שיש בצבא, ואת חוסר הבושה שלהם. השופט שלי בפעם השביעית היה ראש אכ"א, גיל רגב בכבודו ובעצמו. יושב מולי אלוף, ומציע לי כל מיני הצעות, כדי שנסגור את העניין בשקט, בלי מהומה. אבל כמובן, עם חיול. לא ייאמן, איך אדם במעמדו היה מוכן לעשות את זה".

במבט מהצד, זה יכול להיראות כמחווה של הצבא: ראש אכ"א יושב איתך, בא לקראתך, מציע לך הצעות.

"אל תהיי תמימה. זה קטע מסריח. הוא העלה כל מיני פתרונות מהונדסים, קומבינות, איזה מין דבר זה? צבא הקומבינות. מדינת הקומבינות. זה היה ניסיון מביש לקנות אותי. המעמד ביזה אותו. הוא פעל לטובתו, לא לטובתי. אילו הוא היה כזה נחמד וכל כך היה חשוב לו מה אתי, אחרי כל התקופה בכלא, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה להגיד: או-קיי יונתן, אני מכיר בך, ומשחרר אותך. זה הכל. כל כך פשוט. אבל לא, את זה לא. הכל חוץ מזה".

גורם צבאי בכיר השיב על טענותיו של בן ארצי. "זה פשוט שקר", אמר על ההצעה ללמד מתמטיקה. "מה שהיה זה בדיוק ההיפך הגמור. בן ארצי סירב ללמד חיילים עולים מתמטיקה במחו"ה אלון, הנושא עלה בדיון בוועדה, ותגובתו היתה שבעיית השכלה של החיילים היא בעיה של המדינה, ולא שלו. עכשיו הוא הופך את הסיפור כולו".

על השמטת המלים "במצב האידיאלי" אומר הגורם הבכיר: "הוא לא אמר את זה". על הצעותיו של גיל רגב: "ראש אכ"א אכן הציע לו להתחייל ולעשות שירות בבית חולים. שום דבר לא נעשה במחשכים, זו לא היתה הצעה ספציפית לבן ארצי, אלא הצעה שמציעים לאנשים עם קשיי הסתגלות - לשרת ללא מדים, ללא טירונות וללא נשק. אבל הוא התעקש שאינו מוכן להיות רשום כחייל. וזאת ראיה נוספת לכך שהוא אכן אגואיסט ואגוצנטרי שלוחם נגד המערכת, ואינו פציפיסט".

בן ארצי לא נשאר חייב: "הוועדה הזאת היא מפגן של חוסר אמינות וחוסר מקצועיות במקרה הטוב, ויד זדונית מכוונת במקרה הרע. בדיחה לא מוצלחת. הרי ועדת מצפון חייבת להיות חוץ-צבאית. אחרת, מה הטעם בה? פה יש משחק מכור, הם לא מחפשים צדק או אמת. יושבים כמה קצינים שבוחנים את המצפון שלי. מי שמם? מה הכישורים שלהם לבחון את זה? איך בשיחה של שעה אפשר לרדת לעומקי נשמתו ומצפונו של אדם?"

אתה נשמע פגוע. נעלבת מהם?

"לא. זה לא במישור הזה. אני לא מעריך את האנשים האלה, לא היו לי ציפיות מהם, ולכן אני גם לא יכול להיעלב מהם. הסיבה 'אי התאמה' מטרידה אותי, כמובן. זה מה שיש להם להגיד עלי בהקשר למאבק שלי, 'אי התאמה'? איזו עליבות. אבל היחסים שלי עם הצבא זה לא סיפור שאני כותב את הסוף שלו לבד, אלא הוא נכתב ביחד עם הצבא. אני עושה מה שאני יכול, אני אומר את שלי. מעולם לא שיקרתי. דבקתי בדרך שלי, והצבא בשלו, בהבדל אחד, שהוא כן משקר והוא פתלתל. פרק הסיום היה צריך להיות השחרור שלי בגלל שאני פציפיסט, זה כנראה משהו שעדיין אין לי די כוח להכתיב אותו. אז אולי באמת נשאר רק לעתור לבג"ץ".

המחיר והרווח

מתוך פרוטוקול דיון משפטי בעניינו של יונתן בן ארצי, בבית הדין הצבאי ביפו. הסנגור, עו"ד מיכאל ספרד, חוקר את עדת התביעה מספר 1, אז מפקדת בקו"ם, אל"מ דבורה חסיד (היום תא"ל, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים).

ספרד: "הנאשם, בכל הזדמנות שהיתה לו, לפני כל קציני השיפוט וגם לפניך, אמר שהוא פציפיסט".

חסיד: "נכון".

ספרד: "הוא אמר שלא היה משרת בכל צבא, לא רק בצבא הישראלי. נכון?"

חסיד: "יכול להיות. הוא בהחלט אמר שהוא פציפיסט. הוא אמר שיש לו הבנות הקשורות באמונות שלו שמונעות ממנו להתגייס לצה"ל. זה לא רלוונטי מבחינתי כמפקדת בקו"ם. הסיבה לא משנה לי. אני אחראית על הביצוע. אני אמורה לוודאי גיוס וחיול שלהם. הוא חייב בחוק שירות הביטחון. הוא אמור להתחייל".

בן ארצי: "זו דוגמה אחת מרבות. הציניות של המפקדים הבכירים זה משהו בלתי ייאמן. לעומת מה שנחשף לפני ושאני יודע היום, אין ספק שהייתי בכל זאת קצת תמים. מעט האמון שהיה לי באיזו מערכת כאן, נשבר".

מה למשל?

"במחו"ה בגליל, היו שם הרבה עולים מרוסיה. טירונים. בקושי יודעים עברית. רק נחתו וטראח, שמים עליהם מדים, מכניסים אותם לצנרת. הגיע יום הזיכרון. אני שומע את המפקד אומר להם: 'היום יום הזיכרון לחיילי צה"ל, והיום אנחנו עצובים'. זה היה מדהים. הרגע הזה היה, פשוט התמצית של הכל".

מהו יום הזיכרון בשבילך?

"יום כמו כל הימים".

למה?

"כי אני שונא העמדות פנים. פתאום, ברגע של הצפירה, כולם עצובים? אם 364 יום בשנה היו עושים שלום ואז יום אחד בשנה היה יום הזיכרון, היתי מקבל את זה. אבל כש-365 ימים בשנה עושים מלחמה ואז יום אחד אומרים, יום הזיכרון, זה מטופש. מדובר פה כביכול על כאב וצער על אלה שנפלו, 'משפחת השכול', ובאותו זמן ורגע לפני ורגע אחרי לא עושים שום מאמצים למנוע את מותו של החייל הבא. כל היום הזה מקשקשים על 'משפחת השכול' ולא עושים כלום על מנת שהיא תישאר בגודלה הנוכחי".

מה בדבר השכול הפרטי שלך, של המשפחה? אביך, מתניה, הוא גיסו של בנימין נתניהו, שאחיו יוני, ששמו כשמך, נהרג במבצע אנטבה. אמא שלך שכלה אח. איפה אתה ממקם את הכאב שלך, שלכם, או את ההזדהות שלך עם כאבם?

"זה עוד משהו שמכעיס אותי. לא מאפשרים פה לחוש אבל פרטי. קשה לי היום לנתק את זה מ'משפחת השכול' ומכל חבילת הציניות. ישר עולה לי דגל אדום גדול, נאום לאומה ברוסיה או סין הקומוניסטיות, משהו כזה".

ואיפה הדוד שלך בכל הסיפור הזה? הלך לאיבוד?

"כן. הפקיעו ממני את האבל הפרטי. אני לא יכול להרגיש אותו. ישר עולה התמונה הצינית".

יצא לך לדבר עם נתניהו על הפרשה שלך?

"לא. במפגשים משפחתיים אנחנו תמיד נמנעים מזה. אני יודע שהוא מתעניין, מעודכן במה שקורה אתי, אבל לא דנו בנושא".

מה באמת המחיר ששילמת בתקופה הזאת?

"מחיר בחופש, קודם כל. אבל אני חושב אנשים שהולכים לצבא משלמים מחיר הרבה יותר גבוה ממני. היה מחיר נפשי מסוים, רגעים קשים - כל פעם, כשנתתי אמון והייתי בטוח שהפעם אני יוצא, ושוב שפטו אותי להמשך המאסר. או כשאנשים מהצבא התייחסו אלי לא יפה. אבל זה לא היה משהו נורא. אנשים נהרגים, נפצעים, עושים מעשים שנכפים עליהם, מושפלים, מטורטרים, דברים הרבה יותר גרועים ממה שאני עברתי".

היה גם רווח?

"כן, אני מניח. הרווח המשמעותי הוא שלא הייתי בצבא, במובן הזה שהצלחתי להשיג את היעד שלי - לא התחיילתי. לא השתייכתי לארגון הרשע הזה. חוץ מזה, הכרתי את שני הסרבנים הפציפיסטים האחרים, אורי יעקובי ודרור בוימל (שניהם שוחררו בנסיבות דומות). הכרתי את 'סרבני הכיבוש' - חגי מטר, מתן קמינר, נועם בהט, שמרי צמרת ואדם מאור, שהם אמיצים מאוד, אולי יותר ממני, הם ישבו גם בצינוק ובבידוד על דברים שהיו עקרוניים להם, ושבתו רעב. הם עדיין כלואים, ואני עוקב יום יום אחרי מה שקורה איתם. התיידדנו, נהיינו חברים, גם זה רווח. הם הורשעו ועכשיו התחילו לרצות כל אחד שנה בבתי כלא אזרחיים. ועל מה? על זה שהם לא מוכנים להשתתף בפשעי מלחמה בשטחים. אז ביחד עם אנשים נהדרים כאלה השמעתי דעה אחרת מישראל, החוצה. גם זה אולי רווח".

כלומר, בסך הכל יש לך הרגשה טובה.

"כן, אפשר להגיד. הרגשה טובה, שאני שלם עם עצמי. נכון. אני מודה, זה רווח גדול".

תמים או דפוק

מה עשית בעצם רוב הזמן שבו היית כלוא?

"נקודה כאובה. כלום. בכלא 4 זה היה בעיקר מטבח ועבודות רס"ר. בגליל בהתחלה נתנו לי לעשות עבודות משרדיות, תיוק, הקלדה. אחר כך ויתרו לי, ופשוט עזבו אותי לנפשי. לא עשיתי כלום. ישנתי הרבה, קראתי ועבדתי על הכושר הגופני - עשיתי ריצות, שיפרתי מאוד את ההישגים שלי ועל כך אני באמת מודה להם".

מה הכי קשה בכלא?

"כמו מה שקשה בלהיות בצבא: השרירותיות. אין הסבר לכלום. תעשה את זה. למה? כי המפקד אמר. באותה מידה יכולת לעשות משהו אחר. באותה מידה מישהו אחר יכול היה לעשות את זה. כך מוחקים את מי שאתה".

מה קשה בלהיות פציפיסט?

"שאנשים חושבים שזה משהו אזוטרי, מנותק והזוי, בעוד שמבחינתי זה טבעי לחלוטין, זה מה שאני. לשמוע את כל הסיסמאות וכל פעם מחדש להסביר שזה לא רק 'לפרק את הצבא'. להיות פציפיסט זה להיות לא מובן. אני קודם כל הומניסט, הבסיס של הכל זה זכויות אדם וכפועל יוצא מזה, אי אלימות והתנגדות לצבא. אבל לך תסביר. אנשים בגילי, למשל, חושבים שאני תמים או דפוק, כשאני אומר שאנחנו לא צריכים צבא. כשאני אומר שאם מחר בבוקר יפרקו את צה"ל, יקרו רק דברים טובים".

ישראל לא זקוקה לצבא?

"נכון. כמו שאף מדינה אחרת לא צריכה צבא".

אם מחר לא יהיה לנו צבא, יש סיכוי שייהרגו הרבה מאוד ישראלים.

"טוב, תמיד אפשר לשאול שאלה שתביא את זה לאבסורד. זה כמו ששואלים אותי, מה יהיה אם כולם יעשו כמוך? מה יקרה אז? מעניין שאת מי שמודיע שהוא הולך לקורס טיס לא שואלים: ומה יקרה אם כולם יילכו לקורס טיס? אותי שואלים".

נניח שעכשיו, בעודנו מדברים, נמצא מחבל חגור חגורת נפץ בדרכו לכאן, לירושלים, לפוצץ את עצמו ברחוב בין עשרות אנשים. מי ימנע ממנו לפעול?

"שוב, זאת לא שאלה הוגנת. כשאני מדבר על מצב שבו אין צבא, אני רואה מצב שבו לאף אחד אין צבא. הלוואי שכולם יסיקו מסקנות ויגיעו לזה יחד, יבינו שאין טעם במלחמה, אין טעם בהרג. וזה הרי הרבה יותר מורכב. הממשלה שלך שלחה אותו, את האיש הזה".

הממשלה שלי? ממשלת ישראל שלחה את המחבל להתאבד פה?

"כן, ביד אחת מתסיסים, ביד אחת בולמים. העיתוי של הפיגוע האחרון, ביום שבו נפתח המשפט בהאג, נראה לך מקרי? לי לא".

מדינת ישראל מייצרת פיגועים לצורכי הסברה?

"לא הייתי מתפלא. בעקיפין, בדרכים מתוחכמות. אין גבול לציניות של האנשים האלה. אני לא מבין על מה הפליאה הגדולה שלך".

אתה מאמין שאריאל שרון והאנשים שסביבו מתכננים ומביאים לכך שיירצחו ישראלים כי זה משרת מטרות פוליטיות שלהם?

"כן. ולא רק הם. כל מנהיג אחר במדינה הזאת. כל פוליטיקאי. וכל איש צבא בכיר. כן. למה כל כך קשה לייחס להם את זה? לא מתו כבר מאות ואלפי בני אדם שנפלו קורבן לציניות הזאת? מלחמת לבנון היתה, נכון? ופרשת עסק הביש היתה, נכון? השב"כ שלנו, יש לו דמיון יוצר בלתי מוגבל. אלה עובדות. והיום, דיבורים על דמוגרפיה ודילול האוכלוסייה הערבית מושמעים, נכון? אז אני לא מתפלא אם ביום שנפתח המשפט בהאג, עשו קצת תרגילי הסלמה. זאת לא תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל שזה קרה".

ענייני אגו

אמרת "הממשלה שלך". זאת לא הממשלה שלך? זאת לא המדינה שלך? אתה זר כאן?

"זאת המדינה שלי, כי פה נולדתי ופה הבית שלי, במקרה. אבל אין לזה משמעות בעיני מעבר לכך. אין לי הזדהות עם 'להיות ישראלי'. זה מריח לאומיות, וזה דוחה אותי. בעיני זה מגוחך להגיד 'אני ישראלי' וללכת עם שרשרת מגן-דוד על הצוואר. יכולתי באותה מידה להיות צרפתי שנולד בצרפת. אני ילד של העולם. אני לא מרגיש אהבה מיוחדת לכאן. יש בעולם מקומות יותר יפים, יותר נינוחים, ואני רואה את עצמי חי בכל אחד מהם בלי שום בעיה. וייתכן מאוד שזה יקרה. אחיה איפה שנוח לי. לא בוער לי לעוף מפה, לא בוער לי להישאר. אני שווה נפש ביחס לשאלה איפה אני אגור".

אתה שונא את ישראל?

"לא. אבל היה בי כעס, והוא התגבר. פעם חשבתי שזה המקום שלי. כשהייתי נער חשבתי שיש פה מדינה מתוקנת, מסודרת, ושיש פה צדק. התפכחתי. באמת הייתי תמים. אי אפשר לסמוך על המערכות של המדינה הזאת. לא על המערכת המדינית, בטח שלא על הצבאית וגם לא על מערכת הצדק שלה. שמעתי עדויות מחברים שלי, ב'אומץ לסרב', יותר מסיפור אחד, על מפקדים שקיבלו הוראה לעצור, לא לצאת לפעולה, אבל הם החליטו על דעת עצמם להיות גיבורים ואמרו לחיילים להסתער. שלחו אותם אל מותם בגלל ענייני אגו לא פתורים. האנשים האלה הם פושעים בעיני. ויבוא יום והם יישפטו".

מי אלה הפושעים?

"כל מפקד בכיר. כשדבורה חסיד שפטה אותי, אמרתי לה: אני עומד מאחורי המלים שלי, ואני אומר לך רק אמת. עכשיו את שופטת אותי, אבל אני אדאג לכך שיום אחד את תישפטי".

על מה היא תישפט?

"על כך שהיא קצינה בכירה ועל המעשים הלא מוסריים שהיא עשתה. היא אחראית לגיוס בכפייה של אלפי, עשרות אלפי ילדים בני 18".

ישראל היא מדינה דמוקרטית ויש בה חוק שירות חובה בצבא. מה לא מוסרי כאן?

"כל מי ששולח אנשים צעירים לדברים לא מוצדקים ולא מוסריים עושה מעשה לא מוסרי. עושה פשע".

שר הביטחון הוא בעיניך פושע מלחמה?

"כן".

והרמטכ"ל?

"כן, בטח. וכל אלוף פיקוד. ומפקד חיל האוויר. ומפקד חיל הים. ומפקד גולני. ומפקד גבעתי. כל הבכירים. אבל לא רק בצה"ל, בכל צבא בעולם. ולא רק במלחמה, גם בכל יום אחר".

כלומר, לדעתך אין מלחמה צודקת לעומת מלחמת "יש ברירה"?

"אין דבר כזה. שמעת פעם על גנרל או מדינאי שהודה שיצא למלחמת 'יש ברירה'? תמיד הם ימצאו סיבות להציג את זה כאין ברירה. עיין ערך: אריאל שרון".

אני לא שומעת אותך אומר משהו על הזוועה המוסרית שמחוללים המחבלים. איפה הכעס, הביקורת שלך על מעשיהם?

"אני בעיקרון עוסק בצד שלי. חשוב לי מה אני עושה, מה אנחנו עושים. אני לא מאמין בלשנות את האחר, אלא את עצמי. זה יהיה פגם מוסרי אם אטיף למישהו אחר מה לעשות".

אל תטיף. אבל כפציפיסט, האם נפשך אינה מזדעזעת מהרג סיטוני שרירותי ואכזרי של חפים מפשע?

"תמיד עדיף לפעול בלי אלימות. לפעמים, אני לא יכול לשפוט אנשים במצבים מסוימים ועלי לבדוק קודם כל את עצמי, מה עשיתי לא נכון".

יונתן בן ארצי, אני מנסה כבר כמה דקות לחלץ מפיך מלת גינוי נגד אנשים שבאים לרצוח אותי ואותך ואת בני משפחותינו ואת חברינו משום שאנחנו יהודים ישראלים. ולא מצליחה.

"אני לא אסכים להשיב על השאלה שלך בלי ההקשר היותר רחב. אמות מידה של מוסר הן דבר גלובלי. לגבי המחבל המתאבד, השאלה שעולה אצלי היא זו: מה אני עשיתי שהביא אותו לעשות את זה? זוהי העמדה המוסרית שאני נוקט מול המעשה שלו. לקחת בן אדם, קשרת אותו בכבלים, הרעבת אותו, הכית אותו, השפלת אותו, ואז יום אחד פתאום משתחררת לו בטעות יד אחת. האם את מצפה שהוא לא ינצל את הרגע ויחטיף לך מיד בחזרה?"

בתגובה על הטענה כי מפקדי צה"ל הבכירים הם פושעי מלחמה אומר הגורם הצבאי הבכיר: "מוטב היה לטענה הנואלת הזאת אלמלא עלתה. הדבר נבחן בבג"ץ כבר כמה וכמה פעמים. פסקי הדין חזרו ואישרו את כשרותן של פעולות צה"ל גם ביו"ש, הן לפי המשפט הפנימי והן לפי המשפט הבינלאומי. בג"ץ קבע כי אנו בעת לחימה ועלינו להגן על חיינו".

אשר להאשמתו של בן ארצי נגד מפקדת בקו"ם בזמנו, דבורה חסיד, אומר הגורם הבכיר: "יש במדינה חוק שירות ביטחון ולפי מגייסים חיילים בני 18. דבורה חסיד גאה להיות שותפה ביישום החוק הזה. הדברים המצוטטים מפיה במהלך דיון, התייחסו למועד שבו מגיעים אליה חיילים, דהיינו, לאחר שעברו את תהליכי הגיוס. תפקידה היה לחייל את המתגייסים. מי שמגיע אליה כבר אינו זכאי לפטור משירות".

בן ארצי גם טוען כי בראש המדינה והצבא עומדים אנשים ציניים שבמודע גורמים להתססה כשהם מעוניינים בפיגוע שישרת את ההסברה הישראלית.

"זה לא ראוי לתגובה".



יונתן בן ארצי. יושבים כמה קצינים שבוחנים את המצפון שלי. מי שמם?


יונתן בן ארצי בבית הדין הצבאי. היה ניסיון מביש לקנות אותי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו