טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלכוד של כבוד השופט ג'ובראן

השופט סלים ג'ובראן עתיד כנראה לעשות היסטוריה ולהיות השופט הערבי הראשון שיכהן בבית המשפט העליון במינוי של קבע. ג'ובראן, הזוכה להערכה מקצועית רבה ומתבלט במזג שיפוטי מצוין, יפעל במערכת הרואה בישראל את מדינת העם היהודי. אם יתעלם מכך בפסיקותיו, ייתפש כלא מקצועי. אם יקבל זאת, ייחשד בהתקרנפות. המבחן הראשון שלו יהיה פסק הדין בנושא איחוד משפחות של פלשתינאים עם ערבים ישראלים

תגובות

שתי מלים שכתב השופט סלים ג'ובראן באחד מפסקי הדין בבג"ץ בשנה החולפת היו ככל הנראה המלים הקשות ביותר שכתב בקריירה השיפוטית שלו כולה. מדובר בפסק הדין בעתירתו של מהדי יוסף, אביו של החייל מדחת יוסף שבאוקטובר 2000 נפצע פצעים אנושים בחילופי אש בקבר יוסף בשכם. הוא לא פונה מיד לאחר שכוחות מג"ב כותרו על ידי המון פלשתיני ובמשך שעות דימם למוות, בהמתנה לכוחות החילוץ שלא הגיעו. האב השכול שטען כי בנו ננטש על ידי צה"ל עתר לבג"ץ, יחד עם עמותת "פצועים לא מפקירים", בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת האירוע, וכן שהרמטכ"ל יפרסם פקודת יום המדגישה את מחויבותו של כל חייל בצה"ל לסכן את חייו כדי להיחלץ לעזרת חבריו. פסק הדין, שנכתב בידי השופט יעקב טירקל, דחה את העתירה נוכח התחקיר הצה"לי של האירוע. שתי המלים שכתב ג'ובראן בשולי פסק הדין היו "אני מסכים".

פרשת מדחת יוסף לא היתה העתירה היחידה שעסקה בתפר הבעייתי בין יהודים לערבים בחברה הישראלית, שבה ישב השופט ג'ובראן במהלך שנת כהונתו כשופט בפועל בבית המשפט העליון, כהונה שתסתיים בסוף השבוע הבא. הוא שובץ גם בהרכב שדן בעתירתם של תושבי ג'לג'וליה וטירה, שדרשו ממשרד החינוך לפתוח עוד גני ילדים כדי להקל את המצוקה והצפיפות בגנים הקיימים. אלא שבפרשה הזאת ג'ובראן לא נאלץ להשמיע את קולו השיפוטי: לאחר הגשת העתירה התחייבה המדינה לפתוח עוד שני גני ילדים, ולפיכך הסכימו הצדדים על מחיקת העתירה.

לג'ובראן ניתנה גם הזדמנות לגעת בספיח של מהומות אוקטובר, כששובץ בהרכב יחד עם הנשיא אהרן ברק והשופט מישאל חשין, שהיה אמור לדון בעתירתו של תת-ניצב משה ולדמן נגד המלצת ועדת אור לשחררו משירות במשטרה בשל חלקו באחריות לאירועים האלימים. אולם עוד לפני שהעתירה הגיעה לדיון נמלך ולדמן בדעתו והחליט לפרוש מהמשטרה ולמשוך את עתירתו.

בקרוב ייוודע אם סלים ג'ובראן יהיה השופט הערבי הראשון שיכהן במינוי של קבע בבית המשפט העליון. שמות המועמדים למינוי לבית המשפט העליון אמורים להתפרסם בימים הקרובים על פי הנוהל המחייב את פרסומם 21 יום לפני ישיבת הוועדה לבחירת שופטים. אם אכן הוא ייבחר, יושלם המהלך לשילוב שופט ערבי בעליון, כתוצאה מרצונו של בית המשפט "לשקף" - כלשונו של השופט בדימוס יצחק זמיר - את המגוון האתני והעדתי בישראל. המהלך החל עם מינויו של השופט עבד אל-רחמן זועבי לכהונה בפועל בבית המשפט העליון ב-1999, אז זועבי הועדף על ג'ובראן.

סיכוייו של ג'ובראן לקבל מינוי של קבע טובים מאוד: הוא זוכה להערכתם של חבריו השופטים בבית המשפט העליון, ובראשם הנשיא ברק, וזוכה לאהדה במישור האישי. אם יש אמת בדיווחים על סיכום בין ברק לבין שר המשפטים, יוסף לפיד, סלולה דרכו של ג'ובראן לחבורה המובחרת של הערכאה השיפוטית העליונה. אם ייבחר, הוא עתיד לכהן בעליון 13 שנה ולפרוש ב-2017, חמש שנים אחרי פרישתה של הנשיאה הבאה, דורית בייניש.

התמחה בפלילים

ג'ובראן נולד במושבה הגרמנית בחיפה באוגוסט 1947, למשפחה ערבית נוצרית שחלק משורשיה בעדה המארונית בלבנון. כעבור כמה שנים עברה המשפחה להתגורר בעכו. בגיל 16 סיים ג'ובראן את לימודיו התיכוניים בבית הספר "טרה סנטה" בעיר. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1970, לאחר תקופת התמחות בת שנתיים, פתח משרד והחל לעבוד כעורך דין פרטי.

12 שנה ארכה הקריירה שלו כעורך דין, ובה עסק בעיקר בתחום האזרחי. בגיל 35 מונה ג'ובראן לשופט בבית משפט השלום בחיפה ובמארס 1993 קודם לבית המשפט המחוזי, שם כיהן עשר שנים לפני שקיבל את המינוי בפועל לעליון. "בחיפה הוא ישב בעיקר בתיקים פליליים", אומר נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט מיכה לינדנשטראוס, "אבל היו לו גם לא מעט תיקים אזרחיים. בשנים הראשונות הוא שימש שופט רגיל ולאחר מכן אב בית דין בתיקים פליליים 'כבדים', ביניהם תיקי אונס, תיקי רצח ועבירות קשות אחרות".

אולם את עיקר הרושם השאיר ג'ובראן במסגרת כהונתו דווקא בהרכב של לינדנשטראוס עצמו, יחד עם השופט מנחם נאמן. "כשהיו מגיעים נושאים בעלי עניין ציבורי רב", מספר לינדנשטראוס, "הייתי בדרך כלל פונה אליו ומבקש אותו להצטרף להרכב. נאמן הוא שופט מרקע דתי מאוד, והמיזוג של שלושתנו היה מצוין, אחד ההרכבים הטובים ביותר שהיו לנו בבית המשפט. עכשיו, כשסלים עומד להתמנות לעליון, עורכי דין בחיפה אומרים לי כמה הם מצטערים שההרכב הזה התפרק".

ג'ובראן, שחזר בשנים האחרונות להתגורר בחיפה, פעיל גם בתחומים חברתיים. הוא היה שותף, לפני שנים, להקמת "בית קדם" - מרכז לדו-קיום בין יהודים לערבים ובין דתיים לחילונים משלוש הדתות. מאוחר יותר שימש נגיד אגודת "רוטרי" בצפון, והיה הערבי הראשון בתפקיד זה בישראל. במקביל לימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה קורסים בסדר דין פלילי ובהוצאה לפועל. ג'ובראן הוא גם חבר פעיל בנציגות השופטים הארצית שידידו הקרוב לינדנשטראוס עומד בראשה, ואינו מחמיץ ישיבות שבהן הוא מייצג את שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה. כן הוא פעיל בוועדה לעיצוב ההסברה של בתי המשפט, שבראשה עומדת השופטת דורית בייניש.

בנו הבכור של ג'ובראן, אסעד, שהיה הדייל הערבי הראשון באל-על ולאחר מכן חבר הדירקטוריון הערבי הראשון בחברת החשמל, הוא היום עורך דין, ועוד שניים מבניו נמצאים במסלול ההכשרה למקצוע. כשנשאל אם הוא קרוב משפחה של הסופר והמשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן ענה השופט כי איננו בטוח, ולכן איננו רוצה להתהדר בייחוס.

מינויו בפועל לבית המשפט העליון, שהחל באפריל אשתקד, היה אמור להסתיים בסוף שנת 2003, אולם בסופו של דבר הוארך כדי שג'ובראן יוכל להשלים שנה בתפקיד בפועל ושופטי העליון יוכלו להתרשם מתפקודו. עם מינויו לשופט בפועל מנה שר המשפטים יוסף לפיד שלוש סיבות למינוי: כדי להקל את העומס הרב המוטל על שופטי העליון, משום שהוא ראוי לאמון על פי חוות דעתו של הנשיא ברק, והסיבה השלישית היתה שהמינוי הוא מחווה שבאה לשדר רצון טוב כלפי הציבור הערבי.

גם בעיניו של ג'ובראן משדר מינויו לעליון "מסר חשוב ופתח לתקווה לעתיד טוב יותר, לחיים משותפים בארץ, ובמיוחד נוכח האווירה העכורה ששררה אחרי אירועי אוקטובר 2000, מפני שמערכת השיפוט מבטאת את שותפות הגורל של שני העמים", כפי שאמר בראיון שפורסם בביטאון מערכת המשפט "עלון השופטים בישראל" לפני חודשים מספר.

הוא נוהג לספר בבדיחות הדעת כי הוא קשור - בין שהוא רוצה בכך ובין שלא - במפעל הציוני בישראל. הוא מתגורר ברחוב "2 בנובמבר" בחיפה (תאריך פרסום הצהרת בלפור), וכשכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה נהג לנסוע דרך "שדרות הציונות", משם לרחוב הרצליה ורחוב הנביאים, ודרך רחוב הרצל עד לבית המשפט. לשם האיזון, הוא אמר, נהג לעתים לנסוע דווקא דרך רחוב חסן שוקרי, ולאחר מכן רחוב עומר כיאם ורחוב אבו סינא. בכך נהגתי לקיים הלכה למעשה את הדו-קיום בין יהודים לערבים בחיפה, סיפר ג'ובראן.

ישב בפנים חתומות

התכונה הבולטת ביותר של ג'ובראן, שאותה מזכיר כל מי שעבד לצדו או מולו, היא מזגו הנוח ואופיו החביב. עורכי דין המופיעים מולו מציינים כי ג'ובראן מגלה גמישות, הוא קשוב לטענות הנשמעות בדיון ועשוי להשתכנע בעמדה שבתחילה לא נראתה לו. "השיפוט הוא מלאכת קודש, ייעוד ומטרה, והשופט צריך להיות אדם, להטות אוזן קשבת ולהיות בעל מזג שיפוטי ראוי", אומר ג'ובראן. בניגוד לרבים מחבריו לעליון, ג'ובראן איננו מאמין בפסקי דין ארוכים ומקפיד שהמסמכים שהוא מייצר יהיו קצרים ותכליתיים. "התוצאה היא החשובה וגם הדרך אליה צריכה להיות קצרה", הוא אומר.

"הוא אדם מאוד פתוח, אדיב מאוד, עם חוש הומור מפותח", אומר לינדנשטראוס. "מבין כל 25 השופטים שאני אחראי עליהם בבית המשפט המחוזי בחיפה, הוא הדוגמה הטובה ביותר למה שקרוי 'מזג שיפוטי'. על כל שופט תמיד יש מישהו שמתלונן, בדרך כלל במכתב לנשיא בית המשפט שבו הוא מכהן. אבל בעשר השנים שג'ובראן כיהן אצלי מעולם לא היתה שום תלונה על התנהגותו או על הדרך שבה הוא מנהל את הדיונים. המזג השיפוטי הנוח הוא תכונה חשובה מאוד לשופט, וביחד עם החריצות שלו - יש לו הספק גדול מאוד מאחר שהוא מגיע מוקדם בבוקר וגומר לעבוד בשעה מאוד מאוחרת - אלה הסיבות שבגללן הוא כל כך מקובל על חבריו השופטים".

המזג הנוח אינו קשור בהכרח לסלחנות. ג'ובראן נחשב לאחד השופטים המחמירים בענישה על עבירות של אונס, וכמה מגזרי הדין שלו הם הקשים ביותר שניתנו אי פעם. "לעתים אני עובר במכוון מבית הלל לבית שמאי", אמר ג'ובראן לשופטים עזרא קמא, דוד חשין ורחל ברקאי, שריאיינו אותו לביטאון מערכת המשפט, "ומחמיר עם מי שצריך להחמיר עמו. בתחום של עבירות מין במשפחה צריך לשים מתחת לגלגליו את המעצורים הנכונים כדי למנוע סחף והידרדרות בחברה. גם גילוי עריות הוא נגע מדאיג ומעורר שאט נפש, והוא טעון טיפול ומענה הולם מצד השופטים".

גם על סחר בסמים מצדיק ג'ובראן הטלת עונשים חמורים. לפני כחודשיים הוא אפילו כתב את פסק הדין שקיבע הלכה חדשה של בית המשפט העליון בנושא, ולפיה בגזירת עונשם של מורשעים בעבירות של יבוא סמים, יצואם, סחר בהם ואספקתם, על השופטים לראות כנקודת המוצא את העונש המרבי הקבוע בחוק. האפשרות לפרסם הלכה עקרונית הזדמנה בפרשה הקרויה "מאזני צדק", שבה נדונו ערעוריהם של שישה ישראלים שהורשעו בסחר בינלאומי במיליוני כדורי אקסטזי. בין השאר קבע ג'ובראן כי יש לייחס משקל מכריע בגזירת העונש לתפקידו ומעמדו של הנאשם בהייררכיה העבריינית, תרומתו לפעולות שקידמו את עסקי הסמים שבגינם הועמד לדין, כמות הסמים, מספר העסקאות שבהן נטל חלק ותדירותן, וכן מידת שיתוף הפעולה שלו בעת החקירה וניהול המשפט. לעומת זאת, אמר, יש לייחס משקל שולי ביותר לנסיבותיו האישיות של העבריין, שלרוב מביאות להקלה בעונש הצפוי לו.

למרות מומחיותו בתחום הפלילי, מרבית פסקי הדין שכתב בשנת כהונתו בבית המשפט העליון הם בתחום האזרחי. עיון בהם איננו מגלה קו שיפוטי מובהק. בפסקי דין אחדים הוא הכריע במובהק לטובת האדם הניזוק ונגד הממסד, כמו בפרשת "אבנר", שבה אילץ את חברת הביטוח להעניק פיצויים בגין תאונת דרכים לאדם שכף טרקטורון נפלה עליו, אף שבעת התאונה הטרקטורון חנה במוסך ומנועו היה כבוי. בפסקי דין אחרים הוא החליט בבירור לטובת הממסד העסקי ונגד האינטרס הפרטי של האדם התובע. כך למשל הוא פסק נגד מלכה יוסף שתבעה את חברת "שיכון עובדים" בגין הונאה בחישוב שטח דירתה, וקבע שאפשר לכלול בחישוב גם את השטח שמתחת לקירות הפנימיים והחיצוניים ואת החלק היחסי של הדירה בחדר המדרגות ובפיר המעלית. אולם את גולת הכותרת של שנת כהונתו בעליון רואה ג'ובראן בעיסוק בעתירות לבג"ץ. "בבית משפט זה מוצא האזרח אוזן קשבת", אומר השופט, "וניתנת לו הזדמנות נאותה לשטוח את שבלבו כלפי הרשויות". ג'ובראן ישב בהרכב שהחליט לדחות לפני שנה את עתירתו של הצייר משה גרשוני על ההחלטה לא להעניק לו את פרס ישראל מאחר שסירב לבוא לטקס הענקת הפרס. הוא ישב בהרכב עם השופטות דליה דורנר ואסתר חיות, שהוציא את הצו על תנאי המפורסם שחייב את הכנסת להגדיר סטנדרט לקיום אנושי בכבוד.

ספק אם התקופה הקצרה שבה מכהן ג'ובראן בבית המשפט העליון מאפשרת לשרטט תמונה על השקפת עולמו. העתירה החשובה ביותר שבה ישב היא בלי ספק עתירתם של האגודה לזכויות האזרח, ארגון "עדאלה" וארגונים נוספים, נגד התיקון לחוק האזרחות, המונע איחוד משפחות של פלשתינאים עם ערבים ישראלים. הנשיא ברק החליט להרחיב ככל שניתן את הרכב השופטים היושבים בעתירה, וכלל את ג'ובראן בהרכב ה-13. טרם ניתן פסק הדין בעתירה. בדיון עצמו קולו של ג'ובראן לא נשמע, ולא במקרה. העתירה הזאת מכניסה אותו למלכוד המזומן לשופט ערבי בעליון: אם יפגין אהדה רבה מדי לטיעוני העותרים, הוא יסומן כשופט "פוליטי"; אם יקבל את עמדת המדינה, יסומן בציבור הערבי כמי שהתקרנף.

הוא נאלץ לשבת בדיון בשעה שנציגי עמותת "הרוב היהודי לישראל" ו"ארגון נפגעי הטרור הערבי" הצדיקו בבית המשפט את התיקון לחוק בנימוקים דמוגרפיים וטענו שמאז הסכם אוסלו מספרן של הבקשות לאזרחות מכוח איחוד משפחות גדל והולך. "על מנת להשאיר את האופי היהודי הברור של המדינה, צריך רוב יהודי מוצק של 80% ולא של 51%", אמר זאב פרבר מ"הרוב היהודי לישראל" וג'ובראן ישב בפנים חתומות.

עקרון השיקוף

אחת הפעמים הנדירות שבהן הזדמן לג'ובראן להשמיע ביקורת חברתית היתה כשישב בהרכב שדן בעתירה התוקפת את החלטת האוניברסיטאות לבטל את שיטת המצרף כמדד לקבלה ללימודים, יחד עם השופטים מישאל חשין ואדמונד לוי. ציוני המצרף היטיבו מאוד עם מועמדים ערבים וביטול השיטה התפרש כצעד לחסימתם.

אף על פי שבעצת בית המשפט העתירה נמחקה, השופטים לא חסכו את ביקורתם הקשה מנציגת האוניברסיטאות על ההחלטה. לוי אמר באותו דיון כי "שיטת המצרף נועדה לעזור לאחמד מטירה, ללוי מיוקנעם ולכהן מאופקים", וג'ובראן הוסיף כי "אין למדינה להלין אלא על עצמה. אם ההישגים באותם מגזרים יותר נמוכים, המדינה היא זו שצריכה לתת לנו הסבר לפערים הללו".

האם מינויו של שופט ערבי לבית המשפט העליון יגרום לשינוי ביישום הזכויות המשפטיות של המיעוט הערבי? לא בטוח. השינוי עשוי להיות בעיקר הצהרתי, מעריך עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון "עדאלה", הנאבק בדרכים משפטיות על זכויות המיעוט הערבי. הוא רואה חשיבות בעצם המינוי של שופט ערבי בבית המשפט העליון מנקודת ההשקפה הערבית. "כשרואים מישהו מהמיעוט שותף להחלטות חשובות במדינה, כשהוא יושב בערכאה המשפטית החשובה ביותר שדנה גם בנושאים חוקתיים, יש לזה השפעה חיובית גם מבחינת הסטריאוטיפים הגזעניים שיש כלפי המיעוט", הוא אומר.

ועם זאת, ג'בארין סבור, "המצב הפוליטי בישראל הוא בעייתי בשביל כל שופט ערבי, בגלל תפישת המדינה כמדינתו של העם היהודי. איך אמור שופט ערבי מקצועי, גאה בעצמו, להתייחס להגדרה שלפיה על אף שהוא יליד הארץ, על אף שהוא ומשפחתו נמצאים בה מימים ימימה, הוא צריך לקבל את ההגדרה החוקתית שהמדינה שייכת לעם היהודי? זה מעמיד כל שופט ערבי בדילמה: אם הוא ילך לפי הערכים האוניוורסליים הליברליים, הוא ייתפש כשופט פוליטי-ערבי ולא כשופט מקצועי. זה יפגע במעמדו, כי הראייה המקצועית כאן היא לפי הקונסנסוס של הקהילה המקצועית, שבעיניה זו הגדרה נייטרלית לומר שישראל היא מדינת העם היהודי. מצד שני, אם השופט יקבל את ההגדרה הזו, מעמדו ייפגע בעיני חבריו השופטים, כי הם יודעים שאין אף ערבי משכיל שיכול לקבל את הקביעה הזו בניסוח הנוכחי".

ג'בארין מודאג מהדוגמה של בית המשפט העליון האמריקאי, שבו מכהן השופט השחור קלרנס תומאס. "בניגוד למה שציפו, התפישה שלו מאוד שמרנית והוא מתנגד לעקרון ההעדפה המתקנת. הוא לא כמו השופט השחור הראשון שכיהן בעליון שם, תורגוד מרשאל, שקידם מאוד זכויות של מיעוטים. כל הארגונים של השחורים היו מאוד גאים בו, והגאווה הזאת הגיעה עד עדאלה. כשהשופט זועבי התמנה לעליון בישראל, באנו אליו ללשכה לברך אותו והבאנו לו ספר על השופט מרשאל".

לינדנשטראוס לא מאמין שג'ובראן יקבל את המינוי רק בגלל העדפה מתקנת. "סלים הוא פשוט איש מקצוע טוב", הוא אומר. "אני אמנם לא חושב שזה הזיק לו שהוא אזרח ערבי, אבל עיקר המאמץ למנותו היה בגלל הכישורים המקצועיים. אם הוא לא היה שופט ברמה שבה הוא נמצא, גם אם הוא היה אזרח ערבי חשוב ונכבד זה לא היה מביא למינויו".

ומה דעתו של ג'ובראן עצמו על מינוי שופטים לפי מפתח סקטורלי? "הלוואי שלא היינו צריכים לשאול את השאלה הזו", אמר לביטאון השופטים, "הרי נקודת המוצא היא שכולם שווים. עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה ששופטים מייצגים מגזרים וקבוצות והם בני עדות שונות. בית המשפט צריך לשקף את כל מגוון האוכלוסייה. שופט ערבי מבסס את תחושת השייכות של המגזר שלו".



השופט ג'ובראן. היה שותף להקמת "בית קדם" - מרכז לדו-קיום בין יהודים לערבים ובין דתיים לחילונים משלוש הדתות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות