בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי ילד את מי?

ניסיונות שונים לספר מחדש, באופן שוויוני והגיוני, את סיפור הבריאה השני, שעל פיו נוצרה האשה מצלעו של אדם

תגובות

ברשימתי האחרונה דובר על הפער הברור בין שני סיפורי הבריאה הבאים בראש ספר בראשית. הפרשה הפותחת בפרק א' עיבדה באופן עדין ומרוכך את מיתוס הבריאה הבבלי, ומשעומדים יפה על טיבה נחשפת לעינינו תפישה רוחנית מעמיקה הרואה את יסוד הקדושה בדיאלוג של פתיחת הלב בין היסוד הזכרי, האקטיווי, נותן הצורה, לבין היסוד הנקבי, הפסיווי, האמורפי - החי בקירבה רבה יותר אל הממשות. בחיבור שביניהם נרמז לפי פרשה זו סוד ההולדה והיצירה, העומד במרכז הבריאה האלוהית.

עתה נקדיש את עיוננו לפרשת הבריאה השנייה, הבאה בפרקים ב-ג. ההבדלים בינה לבין קודמתה גלויים לעין: לפי הנאמר עתה לא נברא העולם בשישה ימים קודם לבריאת האדם, אלא "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח... ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים" (שם, ה-ז). בניגוד לפרשה הקודמת, המדווחת כי "זכר ונקבה בראם", האדם נברא לפי תיאור זה כגבר ממין זכר - ולכן אומר האל "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (יח). אף נראה כי בעלי החיים נבראו בשעה שהאל חיפש לאדם "עזר כנגדו" בין מיני החי האחרים, שכן מיד לאחר מכן נאמר "ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם" וכו' (יט). בסופו של דבר לא צלח הניסיון, שכן האדם "קורא להם שמות", כלומר יוצר הכרות מעמיקה עמם, ואינו מוצא בתוכם בת זוג מתאימה (לפי דעת האמורא רבי אלעזר בן פדת, המובאת בתלמוד הבבלי יבמות סג ע"א, "קריאת שמות" זו היא דרך נקייה לומר שניסה לקיים עם כל בעלי החיים יחסי מין, ולא מצא סיפוק בכך: "מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה, ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה").

אף דמות האל המוצגת בפרק ב-ג אינה כה מרוממת כמו זו המוצגת בפרק א, שכן נאמר עליו כי הוא "מתהלך בגן לרוח היום" (ג, ח); ונאמר עליו כי חושש הוא מפני כוחו של האדם, ומיוחסת לו מידה תחרותית. שהרי כך מסביר הנחש לאשה את טעמו של האיסור לאכול מפרי עץ הדעת: "כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כמותו, יודעי טוב ורע" (ג, ה, ואין סיבה שלא להאמין לטענה זו של הנחש). באופן כללי יש להודות כי לא נזכרים בפרשה זו אלמנטים של קדושה כבפרשה הקודמת.

ברם, ההבדל העיקרי והמשמעותי ביותר מבחינת העיון שלנו הוא שעתה מסופר כי האשה לא נבראה עם הגבר. ועתה מצטרפות לכך העובדות הבאות: אנו נרמזים כי כל מטרת בריאתה אינה אלא לצורך הגבר ולשימושו, שהרי אינה אלא "עזר כנגדו". כמו כן נאמר כאן כי לא נבראה כמותו מעפר שאל נפח בו באופן ישיר את נשמתו, אלא שנבראה מעצם אשר נלקחה מגופו של הגבר - דבר נוסף המוכיח את שוליותה.

וכפי שניסח יפה רבי אברהם בן דוד, מחכמי פרובאנס הגדולים של המאה הי"ב, את המסקנה העולה לדעתו מכל הפרטים הללו שצוינו בפרשה זו: "א(י)לו נבראו זכר ונקבה מן האדמה כאשר נבראו שאר הנבראים היתה האשה אצל האדם כבהמה-הנקבה אצל הזכר - שאינה מקבלת עליה שולטנות הזכר, ולא עומדת אצלו לשימושו... ולכן ראה הבורא צורך האדם (=הגבר) והנאותיו, וברא אותו יחידי, ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה, והביאה אל האדם להיות לו לאשה, ולהיותה אצלו לעזר ולמסעד - מפני שהיא נחשבת אליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשמשו, וכי יהיה האדם מושל עליה כמושלו על איבריו" (ראב"ד, "בעלי הנפש", מהדורת הרב קאפח, עמ' יד-טו, וראו גרוסמן, "חסידות ומורדות", עמ' 27).

מן הצד השני של המתרס עומדות בזמננו פמיניסטיות רבות המסכימות לחלוטין עם קריאתו של רבי אברהם בן דוד, ודווקא לכן אינן יכולות להסכים עם האמור בפרשה מקראית זו שבפרק ב' בספר בראשית. כבר בסוף המאה הי"ט טענה אליזבת קאדי סטנטון, שיש לדחות את הסיפור שבפרק ב' על בריאת האשה, משום שכתבו "כותב תככן" שראה את הסיפור שבפרק א' כמציג עמדה שוויונית מושלמת בין הגברים לנשים שלא מצאה חן בעיניו (ראו אילנה פרדס, "הבריאה לפי חוה", עמ' 20-17). אך בכך לא הסתיימה הפרשה. נדמה שבמהלך השנים הפכה פרשה זו עצמה למין "צלע" שהכל מנתחים ומעבירים מצד לצד, מן הגוף הזכרי לנקבי ומן הנקבי לזכרי - כל מנתח ומנתח לפי טעמו.

אחת מחוקרות המקרא המבריקות ביותר, פיליס טריבל, הציעה בספרה "God and the Rhetoric of sexuality", הצעה מהפכנית המטהרת פרשה זאת מכל שמץ של שוביניסטיות, ומטילה את האשמה אך ורק על הפרשנים-הגברים, שבמרוצת השנים הרגילו את הכל לפרש פרשה זאת ברוח אנטי-נשית. לטענת טריבל טעו פרשנים אלו בהבחנת מינו של היצור הנזכר "אדם". שכן לדעתה "אדם" הוא יצור מאדמה, ובתור שכזה הרי אינו זכר ואינו נקבה. לדעתה מספר המקרא בפרשתנו כי האל ראה שלא טוב היותו לבדו וחיפש לו עזר כנגדו, ומשלא מצא פיצל אותו לשניים (ברוח הרעיון הדומה המובא ב"המשתה" של אפלטון ובבראשית רבה ח, א), ומרגע זה ואילך אכן נזכרים כבר "איש" ו"אשה" שיסודם מ"אדם" הקודם (טריבל, שם, עמ' 80, וראו גם פרדס, שם, עמ' 25-22). ולא די בכך, טריבל אף מסתמכת על קריאתו הקודמת של קאסוטו כדי להראות שבפרשה זו יש רגשות חיוביים, ואולי אף רגשות אהבה, במפגש המתואר בין שני חלקי "אדם", שהרי קירבת מצלולי השמות "איש" ו"אשה" מבטאת קירבה נפשית, וכן קריאתו מלאת הצהלה של ה"גבר": "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי!" (ב, כג).

אך גם חוקרות שלא קיבלו טענות חריפות אלו של טריבל השכילו להציג דרך שונה לקריאה של הפרשה באופן שיעמיד את האשה כמרכזית יותר. לדעת סוזן נידיץ' למשל, בדיון שהקדישה לכך בספר "The Women's Bible Commentary" (עמ' 14), הובנה פרשתנו כמטילה את אשם החטא הקדום על האשה שלא בצדק. למעשה, טוענת נידיץ', האשה מתוארת שם כמי שהעזה להפר את פקודת האל מתוך "סקרנות נשית" (כפנדורה). בדיעבד מתברר שרק בזכותה נוצר העולם הריאלי כפי שאנו מכירים אותו, ולכן היא מתוארת לדעתה כמעין גיבורה, ש"גונבת" את זכות היצירה מהאל, כפי שפרומתיאוס גנב מהאלים את האש בעבור האדם.

נידיץ' מזכירה לנו שוב את שמסביר הנחש לאשה, כי אכילה זו הופכת את האדם ליוצר, וזהו פירוש הנאמר שם "והייתם כאלוהים", משמע: יוצרים כמותו. לפי קריאה זו מקומו של הגבר בפרשה הוא פסיווי ותיאורו אירוני לגמרי. האשה האמיצה אוכלת מפרי העץ, והגבר מתואר כמין ילד קטן, חסר דעה משלו. לאחר מכן הוא מתגונן בפני האל בדרך ילדותית לא פחות, בהטילו עליה את האשמה (ג, יב: "האשה אשר נתתה עמדי - היא נתנה לי מן העץ ואוכל"). למעשה, ברוח דברי נידיץ', אפשר לומר שגברים השתמשו בטענה ילדותית זאת לאורך כל ההיסטוריה הפרשנית של הטקסט, בהטילם את האשמה של החטא הקדום ותוצאותיו הרות האסון אך ורק על האשה.

אפשרות אחרת לקרוא פרשה זו במהופך, כמסמנת נחיתות גברית, הועלתה על ידי אריך פרום. הוא טען כי במרכז פרשתנו עומד רגש קנאה רב עוצמה מצד הגברים ביכולת ההולדה של האשה (פרום, "השפה שנשכחה", עמ' 193). גם לפי טענה זו חזרנו איפוא אל נושאה המרכזי של פרשת הבריאה בפרק א', שבו מתנת היצירה באה לעולם בדיאלוג של אהבה, אלא שעתה הכל בא בפרקנו באופן מסוכסך וקטנוני: הגבר מקנא באשה על יכולת ההולדה-היצירה שלה, ו"גונב" אותה לעצמו על ידי סיפור ראשית הבא לטעון שהוא-הוא היולד הראשון, והיא, האשה, אינה אלא בתו (רק מאוחר יותר הועבר תהליך הלידה אל גוף האשה). ראוי להוסיף כי טקסי Couvade, שבהם פורש הגבר לשכב על ערסל או מיטה ומתפתל בייסורי לידה כאשר אשתו כורעת ללדת, ידועים בגיוונים שונים משבטים ותרבויות רבות, ואף ברפואה המודרנית מדווח על "תסמונת" כזאת. תפוצת התופעה בתרבויות ובזמנים שונים היא חידה לא פתורה, ושמא אכן מקורה ב"קנאת הרחם" הגברית.

אם צודק פרום בהשערתו, מובן מה שאירע לסיפור מקראי זה בדרכי העברתו לתרבויות רחוקות, שלא היו מורגלות לדרכי הקריאה המערבית. אלה החזירו בדרכם התמימה את כל האלמנטים המקוריים למקומם הנכון בסיפור, והרי לנו פלא של ממש. בני שבט הארוסי מהאי סנט קריסטובל שבאיי הים השקט מספרים את סיפור הבריאה הראשון כך: האל הייטובווארי ירד על הר הוטו והכין מחומר אדום את היצור האנושי הראשון, האשה. הוא נפח בה נשמת חיים, ולאחר מכן שרף חומר זה בתנור כדי להשלים את הכנתה. רק אז לקח האל צלע מגופה של האשה, וממנו יצר את הגבר (דיווח זה מפי המקומיים מובא אצל Fox, "The Freshold of the Pacific", p. 238). לא כל כך רחוק מגירסה זו הוא הסיפור שנמסר מגרינלנד, ולפיו האשה נוצרה מעפר האדמה והגבר נוצר אחר כך מן האגודל שלה (ראו Gaster, "Myth, Legend", p. 21). האנתרופולוגים חלוקים ביניהם בשאלה אם סביר להניח שסיפורים אלו של המקומיים הם מקוריים או שיש לחשוד כי עובדו מתוך מה שנמסר להם על ידי מיסיונרים שהגיעו לאזור קודם לכן. אך גם אם ננקוט זהירות יתרה, ונניח שילידים אלו שמעו את יסוד הסיפור המקראי קודם לכן - הרי תופעה זו עצמה מפליאה במיוחד; שכן עולה מכך שהילידים שמעו מה ששמעו מן המיסיונרים, אך הבינו מה שטבע בן אנוש שאינו מורגל למחשבה היהודית-הנוצרית מבין. הם לא יכלו לקלוט את הסיפור המוזר על גבר המוליד ראשון אשה, והפכוהו לסיפור ראשית המתאים לטבע המוכר להם: האשה היא היוצרת הראשונה, והגבר, בהכרח, הוא זה שנולד ממנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו