בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחקיר הסאנדיי טיימס

חלק 1

תגובות

המשך>> 1, 2, 3

סודותיו של מפעל תת-קרקעי העוסק בייצור כלי-הנשק הגרעיניים של ישראל, נחשפו על-ידי צוות-תחקיר של "סאנדיי טיימס".

המפעל, החבוי במדבר הנגב, מייצר ראשי-מחץ אטומיים זה 20 שנה. עכשיו כמעט ודאי שהוא החל לייצר כלי-נשק תרמו-גרעיניים, שעוצמתם מסוגלת להרוס ערים שלמות.

מידע על יכולתה של ישראל לייצר את פצצת האטום נובע מעדותו של מרדכי וענונו, ישראלי בן 31 שעבר כטכנאי גרעין במשך קרוב לעשר שנים במכון 2 - בונקר תת-קרקעי סודי ביותר, שנבנה לספק את הרכיבים החיוניים הנחוצים לייצור כלי-נשק בדימונה, מכון המחקר הגרעיני הישראלי.

עדותו של וענונו הפתיעה מומחים לנשק גרעיני, שצוות-התחקיר של "סאנדיי טיימס" פנה אליהם בבקשה לאמת את דיוקה, משום שהיא מלמדת כי ישראל מחזיקה לא רק בפצצת האטום - בזאת חשדו מכבר - אלא שהיא נעשתה מעצמה גרעינית גדולה.

עדותו של וענונו, והתצלומים שסיפק, שנבחנו ביסודיות על-ידי מומחי גרעין משני עברי האוקיינוס האטלנטי, מלמדים כי ישראל פיתחה את הטכניקות המתוחכמות והסודיות ביותר הדרושות לבניית מחסן-נשק גרעיני אדיר. הם מאשרים, שישראל היא היום המדינה השישית בעוצמתה בעולם אחרי ארצות-הברית, ברית-המועצות, בריטניה, צרפת וסין, וכי יכולתה עולה בהרבה על זו של מדינות כהודו ופאקיסטן.

ישראל מפעילה את בית-החרושת הסודי שלה זה יותר מעשרים שנה, והיא הסתירה את מיתקן הפרדת הפלוטוניום שלה מלוויני-ביון ביקורי-פיקוח שעשו בה גורמים עצמאיים בשנות השישים, בהטמינה אותו עמוק באדמה.

המיתקן מצויד בטכנולוגיה צרפתית להפקת פלוטוניום, שהסבה את דימונה ממרכז מחקר אזרחי למיתקן לייצור פצצות. מעריכים שבמיתקן זה מפיקים כ-40 ק"ג פלוטוניום בשנה, די הצורך לבניית 10 פצצות. בשש השנים שעברו הוסיפה ישראל ציור לייצור רכיבים לבניית פצצות תרמו-גרעיניות.

מדעני הגרעין שבהם נועץ "סאנדי טיימס" משוכנעים כי יש אמת בעדותו של וענונו. הם חישבו ומצאו, שמחסן הנשק הגרעיני של ישראל מונה לפחות 100 ואולי 200 כלי-נשק גרעיניים בעלי עוצמת-הרס שונה.

מדענים אלה כוללים את תיאודור טיילור, אחד המומחים הגדולים בעולם לנשק גרעיני. מורו היה רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום, והוא עבד על תכנון פצצת האטום האמריקאית הראשונה. אחר-כך עמד בראש תכנית הבדיקה של נשק גרעיני בפנטאגון.

הד"ר טיילור בדק בשבוע שעבר את התצלומים שצילם וענונו בתוך דימונה ואת תעתיק עדותו. הוא אמר: "אין עוד ספק, שישראל היא היום, והיתה בעשור האחרון, מעצמה גרעינית מלאה. תכנית הנשק הגרעיני הישראלית הרבה יותר מתקדמת מזו שתוארה מכל דיווח או השערה הידועים לי".

הוא הוסיף ואמר, שעדותו של וענונו מלמדת כי ישראל מסוגלת לייצר 10 פצצות גרעיניות בשנה, שהן הרבה יותר קטנות, קלות ויעילות מאשר הדגמים הראשונים שנוצרו על-ידי ארה"ב, בריה"מ, בריטניה, צרפת או סין.

מדען אחר, שאישר את העדות שגבה צוות התחקיר של "סאנדיי טיימס", הוא הד"ר פרנק ברנבי, פיסיקאי גרעין שעבד באולדרמסטון, מכון המחקר הגרעיני הבריטי בברקשייר, ופרש באחרונה מהנהלת המכון השוודי לחקר השלום, המפקח על תפוצת הנשק הגרעיני בעולם.

"כמדען גרעין", אומר ברנבי, "היה ברור לי כי הפרטים שהוא נתן לי היו מדויקים מבחינה מדעית, והראו בבירור שלא זו בלבד שהוא עבד על התהליכים האלה. אלא שהוא ידע את פרטי הטכניקות. הפרטים שמסר מאשרים את כמויות הפלוטוניום המיוצרות שם".

וענונו אומר שלמרות אמצעי-הביטחון, הוא הצליח להכניס מצלמה למכון 2. צוות התחקיר תיחקר אותו במשך ארבעה שבועות והזמין את ברנבי לראיין את וענונו בניסיון למצוא פגמים מדעיים בעדותו. "עדותו משכנעת לגמרי", סיכם ברנבי.

את הערכותיהם של טיילור וברנבי אישרו מדעני גרעין בכירים אחרים. שראו את התצלומים ואת העדות המפורטת. מאחר שהם עובדים בעמדות רגישות בתעשיית האנרגיה האטומית הבריטית, ובייצור נשק גרעיני, הם ביקשו להישאר בעילום שם.

ישראל סירבה להגיב על העדות. אך היא אישרה כי וענונו עבד בוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית בדימונה. הוא פוטר בנובמבר שעבר יחד עם 180 עובדים אחרים בדימונה, במסגרת הקיצוצים התקציביים. אנשי ביטחון התמלאו דאגה לנוכח קשריו הפוליטיים המתהדקים של וענונו עם סטודנטים ערבים מן הגדה המערבית, במסגרת לימודיו במדעי-הרוח באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע.

ישראל היא מדינה קטנה, מכותרת על-ידי מדינות ערביות עוינות, שרובן נשבעו שוב ושוב להשמיד את ישראל ולהשליך את הישראלים לים. אף-על-פי שהכוחות הקונוונציונליים של ישראל הצליחו עד כה להדוף את ההתקפות הערביות, קינן מאז ומתמיד החשד בלב, שהישראלים יהיו מעוניינים בכלי-נשק של "אין-ברירה", כדי להתגונן. לא יהיה לישראל כל קושי להטיל את פצצות הגרעין שלה על כל אחת ממדינות ערב השכנות.

הושמעה הטענה, אם כי מעולם לא ניתנה לה הוכחה, שכאשר היתה סכנה שמא תובס ישראל במלחמת יום הכיפורים, ב-1973, לאחר המתקפה המצרית הפותחת, נתנה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר פקודה להעביר את ראשי המחץ הגרעיניים אל בסיסי חיל האויר.

מדי בוקר בשעה שבע צי של 40 אוטובוסי וולוו כחולים לבנים דוהר בכביש המדברי החוצה את הנגב. בריחוק חמישה עשר ק"מ מדימונה פונים האוטובוסים ימינה אל כביש צדדי ועוצרים בריחוק כשלושת רבעי הקילומטר ליד מחסום צבאי. חיילים עושים בדיקה חפוזה של אישור הביטחון והאוטובוסים ממשיכים בדרכם. כעבור שלושה קילומטרים בלב המדבר הם עוצרים ליד שלט "עצור" שם נעשית ביקורת ביטחון קפדנית יותר.

גדר מחושמלת מכתרת את המיתקן הסודי ביותר של ישראל. פאתי המתחם נגרפות בטרקטור כדי לגלות מיד טביעות רגליים של מסיגי גבול ולדווח על כך מיד לפטרולים רגליים ומוטסים במסוקים. עמדות תצפית נמצאות על הגבעות הסמוכות. סוללות טילים נצטוו להפיל כל מטוס שיתעה אל תוך המרחב האווירי - כפי שגילה טייס ישראלי אחר, במחיר חייו, בשנת 1967.

רשמית דימונה מנוהלת על ידי הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית ומטרתה לעשות ניסויים באנרגיה גרעינית. שמה הרשמי הוא קריה למחקר גרעיני, או קמ"ג. העולם מכיר אותה בשם דימונה, וזה זמן רב חשבו שזה בית החרושת הישראלי לייצור הפצצה הגרעינית.

דימונה היא נוה מדבר של דקלים ובטון, שמגיעים אליה מכביש באר שבע-סדום, איש אינו רשאי להתקרב אל דימונה יותר מקו הכביש הזה, בלי אישור ביטחוני. קומץ הצלמים שעקפו את הפטרולים והצליחו לצלם תצלום מטושטש ממכונית מהירה גובים סכומים מופלגים תמורת תצלומיהם הנדירים.

האוטובוסים מדגם וולוו עושים את הדרך שלוש פעמים ביום בשעה 7:30 בבוקר 3:30 אחר הצהריים ו-11:30 בלילה. הם מוליכים 2700 מדענים, טכנאים ואנשי מנהלה. הסודיות מחייבת שאנשים רבים לא יידעו על מעשי עמיתיהם. העונש על הדלפת סודות הוא 15 שנות מאסר.

יש 10 מכונים בדימונה. מכון 1 הוא הכור הגרעיני, מבנה בעל כיפה כסופה בקוטר 20 מטר, במכון 4 טובלים את הפסולת הרדיואקטיווית בזפת ואורזים אותה בחביות הנקברות במדבר. אבל רק קומץ 150 עובדים רשאים לעבור את דלתות המיתקן הסודי ביותר בדימונה - מכון 2.

מבחוץ נראה המקום כבניין בטון מחוספס, חסר חלונות, בגובה שתי קומות וגודלו 25 מטר על 65 מטר בקירוב. אפשר לחשוב שזה מחסן ומבנה משרדים שממעטים להשתמש בו. שני פרטים מעידים שאין זה כך: הקירות עבים לעמוד בפני הפצצה ומגדל מעלית מתנשא על הגג ונראה מיותר בבניין כה נמוך.

זה שלושים שנה הסתיר גוש בטון זה את סודות ישראל מלוויינים בולשים וממבקרי גרעין זרים. מעל לפני הקרקע המבנה הוא מה שהישראלים אומרים עליו: תחנת כוח גרעינית ניסיונית. רשויות ביון, מדענים ועיתונאים ניסו זה שנים להוכיח שאין זה כך. אבל את כולם בלמה שאלת מפתח אחת: היכן הטכנולוגיה שיכולה להסב מחקר גרעיני לצרכי שלום לבית חרושת לפצצות? מכון 2 מספק את התשובה.

קירות כוזבים בקומה הראשונה שמעל פני הקרקע מסתירים את מעלית השירות המורידות אנשים וחומרים אל שש קומות תת-קרקעיות. שם מיוצרים הרכיבים בשביל כלי-הנשק הגרעיניים ומעוצבים לראשי-מחץ.

המשך>> 1, 2, 3



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו